הכל צפוי והרשות נתונה - קריעת המעיל של שאול

 ב"ה

ספר שמואל

כד:ה ויהי אחרי כן ויך לב דוד אתו על אשר כרת את כנף אשר לשאול.

אתו על בגמטריא רבי נחמן בן פיגא ע"ה. את כנף ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא.

במסכת ברכות (סב.) על הא דכתיב ויכרת את כנף המעיל (פסוק ד), אמר רבי יוסי ברבי חנינא כל המבזה את הגדים סוף אינו נהנה מהם, שנאמר (מלכים א:א:א) והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו, ע"כ. ובאמת רואים כאן ויך לב דוד על אותו מעשה. וקשה שהרי במדרש תהלים (נז:ג, הובא ברש"י פסוק כ) סימן זה מסר לו שמואל שהקורע מעילו ימלך תחתיו, הרי מאת השם היתה זאת שדוד יקרע את המעיל (ובאותו מעשה של קריעת המעיל – טו:כז, יש ג' דעות במדרש ובילקוט, יש אומרים מעילו של שמואל קרע שאול, וי"א מעילו של שאול קרע שמואל, וי"א מעילו של שמואל קרע שמואל, ולא מצאנו ששמואל עשה לא כהוגן בזה).

ולכאורה זה הענין של הכל צפוי והרשות נתנוה (אבות ג:טו) ופירש הרמב"ם ז"ל כל מה שבעולם ידוע אצלו יתברך, והוא משיג אותו, והוא אמרו 'הכל צפוי', ואחר כך אמר: לא תחשוב שבהיותו יודע המעשים יתחייב ההכרח, כלומר שיהיה האדם מוכרח במעשיו על מעשה מן המעשים. אין העניין כן, אבל הרשות ביד האדם במה שיעשה, והוא אמרו 'הרשות נתונה', ע"כ.

וזה מש"כ ויך לב, ו' יך לב, דהיינו ו' פעמים ל"ב, עם הל"ב והכולל, בגמטריא בחירה. 

נ נח נחמ נחמן מאומן