This is about Rabbi Nachman of Bresluv (Breslov, Bratslov), now known as Na Nach Nachmu Nachmun MayUman! This is about his chasid and chief disciple Rabbi Natan, it's about the Saba, the Baal HaPetek.
ב"ה
זכינו להרבה טעמים בספר ליקוטי נ נח
והנה עוד טעם
יא] שמות האצבעות: בוהן, אצבע, אמה,
קמיצה, זרת. לפי הראשי תיבות: ב, א, א, ק, ז. נמצא כאשר האדם משאיר לעצמו השנים
האחרונים, ק"ז, עם הכולל בגמטריא נ נח. ופושט – א, א, ב. שזה בחי' שיר פשוט,
פשוט כפול, בחי' נ נח.
נ נח נחמ נחמן מאומן
ב"ה
ליקוטי מוהר"ן
תורה כב
ונראה שאפילו לפי פשוטן של דברי רבינו
שאני הוא הנשמה, היינו כאשר הנשמה כוללת את הנפש או הגוף. ועיין בשיחות הר"ן
אות נד ז"ל השם יתברך אינו עושה שנים פעמים דבר אחד, כי אפלו גלגולים אין זאת
הנשמה נגלגלת פעם שניה כמו שהיא, רק זאת הנפש עם זה הרוח וכו' ע"ש. וכל פרט
בזה חשוב, וכל האילן נכלל בשם העליון – הנשמה, שהיא בחי' אני. וראיה לדברי ממה
שנאמר (ישעיה מח:יג) אף ידי יסדה ארץ (-בחי' גוף) וימיני טפחה שמים (-בחי' נשמה)
קורא אני אליהם יעמדו יחדו, קורא אני, אני דייקא, כאשר הם עומדים יחדו (וכדרשת חכמים
במסכת חגיגה דף יב על פסוק זה, זה וזה כאחת נבראו).
ב"ה
ליקוטי מוהר"ן
על כן צריך להפסיק בין תבות אתה סתר לי,
לתבת מצר, כדי שלא לעשות צרוף שמו חס ושלום וכו' ע"ש.
וצע"ק שיהיה אבן מכשול כזה בספר
תהלים, ולא מקובל. ונלע"ד שבודאי דוד המלך שמר על זה בהמשך הראשי תיבות, מ"ת
(מצר תצרני, והמ' הולך לשני צדדים), כאילו הס"מ מת, וכן תרף (תצרני רני פלט),
שהוא ענין עזיבה וחלישה. אלא שרבינו מדגיש שעדיף לא לרמז כל עיקר על הס"מ.
נ נח נחמ נחמן מאומן
ב"ה
במסכת מגילה
ז: אי חקלאה (-אכר) מלכא ליהוי –
דיקולא (-סל) מצואריה לא נחית, ע"כ. וראיתי מי שהוא שלקח את זה – אפילו אם
קבצן יהיה מלך, לא יעזוב הכלי שהוא מקבל הצדקות מעל צוארה. ועל כל פנים אפילו
אליבא דאמת, יש לקחת סמוכים לסיפור של התם והחכם, שהתם, בכל מדרגה שעלה, העיקר שלו
לא השתנתה, לעסוק תמיד בתפילות ולשמוח.
ויותר מזה אנו יודעים מהשבעה קבצנים, שרבינו היה קודש לא הפסיק להפציר את השם יתברך כעני בפתח.
נ נח נחמ נחמן מאומןב"ה
הגדה של פסח:
הגדה של פסח, בגמטריא נ נח נחמ נחמן
מאומן, עם הד' כוללים של השיר פשוט כפול משולש מרובע.
הגדה של פסח ע"ה בגמטריא תצו(ה),
כי השם יתברך אמר למשה מי אשר חטא אמחנו מספרי, ואמרו חז"ל שעכ"פ נתקיים
בפרשת תצוה שלא נזכר שם של משה, וכן בהגדה של פסח שמו של משה נזכר רק פעם אחת בדרך
הפסוקים. ולפי זה הגדה של פסח ממש נקרא "ספרי" הספר של השם יתברך.
