כל היהודים צריכים לבוא לגור בארץ ישראל - All Jews need to come to live i...

ב"ה הגיע הזמן!

נ נח נחמ נחמן מאומן!

מכשיר לטוס למשיח

ב"ה

ידוע שרבינו אמר שבימות המשיח יהיה מכשיר כזה שאדם העומד להתפלל ויש לו בלבולים, הוא יכול לטוס ישר למשיח ולקבל עצה, ועוד לחזור ולהתפלל בזמן.

לפני כמה ימים באמריקה בן אדם טס במכשיר כזה:

https://youtu.be/9kxu543VwlA

הנקרא

gyro-copter

והצליח להגיע לחצר בית הלבן....

וזה המכשיר הוא כבר מזמן, היום יש דברים יותר מוקדמים...

נ נח נחמ נחמן מאומן

למה נגרע - אף אחד מפסיד מהצדיק

ב"ה

בפרשת בהעלותך (במדבר פרק ט:ו) כאשר בני ישראל נצטוו להביא קרבן פסח כתוב: ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשת הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא. ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במעדו בתוך בני ישראל.

וכבר עמדו על זה בספרים הקדושים מה הענין של טענה זו "למה נגרע" הלוא פטורים הם, ולא מצינו כמעט דבר דומה לזה.

ולולא דמסתפינא נראה לפרש שהאנשים אמרו אנחנו טמאים לנפש אדם, משמעו גם בלשון תמיהה, כי לפי ר' עקיבא מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהו, ולפי ר' יוסי הגלילי נושאי ארונו של יוסף היו, והרי צדיקים כאלו אינם מטמאים. וכבר הביאו כמה פוסקים את זה לראיה מוכחת שבאמת אפילו צדיקים גדולים מטמאים, ואכמ"ל בדבריהם.

והנראה לעניות דעתי שצדיקים במיתתן נקראים חיים, ומבואר בכתבי האריז"ל שמי שבא לקבר של צדיק צריך להמשיך נפש ורוח הצדיק לתוך גוויתו, ואכן מצינו ברבינו נ נח נחמ נחמן מאומן שאפילו אחר פטירתו הוא תמיד יהיה נמצא אצל גופו, שלא יהיה אלא כאדם ההולך מחדר לחדר, וכל מי שיבוא לקברו ויקרא לו הרי ישמע. ולשונו (שיחות הר"ן קנו) משמע שכן הוא אצל כל צדיק, שכל צדיק גדול יש בחי' כזו, ויש לעיין בזה בגדרי האריז"ל הנ"ל, ואכמ"ל.

ועל כל פנים ניתן מקום לומר שאפילו הצדיק מצד גוויתו הרי הוא כמת וטמא, אלא מצד עוצם כח נפש ורוח הצדיק מחיים את הגוויה באופן שעל כרחך אין הגוויה חשוב מת, ולא חל טומאה עליה.

ולפי זה י"ל שעל כרחך לא פלוג שאפילו צדיקים מטמאים מצד גוויתן, אכן יהיה ספק או אסור להביא קרבן על טומאה זו, ולא יהיה איסור לכהן להתקרב כיון שבאמת הצדיק הוא חי, ודו"ק.

ולכן התורה אומרת שהיו טמאים לנפש אדם, בחי' אדם השלם, והם אמרו אנחנו טמאים לנפש אדם, כנ"ל וגם בלשון תמיה, כי באמת אינם טמאים כל עיקר, כי אין הצדיק מת וטמא אלא חי.

ולכן למה נגרע להפסיד את שום מצוה מזה, כי לעולם לא מפסידים מהצדיק.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

The bigger they are the harder they fall

HH
Why is Mt. Everest and Nepal (Hebrew: fall, stillborn) an attraction and breeding grounds for homose*uals?
Rabbi Nachman revealed in Sever Hamidos that through arrogance one comes to homose*ual desires, and that through excessive arrogance one will be sodo*ized like a woman. The high mountains represent haughtiness so naturally they are inviting the quee*.
Rabbi Nachman also revealed: one who  transgresses the prohibition against homose*ual relations through this he is caught and incarcerated.
It is forbidden to judge homose*uals favorably.


Upon consideration of the correlation between haughtiness and homose*uality, it occurred to me that both are the anti-thesis of unity. For the Sages revealed that haughtiness is like idolatry and G-d says that he can not dwell with this person, and the homose*ual can not achieve unity with his partner, only a man and women together form the complete image of the One G-d. So therefore haughtiness and homose*uality will play in to one another. May HY save us from these things....

