Pages

Sunday, May 31, 2015

לא רגל על לשונו

ב"ה 
גמרא מסכת מכות דף כד. לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו דכתיב (בראשית כז:יב) אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, ופ' הריב"ן (במקום רש"י) לא רצה לשקר מתחלה שאמר אולי ימושני אבי אלא שאמו הכריחתו וכו' ע"כ. וקשה למה לפרש רגל - שקר? ועוד כבר מנה לפני זה את המדה ודובר אמת בלבבו, ולכאורה בכלל מאתים מנה, ומי שהוא דובר אמת בלבבו בטח לא ידבר שקר.
אכן רש"י במס' עבודה זרה (כב: ד"ה מכתבא) פירש שאינו הולך רכיל. ויש קצת סיבוך במפרשים איך זה רמוז בהפסוק הנ"ל, ופרשו שיעקב חשש שמא יצטרך לגלות רשעתו של עשו. וקשה ביותר כמובן.
ויש לפרש שלא דיבר בודאות שיצחק אביו ידונו לכף חובה, הרי שהקפיד לא לספר בגנות, אלא אולי ימושני.

ואגב ידוע מה שחידש משה נ נח על הפסוק ותורת חסד 'על לשונה' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

בכיה

ב"ה
הזוהר הקדוש בפרשת תרומה (קסה. מובא בחק לישראל פרשת נשא יום ו) משוה בכיה בתפילה להיושב בתענית (חלום) בשבת שמפקחים עליו למה הוא עצוב בזמן חדוה, ומבטלים העונש שלו. והא גופא קשה איך נשכר מהעצבות בשבת? וצ"ל שרק בגלל שתופס בשורש של שבת על ידי התענית.
ולפי זה בא למוד ונמצא מלמד על בכיה בתפלה שצריכים לתפוס בשורש להיות דופק בשער, ורק בכהאי גוונא מועיל הבכי.
וצריך תלמוד.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רמזי נ נח

ב"ה
תקיד. וברוך אתה בצאתך, בצאתך, בתוך 'בך' יש 'צאת', צאת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. (ועיין לעיל תעח, בתוככם).


תקטו. מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב (תהלים לד) שמעתי מליעד נ"י הראשי תיבות בגמטריא נ נח.

רמזים מהפטרה לפרשת השבוע

ב"ה
זכריה (ב:יד – הפטרה לפרשת בהעלותך) רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה'. הס"ת של רני ושמחי בת ציון כי הנני בא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. רני – זה ר' נחמן, ושמחי, אביו של רבינו, וגם אותיות משיח. בת ציון – בציון הקדוש.
ב:טו והיו לי לעם ושכנתי בתוכך וידעת וכו', אותיות היסוד (אלו שלפני הס"ת) לע'ם ושכנת'י בתוכ'ך ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וידעת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

The Secret to Understanding the Torah

HH


In the holy book Yosher Divrey Emess (Straight Words of Truth) he writes that everything he received from the Maggid of Mezretch (the main disciple and successor to the Baal Shem Tov) he already had known, for he was a huge scholar in his own right, the only difference was that what he hear from the Maggid he received with conviction as if he heard it from the Tanaaim (Sages of the Mishna). From this we learn that the real key to understanding the Torah is the importance that one attributes to it. How much one is “mispaael” (roused, worked up, inspired, blown away....) from the Torah.

The Vilna Goan points out that the holy books begin by stating who their author is. This is intrinsic to understanding the content, because knowing who is speaking is the key. When a ten year old gives a business tip it doesn't carry any weight, but when it comes from someone renown, the same tip becomes a strong principle.

There are different versions to the story, but the basic gist of it with regard to the above, that one of the great scholars went to test out the Baal Shem Tov, and the Besh”t gave him to read and explain a passage from the Eitz Chaim (work of the Arizal), the scholar did so, but the Besh”t said that it was not satisfactory, the scholar applied himself again unsuccessfully, and yet again. Finally the scholar told the Besh”t that's the best I can do, if I am not correct please show the proper interpretation. The Baal Shem Tov took the holy book and told the scholar, “Stand on your feet!” The Baal Shem Tov began reading the passage aloud, this particular passage mentioned the names of various angels, and as the Besh”t read their names the angels appeared.... The Baal Shem Tov then told the scholar, your explanation and understanding was correct but it was utterly deficient.

On the first word of the Torah, “Beraishis” Rabbi Shimon Bar Yochai revealed 70 different interpretations and expositions which are said to have an entirely different meaning every hour, each interpretation encompassing intelligence which can explain the entire working of the known universe and supernal worlds. We look at this word and see so little, but when Rabbi Shimon considered this word it was the Tikunay Zohar.

If you want to begin to understand the Torah, you have to take the time to contemplate and actually feel the enormity of the awesome power it is packing. When the Jews stood by Mt. Sinai and heard G-d speaking to them their souls flew away, and they jumped a mile away, angels had to bring them back, and G-d provided special dew to resurrect and restore their souls. This is really what a person has to be prepared to take when preparing to learn the holy Torah.

By the Baal Shem Tov the holy disciples would hear the thunder and lightning that was by the giving of the Torah! Rabbi Nachman questioned those about him, if they too heard these callings.


Na Nach Nachma Nachman MeUman!

Saturday, May 30, 2015

Only with Rabbainu

HH
You should know by now that when a person learns Rabbainu's Torah he sees in it many allusions to what is going on in his life, Rabbainu himself bragged about this. So as I learn Lkm Torah 31 which discusses how Acher went into the Pardes and became a apostate - - and our sages revealed that this was because he used to listen to Greek music -- I found it very interesting when a woman on fb asked me if I appreciate her Greek music... NO SIRRY!!!

B"H there are many other things going on that I can also correlate, but I can't write it all.

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

We Miss You! NNNNM!

HH this goes back a few years ago, I think it was Shavuos time in Uman with Shalom Chason and some other friends, b"H more to come.

