ראה נא בענינו וריבה ריבנו -- שמונה עשרה

ב"ה

נראה שיש לפרש בפשטות, שעל ידי שהשם יתברך יראה אותנו בענינו, אז ממילא הוא כבר יריב ריבנו ויגאלנו, כי מבואר בלקוטי מוהר"ן וכתבי הרמח"ל שמה שהעין רואה נצטייר בבת העין, והרי זה יחוד גדול, הגם שאנחנו תחת ממשלת גשמיות עולם הזה לא מרגישים את זה כל כך, כי אנחנו מרגישים הרבה יותר את ריחוק המקום והצורה שבין הרואה והנראה, אבל היחוד בודאי יש, ובעולמות הרוחני מפורש הענין להדיא, והוא כמו זיווג ממש, ובסוד מאמר הכתוב טוב מראה עינים מהלך נפש, שאמרו חז"ל טוב מראה עינים יותר מגופא של מעשה, שיש יחוד בראית העין יותר מזווג. ולכן כאשר השם יתברך יתן כביכול עין השגחתו עלינו לראות אותינו היכן שאנחנו נמצאים, ממילא נהיה חקוקים ומצויירים בעינו יתברך, וזה כבר יגאל אותנו.

נ נח נחמ נחמן מאומן