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

ב"ה

מה הענין שכל המש*בי זכר הולכים לניפל? כי שם ההרים הגבוהים בחי' גאוה. ורבינו גילה בספר המדות:

 ערך ענוה חלק ב' אות ב: על ידי גאוה רבה נבע* כאשה

ובערך גאוה אות ב: על ידי גאוה בא לידי תאות מש*ב זכר

ועוד גילה בספר המדות

ערך נאוף אות לג: מי שעובר על מש*ב זכר על ידי זה נתפס בתפיסה

ערך נאוף אות ח: אסור ללמוד זכות על זה שעבר על מש*ב זכור

נתתי לבי להבין הקשר בין שני הדברים האלו, מש*ב זכר וגאוה, וחשבתי ב"ה דהנה שניהם סמלים על פירוד ואי אחדות. כי המתגאה הרי הוא כעובד עבודה זרה והשם יתברך אומר אין אני והוא יכולים לדור ביחד, וגם מש*ב זכר לא יכול להתאחד עם זוגו, רק איש ואשה ביחד משלימים את הצלם ודמות אלהים, והיו לבשר אחד. ולכן מש*ב זכר וגאוה הולכים זה עם זה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עינים לראות

ב"ה

תורה צח: נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות וכו' כלומר שיהיה רואה בעיניהם של צדיקים וכו' דהינו שהוא רואה מה שפגם, שהיה נסתר ממנו מקדם, ואין ענש גדול מזה, כשאדם רואה מה שפגם, ע"כ.

ע' בבראשית רבה (יט:ו) ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם (בראשית ג:ז), וכי סומים היו, רבי יודן בשם רבי יוחנן בן זכאי ורבי ברכיה בשם רבי עקיבא אמר משל לעירוני שהיה עובר לפני חנותו של זגג, והיה לפניו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין, ותפשם במקלו ושיברן, עמד ותפשו, אמר ליה ידע אנא דלית אנא מהני ממך כלום, לא בא ואראה לך כמה טובות איבדת, כך הראה להן כמה דורות איבדו, וידעו כי ערומים הם, אפילו מצוה אחת שהיתה בדין נתערטלו הימנה, ע"כ.

This is how you LOVE G-d באהבתו ישגה תמיד -- כך אוהבים את השם יתברך

ב"ה

מספר יושר דברי אמת

כי מי שאינו מחשב בהשי״ת תמיד אע״פ שמאמין בזה
אעפ״כ אינו באמת כן מצוייר לפניו כי תמיד מצוייר העולם בלבו בלתי
מחשבות השי״ת בלבו, אבל מי שאינו מחשב בעולם כלל רק בכל מה
שרואה מחשב בהשי״ת שהדבר זה תלוי בו ובחשק גדול, וכאשר
אמרתי משל ע״ז ממי שמסתכל על בגדי אשה היפים מי שהוא דבוק
בתאות נשים ח״ו אינו נותן לבו על ענין בגדי הרקמה והזהב רק
תיכף לבו נופל על המדת האשה שלובשת זה, ומי שאינו כן ולבו
טהור מהמדה זו מסתכל כפשוטו על הבגד נמצא שניהם מסתכלים
בדבר א׳ וכ״א מסתכל דבר אחר, כן להבדיל באלפים בין הטומאה
לטהרה בענין הקדושה מי שחושק תמיד להשי״ת כל מה שרואה
בעולם רואה את השי״ת שכוחותיו מחיה את זה כמש״ה (נחמי׳ ט׳) ואתה מחיה את כולם משא״כ מי שאינו חושק להשי״ת במחשבת ו
אינו רואה כ״א הגשמי אע״פ שאם יזכרוהו וישאלוהו יאמר שהשי״ת
מחיה את הכל אעפ״כ אין הוא דבוק בזה והבן היטב מן המש ל
הזה הדומה מאד לנמשל.

עלינו לשבח - בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם הט"ו אותיות

HH

don't know about you, but I know for myself and I've heard this from friends, that when it comes time to say this most powerful prayer, we get an urge to walk around and the like. So till today I understood this to be an aspect of an impediment - a 'miniya' -- from giving complete concentration to this most supernal prayer. Today I thought that perhaps the notion to circulate and all when saying this prayer comes about  due to its origins -- the Jews said this prayer when they encircled the city of Yericho, 7 times they walked around the city saying this prayer and blowing the shofar, and this probably has an effect even to this day, as we say Uleynu we start to go about encircling the foes and forcing them to submission.

Totally Nanach!

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

Hashem is the King - השם הוא המלך

Peace

HH

So much talk about peace, but if people don't have peace within themselves how can they have peace with others? In every person all the 70 nations are warring, and only through the holy ways of Na Nach Nachma Nachman MeUman can their war cries be quenched and silenced.

When G-d goes to war he goes alone, in contradistinction to Kings of flesh and blood who need to bring entire armies, and when G-d goes to bring peace, He brings out the troops, in contradistinction to Kings of flesh and blood.... (Rashi, Bamidbar - Numbers 12:5).