Great blessings of Na Nach Nachma Nachman MeUman!

Vacation and Bounderies

HH
It seems to me that many people who have been brought up with strict rules of morality are sometimes the quickest to fall into the most base and abhorrent standing. This is because once they see that they have breached and fallen their high standards they no longer hold themselves to any standard whatsoever, they do not differentiate any further, and fall prey to the lowest standards. This was also what happened with the Golden Calf. Right after Israel received the Torah they fell all the way to idolatry. 

Rabbi Nachman warns in Likutay Moharan, Torah 31, that when one suffers a fall in his state of devotion he should not bolster himself with erudition, but just with loyalty of his covenant with G-d.

In Torah 78, of Likutay Moharan vol II, Rabbi Nachman reveals that even the greatest tzadik will have times that he can not draw his life source through the holy Torah, at such times the tzadik will be "prostik" -- simple (this word insinuates even coarseness, friends refer to it as urban language "plastic"), his existence based on Derech Eretz which preceded the giving of the Torah. In this way the tzaddik draws life to all the people in the world who are unable to draw life from the Torah itself. Derech Eretz is the way of Na Nach Nachma Nachman MeUman, it is based on the absolute faith in G-d and His infinite mercy which is embedded in the world, as it compromises the living blueprint of the world - the Ten Sayings which are paralleled in the Ten Commandments and Ten Sefirot.

As a captive to pirates, on his return to Russia from Israel, Rabbi Nachman achieved the realization and know-how of how to serve G-d completely even if he would be sold into slavery.

Any person wherever and whatever predicament they might be in, can bind themselves to Rabbainu, Na Nach Nachma Nachman MeUman, and set a constructive course and life plan. It is not all or nothing, every little bit is eternal, and even in the finite, will be a building block which will B"H ultimately be helpful in reversing everything to the best.

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

Remember who you are! Na Nach Nachma Nachman MeUman!

HH

A very large percentage of movies are based on forgotten identity and memory loss. The great search to find out who we really are. Rabbi Nachman also addresses this issue at great length. E.g. in Likutay Moharan, Torah 17 he reveals the origins of the proselyte and the Jewish soul, inspiring them to remember that they predate the creation of this world, when they were consulted by G-d Almighty, and cohorts in creation. Also in the Legendary Stories of Rabbainu, in the story of the Seven Beggars, particularly the first beggar, the holy blind beggar who remembers "nothing", that is even before his soul was drawn into his fathers mind and seed.

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

פרשת נשא - also in English

ב"ה
פרשת נשא, בה מונים בני ישראל, נשא זה אותיות אנ"ש - אנשי שלומינו - חסידי ברסלב. עוד יש בפרשת נשא נדבת הנשיאים, נשיא זה אותיות נשא עם י', כי הנשיא יותר מאנ"ש עם י' בחי' חכמה, בחי' עיני העדה.
נשא עם הכולל - נב"ש - נחמן בן שמחה, הנשמה שכולל כל עם ישראל.



עוד יש להעיר, שבפרשה שלנו יש הוכחה על עוצם נוראות תורתינו הקדושה שמכפלת וחוזרת בכל נשיא את כל הפרשה, אף שלכאורה זה מיותר לגמרי, כי הלוא כולם הביאו בשוה ממש. ורק במדרשי חז"ל גילה טיפה מן היום מהסודות והרמזים הגנוזים בכל אות ואות שכל האריכות.

It is amazing to note that in this weeks Parsha - Nusso, the Torah records the donations and offerings of the Nissiim (leaders of each tribe), each of the 12 brought the exact same thing, yet the Torah records over and over again the entire content for each of the 12. Only in the medrashim our Sages revealed a drop in the ocean of the utter significance of this seeming redundancy. How each letter is completely and utterly necessary, invested with Godliness of the Infinite B"H. Next time you meet someone who claims to know the Bible, challenge him to explain a few of the twelve repetitions.....

נ נח נחמ נחמן מאומן

We got the cure!

HH

A friend of mine came over to me, here in Uman by the Rebbe, and he said he needs my help, he told me that he has a cure for cancer and he needs my help getting it out there. He caught me a little off guard, I was a little surprised and disappointed, a little timidly I asked him, but I thought you were busy with Rabbainu, the final solution and salvation for all the maladies of the world, the eradication of all evil.... He had got me to take the bait, and he turned on me and said, that's exactly what I'm talking about, we need your help with a new project promoting the awesome book Blossoms of the Spring (Ebay HaNachal) which has been known and confirmed to cure cancer....

Here is the first letter:
http://naanaach.blogspot.com/2014/01/blossoms-of-springs-letter-1.html

Na Nach Nachma Nachman MeUman!


Friday, May 22, 2015

לכבוד חג מתן תורתינו

ב"ה סיפרו לי שהראשי תיבות של המשנה ריש מסכת אבות: משה קבל תורה מסיני - מקתמ- פתק.
אז הוספתי לו להגדיל תורה ול האדירה שאותיות היסוד, אלו האותיות שלפני הסופי תיבות, הם שברנ - ראשי תיבות: רבינו נחמן בן שמחה.
נ נח נחמ נחמן מאומן

Monday, May 18, 2015

Love lost in sin

HH

Rabbi Nussun writes in Likutay Halachos, and R' Shlomo Carlbach says this over beautifully - it is classic Shlomo Torah, that the main achievement of Yosef's not falling to the temptations of the wife of Poteefar, was that had he sinned he would not have been able to hold strong in his love for his brothers. For such is the nature of sin, it causes one to see bad in others and resent them. Yosef, by staying strong in his holiness, not succumbing to his bodily desires and enticement of the wife of Potifar, was thus able to retain a strong grip on his love for his brothers.

This is one of the most profound Torah's I've ever heard, awesome beyond words.