אכן עיקר הטעם שלא נזכר שמו של משה כבר
פירשתי במקום אחר, כי הגדה של פסח מפי אליהו הנביא, שהוא הפה של משה רבינו כמובא בספרי
קודש, ולכן כיון שמשה רבינו הוא הוא המדבר, לא היה חוזר על שמו, וזה פשוט וברור,
וממש היפוך מהטועים והמבולבלים. כי כל הגאולה של ליל פסח היה להגיע אל משה שהתחיל
להוציא אותם ממצרים. ולכן בכל דור ודור כאשר אנו נזכרים ונעשים פעולות גאולתינו
ופדות נפשינו, אנו קוראים בקולו של משה רבינו ומתקרבים ומתקשרים ומתבטלים אליו.
הראשי תיבות של: הגדה של פסח, השף -
אחד מהשמות של השם יתברך שלא כולם מכירים, פה השף הגדול יתברך שמו מבשל ענינים,
וכמו ששיבח יתרו (שמות יח:יא) עתה ידעתי וכו' כי בדבר אשר זדו עליהם, בקדרה אשר בשלו בה נתבשלו (סוטה
יא, הובא ברש"י עה"פ).... להפוך לכל העמים שפ"ה ברורה לקרוא כולם
בשם ה'.
נ נח נחמ נחמן מאומן
ב"ה
ו: והא רבי יוסי הגלילי דאמר עולה
שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי, מעיקרא לא בעי הפשט וניתוח ולבסוף בעי הפשט
וניתוח, דתניא רבי יוסי הגלילי אומר, עולה שהקריבו ישראל במדבר אינה טעונה הפשט
וניתוח לפי שאין הפשט וניתוח אלא מאהל מועד ואילך, ע"ש.
והנה מצאנו שהאבות קיימו כל התורה
כולה, ויותר מזה מצאנו שיעקב קיים מצות תפילין על ידי מעשיו עם הצאן, והיה מקום
לאמר שכל זה אי אפשר אלא לפי שיטת רבי יוסי הגלילי שיש שינוי במהות המצות לפני
ולאחר אהל מועד, ולכן רק לפני הדיבור היה אפשרות לקיים המצות בצורה אחרת ממה שמצוה
בדיבור. ואע"פ שמצינו בענין מצות יבום, שאפילו אחר מתן תורה היו עוסקים במצוה
זו בצורה אחרת, כמו בועז עם רות, שם רק האריכו ענין המצוה, לא שאמרו שקיימו ממש
מצות יבום.
אכן ממה שרבינו העיד בספר חיי
מוהר"ן אות קמב – ז"ל כשבא מארץ ישראל אמר בדרך הזה קימתי כל התורה בכל
האפנים, כי השגתי קיום כל התורה שאפלו אם היו מוכרים אותי לישמעאל וכו' וכו' אף על
פי כן הייתי יכול לקים כל התורה כולה ע"ש. ומבואר יותר בספר שבחי הר"ן
ח"ב אות כב ז"ל עד שזכה שבא על השגה שיוכל לעבד את השם יתברך אפלו כשלא
יוכל חס ושלום, לקים המצוות. כי השיג את העבודה של אבות העולם שהיה להם קדם מתן
תורה, שקימו כל המצוות אף על פי שלא עשו את המצוות כפשוטן. כמו יעקב אבינו שקים
מצות תפלין על ידי המקלות אשר פצל כידוע וכיוצא בזה, עד שהשיג איך לקיים את כל
המצוות בדרך זה כשיהי אנוס שם במקום שימכרו אותו חס ושלום, ע"ש.
ואולי יש לחלק בין אנוס, שאפילו חישב
לעשות מצוה ונאנס כאילו עשהו, ולכן שייך עכ"פ לקיים בדרך האבות.
HH
The main currency, especially for acquiring Nanach stickers, is prayer.
One should always be praying for Nanach stickers, and one who prays receives!
Once I witnessed this with my own eyes. Someone was asking me for a sticker, and I explained to him that one should always be praying for Nanach stickers, and lifted my voice in prayer to HY - Please Father give us Nanach stickers, we really need Nanach stickers, have mercy on us. And this fellow took up the call and beseeched HY, and lo and behold, my heart opened and I gave him a Nanach sticker!
Na Nach Nachma Nachman MayUman
ב"ה
ה. ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' אמר רבא
אמר הקב"ה אעפ"י שהסתרתי פני מהם דכתיב ודבר ה' אל משה פנים אל פנים
אותה הפנים אסתיר אבל בחלום אדבר בו רב יוסף אמר ידו נטוי' עלינו להגן שנאמר ובצל
ידי כיסיתיך וכו'.