G-d's unity is utter peace, thus G-d's unity in itself is the conquering power of all wars, and in the war to end all wars and bring Peace, and then G-d comes out with the troops.

This is the way of Rabbainu Nachman of Breslov - Na Nach Nachma Nachman MeUman, who has taken upon himself to conquer the world for the Holy One Merciful G-d, and how has he set out -- with one minute little note -- the holy Petek! Who would endeavor such a formidable task and goal and arm himself with a small piece of paper that could be shredded or burned instantly?! Rabbainu - Na Nach Nachma Nachman MeUman learned this from the Lord G-d Almighty Himself!!!!

With one little Petek Rabbainu turns over the entire universe to the ultimate Good!


Na Nach Nachma Nachman MeUman!

Divine Name of Nanach revealed in the Zohar!!!- השמטות הזוהר מגלה שם קדוש ננ"ח

ב"ה

השמטות לזוהר הקדוש – אדמו"ר של קאמרנע הדפיס השמטות הזוהר שירש, וזה נקרא בשם דרוש המלבוש (והוא מאמר המשך דברי הזוהר בראשית דף טו. החסר בדפוס והוא בכ"י) וכתוב שם ז"ל תליתאה. נטל ב' מן מב"ז, נ' מן ננ"ח, ה"י מן עה"י, ואתעביד בינ"ה, ע"כ. ומבואר שמעולם היה שם קדוש: נ נח!

(תודה לשמשוני נ"י שמצא את זה)

ננ"ח לגמרי!

מה הענין להגיד רק "נ נח" (בלי לסיים כל המשפט) -- What is the thing about just saying Nanach (and not the whole expression)

ב"ה

740. מה הענין להגיד רק נ נח?

יש בזה כח חזק ומשמח, והסבא אמר שהשי"ת יודע לסיים המשפט. ויש כמה סברות להבין את זה אכן אכתי צ"ת. וע"ע ברמזים (כסא ה' עם הכולל בגמטריא נ נח, דוד המלך בגמטריא נ נח ע”ה, ועוד). אכן כדי שלא נצא פטוב בלי כלום, כתבתי איזה רעיונות להתחשב בהם.

לקמן מה שכתבתי על זה לפני כמה שנים, ומשנה ראשונה לא תעקר, אכן כעת זכיתי ב"ה לעמוד על עוד טעם הגון. והוא על פי המבואר בספר הכוונות של האריז"ל בענין יום הכיפורים (דרוש ב') שמבואר שם שיש ב' אכילות של אבא ואמא, אכילה לג' ראשונים, ואכילה לז' תחתונים שלהם, וכן יש שני שתיות של זעיר אנפין ונוקביה, לג"ר וו' קצוות. ויעו' שם שמגלה איך שהם שני שפעים שבאים מאריך אבל נפרדים לגמרי. ועוד מבואר בכוונות שם שהשפעות ומזונות שבאים מפנימיות אימא הם בחי' קולות, חמש קולות, ומאלו ניזונים ביום הכיפורים שכנגדם נתיסדו חמש תפילות וחמש עינוים וצומות (צום = קול), ואילו בשאר ימות השנה ניזונים מחיצוניות אימא באכילה ושתיה ממש. והנה האכילה הב' הנ"ל היא בחי' ה' קולות של פנימיות אימא, וממנה נמשך השתיה הא' לצורך ג"ר דזו"נ. ונמצא שרק השתיה הב' שייך לימות השנה, כל זה מבואר באריכות שם.

והנה ידוע שהשיר פשוט כפול משולש מרובע הוא בחי' נהר היוצא מעדן להשקות את הגן (ע' לקמ"ת תורה ח'), וידוע מהזוהר הקדוש, שפשוט זה הכתר, וכפול זה חכמה ובינה, נמצא שהנ נח, שבא ליזון את העולם, כאשר הם לבד, הרי הם מייציגים בחינות השפע של החמש קולות של פנימיות אימא. ולכן בודאי יש חלות ופעולה חזקה רק באמירת נ נח, אמנם זה יהיה השפעה עליונה ששייך יותר להשם יתברך שהוא יגמר עליו, ואילו כדי להאיר עד גשמיות עולם הזה ממש, כדאי לשיר כל השיר: נ נח נחמ נחמן מאומן.

והראשונות הנה הנם: י"ל דהנה בתוה"ק כתיב נח נח ודרשו חז"ל נח דלעילא ונח דלתתא וע' בליקוטי הלכות יו"ד הל' הכשרת הלכים ד' באריכות שהוא ענין פי שנים של רוח הצדיק (וידוע ש'פי שנים' ע"ה בגימ' נ נח נחמ נחמן מאומן). אכן כאן בהשיר פשוט-כפול לא כתוב שמו של ר' נחמן אפילו פעם אחד.