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

Sunday, May 17, 2015

Women Contested

HH

The Netziv's (Founder and Rosh Yeshiva of the Volozhin, the first modern Yeshiva) wife was very learned and extremely proficient in Tanach (written Torah). Once she heard a simple uneducated man saying the blessing “that He did not make me a woman” with extreme fervor. She was aghast. What was this man so excited about, she herself knew more than this man knew. She confronted her husband who pacified her by saying that every male makes the blessing in relation to the females that correlate to him. The question is whether this is a true answer or just a placation. For the simple meaning of this prayer is that the male has the full 613 commandments and is the main player in the Supernal image.

In the Yeshiva world the story is told that a Yeshiva Bochur took out a BJJ (Beis Yakov of Yerushalayim) girl out on a date – to the lobby of a hotel (terrible custom of the litvaks), upon seeing the boozing of some of the clientele the boy exclaimed, B”H that He didn't make me a gentile. The girl spoke up and said, that Rebetzin Davis (the infamous head mistress of BJJ) had taught them, that when they make the daily morning blessing, “that He has not made me a gentile”, they should not think of a fall out or an ordinary gentile, but even the president, for it is such a blessing to be Jew. So the Yeshiva boy replied, that when he makes his daily morning blessing, “that He has not made me a woman”, he doesn't simply refer to any woman, but even Rebetzin Davis.
So the question is whether this goes against the above placation the Netziv gave his wife, or maybe Rebetzin Davis really isn't on par even with a Yeshiva Bochur.
All of this should be taken with good humor, I mean no respect to any gentile or woman, certainly not those that are better than I....

According to the Kabbala in the future the woman's status is higher than the man's, the woman will be the true “Woman of Valor” of which the verse (Proverbs) says, “A woman of valor is the crown of her husband”, the crown being higher. The Ramchal explains this quite beautifully but it is difficult for me to bring his words here. If this is the case how can it be that the woman has less commandments, which are seeming indications of higher responsibility?

Today it occurred to me that maybe this is an aspect of what the Ramchal revealed that originally Adam had only one commandment, and when he didn't keep it, there where additional commandments – the 7 mitzvos of the Ben Noach, and when Noach took drugs and all in all did not bring the desired rectification to the world, Hashem indoctrinated the requirement of the 613 mitzvos. Rabbi Nachman also points out that it was only due to transgressions that there was a proliferation of instructions (See Tractate Nedarim 22b, The Life Of Rabbi Nachman item #202 - His trip to Israel item #18).

From here it is possible to say, that in the end of time when all the sins and shortcomings of man will be rectified, the woman's fewer obligations will no longer be a sign of less responsibility, but a sign of superior connection to HY.


Keep in mind that Rabbi Nachman revealed that prayer – which is the aspect of the female – is much more important than learning Torah – the aspect of the male. Rabbi Nachman was ushering in the future time.


Na Nach Nachma Nachman MeUman!

Secrets of the Torah

HH

Secrets of the Torah

Some people consider the Zohar and the works of the Arizal to be “nistar” (hidden) – the “secrets of the Torah”. However this is a big mistake. The Yosher Divrey Emess (“Straight Words of Truth” an extremely powerful little book composed of two long letters. Recently I found out that I am actually a descendant of this great person. My brother-in-law who is a big Rosh Yeshiva has a great aversion to this amazing book, because he has witnessed some of his best students become broken from it. What a blessing these boys were saved from living lives of mediocrity and tasting in their hearts and souls the utter necessity for true existence. Yes, if it can't break you it can't make you.) contends that this is ridiculous. How can books that are readily available to the public be considered secrets?! Who has a secret that he divulges to anyone interested? The Yosher Divrey Emess asserts that those scholars who have mastered the TaNaCh (Torah and Prophets – Written Torah), the Talmuds, and Medrash, and purport to being complete scholars of the revealed Torah, just deficient in the Concealed Torah, waiting for when they are worthy, these people are completely deluded living in hypocrisy. A person who has not mastered the entire Zohar, works of the Arizal, and other such works can not pretend to be a scholar what so ever. These are books readily available and readily understandible for anyone who sets out to study them and know them. So what then is the Concealed Torah?

Rabbi Nachman says that the secrets of the Torah are such that even when they are spoken and revealed they remain secret. Sometimes they can be grasped by a person only in passing, and later a person will not merit to fathom that which was in his grasp.

The Baal HaSulam explains with a parable, if you see two people whispering, it won't really interest you, but if you hear them whispering your name – that they are whispering about you, then you will be completely intrigued and extremely curious to know what they are saying. When a person studies the Torah and hears his name being whispered – he senses how the Torah he is studying is directly speaking to him personally, he is in essence learning the secrets of the Torah.

[This is where chabad lubavitch philosophy went off. The original holy leaders felt that if they would exhaustively explain and describe their personal attainments, they could somehow jump start their followers to taste their experience. However the true tzaddikim of the generations did not feel that this approach was truthful. Consider explaining to someone how pizza tastes by offering them a ten volume treatise on its ingredients and similarities to other food etc.. Or consider explaining to someone the thrill of a rollercoaster.... The secrets of the Torah are very much levels of personality in the Supernal Man, how can one relate responsibility by skirting it - spoonfeeding someone who should be called to duty?!]


The main secret is: Na Nach Nachma Nachman MeUman!

Saturday, May 16, 2015

להיות שמח אף על פי שהשכינה בצער?!

ב"ה
לקוטי מוהר"ן תורה פט: אך כשידע זאת, שהחסרון הוא למעלה ולמטה, בודאי יהיה לו צער גדול ועצבות, ולא יוכל לעבד שם יתברך בשמחה, לכך צריך להשיב בעצמו: מה אני ומה חיי, כי המלך בעצמו מספר לי החסרון שלו, וכי יש כבוד גדול מזה, מתוך כך בא לשמחה גדולה, ע"ש.
ולא זכיתי להבין, מי שבאמת כאב לו צער השכינה, מה איכפת לו הכבוד הזה שהשם יתברך בעצמו מספר לו, הלוא השכינה בצער?!

נ נח נחמ נחמן מאומן!

