כל צדיק יש לו ענין מיוחד

 ב"ה

ספר המידות

ערך צדיק

צדיק קכג. כל צדיק יש לו דבר עבודה, שצדיק אחר, אפלו גדול ממנו, אינו יכול להשיג, ע"כ. נראה שעם כל זה, הצדיק הדור לא רק יש לו השגה בעבדותן של כל הצדיקים, אלא שגם נכלל בו, וכמו שכתוב בתורה רפ"ב שהשליח ציבור נכלל בו כל הנקודות טובות של כולם.[1][2]

ובעיקר דברי רבינו יש איזה רמז בעלמא לזה מהפסוק (ויצא כח:טז) וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. כי אנכי זה בחי' אימא עילאה שהיא למעלה מקב"ה בחי' הוי"ה, וכאן יעקב עסק בעבודה קטנה של שינה, כי עד אז היה לומד י"ד שנים בלי שינה, והוא אומר שאכן הוא לא ידע שיש עבודה כזו. (וצ"ל שיעקב עוד לא היה צדיק הדור כי עדיין יצחק, אי נמי מרומז כי בבחינת אימא עילאה לא ידע, ואילו השגת הצדיק הדור הוא מהרבה למעלה).

 

ועוד עיין בקל"ח פתחי חכמה פתח ה שכז"ל הרי יש ספירות עליונות שאינן נראות אפילו מן העליונים עיין שם.

 

ועיין ברש"י פרשת פינחס עה"פ (במדבר כז:ז) כן בנות צלפחד דברת, שכז"ל מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה, עכ"ל (וע"ש פסוק ה' ז"ל דבר אחר ראויה היתה פרשה זו להכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן, עכ"ל). נראה שזה היה מיוחד, ועוד, שזה היה לפני חתימת ספר התורה. ועוד הרי בסוף כל ישראל עמדו על הענין שראו, רק שהן השיגו את זה תחילה, אכן אולי גם כל צדיק עליו לגלות ולהוציא לאור הנקודה שלו.

---

[1] ראיתי מובא מספר בית יעקב פרשת מקץ בזה"ל כל דבר שה' יתברך נותן לעולם הזה, הוא בסדר השתלשלות ויורד מגבוה לנמוך ומגדול לקטן, הן בפשע פרנסה או חיים, או כששולח אמרתו להשפיע שפע נבואה, משפיע תחלה להמקור ואחר כך מקבל הקרוב קרוב קודם, עד שמסתעף על כל הפרטים, וכמו שכתוב (מלכים א:כב:כד) ויגש צדקיהו בן כנענה וגו' ויאמר אי זה עבר רוח ה' מאתי לדבר אותך (מיכיהו), והוא לפי שהוא אמר שהוא גדול בנבואה ממיכיהו הנביא, לזה אם ירדה שפע נבואה צריכה לעבר תחלה דרך עליו, ע"כ. ויש להזכיר שמצינו בקבלה שפע שעובר דרך ספירות רק דרך העברה. ועיין בקיצור הכוונות של הרמח"ל ליום הכיפורים, עמידה של ערבית ז"ל ויען כי כל תקוניה של נוק' צריכים להמשך מז"א – תהיה נוק' באיזו בחינה שתהיה, לכן אע"פ שהיא למעלה ממנו – באימא, ואינה צריכה לו כלל, אעפ"כ כל תיקון הנעשה לה, נמשך מאותה הבחינה שממנה נעשה אותו התיקון בשאר ימות השנה בהבנותה שם ע"ש. ועיין בקל"ח פתחי חכמה, פתח לד ז"ל אף על פי שהחלקים רחוקים זה מזה הרבה, ויש חלקים אחרים ביניהם. ואותם שביניהם לא ירגישו, ואלה שבקצוות ירגישו וכו' וכו' והחלקים שבאמצע אינם מרגישים כלום, כי הוא לא יתפעל בהם כך, אלא בחלק בן גילו של החלק הא' וכו' והשפעות הכוכבים גם כן יוכיחו זה, שעוברים בכל האויר, ואינם נרגשים אלא במקום המוכן להם, כי שם השפע ההוא מתלהט לפעול, ולא במקום אחר ע"ש.

[2] והנה גם בענין הכלל של הבעל שם טוב שכל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, שהנגע על כרחך מושרש בו, והנה בפירוש באבי הנחל המובא בקיצור ליקוטי מוהר"ן נד:ב כז"ל אזי הפשוטי אנשים צריכין להבין שגם הם פגמו בזה או מעין זה להיותר גדול קצת, ולהגדול במעלה הרמז הוא, שצריך להמתיק הדינים שמהם נשתלשל הדבר הרע ששומע אור רואה, וכיוצא בזה בשאר ענינים, הרמזים המה בדבר אחד לגדולים ובינונים וקטנים, אבל לכל אחד ואחד מרמזין לו לפי ערכו ובחינתו ומדרגתו, עכ"ל. אכן המעיין בספרים יראה שהלשון הוא שאי אפשר כל עיקר שלא יהיה אותו עון, ולא פלוג, ולהדיא כתוב שאותו כלל נאמר אפילו על הבעל שם טוב שהיה צדיק הדור, שפעם ראה חילול שבת ותלה את זה במה ששימש בת"ח. ולכאורה כוונת הפירוש הנ"ל למה שרבינו חקק בליקוטי מוהר"ן תורה עב, שכל הנסיונות של תאוות נשים של הצדיקים בתנ"ך אינם כפשוטו, כי לא היה להם לנסיון כלל אלא שטות גדול, אלא עקר הנסיון היה בבחינת המתקת הגבורות, ע"ש, עכ"פ לפי ערכם זה היה נחשב כחטא ממש, עד שהתורה תאר הנסיון בלשון פשוט של המון העם.

ואם באמת יש חילוק, י"ל על פי המבואר בענין אספקלריא המאירה של נבואת משה, שראה מעבר לעבר, ואילו שאר הנביאים היה להם מסך, ועיין במפרשים שיש שפירשו שזה כענין מראה (-קצת מראה מקומות: ספר צמח ה' לצבי פרשת תרומה. ספר אור המאיר בדרוש ר"ה. תוספות יו"ט מסכת כלים ל:ב. אדיר במרום עמ' תכט-, מכון רמח"ל), והרי בבחינה זו היו רואים את עצמם, עיין במפרשים את הענין של ראית השיעור קומה בצלמם ודמותם. ולפי זה יכולים להבין שרק בהסתכלות כזו שייך הכלל הנ"ל. (ועיין בספר אדיר במרום עמ' תל מכון רמח"ל, שהכל כבר נמצא ונשרש בנשמה הרואה, רק שעד שלא ראתה אותו ונצטיירה בצורתו אין השורש ההוא שלם בה ע"ש).

נ נח נחמ נחמן מאומן