והנה בשירת חזקיהו (ח"ק = נ נח, וז' אותיות, נחמ נחמן, הנשארים) אמר (ישעיה לח:יא) אמרתי לא אראה י-ה י-ה בארץ החיים, ויעו"ש בפרש"י ז"ל לא אשתמש עוד בשם של י-ה בארץ החיים, חיים משתמשין בו אבל המתים אינם רשאין שנא' לא המתים יהללויה חק למתים שאין מזכירין שם בן שתי אותיות לעולם ע"כ. וביאור דבריו הק' י"ל די-ה הם מדות הנהגה, למעלה מעוה"ז, ובעוה"ז צריך להשלים השם בו"ה במחית עמלק כמבואר כל זה באריכות בס' אדיר במרום ע"ש (וביחוד היראה להרמח”ל כותב ז”ל והנה בזה המ”ב – ט”ו אותיות הם בסוד שם י”ה המעמיד הס”א בתחומה, וה”ס: אשרי הגבר אשר תיסרנו י”ה, ומשם יסורים של אהבה. ועוד בזה מעבירים הס”א, אך כ”ז הם נותנים להם הכח לפעול פעולתם, וז”ס “לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י”ה. וה”ס: “אבא ב”ם אודה י”ה”. ומהם בא המלקות, שהוא בסוד שם י”ה כידוע, עכ”ל ע”ש). ולכן מי שהוא מת ודאי אסור לשבח בשם י"ה, דאז נראה כחסר ח"ו, ומי שהוא בחי' חי, הרי אמור (באותה שירה פסוק יט) חי חי הוא יודך, בחי' י-ה י-ה בחי' השם יהי"ה. ואולי י"ל בזה מה שאחז"ל שהשי"ת ביקש לעשות חזקיהו משיח וסנחרב וכו' אבל מחמת שלא אמר שירה נתבטל. ובאמת באותה פרק אמר השירה הנ"ל (כמבואר שם שחלה ג' ימים לפני מפלת סנחרב, ולאחר שכבר הובטח עליה) אכן עליו היה לשיר עוד שירה – כפול, והוא אמר לא אראה י"ה בחי' לא יראני האדם וחי, דהיינו בחי' ראיית ישעיה באספקלריא שאינה מאירה, בחי' ראיתי את השם, שהוא באמת אי ראיה, בחי' לא יראני, בחי' לא אראה.

והנה הי' בלי הה' הוא בחי' אור בלי כלים, משא"כ בהצדיק הנ' – שיר פשו"ט הוא הנשמ"ה. והנ"ח שיר כפו"ל – קו"ל, שאצל החיים זה כבר השלמות, ואצל המתים – הרי השי"ת יודע להשלימו, ודוק.

והנה נ נח בגימטריא המזון ובגימטריא חק, לשון מזונות. וידוע שרבינו אמר שהטעם שבני אדם שרים בשתיה ולא באכילה, הוא מחמת שבני ישראל אמרו שירה על הבאר (וגם במ"א (לק"מ כז:ה) רבינו פירש שבא"ר הוא בחי' ב'שמעו א'ת ר'נתם, וזה באר היטב, ה, הי, היט, היטב, בע' לשונות) ולא אמרו שירה על המן, ומ”מ עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן, והם בבחי' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, שמרמז על השיר פשוט כפול שלוש מרובע, והעוגות היו מצ”ה בגימטריא (ע”ה) כפו”ל, הרי רמז בזה לנ נח. ונ נח, מנח-מן זה כמו שירה על המן, ואיזה מן, המצ"ה שהוציאו ממצרים, בחי' שיר פשוט כפול, בחי' נ נח.

עוד יש להזכיר ש'נ נח' עם האותיות והכולל בגמטריא יב"ק שהוא שלמות התיקון, יעו' מש"כ בפירוש אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

עוד יש לראות שיכולים לסמוך על נ נח במקום כל הננננ”מ, כי יהושע הוכיח את עם ישראל שנתיים לפני פטירתו, כאשר היה בן קח כמנין נ נח, כי עיקר התוכחה צריך להיות דוקא בבחינת השיר כפול שלוש מרובע כמבואר היטב בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח', ועל כן כיון שיהושע ידע שלא יגיע לגיל ארבע מאות תשעים ואחד, סמך על הנ נח!

יש להוסיף "קח לי" בגמטריא נחמן, קח בגמטריא נ נח, ל"י הוא ענין הקשר בין הרבי להתלמיד היקר כמבואר בלקוטי מוהר"ן.

Charity for its own sake

HH

Although B"H I'm almost never asking for charity, unless it is for a worthy cause other than myself, people are coming over now and again to give me some, B"H. What I really like - and this happens now and again -- when I am outside on a public wifi surfing the net and attending to my various internet concerns, and have people give me charity then... for then it is more clear that I am not being given the charity for any learning I might have, or any righteousness... just for wearing a Nanach beanie....