עיין פרפראות לחכמה ח"ב.
ה:
מפתחות:
ויחי עוד לנצח כי יראה חכמים ימותו: לק"מ סו:א דף פב..
האי בר בי רב דחד יומא: לקמ"ת ב:ו דף ד:.
במסתרים תבכה נפשי וכו' מפני גאותן של
ישראל וכו': לקמ"ת
ה:ה דף ח:.
ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה
חכמים ימותו (תהלים מט:י-יא), ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה, בחייהן על אחת כמה
וכמה.
בעיון יעקב (ד"ה מה) אף שאמרו (חולין ז:) גדולים צדיקים במיתתם
יותר מבחייהם, כל זה דווקא בעולם הבא שזכותם מרובה מאד, אבל לענין ראיית גוף החכם
לאחר שנסתלקה נשמתו, ודאי שגדולה מעלת הרואה את החכם בחייו בעוד נשמתו בקרבו,
ע"כ.
עיין בליקוטי מוהר"ן סו:א
ז"ל וע"כ הוא דבר גדול מאוד להיות בשעת הסתלקות הצדיק, אפילו מי שאינו
תלמידו, כי מחמת שאז יורד ונגלה למטה הרוח דלעילא, נמצא שנתגלה אז הארה גדולה
מאוד, על כן הוא טובה גדולה לכל מי שנמצא אז שם, והוא טובה להם לאריכת ימים, וכמו
שאמרו רז"ל, על פסוק ויחי עוד לנצח וכו', כי יראה חכמים ימותו, אבל להתלמידים
מגיע הארה גדולה מאוד אז ביותר וכו' ע"ש.
וקשה לפי דברי רבינו המשך הגמרא שדרשה
קל וחומר בחייהם, שהרי לפי רבינו העיקר הוא להיות בשעת מיתתם. ואולי לפי דברי העיון
יעקב הנ"ל מיושב, כי הקל וחומר הוא רק לענין הגשמי, אבל לעניני רוחניות
גדולים צדיקים במיתתם, ובפרט הענין להיות בשעת מיתתם.
וי"ל קושיתינו על פירוש רבינו, וכן
קושית העיון יעקב, על פי דרוש, בחייהן אלו התלמידים, כענין מה שדרשו במסכת בבא
בתרא (קטז.) שהמניח בן כמותו כאילו לא מת, וכל זמן שיהושע חי היה נראה למשה כאילו
הוא חי (רש"י פרשת וילך, דברים לא:כט), שהם מקבלים הרבה יותר מכולם כמבואר בליקוטי
מוהר"ן שם.
רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה
רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב וכו' פרש"י ז"ל מהלך
שלשה חדשים היה מביתו לבית המדרש, ונוסע מביתו אחר הפסח, ולומד יום אחד, וחוזר
לביתו לשמח את אשתו בחג הסוכות, ע"כ. כי אין ענין להיות עם האשה בראש השנה,
ובפרט לפי הקבלה שבראש השנה מנסרין האשה מהאדם.
ב"ה
בדורות הראשונים כשהיו יודעים יום
מיתתם היו עוסקים בתורה כל היום ולא היה שליטה להבעל דבר עליהם וכו' אבל אין הלמוד
כראוי, בפרט למוד גמרא, אם אין הלמוד כראוי, אזי הוא מקבל יותר כח מהלמוד, כי
תלמוד בגימטריא אותיות של שמה לילית, על כן יש כח בלמוד התלמוד או להכניע אותה, או
להפך חס ושלום, עכ"ל.
והנה גם "תורה" בגמטריא סמא"ל לילי"ת, בגמטריא
תרי"א מצות, שביחיד עם אנכי ולא יהיה ששמענו ישר מפי הגבורה עולים
תרי"ג, כמנין רמ"ח אברים ושס"ה גידין. והרי קי"ל זכה נעשה סם
חיים לא זכה וכו'. ועיין בהקדמת החיד"א לחק לישראל (ד"ה ועוד אפשר)
ז"ל ועוד כי תורה גימטריא ס"מ לי' להכניעם, ע"כ. וצ"ל שמה
שרבינו מגלה דוקא לענין תלמוד, ולא לכל התורה שהיא כולה מלחמה על הרע ותבלין להיצר
הרע, כי יש הבדל כאשר הדבר בכללות, שהתורה בא לתקן את הכל, ובין כאשר הלימוד ממש
מיוחד נגד ליל'.
