שני צדיקים אינם יכולים לדור בעיר אחת עד שיהיה להם אמת - דף יומי סוף מסכת מגילה דף לב על פי ספר המידות ואנשי ברסלב

 ב"ה

מסכת מגילה דף לב.

אלא כדרב משרשיא דאמר שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה עליהם הכתוב אומר (יחזקאל כ:כה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם (במתיבתא פירשו מהרי"ף: אני נתתי להם חוקים, והם אינם טובים זה לזה, לכן אביא עליהם משפטים, דהיינו עונשים שלא יחיו בהם. ובמהרש"א פירש חוקים לא טובים, כי התורה אינה נקנית אלא בחבורה (ברכות סג:), ולכן – לא יחיה בהם, שבטעות עלול להתיר איסור שעונשו מיתה. וברע"ב במסכת אבות (ג:ב) שנים שלומדים יחד דרכם ללמוד בקול רם בנעימה ובזמרה. וכשאין נוחין זה לזה, וכל אחד לומד לבדו, בדרך כלל הם שונים בלחש. ולכאורה יש נפקא מינה בטעמים אם יש עוד תלמידי חכמים בעיר ואכמ"ל).

עיין בספר המידות, ערך מריבה אות מט: שני צדיקים אינם יכולים לדור בעיר אחד, עד שיהיה להם אמת, ע"כ. ובשיח שרפי קודש, אולי בטעות כתבו נוסח אחר (ב-תריב) ז"ל איתא בספר המדות: קשה לשני גדולים שידורו בעיר אחד עד שיהיה להם אמת, ופעם אמר מוהרנ"ת 'אני יכול לדור עם רבי אהרן הרב מברסלב בעיר אחת. היינו כי מוהרנ"ת בשפלותו הגדולה יכול היה לחיות עמו יחד בשלום, אף על פי שהיו שניהם גדולים, ע"כ (השש"ק תפס שהעיקר המעכב הוא ששניהם גדולים, ואילו לפנינו לא הזכיר הגדולה אלא סתם שני צדיקים, ומובן שאם מוהרנ"ת אמר את זה, הוא התכוון שיש להם אמת). 

ועיין בסוף ספר כוכבי אור – בסוף ספר אבניה ברזל (אות סו) ז"ל בימי הר' נחמן טולטשינר ז"ל היה בבאהפוליע אחד מאנשי שלומנו צדיק וישר הר' ישראל ליב אבי הר' אשר באהפליער. ובעת זקנתו היה חפצו להעתיק מושבו לאומאן, ושם סמוך להקלויז לבנות לו מכיסו בית מיחד, ואחר פטירתו יהיה ירשה שיך להקלויז, ותמיד יהיה עוסק בעבדות ה', ובכל פעם להיות על ציונו הקדוש אשר דרכו היה לפעמים לבלות כל הלילה על ציונו הקדוש, וכן ביום אחר התפלה ולא טעם כלום, הלך על ציונו הקדוש ושהה שם ערך ארבע חמשה שעות. ומה טוב היה לפניו כשיהיה מושבו באומאן אצל הקלויז. אבל הר' נחמן הנ"ל מאן בזה מטעמים ידועים לו, ועוד משום שקשה לשני צדיקים לדור במאום אחד, והר' ישראל יב היה מחזיק בדעתו שאמר שכונתו באמת לשם שמים. וכן אמר כמה פעמים אחר השתטחותו על ציונו הקדוש שכן צריך לעשות (על פי המקבל אצל אנשי שלומנו מעשה שהיה בימי רבנו ז"ל שכשאחד מספק באיזה דבר שקדם ההתבודדות אודות זה ישוה בדעתו ההן והלאו, ואחר ההתבודדות איך שיפל ברעיון הראשון כן יעשה). אבל קשה הדבר מאד לבא לבחינה זו באמת (שהמדמה מאד מאד מטעה את האדם שפעל בדעתו ההן והלאו שוה, ובאמת אחר ההתבודדות רעיונו הראשון אחר האפן שחפצו המדמה נוטה).                     פעם ספר הר' נחמן ז"ל שהזדמנו יחד על ציון רבנו ז"ל, אמר לו ר' ישראל ליב הנ"ל, נקריב משפטנו לפני רבנו ז"ל. בשעה שאמר לי זאת, חיל ורעדה אחזתני שזה בחי' 'המוסר דין לשמים', אבל מה לעשות ואין לסרב בזה. אמרתי לו אם כן נציע כל אחד לפי רבנו ז"ל את טענותינו, וכן עשינו. כשירדנו משם והוא הר' ישראל ליב הנ"ל באחת, שרעיונו הראשון גם אז היה שכן יעשה כמו שלבו חפץ וכן עשה. והעתיק מושבו לאומאן אצל הקלויז, ולא הוציא שנתו רחמנא לצלן, עכ"ל. 

הוי אומר ומשפטים לא יחיה בהם.

נ נח נחמ נחמן מאומן