ב"ה
ספר המדות, ערך אכילה, חלק ב
ב:ז אכילת הצדיקים גדולה יותר מהקרבנות
ומזווגן, ע"כ.
ציינו למדרש רבה (בראשית רבה סה:יט) על
הפסוק (בראשית כז:כ) כי הקרה אל אלקיך לפני, ז"ל:
רבי יוחנן ורשי לקיש, חד מנהון אמר:
אם לקרבנך המציא לך הקב"ה, שנאמר (בראשית כב:יג) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל, למאכלך
על אחת כמה וכמה. ואוחרנא אמר, אם לזווגך המציא לך, דכתיב (בראשית כד:יב) הקרב נא
לפני היום וכו', למאכליך על אחת כמה וכמה, עכ"ל. ולכאורה אין הכרח מזה, כי הכוונה
פשוטה, שאכילה יותר הכרחי לחיי האדם, ואם השם יתברך דואג על צרכיו הפחות נצרכים כל
שכן ידאג שיהיה לו אוכל. ואולי משום זה אכילה יותר גדולה, כי הוא ממש מחיה את נפש
הצדיק.
ובספר בית לוי ביאר הטעם כי על ידי
אכילה מעלה האוכל לבחי' מדבר, שזה ייעוד ותכלית הבריאה. ולכאורה אין זה טעם מספיק,
כי גם בזווג מוריד נשמות שהם בבחי' מדבר. ואולי בזווג הוא תיקון פרטי, לאותה אשה
ולאותה וולד הילוד, משא"כ באכילה מתקן בכללי את כל הבריאה.
No comments:
Post a Comment
Thank G-d for Na Nach!!!