ובספר תורת נתן, לר' נתן שפירא תלמיד
האריז"ל, פרשת תולדות על מש"כ בעשו כי ציד
בפיו, כתב, ציד עשו, בגמטריא תלמוד. ושם דיבר גם על לילי"ת אבל לא הזכיר
הגמטריא.
ויש להעיר עוד, שכל עסקינו בתורה הוא
ללמדה לשמה, ומתוך שלא לשמה נבוא לשמה. לשמה ע"ה בגמטריא עשו, וכן להבדיל
בגמטריא רבינו נ נח.
ב"ה
מסכת חגיגה
ג. כלם נתנו מרועה אחד א-ל אחד נתנן
פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא.
רועה אחד, בגמטריא ברסלב. פרנס אחד,
בגמטריא ברסלב נ נח ע"ה. המעשים ברוך ע"ה בגמטריא רבי נחמן מברסלב. כל
המעשים ברוך הוא, עם הד' תיבות, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.
ג: ת"ר איזהו שוטה היוצא יחידי
בלילה, והלן בבית הקברות, והמקרע את כסותו, איתמר רב הונא אמר עד שיהו כולן [בבת
אחת] וכו' ע"ש.
על דרך צחות, ידוע שרבינו הקפיד על ישראל
קדושים לא ללכת בבגדים קרועים [כפי מה שאפשר, כי רבינו התפאר בחסידים נאמנים עובדי
השם שמרוב עניותם לא היה להם אלא בגדים קרועים, אבל בודאי כולם צריכים לשמור את
הבגדים ככל מה שאפשר, ובודאי לא לקרוע הבגדים], כי ההולך בדרך הקדוש של ברסלב, הרי
שנים בידיו, הוא יוצא תמיד יחידי בלילה לעסוק בהתבודדות עד שכל העולם בחיוב
המציאות כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה נב, והוא נמצא לילות שלמים בקברי צדיקים,
אז בודאי צריך לשמור ולהקפיד מאד שלא יעבור על הסימן השלישי, שלא יקרע בגדיו, ואדרבה,
שיכבד בגדיו.
נ נח נחמ נחמן מאומן
ב"ה
ספר שיחות הרן
נא. גם אין טוב להיות זקן, הן חסיד זקן
והן צדיק זקן, זקן אין טוב. כי צריך רק להתחדש בכל יום להתחיל בכל עת מחדש,
ע"כ.
עי' בשיח שרפי קודש (ב-תקה – וגם אצל
בעלי המוסר קיים כלל כזה): כשאדם הוא חסיד בצעירותו, אזי יש תקוה שבזקנותו יתנהג כבעל הבית פשוט,
אולם כשהאדם בצעירותו נוהג כבעל הבית, אזי בזקנותו הוא כלום, ע"כ.
ורואים בזה היאוש של המחבר, שאפילו מי
שיודע מרבינו לא יזכה לחדש עצמו.
ועיין בזוהר חדש (ח"א יג) אל הנער
הזה התפללתי (שמואל א:א:כז) הוה ליה למימר, אל הבן הזה התפללתי, אלא אמרה חנה, יהי
רצון שבשעה שיגדל ישתדל בעבודת המקום כמו עכשו שהוא נער. וכל אדם שיזכה להיות בזקנותו
כמו בנערותו, יזכה למעלת שמואל הנביא, דכתיב (שמואל א:ב:יט) ומעיל קטן תעשה לו אמו
והעלתה לו מימים ימימה, וכי תעלה על דעתך כך, אלא צדקתו וזכותו היה גדל עמו תמיד
כתפלת אמו, ע"כ. ומסופו משמע שענין להיות בזקנותו כמו בנערותו, הוא בעצמו
ענין להיות תמיד מתחדש ועולה.
נ נח נחמ נחמן מאומן
ב"ה
ספר המידות
ערך
אמונה כ. מתחלה צריך להאמין בהשם
יתברך, ואחר כך יזכה להבין אותו בשכל, ע"כ. ע' מ"מ שכתבתי באות יט.
