אליהו הנביא עושה תחיית המתים בכח מתן תורה

 ב"ה

ספר מלכים

א:יז:כא וַיִּתְמֹדֵ֤ד עַל-הַיֶּ֙לֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֔ים וַיִּקְרָ֥א אֶל-יְ-הוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר יְ-הוָ֣ה אֱלֹקָ֔י תָּ֥שָׁב נָ֛א נֶֽפֶשׁ-הַיֶּ֥לֶד הַזֶּ֖ה עַל-קִרְבּֽוֹ.

שלש בגמטריא נון נון חית. תשב ע"ה בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן. נפש הילד הזה ע"ה בגמטריא רבי נחמן מאומן. הילד הזה על קרבו, עם הי"ג אותיות וד' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: ויקרא אל י' ויאמר י"א תשב נא, עם הח' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

והנה הרמח"ל כתב שהחיה את הילד עם השם ע"ב, וי"ל בזה למה התמודד על הילד ג' פעמים, כי שם ע"ב בנוי מג' פסוקים. שצריכים למדוד אותם הראשון ישר, אמצעי הפוך, אחרון ישר. ולא זכיתי לבוא בסוד השם, אכן י"ל שדבר זה למדים מהשני דברות הראשונות ששמענו מפי הגבורה, אנכי ולא יהיה. כי בסוף הדיבור השני של לא יהיה לך וכו' כתוב: כי אנכי ה' וכו'. הרי מצינו הענין של הראשון והאחרון מצות עשה ביושר, והאמצעי לא יהיה, בבחינת הפוך. (ובשם ע"ב, השם הל"ז – הראשון שבחצי השני, הוא שם אנ"י, ומקדימים אותו בהושענות לשם הראשון של וה"ו, כמו שאיתא במסכת סוכה דף מה. וברש"י שם, ועמש"כ שם).

וכיון שדבר זה נלמד ממתן תורה, בזה מדוייק מש"כ (פסוק כב) וישמע ה' בקול אליהו, כי קול אליהו הוא פיו של משה, ובמתן תורה משה ידבר והאלקים יעננו בקול. וזה מה שאמר האלמנה לאליהו (פסוק כד) ודבר י' בפיך אמת, ודחו המפרשים למה לא ידעה עד עכשיו מכל מה שראה, אלא שעכשיו ממש שמע הקול של מתן תורה, וכמו שאיתא בבעל הטורים (דברים לד:יב) שאותיות ראשונות של כל נ"ד פרשיות שבתורה עולין תשצ"א כמנין "ודבר ה' בפיך אמת" – הרי שממש הזכירה ענין של כל התורה, שזה בחי' עשרת הדברות כמו שפרש"י עה"ת.

 ובזה מייושב מה שהקשה בספר קול שמחה (פרשת חקת) מנא היה אליהו יודע שיכול לפעול תחית המתים, וכתב שם שמעולם לא היה, ואכן באמת היה במתן תורה, שכיון ששמעו אנכי י"א פרחה נשמתם והיה תחיית המתים כדאיתא בגמרא ובמדרש. ולכן אליהו הנביא פעל בחינת הקול של מתן תורה על ידי השם ע"ב, ועל ידי זה פעל תחיית המתים.

נ נח נחמ נחמן מאומן