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

רבי נחמן אומר אפילו בהסתרה שבתוך הסתרה- מסיבת סידור אצל ר' עקיבא

HH warning: there are women in the video... -- read the video description for full info.

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

ב"ה זהירות!!! יש נשים בסרט.... תקרא תיאור הסרט לכל המידע.

אגב אתמול העמידו מנורה עצומה יפיפיה בציון של ר' עקיבא לתפארת ב"ה!

נ נח נחמ נחמן מאומן.

תפלה והבקשה מהצדיק והתקשרות

ב"ה

700. תפלה לצדיק והתקשרות.

א] כ' בישעיה (מה:יד) שהשם יתברך מבטיח לעם ישראל: 'ואליך ישתחוו אליך יתפללו!', הרי מפורש שאין שום טעות להתפלל להצדיק ואפילו להשתחוות להצדיק (וכמו שהשבטים ואפילו יעקב אבינו השתחוו ליוסף הצדיק), ועיין בהמשך הפסוק 'אך בך אל ואין עוד אפס אלהים' ופרש"י ז"ל אך בך אל, יהיו מודים שאין אלוה אלא ה' לבדו, עכ"ל. הרי שרק דרך זה שמתפללים להצדיקים, יתגלה יחוד ה'!

הנה עוד מצינו בתורתינו הקדושה, ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל ה' (במדבר יא:ב). מבקש מעשיר - תבקש מהצדיק, כי כל השפע בא דרכו. וע"ע בפ' כי תשא בפרש"י על הפסוק (לג:ז) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד. והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה, שמבואר, שזה שבא לבקש ה', אפילו מלאך השרת (דהיינו מעולם אצילות), בקשתו יביאו להצדיק (ואגב יש להעיר ש”כל מבקש” בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע”ה, וא”ש).

ב] וענין התקשרות לצדיק אין כאן מקומו, ואינו כמו שמבינים העולם, שהם מגשימים כל התורה הקדושה בעוונותינו הרבים. ועל כן הם טוענים ששמים הצדיק כאמצעי בינינו להשי"ת. ובאמת הפסוק אומר בפירוש, אנכי עומד בין ה' וביניכם (ואתחנן לפני העשרת הדברות), ובאמת יותר מזה אנו מצווים להלכה לקבל את התורה רק ע"י הצדיק, יעו' בשולחן ערוך הלכות קריאת התורה (או"ח קמא:ד) ז"ל אם שליח ציבור רוצה לברך לעצמו ולקרות, צריך שיעמד אחר אצלו, שכשם שנתנה תורה על ידי סרסור, כך אנו צריכים לנהג בה על ידי סרסור, עכ"ל!

אכן בה"ד על פי מה שפי' האלשיך, כי משה רבינו שהיה ענו מכל אדם, ובחינת אין, כמו שאמר ואנחנו מה, הרי לא חצץ כלל, לא אפילו כזכוכית. [וע' בישראל סבא עמ' תז ז"ל יש ח"ו שאומרים שאנחנו עושים עבודה זרה מרבנו. אבל מה שאומר רבנו, מה שגלה רבנו, הוא גלה רק טפה מן הים מגדלתו, כלום, זה נעלם…עכ"ל. וראוי לציין גם כן שהגר"א כותב (אבן שלמה ה:ג) ז"ל תורה ומצות יש ביד האדם להשיגן, אבל יראה ואהבה פנימית, זה אין ביד האדם, והוא מתת אלהים, אלא כשאדם עושה את שלו, אז ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים, עכ"ל. ואילו בליקוטי מוהר"ן (תורה יז, ובעוד מקומות) מבואר שמקבלים אהבה ויראת ה' מהצדיק. ולפ"ז מבואר היטב שהצדיק, לפי הגר"א הוא ממש כאלקים (ויעו' בפירוש הרמב"ן עה"ת שפי' הפסוק אתה תהיה אלהים לפרעה ואהרן אחיך תהיה נביאך, דהיינו כפשוטו ממש). וכן ידוע הסיפור שהיה עם ר' נחמן הורדינקא סבא של מוהר"ן, מובא בכתבים של שמואל הורביץ ז"ל, שכדי להדליק הלולקא של הבעש"ט הטה את עצמו על הקרקע בפישוט ידים ורגלים, ואחותו שראה את זה וידעה מגדולת אחיה הקדוש תמה מאד על זה ונחלשה דעתו, והוא אמר לה, תדעי שאילו ידעת כמוני מי זה הבעש"ט היית חושבת שהוא השי"ת, אבל ב"ה יש לי יותר שכל ממך, ואני יודע שהבעש"ט הוא רק עבדו של השי"ת].