י"ל בזה ענין בגדי הכהן גדול,
שלבש אבנט וחשב האפוד, האבנט חגר על הכתנת, ועליהם ועל המעיל לבש האפוד שחגר עם
חשב האפוד (רש"י בפרשת תצוה כח:ד, כח:לא). והתרגום של אבנט – המינא, והתרגום של
חשב – המין, ששינהם בחי' אמונה, אלא שהאבנט הוא יותר פינימי, וי"ל מלשון
אבנתא דלבא, והוא אמונה טהורה בלי מופת (אות א). ואחר כך זוכה לכל המלבושים, וכבר
זוכה להבין בשכל, וזה ענין חשב האפוד, שהוא אמונה שכבר הולידה המחשבה והשכל.
(והרגום של חשב אפדתו (תצוה כח:ח) והמין תקונה, י"ל כי כיון שזכה גם לאמונה
גם לדעת, כבר מתוקן, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה רנה, כשהאדם הוא מאין בהצדיק
בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה ע"ש).
ב"ה
ח' * ג' * י' * ג' *ה = ג' אלפים שש מאות = י' פעמים רבי נחמן. ח"ג –
חית גמל = נ נח נחמ נחמן מאומן, יג"ה – יוד גמל הי = נ נח!
ב"ה
מסכת מועד קטן
כח:-כט.
א"ר חנינא קשה יציאת נשמה מן הגוף כציפורי בפי הוושט (-כחבל שיש בו קשר ויוצא
בקושי מן התורן, המיוחס לרש"י) רבי יוחנן אמר כפטורי (-שקושרין שתי ספינות
ביחד, המיוחס לרש"י) בפי הוושט.
עיין
ליקוטי מוהר"ן תורה רנ, וראה לעיל בעמוד זה בענין מיתת צדיקים.
כט.
אמר ר' לוי כל היוצא מבית הכנסת לבית המדרש ומבית המדרש לבית הכנסת זוכה ומקבל פני
שכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון וכו'.
במסכת
מגילה דף כו: נחלקו אם קדושת בית
הכנסת חמורה מבית המדרש או ליהפך (ועיין מש"כ בשיחות הר"ן אות עה ששם
רבינו קבע שתפלה הרבה יותר גבוה מתורה), ועיין שם בדף כט. שאביי החליט לגרוס בבית
הכנסת. ומצינו להיפך שיש שהחליטו להתפלל במקום שלמדו. ואילו ר' לוי סובר שצריכים
ללכת מזו לזו, וביאור הדברים מבואר היטב בליקוטי מוהר"ן תורה כב, וכמו שכבר ציין
והסביר בספר פרפראות לחכמה:
עיין
פרפראות לחכמה ח"ב (נדפס שם בריש המסכת) על פי מאמר חותם בתוך חותם סי'
כ"ב היינו שעושה מבחי' תפלה תורה, וזוכה לבחי' תפלה גבוה ממדריגה זו,
ועי"ז זוכה לבנין ציון וירושלים שהוא בחי' אמונה ועי"ז זוכה לקבל פני
שכינה בבחי' נפתחו השמים ואראה מראות אלקים ר"ת אמונה וכו' ע"ש.
ב"ה
רבינו הזהיר אותנו לא ליפול להשטות הגדול לעסוק בעתידות.
אכן יש נסיון גדול בזה כאשר כל אחד רוצה לקרוא במגילת סתרים, ואפילו רבי נתן הוציא מזה עתידות, ואחד מהדברים היה שהחליט מזה שרבינו לא סיפר שם על מלחמת גוג ומגוג, שכנראה ענין גוג ומגוג יהיה מלחמה על אפיקורסות.
והנה סבא ישראל כמה פעמים הזכיר:
ויהיה, יהיה דברים יפים, פלאים כאלה, פלאות כאלה, אני ראיתי בזוהר הקדוש אמר: "נסים, נסים ונפלאות שיהיה נעשה במשיח, בביאת המשיח, וזה הגאולה, לא היה אפילו במצרים נסים כאלה. וזה יעלה על כל הנסים, אפילו על יציאת מצרים".
והנה בהדפים של המגילת סתרים שיש עכשיו בברסלב אין שום זכר של נסים ונפלאות כאלו.