Friday, May 15, 2015

Ramchal definitely had a beard! - הרמח"ל גידל זקן בהחלט!

HH

Many people slander the Ramchal saying that he didn't have a beard. Apparently when he was around the age of Bar Mitzva he had cut his beard (See Igros Ramchal - Letters of Ramchal #39. Also see letter 46 from R' Yosef Irgess who discredits the Ramchal in this vein. ). However when the Ramachal was confronted with this (when he was about 24 years old, by someone who hadn't seen him since he was about 14 years old) he replied (Igros Ramchal #53):
ואשר לא השיבותי על ענין גידול הזקן - הנה פה אל פה, אם ירצה ה', אגיד כי באמת כבר מזמן גדלתיהו, ולכל זמן, עכ"ל.
That which I did not reply regarding the growth of a beard - behold mouth to mouth (personaly), if G-d wills, I will say that in truth for along time already I have grown it, and forever.

Also see letter 101, note 374, where the editor points out that a letter was doctored to read, "trim his beard" when the in truth it read "his mustache".

It is important also to take into consideration that the Ramchal wrote at great length -- probably hundreds of pages (besides for the works that we don't have because they were buried) -- all about the important role of the beard!

Great blessings of Na Nach Nachma Nachman MeUman!

תפלה -- צריך לכוון לבו כנגד קודש הקדשים - - דרך הצדיק


700. תפלה לצדיק והתקשרות.

א] כ' בישעיה (מה:יד) שהשם יתברך מבטיח לעם ישראל: 'ואליך ישתחוו אליך יתפללו!', הרי מפורש שאין שום טעות להתפלל להצדיק ואפילו להשתחוות להצדיק (וכמו שהשבטים ואפילו יעקב אבינו השתחוו ליוסף הצדיק), ועיין בהמשך הפסוק 'אך בך אל ואין עוד אפס אלהים' ופרש"י ז"ל אך בך אל, יהיו מודים שאין אלוה אלא ה' לבדו, עכ"ל. הרי שרק דרך זה שמתפללים להצדיקים, יתגלה יחוד ה'!

אכן באמת צריך ביאור איך יכולים להתפלל לבן אדם, והלוא בלתי להשם לבדו (וע' במפרשים עה”פ זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו – שמות כב:יט,ו שלכן בקרבנות לא כתיב אפילו שם "אלקים")?! וביאור הדבר נראה לעניות דעתי שהלכה שצריכים לכוון לבו ואפילו גופו לארץ ישראל ולקודש הקדשים. ואלו דברים שהם בזמן ובמקום, ואין קדושתם אלא ממי שהזהיר עליהם (יבמות דף ו:, לא משבת וממקדש אתה מתיירא ע”ש), והשם יתברך בחר שרק דרכם נקבל קדושתו ורק דרכם ניחס אליו יתברך. והם ממש נקראים על שמו של הקב"ה (כדאי' בבא בתרא דף עה:, ובמס' סוטה איתא שמשון נקרא על שמו של הקב"ה ומקשה ומיישב רק מעין שמו, ולא כן דחו בב"ב. וכן שבת הוא שם של השם יתברך), שאינם חוצצים כלל, כי הרי הם כמלכותו (בחי' שם) של השם יתברך.

והנה ירושלים קבעו חז"ל להלכה בפירוש שצריכים לכוון נגדו. משיח, זה הלכתא למשיחא, שיבוא בב"א ויגלה לנו דרך ה' ואיך להתקשר אליו. וצדיקים, הרי כל צדיק אמיתי באמת הורה לעמו שצריכים להקפיד מאד להתקשר אליו בכל דבר ובבפרט בתפלה. וכל צדיק כפי צדקתו האיר את הענין הזה שהוא תלוי ממש באמונת הצדיק לגמרי, והרי לא שייך לקבוע דבר הלכה סתם, כי לא יעזור כל עיקר, כי תלוי בהצדיק בעצמו, והבן. והרי הצדיק בעצמו הוא בית המקדש כידוע מהספרים הקדושים (ואפילו בספר נפש החיים באריכות שער א' פרק ד'), ושכנתי בתוכם כתיב. והרי מי שבאמת רוצה לקיים דין השולחן ערוך לכוון נגד קודש הקדשים בודאי יכוון דרך הצדיק.

וכן זוכר אני שכתוב בספר ימי שמואל שהוא היה מכוון תפלתו נגד קודש קדשים ומשם דרך הצדיק להשם יתברך. ובחידושי על לקוטי מוהר"ן (תורה צט) העירתי שלכאו' שכמו שצריכים לכוון דרך קודש הקדשים בבחי' מקום, צריכים גם לכוון דרך קודש קדשים של הזמן והנפש. לענין זמן, לכוון לעת רצון (ע' בתורה צט שם) וכמו שכתוב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, שבפסוק זה מתחילים התפלה בבקר. ובנפש זה נפש הצדיק. ולפי זה לא דק ר' שמואל הורביץ בהנהגתו, כי כל בחי' הוא ענין בפני עצמו, ולא בזה אחר זה, שבכל בחי' של זמן מקום ונפש צריכים לכוון דרך קודש קדשים שבו. אלא שנראה שהוא תפס רק לענין הנ"ל שהצדיקים הם עיקר בית המקדש. ואכן גם בזה לכאורה לא דק, כי כיון שמה שהוא מכוון דרך הצדיק הוא אינו מכוון לגוף הצדיק אלא לנפש הצדיק (וצריך לבדוק לשונו שם, ואין הספר לפני), והרי נפש הצדיק הוא רוחני, ואם כן לא חל ביה הסדר להיות בהדרגה לאחר בית המקדש למטה, אלא הצדיק הוא שורה ומתלבש נפשו בנפשינו, ואתו ועמו אנחנו מכוונים בעולם הגשמי דרך בית המקדש [והרי אנחנו כאילו נכנסים לתוך הצדיק לראות בעיניו ולהבין בשכלו, ובלשון הספרים הקדושים להיפוך – שנפש הצדיק מתלבש בנפשינו ועל ידו ובכחו אנחנו רואים ומבינים. ואין זה חשוב חציצה כלל, וכמו שכתב האלשיך לפרש מה שכתוב בתורה (דברים ה:ה) אנכי עמד בין ה' וביניכם, שכיון היה ענו בבחי' מה, בחי' אין, הרי אינו חוצץ כלל]. ולפי ר' שמואל לכאו' אין יכולים לזכות להשראה וההתקשרות הזו עם הצדיק עד שמכוונים בעולם הגשמי דרך בית המקדש, ואז יכולים לזכות להתקשרות של נפש הצדיק שהוא בחי' בית המקדש ממש הרוחני, ודו"ק.
וכעין זה תמצא בספר המדות (ערך דעת אות י) ז"ל מי שרוצה להעמיק ולעין בשכלו באיזה ענין צריך לקשר את שכלו לבית המקדש. וסימן לדבר 'אשא דעי למרחוק' 'וירא את מקום מרחוק', עכ"ל. והרי השכל הוא בחי' הצדיק שהוא בחי'הדעת של עם ישראל. והרי מבואר שכדי לקבל את הדעת צריכים קודם להתקשר לבית המקדש שלמטה, ודו"ק.

