מלך שגזר שמד - סיפורי מעשיות משנים קדמוניות - סיפור ד

 ב"ה

דוקא השור והשה שהם בחי' הטלית והתפילין הם שהפילו את המלך. ויעו' בליקוטי הלכות (חושן משפט ב', הלכות גנבה ד:ה – בחי' מוחין, ה:טו – בחינת אמת) שרבי נתן כבר מפרש דין התורה של תשלומי ארבעה וחמשה על גניבה ומכירה או טביחה של שור ושה דייקא על פי זה שהם מרמזים על עיקר קדשת היהודי. ועכ"פ זה חוזר ומלמד לענין הסיפור כאן, שמה שהמלך לקח הזכות של טלית ותפילין בחי' שור ושה מהאנוס, הוא חמור יותר מהכל, כי רק שור ושה נידונים בדו"ה. והוא סימן שהגונב אותם פוגע ומזיק ביותר.

ומלבד הביאורים של רבי נתן בליקוטי הלכות, הגמרא גילתה גם כן, שגניבת שור הוא ענין ביטול מלאכה, ושה פחות כי יש בושה בגניבתו.

ועכ"פ יש לשים לב שכל התוכניות של קאמיוניזם communism וסושיאליזם socialism, ואפילו הרבה מהמיסים של היום, כולם בבחינה זו של להשפיל העשירים וליתן להעניים. ושיטה זו אכן מצלחת בתחלתה הרבה ומתפשטת וכובשת, עד שזה מגיע לפגוע בבחי' השור והשה – ואז יוצא שהשולטים רשעים גדולים ולבסוף נופלים לגיהנם.

נ נח נחמ נחמן מאומן