אז אין לנו עסק בעתידות ולדרוש מעצמינו אפילו מדברי רבינו מה יהיה ומה לא יהיה. ואין לנו שום מושג והבנה בדברי הצדיק האמת, רק מצווים אנחנו לעסוק ולטרוח להבין תורתו, ולא לעסוק להוציא עתידות, אף על פי שרבינו אמר שמתורתו יכולים גם עתידות. וסבא ישראל פעם אמר שהמשיח בן ארבע (משהו כזה) ומי יכול לדעת כוונתו. גם כתוב על שאול המלך שהיה בן שנה, ופרשו חז"ל הכוונה, אז מי יודע מה היתה כוונתו בזה. וכן בכל הדיבורים של הצדיקי אמת.
נ נח נחמ נחמן מאומן
ב"ה
כח.
ששים
זו היא מיתת ביה בידי שמים, אמר מר זוטרא מאי קרא דכתיב תבא בכלח אלי קבר, בכלח
בגימטריא שיתין הוו.
עמש"כ
בספר המדות ערך אהבה ב:א שכל"ח ראשית תיבות כי לעולם חסדו. והרי לעיל הביאה
הגמרא ששנות שמואל נ"ב שנה, ואיתא בירושלמי (ברכות ד:א)
כיון
שחנה התפללה, וישב שם עד עולם, ועולמו של לוי הוא נ' שנה וכו'. וכן כאן, חסדו של
השם נותן לבן אדם בכל"ח שנה.
רב
סעורים אחוה דברא הוה יתיב קמיה דרבא חזייה דהוה קא מנמנם (-גוסס), א"ל לימא
ליה מר (-למלאך המות) דלא לצערן, א"ל מר לאו שושביניה הוא וכו' א"ל
(-אחר פטירתו בא רבא אליו, ואז שאלו) הוה ליה למר צערא, א"ל כי ריבדא דכוסליתא
(-מקיז דם), רבא הוה יתיב קמיה דר"נ, חזייה דקא מנמנם וכו' כמשיחל בניתא
מחלבא וכו'.
עיין
בליקוטי מוהר"ן תורה רנ ז"ל ואף על פי שיש יסורין שבהכרח מרגישים אותם
כגון היסורים שבאים מחמת ההרכבה, כמו יסורים שיש מיציאת הנשמה מן הגוף, והם יסורי
החולה שבאים מחמת שמתחלת הנשמה להתפשט מן הגוף, ומחמת שנקשרה הנשמה בהגוף בקשר
אמיץ וחזק, על כן בהכרח מרגיש היסורים בעת הפרוד, אף על פי כן היסורים קלים מאד
ונוחים להתקבל בעת שיודע בדעת ברור שהכל בהשגחה, ע"ש.
וי"ל
שכוונת הצדיקים האלו היו שמלבד היסורים המוכרחים מטעם הפירוד הנ"ל, לא היה
צער מיתה. עוד י"ל שמחמת גודל דעתם לא הרגישו צער, אבל לפי זה ק"ק מה
רצו לבקש ממלאך המות שלא יצערם, ואינו קשה, כי תמיד צריכים לבקש שלא לבוא לידי
נסיון, ושמא יגביר הצער וכדומה. עוד י"ל שצדיקים כבר עשו פירוד והמשילו את
נשמותיהם על גופם, ולכן כבר אין להם צער בענין זה.
רבא
הוה יתיב קמיה דר"נ, חזייה דקא מנמנם (-גוסס) וכו' וכו' א"ל (רבא לרב
נחמן שבא לרבא אחר פטירתו) ה"ל למר צערא, א"ל כמישחל בניתא מחלבא, ואי
אמר לי הקב"ה זיל בההוא עלמא כד הוית לא בעינא דנפיש ביעתותיה, פרש המיוחס
לרש"י: דמלאך המות,
ע"כ, היינו אף על פי שלא ציער אותו בלקיחת נפשו. אכן במתיבתא הביא מרבינו
שלמה בן היתום (ד"ה בינתא) שנראה שלא פירש זאת על מלאך המות, אלא על העולם,
שאמר רב נחמן, לא הייתי רוצה לחזור לחיות בעולם הזה משום 'שרבות אנחותיו ואימותיו ובעתותיו',
ע"כ.