והנה הצדיק גם כן מכוון תפילתו נגד קודש הקדשים, אלא שהצדיק ממש עומד בדעה והכרה שלמה מול השם יתברך. ולכן הצדיק חי בעולם של יחוד ה', שאינו חי אלא במציאות של אחדות השם יתברך, זאת אומרת שכל מחשבותיו דיבוריו ומעשיו הם מיוחסים רק להשם אחד. וזאת אומר שכאשר הצדיק מדבר עם בני אדם, באמת הוא מדבר ישר עם השם יתברך (וזה מבואר אפילו לפי הגאון מווילנא, שכתב כן בכמה מקומות. וע' בזכרונות של החיד"א איך שהוא היה מבקש ומתחנן עם שומרי הגבול, ואין ספק שכל כוונתו ומגמת לבו היה תפלה ישרה להשם יתברך), ורואה את הבן אדם שעומד לפניו רק כהצגה ורמז איך שהשם יתברך מופיע ומתלבש בכל העולמות באותו זמן ומקום. והרי הצדיק אסור אפילו לבקש מבן אדם שום דבר, כי אם צדיק מתיחס לבן אדם חוץ מאחדות השם יתברך זה כבר בחי' קיצוץ בנטיעות אחדות השם יתברך חס ושלום. אלא שכל מה שהצדיק מבקש זה רק מהשם יתברך [– ובודאי הצדיק מתפלל רק להאין סוף ולא למדותיו חס ושלום, ואל תחשוב חלילה שהוא מתפלל להמדות שמתגלים לפניו בצורת האדם הזה שעומד לפניו, ח"ו. אלא שהצדיק מכוון בלתי לה' לבדו, להאין סוף ב"ה, אלא שמכוון הענין כפי המסר שהוא רואה מוצג לפניו] . ולפי זה כאשר הצדיק מבקש משהו מבן אדם הוא בעצם מתפלל להשם יתברך, רק שאותו אדם עומד לפניו. וכן מצינו ביעקב אבינו שהשתחווה לעשו הרשע, והזוהר הקדוש תמה מאד איך יכול להיות שיעקב אבינו בחיר האבות שדמותו חקוק על כסא הכבוד ישתחווה לעשו, והזוהר מיישבת שיעקב ראה את השכינה והשתחווה לשכינה. וכל זה שייך רק להצדיק שממש רואה את השכינה, ולכן הצדיק מתפלל ישר לשכינה. וכן מבואר בלקוטי מוהר”ן (תורה כב, וכן לקוטי הלכות חושן משפט הלכות שלוחין ב) שהצדיק בתפילתו מבטל את עצמו לגמרי עד כדי כך שהוא בטל לאין סוף, ותפלתו הוא בחי' תפילתו של השם יתברך, שאומר יהי רצון מלפני. אבל שאר בני אדם שמותרים לבקש דברים מאחרים, כי זה לא בחי' תפלה בכלל אלא בקשה בעלמא, ולכן הם אסורים בהחלט להתפלל בשום כיוון אלא דרך מקום בית המקדש הגשמי, ודרך נפש הצדיק הרוחני. ולעתיד לבוא לכאו' יזכו כל אחד מישראל לבחי' זו של הצדיק להיות בהכרה גמורה באחדות השם יתברך כמו הצדיק, וזה מה שאמר הנביא ישעיה שלעתיד הגוים יתפללו אלינו, דהיינו דרכינו.

הנה עוד מצינו בתורתינו הקדושה, ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל ה' (במדבר יא:ב). מבקש מעשיר - תבקש מהצדיק, כי כל השפע בא דרכו. וע"ע בפ' כי תשא בפרש"י על הפסוק (לג:ז) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד. והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה, שמבואר, שזה שבא לבקש ה', אפילו מלאך השרת (דהיינו מעולם אצילות), בקשתו יביאו להצדיק (ואגב יש להעיר ש”כל מבקש” בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע”ה, וא”ש).

[וידעתי שגדולים ממני כבר האריכו מאד להסתבך בדבר הזה, כי טינא מצא בכמה וכמה דברי חז"ל במה שסידרו בקשות למלאכים וכדומה, והרבה פוסקים אסרו והחרימו, אבל לעומתם צדיקים אמיתים קיימו דברי חז"ל, שאדרבה כל אמונתינו תלוי בדברי חז"ל ואיך פוסלים כל היכא שלא מבינים סתם, ואדרבה, זה כל הענין פה, שצריכים להאמין שהשם יתברך מרומם מכל הכלים והמלאכים, ורק אליו אנו מתפללים ולא ח"ו לשום נברא, ולא אפילו למדותיו ית'. אלא שצריכים לדעת חוקיו, ואם השם יתברך בחר שיהיה איזה מלאך ממונה על שמיעת התפלה ולהעלותה, אז זה כפירה ממש בהש"י לא להתיחס לזה. ואיך יזכה אדם לכוון התפלה מכוון ממש לא"ס, והוא נמצא בגבול עולם הזה, אם לא ישמור דרך חי החיים, ויכוון בכיוון ארץ ישראל, ובכוון ירושלים, וכו', וכן התפלה צריך להיות מכוון דרך כל נשמות ישראל, וזה על ידי הצדיק, ואכמ"ל].