ג] ועצם קשר דברים מכונה צדיק. ואינו כעולם הגשמי שהחיבור הוא כבר דבר ניתוסף. אבל אי אפשר להבין את זה ולהסביר את זה לאנשים שלא רוצים לעזוב שטחיות ההבנה המגושם. ועל כן מסרבים ומתלוננים הם.

אבל מי שמבטל קצת ישותו, ודוקא כפי שמבטל ישותו, אינו דואג וחושש שהצדיק לוקח ממנו חלקו האישי בהשי"ת, ואדרבה מבין ומחשיב שכל זכות והתקשרותו להשי"ת נקרא על שם הצדיק, ואכמ"ל.

ד] ראוי לציין למה שאיתא בריש איכה רבתי (אות ט) ז”ל: רבי יצחק פתח (ירמיה נא, נא): בשנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית ה', את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לירושלים, נכנסו עמהם עמונים ומואבים, שנאמר (איכה א, י): ידו פרש צר על כל מחמדיה כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבאו בקהל לך. נכנסו לבית קדשי הקדשים ומצאו שם שני כרובים, נטלו אותן ונתנו אותן בכליבה והיו מחזירין אותן בחוצות ירושלים ואומרים, לא הייתם אומרים שאין האמה הזאת עובדת עבודת כוכבים, ראו מה מצינו להם ומה היו עובדים, הא כל אפיין שוין, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כה, ח): יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה, באותה שעה נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא מקעקע ביצתן מן העולם, שנאמר (צפניה ב, ט): לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה, כיון שחטאו גלו, וכיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם איכה, ע"כ. הרי שיש הלכה שצריכים לכוון בתפלה דרך קודש הקדשים, ומה יש בקודש הקדשים, הכרובים, ויכולים לטעות ח"ו שמתפללים להכרובים, והשי"ת כעס מאד על עלילה זו, שאין מקום לזה כלל, שצריכים להאמין בפשיטות שאף שאנו מכוונים התפילה דרך הכרובים, אין אנו מתפללים אלא להשי"ת. ובזה מובן כאשר כעס עליהם השי"ת נשבע דייקא לקעקע ביצתן, כי זה הבחינה של הצדיק, ואם הם מתילים ספק בכוונת התפלה, אז הם מתילים ספק בעסק הצדיק להעלות את התפלה, ולכן מדה כנגד מדה יקעקעו ביצתן.

ה] אביא כאן בעזה"י ההקדמה להאגרות של בעל הסולם (פרי חכם ח"ב):

אנו מבחינים בהרבה מדרגות ובהרבה הבחנות בהעולמות. ויש לדעת אשר כל המדובר במדרגות והבחנות, הכל מדובר מענין השגת הנשמות בערך מה שמקבלים מהעולמות. וזה לפי הכלל, מה שלא נשיג לא נדעהו בשם.

והוא כי המלה שם יורה על השגה, כמו אדם הנותן שם לאיזה דבר לאחר שהשיג בו דבר מה, ולפי השגתו.

וע"כ כללות המציאות מתחלקת לענין ההשגה הרוחנית לג' הבחנות:

א': עצמותו ית'.

ב': א"ס ב"ה.

ג': הנשמות.

א: בענין עצמותו ית' אין אנו מדברים כלל. מטעם כי שורש ומקום הנבראים מתחיל ממחשבת הבריאה, אשר שם המה נכללים בסוד 'סוף מעשה במחשבה תחילה'.

ב: א"ס ב"ה. שענינו הוא מחשבת הבריאה, בסוד, רצונו להטיב לנבראיו בבחינת א"ס, המכונה א"ס ב"ה. והוא הקשר שיש בין עצמותו להנשמות. קשר זה מובן אצלנו בסוד רצון להנות לנבראים.

א"ס ב"ה הוא תחלת העסק. והוא נקרא אור בלי כלי אלא שם מתחיל שורש הנבראים, היינו, הקשר שיש בין הבורא לנבראים הנקרא רצונו להטיב לנבראיו. הרצון הזה מתחיל מעולם א"ס, ונמשך עד עולם העשיה.

ג: הנשמות. שהם מקבלי ההטבה, מה שיש ברצונו להטיב.

א"ס ב"ה נקרא כן, משום שזה הקשר שיש בין עצמותו ית' להנשמות, המובן אצלנו בסוד רצון להנות לנבראיו. וחוץ מהקשר הזה של רצון להנות אין לנו שום דיבור. ושם הוא תחילת העסק, והוא נקרא אור בלי כלי, אבל שם מתחיל שורש הנבראים, היינו, הקשר שיש בין הבורא לנבראים, הנקרא רצונו להטיב לנבראיו. והרצון הזה מתחיל מעולם א"ס ונמשך עד עולם העשייה.