עיין
בספר חיי מוהר"ן אות תמו, שרבי נתן לקח עצה מרבינו רבי נחמן לא לחזור לעולם
הזה בגלגול, ע"ש באריכות.
כח:
ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן (-בנהי על המת) אחנא תגרי אזבזגי מיבדקו (- אחינו
הסוחרים, במקום סחורתם וקניינם נבדקים, האם נאמנים הם או לא).
אולי
יש בזה רמז על המבואר בספר ברית מנוחה, שהזהיר כמה פעמים בענין השם
"אזבוגה" שנפלו בו ויצאו מהדרך.
ב"ה
דע, כשצדיק גדול אמתי מגלה תורה חדושים
נפלאים ונוראים הוא טוב להקטנים במעלה שעל ידי זה נתגדל הקטן במעלה שהכל רצים
ובאים אליו, וגם בהסטרא אחרא נתגדל אחד על ידי זה, כמו שמצינו בבלעם, כשנתן השם
יתברך את התורה לישראל, באו כל האמות לבלעם (כמו שאמרו רז"ל זבחים קטז) נמצא
שעל ידי נתינת התורה לישראל נתגדל בלעם, ובאו אליו כל העולם, והוא עמד עצמו על
איזה פסוק ואמר להם תורה וכו' ע"ש.
יתכן זה מה שאנחנו רואים בימינו עכשיו
בכל מיני תוכניות רדיו ופאדקאסט וטלוויזיה, שיש מפרסמים שדורשים דרשותיהם להמון
עם, ומיליונים עוקבים אחריהם לשמוע דבריהם. כי היום ברוך השם, אחר שרבינו כבר פתח
לנו הקדמות ושערים, והרבה עוסקים בתורתו ומחדשים בה חידושי תורה, ולכן גם בחוץ
האנשים רצים לשמוע דברי טעם והולכים לאן שהולכים.
ב"ה
לימוד תורה כראוי וכהוגן להאיר אור השם לתכליתו, הוא בחינת הליכה כמבואר בתורה א' של ליקוטי מוהר"ן אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם.
וידוע מהמדעים שכל מה שחפץ ממהר ומתקרב למהירות של הליכת אור speed of light, החפץ מתגדל ומתגדל.
ולכן כאשר האדם לומד תורה, שהוא אור השם, וכל מה שהוא לומד כראוי בודאי הוא נוסע במהירות עצום. אכן בשאר האדם הוא כל המציאות, אין לו איפה לנסוע אלא לעצמו, וכל איבר וגיד בגופו יאיר יותר באור השם. והמותרות שבגופו לא שייכים כלל להליכה זו. אבל האוכל שבגופו, שהוא בתהליך להיות חלק מגופו, הרי הוא שייך להליכה ונסיעה זו. וכיון שהאוכל עדיין לא נכלל לגמרי בגופו, בבחינת אדם, הרי יתגדל ויתגדל, עד שיהיה אי אפשר להמשיך. ולכן לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן, שהמן היה נבלע באיברים מיד.
וי"ל בזה מה שחז"ל גילו שרוב ת"ח סובלים מהמעים.
[ועיין בספר המידות, ערך חדושין דאוריתא אות יא: צריך אדם לשמור מלומר דברי תורה בעת ובמקום שאינם נשמעים, ואפילו בעת ובמקום שנשמעים, צריך לשקול אותם כמה יאמר, שלא יהיה בבחינת (משלי כט:יא) כל רוחו יוציא כסיל. כי על ידי זה מביא חולאת שקורין 'גישוויליכץ' - swelling, bloating, כי החולאת הזאת בא על ידי התגברות המים שבדם, וזה (איוב כח:כה) לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה, ע"כ (ובענין השמירה הזו, ע"ע ערך לימוד ח"ב אות ח ואות י', ובליקוטי מוהר"ן תורה קלד, ותורה ס). ויתכן שבכח הרוח במשקל יכול להביא כל צלמו ודמותו במהירות של האור, אבל כיון שהוציא רוחו, שוב אינו יכול להתמודד, ויתגבר המים בהגדלה כנ"ל]
שוב ראיתי שכבר כתבתי עיקר הרעיון כאן באנגלית לפני כשבע שנים NaNach: לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן – The Torah was not given – except to those that ate the manna (naanaach.blogspot.com)
נ נח נחמ נחמן מאומן