ב] וענין התקשרות לצדיק אין כאן מקומו, ואינו כמו שמבינים העולם, שהם מגשימים כל התורה הקדושה בעוונותינו הרבים. ועל כן הם טוענים ששמים הצדיק כאמצעי בינינו להשי"ת. ובאמת הפסוק אומר בפירוש, אנכי עומד בין ה' וביניכם (ואתחנן לפני העשרת הדברות), ובאמת יותר מזה אנו מצווים להלכה לקבל את התורה רק ע"י הצדיק, יעו' בשולחן ערוך הלכות קריאת התורה (או"ח קמא:ד) ז"ל אם שליח ציבור רוצה לברך לעצמו ולקרות, צריך שיעמד אחר אצלו, שכשם שנתנה תורה על ידי סרסור, כך אנו צריכים לנהג בה על ידי סרסור, עכ"ל!

אכן בה"ד על פי מה שפי' האלשיך, כי משה רבינו שהיה ענו מכל אדם, ובחינת אין, כמו שאמר ואנחנו מה, הרי לא חצץ כלל, לא אפילו כזכוכית. [וע' בישראל סבא עמ' תז ז"ל יש ח"ו שאומרים שאנחנו עושים עבודה זרה מרבנו. אבל מה שאומר רבנו, מה שגלה רבנו, הוא גלה רק טפה מן הים מגדלתו, כלום, זה נעלם…עכ"ל. וראוי לציין גם כן שהגר"א כותב (אבן שלמה ה:ג) ז"ל תורה ומצות יש ביד האדם להשיגן, אבל יראה ואהבה פנימית, זה אין ביד האדם, והוא מתת אלהים, אלא כשאדם עושה את שלו, אז ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים, עכ"ל. ואילו בליקוטי מוהר"ן (תורה יז, ובעוד מקומות) מבואר שמקבלים אהבה ויראת ה' מהצדיק. ולפ"ז מבואר היטב שהצדיק, לפי הגר"א הוא ממש כאלקים (ויעו' בפירוש הרמב"ן עה"ת שפי' הפסוק אתה תהיה אלהים לפרעה ואהרן אחיך תהיה נביאך, דהיינו כפשוטו ממש). וכן ידוע הסיפור שהיה עם ר' נחמן הורדינקא סבא של מוהר"ן, מובא בכתבים של שמואל הורביץ ז"ל, שכדי להדליק הלולקא של הבעש"ט הטה את עצמו על הקרקע בפישוט ידים ורגלים, ואחותו שראה את זה וידעה מגדולת אחיה הקדוש תמה מאד על זה ונחלשה דעתו, והוא אמר לה, תדעי שאילו ידעת כמוני מי זה הבעש"ט היית חושבת שהוא השי"ת, אבל ב"ה יש לי יותר שכל ממך, ואני יודע שהבעש"ט הוא רק עבדו של השי"ת].

ג] ועצם קשר דברים מכונה צדיק. ואינו כעולם הגשמי שהחיבור הוא כבר דבר ניתוסף. אבל אי אפשר להבין את זה ולהסביר את זה לאנשים שלא רוצים לעזוב שטחיות ההבנה המגושם. ועל כן מסרבים ומתלוננים הם.

אבל מי שמבטל קצת ישותו, ודוקא כפי שמבטל ישותו, אינו דואג וחושש שהצדיק לוקח ממנו חלקו האישי בהשי"ת, ואדרבה מבין ומחשיב שכל זכות והתקשרותו להשי"ת נקרא על שם הצדיק, ואכמ"ל.

ד] ראוי לציין למה שאיתא בריש איכה רבתי (אות ט) ז”ל: רבי יצחק פתח (ירמיה נא, נא): בשנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית ה', את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לירושלים, נכנסו עמהם עמונים ומואבים, שנאמר (איכה א, י): ידו פרש צר על כל מחמדיה כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבאו בקהל לך. נכנסו לבית קדשי הקדשים ומצאו שם שני כרובים, נטלו אותן ונתנו אותן בכליבה והיו מחזירין אותן בחוצות ירושלים ואומרים, לא הייתם אומרים שאין האמה הזאת עובדת עבודת כוכבים, ראו מה מצינו להם ומה היו עובדים, הא כל אפיין שוין, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כה, ח): יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה, באותה שעה נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא מקעקע ביצתן מן העולם, שנאמר (צפניה ב, ט): לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה, כיון שחטאו גלו, וכיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם איכה, ע"כ. הרי שיש הלכה שצריכים לכוון בתפלה דרך קודש הקדשים, ומה יש בקודש הקדשים, הכרובים, ויכולים לטעות ח"ו שמתפללים להכרובים, והשי"ת כעס מאד על עלילה זו, שאין מקום לזה כלל, שצריכים להאמין בפשיטות שאף שאנו מכוונים התפילה דרך הכרובים, אין אנו מתפללים אלא להשי"ת. ובזה מובן כאשר כעס עליהם השי"ת נשבע דייקא לקעקע ביצתן, כי זה הבחינה של הצדיק, ואם הם מתילים ספק בכוונת התפלה, אז הם מתילים ספק בעסק הצדיק להעלות את התפלה, ולכן מדה כנגד מדה יקעקעו ביצתן.