וכל העולמות כלפי עצמם נבחנים כמו אור בלי כלי שאין בהם דיבור. והם נבחנים כמו עצמותו ית'. ואין בהם שום השגה.

ואל תתמה מה שאנו מבחינים שם הרבה הבחנות, והוא משום שהבחנות אלו הם שם בבחינת כח, אשר אח"כ, כשיבואו הנשמות, אז יתגלו ההבחנות האלו אצל הנשמות המקבלות את האורות העליונים כפי מה שתיקנו וסדרו, באופן שיהיה יכולת להנשמות לקבלם כל אחד לפי כוחו והכשרתו. ואז מתגלות ההבחנות האלו בפועל. אבל בזמן שאין הנשמות משיגות את האור העליון, אז הכל בערך עצמם נחשבים לבחינת עצמותו ית'.

[ה"ע ע' ליקוטי מוהר"ן תורה עו ד"ה ודע שהסתכלות עושה כלי, דהינו גבול וזמן. כי מוקדם ראותו הדבר הוא בלי גבול, וכשרואה הדבר, נעשה לו גבול ע"כ. וע' בליקוטי מוהר"ן תנינא א', שהנשמות הם מקומו של עולם]

ובערך הנשמות המקבלות מהעולמות, נבחנים העולמות בסוד א"ס ב"ה. והוא מטעם, כי הקשר הזה שיש בין העולמות להנשמות, היינו מה שהעולמות משפיעים לנשמות, זה נמשך ממחשבת הבריאה, שהוא בחינת יחס משותף בין עצמותו ית' להנשמות. והקשר הזה מכונה בשם א"ס כנ"ל. וכאשר מתפללים ומבקשים מהבורא שיעזור לנו, ויתן לנו מבוקשנו, הכוונה לבחינת א"ס ב"ה, ששם שורש הנבראים, שרוצה לתת להם טוב ועונג הנקרא רצונו להטיב לנבראיו.

והתפלה היא להבורא ית' שברא אותנו, ושמו הוא 'רצונו להטיב לנבראיו', והוא מכונה בשם א"ס. משום שהדיבור הוא לפני הצמצום. ואפילו לאחר הצמצום לא נעשה בו שום שינוי. שאין שינוי באור. ונשאר תמיד בשם הזה.

וכל ריבוי השמות הם רק כלפי המקבלים. לכן, השם הראשון שנתגלה בסוד שורש לנבראים מכונה שם א"ס ב"ה. וגלוי שם זה נשאר בלי שום שינויים. וכל הצמצומים וריבוי השינויים המה עשויים רק בערך המקבלים. והוא מאיר תמיד בשם הראשון הנקרא רצונו להטיב לנבראיו בלי סוף. וע"כ אנו מתפללים להבורא ית' שנקרא א"ס, שמאיר בלי צמצום וסוף. ומה שאח"כ נעשה סוף, זה תיקונים עבור המקבלים שיוכלו לקבל אורו ית'.

אור העליון מורכב מב' בחינות: משיג ומושג. וכל מה שמדברים בענין אור העליון הוא רק ממה שהמשיג מתפעל מהמושג. אבל כל אחד בפני עצמו, דהיינו, המשיג לבד, או המושג לבד, אינם מכונים בשם א"ס. אלא שהמושג מכונה שם עצמותו ית', והמשיג מכונה בשם נשמות, שהוא בחינה מחודשת, שהוא חלק מהכלל. והוא מחודש בזה שנטבע בו הרצון לקבל. ומבחינה זו נקראת הבריאה בשם יש מאין.

ובערך עצמם נבחנים כל העולמות לאחדות הפשוט ואין שינוי באלוקות, שה"ס אני הוי' לא שניתי. ובאלקות לא שייך ספירות ובחינות. ואפילו הכינויים הזכים ביותר אינם מכנים את האור כשהוא לעצמו. כי זה בחינת עצמותו שאין בו שום השגה. אלא, כל הספירות וההבחנות, המדובר בהם הוא רק ממה שאדם משיג בו. כי הבורא ית' רצה שאנחנו נשיג ונבין את השפע בסוד רצונו להטיב לנבראיו.

וכדי שנוכל להשיג מה שרצה שנשיג ונבין בסוד רצונו להטיב לנבראיו, ברא ונתן לנו את החושים האלה, וחושים אלו משיגים מה שמתפעלים מהאור העליון.

ובשיעור זה נעשו לנו הבחנות רבות. כי החוש הכללי נקרא רצון לקבל, והוא מתחלק לפרטים מרובים לפי השיעור שהמקבלים מוכשרים לקבל. בערך זה יוצא הרבה חלוקות ופרטים המכונים עליות וירידות, התפשטות, הסתלקות, וכדומה.

