למה בלשון הקודש בעלים מכונה בלשון רבים אפילו בשמות השם יתברך אדון יחיד

ב"ה

מה שבלשון הקודש בעלים מכונה תמיד בלשון רבים, ועל כן מצינו אפילו אלהותו יתברך של האדון יחיד תהיה מכונה בלשון רבים (ע' כל זה ברש"י פרשת וירא (כ:יג) ז"ל כאשר התעו. לשון רבים, ואל תתמה כי בהרבה מקומות לשון אלהות ולשון מרות קרוי לשון רבים, אשר הלכו אלהים, אלהים חיים, אלהים קדושים, וכל לשון אלהים לשון רבים, וכן ויקח אדוני יוסף, אדוני האדונים, אדוני הארץ, וכן בעליו יומת, והועד בבעליו. עכ"ל. והוא תמוה מאד שאדרבה העיקר היה צריך להיות לשמור על אחדות השם יתברך, והוא עיקר הבעלים על הכל, וממנו היינו צריכים ללמוד שבעלים הוא יחיד, ולשון יחיד.

ונלע"ד לפרש דהנה באמת יש רק מציאות אחד של השי"ת, והוא יתברך בחר לברוא את העולם להיות אדון, ונראית העולם כמציאות חוץ ממנו יתברך כי כן אוה שיהיו הנבראים ממליכים אותו, כי אין מלך בלא עם כמובא. אכן ודאי גם הרשות הזה, מציאותה רק ממנו יתברך. ועל כן כל אדנות ובעלים יהיה בלשון רבים להורות כי יש להבעלים גם מציאות בתוך אותה נכס ורשות. דהיינו שאינה סתם שלו וחפץ מנותק ממנו, אלא כל דבר שהאדם בעלים עליה, על כרחך יש לאותו הבעלים מציאות בתוך אותה דבר. ואבן מקיר תצעק על מציאות בעליה. ועל כן בעלים לשון רבים, כי הבעלים ביחד עם מציאות שבתוך החפץ הוא הבעלם, וזה הוכחת הבעלות שאי אפשר להכחיש, וזה בעלים אמיתי.