ה] אביא כאן בעזה"י ההקדמה להאגרות של בעל הסולם (פרי חכם ח"ב):

אנו מבחינים בהרבה מדרגות ובהרבה הבחנות בהעולמות. ויש לדעת אשר כל המדובר במדרגות והבחנות, הכל מדובר מענין השגת הנשמות בערך מה שמקבלים מהעולמות. וזה לפי הכלל, מה שלא נשיג לא נדעהו בשם.

והוא כי המלה שם יורה על השגה, כמו אדם הנותן שם לאיזה דבר לאחר שהשיג בו דבר מה, ולפי השגתו.

וע"כ כללות המציאות מתחלקת לענין ההשגה הרוחנית לג' הבחנות:

א': עצמותו ית'.
ב': א"ס ב"ה.
ג': הנשמות.

א: בענין עצמותו ית' אין אנו מדברים כלל. מטעם כי שורש ומקום הנבראים מתחיל ממחשבת הבריאה, אשר שם המה נכללים בסוד 'סוף מעשה במחשבה תחילה'.

ב: א"ס ב"ה. שענינו הוא מחשבת הבריאה, בסוד, רצונו להטיב לנבראיו בבחינת א"ס, המכונה א"ס ב"ה. והוא הקשר שיש בין עצמותו להנשמות. קשר זה מובן אצלנו בסוד רצון להנות לנבראים.

א"ס ב"ה הוא תחלת העסק. והוא נקרא אור בלי כלי אלא שם מתחיל שורש הנבראים, היינו, הקשר שיש בין הבורא לנבראים הנקרא רצונו להטיב לנבראיו. הרצון הזה מתחיל מעולם א"ס, ונמשך עד עולם העשיה.

ג: הנשמות. שהם מקבלי ההטבה, מה שיש ברצונו להטיב.

א"ס ב"ה נקרא כן, משום שזה הקשר שיש בין עצמותו ית' להנשמות, המובן אצלנו בסוד רצון להנות לנבראיו. וחוץ מהקשר הזה של רצון להנות אין לנו שום דיבור. ושם הוא תחילת העסק, והוא נקרא אור בלי כלי, אבל שם מתחיל שורש הנבראים, היינו, הקשר שיש בין הבורא לנבראים, הנקרא רצונו להטיב לנבראיו. והרצון הזה מתחיל מעולם א"ס ונמשך עד עולם העשייה.

וכל העולמות כלפי עצמם נבחנים כמו אור בלי כלי שאין בהם דיבור. והם נבחנים כמו עצמותו ית'. ואין בהם שום השגה.

ואל תתמה מה שאנו מבחינים שם הרבה הבחנות, והוא משום שהבחנות אלו הם שם בבחינת כח, אשר אח"כ, כשיבואו הנשמות, אז יתגלו ההבחנות האלו אצל הנשמות המקבלות את האורות העליונים כפי מה שתיקנו וסדרו, באופן שיהיה יכולת להנשמות לקבלם כל אחד לפי כוחו והכשרתו. ואז מתגלות ההבחנות האלו בפועל. אבל בזמן שאין הנשמות משיגות את האור העליון, אז הכל בערך עצמם נחשבים לבחינת עצמותו ית'.
[ה"ע ע' ליקוטי מוהר"ן תורה עו ד"ה ודע שהסתכלות עושה כלי, דהינו גבול וזמן. כי מוקדם ראותו הדבר הוא בלי גבול, וכשרואה הדבר, נעשה לו גבול ע"כ. וע' בליקוטי מוהר"ן תנינא א', שהנשמות הם מקומו של עולם]

ובערך הנשמות המקבלות מהעולמות, נבחנים העולמות בסוד א"ס ב"ה. והוא מטעם, כי הקשר הזה שיש בין העולמות להנשמות, היינו מה שהעולמות משפיעים לנשמות, זה נמשך ממחשבת הבריאה, שהוא בחינת יחס משותף בין עצמותו ית' להנשמות. והקשר הזה מכונה בשם א"ס כנ"ל. וכאשר מתפללים ומבקשים מהבורא שיעזור לנו, ויתן לנו מבוקשנו, הכוונה לבחינת א"ס ב"ה, ששם שורש הנבראים, שרוצה לתת להם טוב ועונג הנקרא רצונו להטיב לנבראיו.

והתפלה היא להבורא ית' שברא אותנו, ושמו הוא 'רצונו להטיב לנבראיו', והוא מכונה בשם א"ס. משום שהדיבור הוא לפני הצמצום. ואפילו לאחר הצמצום לא נעשה בו שום שינוי. שאין שינוי באור. ונשאר תמיד בשם הזה.

וכל ריבוי השמות הם רק כלפי המקבלים. לכן, השם הראשון שנתגלה בסוד שורש לנבראים מכונה שם א"ס ב"ה. וגלוי שם זה נשאר בלי שום שינויים. וכל הצמצומים וריבוי השינויים המה עשויים רק בערך המקבלים. והוא מאיר תמיד בשם הראשון הנקרא רצונו להטיב לנבראיו בלי סוף. וע"כ אנו מתפללים להבורא ית' שנקרא א"ס, שמאיר בלי צמצום וסוף. ומה שאח"כ נעשה סוף, זה תיקונים עבור המקבלים שיוכלו לקבל אורו ית'.

אור העליון מורכב מב' בחינות: משיג ומושג. וכל מה שמדברים בענין אור העליון הוא רק ממה שהמשיג מתפעל מהמושג. אבל כל אחד בפני עצמו, דהיינו, המשיג לבד, או המושג לבד, אינם מכונים בשם א"ס. אלא שהמושג מכונה שם עצמותו ית', והמשיג מכונה בשם נשמות, שהוא בחינה מחודשת, שהוא חלק מהכלל. והוא מחודש בזה שנטבע בו הרצון לקבל. ומבחינה זו נקראת הבריאה בשם יש מאין.