והיות שהרצון לקבל נקרא 'נברא' ו'בחינה מחודשת', לכן דווקא ממקום שהרצון לקבל מתחיל להתפעל – משם מתחיל הדיבור. והדיבור הוא הבחנות בחלקים של התפעלות. כי כאן יש כבר יחס משותף בין האור העליון להרצון לקבל.

וזה מכונה בשם אור וכלי. אבל באור בלי כלי לא שייך שם הדיבור, כנ"ל, כי אור שאינו מושג למקבל נבחן לעצמותו ית', שבו אסור הדיבור משום שלא ניתן להשגה. ומה שלא משיגים, איך אפשר לתת לו שם.

ומזה נבין שבתפילה שאנו מתפללים לה', שישלח לנו ישועה, רפואה וכדומה, יש להבחין בזה ב' דברים: א', הבורא ית'. ב', דבר הנמשך ממנו.

בחינה א' שנבחנת לעצמותו ית', כאן אסור הדיבור כנ"ל. בחינה ב', הדבר הנשמך ממנו, שהוא נבחן לאור המתפשט לתוך הכלים שלנו, היינו לתוך הרצון לקבל שלנו, את זה מכנים בשם א"ס ב"ה. שזה הקשר שיש להבורא ית' עם הנבראים בחינת מה שרצונו להטיב לנבראיו. שהרצון לקבל נבחן לאור המתפשט, שבסופו מגיע להרצון לקבל.

ובזמן שהרצון לקבל מקבל את האור המתפשט, אז נקרא האור המתפשט בשם א"ס, והוא בא לידי המקבלים ע"י כיסויים רבים בכדי שהתחתון יוכל לקבל אותם.

נמצא לפי זה, אשר כל ההבחנות והשינויים נעשו דווקא בהמקבל בערך ולפי מה שהמקבל מתפעל מהם. אלא שיש להבחין בענין המדובר. כאשר מדברים בבחינות בהעולמות, מדובר בהבחנות בכח, וכשהמקבל משיג אותן בחינות, אז הם נקראים בפועל.

וההשגה הרוחנית היא כאשר המשיג והמושג באים יחד. כי באין משיג – אין שום צורה למושג, כיון שאין מי שיקבל את צורתו של המושג. לכן נבין בחינה זו בשם עצמותו ית', ואין שם מקום לדבר כלל. ואיך שייך לומר שהמושג יקבל איזה צורה בערך עצמו.

ואין לנו לדבר אלא ממקום שהחושים שלנו מתפעלים מהאור המתפשט, שהוא בחינת רצונו להטיב לנבראיו, ובאה לידי המקבלים בפועל.

וזה דומה כמו שאנו מביטים על השלחן, אז לפי חוש המישוש אנו מרגישים שזה דבר קשה. וכן מדת אורך ורוחב, והכל פי ערך חושינו. אבל אין זה מחייב שהשלחן יהיה נראה כן למי שיש לו חושים אחרים, למשל בעיני המלאך, בעת שמסתכל על השלחן אזי רואה אותו לפי חושיו. לכן אין לנו לקבוע שום צורה בערך המלאך כי אין אנו יודעים את חושיו.

ומכאן, שכמו שאין לנו השגה בהבורא ית', ממילא אין לנו לומר איזה צורה יש להעולמות בערכו, רק אנו משיגים בהעולמות בערך חושינו והרגשתנו. וכך היה רצונו ית' שאנחנו נשיג אותו.

וזה פירוש: 'אין השתנות באור'. אלא, כל השינויים הם בכלים, היינו, בחושינו, שהכל נמדד לפי הדמיון שלנו. ומזה תשכיל, אשר באם יסתכלו אנשים רבים על דבר רוחני אחד, אז כל אחד ישיג לפי הדמיון והחושים שלו. ולכן כל אחד רואה צורה אחרת. וכמ"כ באדם עצמו ישתנה הצורה לפי מצבי עליות וירידות שלו, כמ"ש לעיל שהאור הוא אור פשוט, וכל השינויים הם רק במקבלים, עכ"ל.

והנה מה שבהקדמה הנ"ל מכנה לנשמות, שע"פ הנשמות כן יהיה בפועל בעולמות, מובן שעיקר הקמת וקיום כל העולמות הוא ע"י הצדיק יסוד עולם, שמשיג כראוי בהשגה גמורה, כי כל אחד יודע בנפשו מיעוט השגתו ובלי יכולתו להקים אפילו חלק קטן מרצונו יתברך להטיב עמנו, וע"כ השי"ת כביכול סומך על הצדיק יסוד עולם שע"י ועל פיו יצאו ויבואו כל העולמות עד אין סוף, וזה פשוט וברור. ובתוך ונכלל בהשגת הצדיק יסוד עולם, יהיה השגה פרטית של כל אחד ואחד. וממילא מובן איך שכל חיינו ותפילתינו ולימודנו הכל תלוי לגמרי בהצדיק יסוד עולם.