ובערך עצמם נבחנים כל העולמות לאחדות הפשוט ואין שינוי באלוקות, שה"ס אני הוי' לא שניתי. ובאלקות לא שייך ספירות ובחינות. ואפילו הכינויים הזכים ביותר אינם מכנים את האור כשהוא לעצמו. כי זה בחינת עצמותו שאין בו שום השגה. אלא, כל הספירות וההבחנות, המדובר בהם הוא רק ממה שאדם משיג בו. כי הבורא ית' רצה שאנחנו נשיג ונבין את השפע בסוד רצונו להטיב לנבראיו.

וכדי שנוכל להשיג מה שרצה שנשיג ונבין בסוד רצונו להטיב לנבראיו, ברא ונתן לנו את החושים האלה, וחושים אלו משיגים מה שמתפעלים מהאור העליון.

ובשיעור זה נעשו לנו הבחנות רבות. כי החוש הכללי נקרא רצון לקבל, והוא מתחלק לפרטים מרובים לפי השיעור שהמקבלים מוכשרים לקבל. בערך זה יוצא הרבה חלוקות ופרטים המכונים עליות וירידות, התפשטות, הסתלקות, וכדומה.

והיות שהרצון לקבל נקרא 'נברא' ו'בחינה מחודשת', לכן דווקא ממקום שהרצון לקבל מתחיל להתפעל – משם מתחיל הדיבור. והדיבור הוא הבחנות בחלקים של התפעלות. כי כאן יש כבר יחס משותף בין האור העליון להרצון לקבל.

וזה מכונה בשם אור וכלי. אבל באור בלי כלי לא שייך שם הדיבור, כנ"ל, כי אור שאינו מושג למקבל נבחן לעצמותו ית', שבו אסור הדיבור משום שלא ניתן להשגה. ומה שלא משיגים, איך אפשר לתת לו שם.

ומזה נבין שבתפילה שאנו מתפללים לה', שישלח לנו ישועה, רפואה וכדומה, יש להבחין בזה ב' דברים: א', הבורא ית'. ב', דבר הנמשך ממנו.

בחינה א' שנבחנת לעצמותו ית', כאן אסור הדיבור כנ"ל. בחינה ב', הדבר הנשמך ממנו, שהוא נבחן לאור המתפשט לתוך הכלים שלנו, היינו לתוך הרצון לקבל שלנו, את זה מכנים בשם א"ס ב"ה. שזה הקשר שיש להבורא ית' עם הנבראים בחינת מה שרצונו להטיב לנבראיו. שהרצון לקבל נבחן לאור המתפשט, שבסופו מגיע להרצון לקבל.

ובזמן שהרצון לקבל מקבל את האור המתפשט, אז נקרא האור המתפשט בשם א"ס, והוא בא לידי המקבלים ע"י כיסויים רבים בכדי שהתחתון יוכל לקבל אותם.

נמצא לפי זה, אשר כל ההבחנות והשינויים נעשו דווקא בהמקבל בערך ולפי מה שהמקבל מתפעל מהם. אלא שיש להבחין בענין המדובר. כאשר מדברים בבחינות בהעולמות, מדובר בהבחנות בכח, וכשהמקבל משיג אותן בחינות, אז הם נקראים בפועל.

וההשגה הרוחנית היא כאשר המשיג והמושג באים יחד. כי באין משיג – אין שום צורה למושג, כיון שאין מי שיקבל את צורתו של המושג. לכן נבין בחינה זו בשם עצמותו ית', ואין שם מקום לדבר כלל. ואיך שייך לומר שהמושג יקבל איזה צורה בערך עצמו.

ואין לנו לדבר אלא ממקום שהחושים שלנו מתפעלים מהאור המתפשט, שהוא בחינת רצונו להטיב לנבראיו, ובאה לידי המקבלים בפועל.

וזה דומה כמו שאנו מביטים על השלחן, אז לפי חוש המישוש אנו מרגישים שזה דבר קשה. וכן מדת אורך ורוחב, והכל פי ערך חושינו. אבל אין זה מחייב שהשלחן יהיה נראה כן למי שיש לו חושים אחרים, למשל בעיני המלאך, בעת שמסתכל על השלחן אזי רואה אותו לפי חושיו. לכן אין לנו לקבוע שום צורה בערך המלאך כי אין אנו יודעים את חושיו.

ומכאן, שכמו שאין לנו השגה בהבורא ית', ממילא אין לנו לומר איזה צורה יש להעולמות בערכו, רק אנו משיגים בהעולמות בערך חושינו והרגשתנו. וכך היה רצונו ית' שאנחנו נשיג אותו.

וזה פירוש: 'אין השתנות באור'. אלא, כל השינויים הם בכלים, היינו, בחושינו, שהכל נמדד לפי הדמיון שלנו. ומזה תשכיל, אשר באם יסתכלו אנשים רבים על דבר רוחני אחד, אז כל אחד ישיג לפי הדמיון והחושים שלו. ולכן כל אחד רואה צורה אחרת. וכמ"כ באדם עצמו ישתנה הצורה לפי מצבי עליות וירידות שלו, כמ"ש לעיל שהאור הוא אור פשוט, וכל השינויים הם רק במקבלים, עכ"ל.

והנה מה שבהקדמה הנ"ל מכנה לנשמות, שע"פ הנשמות כן יהיה בפועל בעולמות, מובן שעיקר הקמת וקיום כל העולמות הוא ע"י הצדיק יסוד עולם, שמשיג כראוי בהשגה גמורה, כי כל אחד יודע בנפשו מיעוט השגתו ובלי יכולתו להקים אפילו חלק קטן מרצונו יתברך להטיב עמנו, וע"כ השי"ת כביכול סומך על הצדיק יסוד עולם שע"י ועל פיו יצאו ויבואו כל העולמות עד אין סוף, וזה פשוט וברור. ובתוך ונכלל בהשגת הצדיק יסוד עולם, יהיה השגה פרטית של כל אחד ואחד. וממילא מובן איך שכל חיינו ותפילתינו ולימודנו הכל תלוי לגמרי בהצדיק יסוד עולם.