חצות - ותפילת ערבית

ב"ה

ידוע שרבינו גילה שעיקר העבודה של יהודי זה לקום חצות (זאת אומרת לישון בחצי הלילה ולקום מהשינה בחצות, ולאו דוקא להגיד תיקון חצות, בודאי אומרים את התיקון חצות, אבל עיקר העבודה זה הקימה והתחלת היום בחצות).

והנה ידוע שבין אנ"ש אמרו שמהעיקר לקום בחצות, זה ללכת לישון מוקדם, והיו אפילו קצת מאנ"ש שהיו אומרים המפיל בבית הכנסת אחר ערבית, כדי שלא יהיה להם שום מעכב מללכת לישון מיד.

והנה אנחנו היום לפעמים מתעכבים, או על כל פנים בערב כבר אין לנו כח כלל להמשיך, ואין כח להתפלל ערבית בכוונה ועוד להספיק לישון, ולכן נשאלת השאלה, להזדרז לישון מיד כדי לקום בחצות ואז להתפלל ערבית ולהתחיל היום. 

ומי שיעשה כן, יש ספק גדול על איזה ברכות השחר אם הוא יכול שוב לברכם, כי אלהי נשמה לדעת כמה פוסקים ולכאו' כן ההלכה, נפטרת בברכת מחיה המתים של שחרית, ולכאורה תיפטר גם בברכת מחיה המתים של ערבית אחר השינה, ובפרט ערבית אחר חצות לילה, ודוק. והרי אולי שמי שבא להתפלל ערבית אחר השינה כנ"ל עליו לברך תחילה ברכת השחר.

ומכל זה יצא בלבול גדול מאד (ואפילו בלי אמירת ברכת השחר קודם ערבית), כי תפילת ערבית כולה בנויה על לפני השכיבה, וכמו שמברכים בפירוש אז, השכיבנו, וכמבואר היטב בכתבי האר"י. ולכן נלע"ד שדרך הישר והתמים בזה, שעדיף להתפלל ערבית - איך שהוא, ולחטוף כמה של קריאת שמע על המטה ככל מה שיכול, ולישון, מלשנות סדרי התפילה, להתפלל ערבית אחר חצות לילה אחר השינה.

ובאמת מעיקר דין התפילה, מי שאינו יכול להתרכז היטב פטור לגמרי מהתפלה, וכמו שנפסק שהחוזר מהדרך פטור כמה ימים עד שיחזור ליישוב דעתו, ולפי זה הרי מי ש"גמור" ואין לו כח להתפלל ערבית כלל, באמת פטור, ואין שום שאלה הנ"ל מה עדיף, הרי אתה הוא פטור לגמרי, ובעזה"י כאשר יזדרז לישון ולקום בעוד לילה, והרי דעתו יהיה מיושב שוב להתפלל, ויתחייב (בתפלת רשות) בערבית, אז יתפלל. אם כל זה נראה לע"ד, שהיום כיון שאנחנו לא נוהגים כן, אלא מתפללים כפי מה שאנחו יכולים, וכן כל החתנים מתפללים בליל חתונתם וכו', ולכן גם כאן אין להתחשב בהאין יכולת, אלא יתפלל כפי מה שיכול אפילו בחטיפה קצת, ורק אז לישון. אכן לאור הנקודה זו, יש על כל פנים שיקול הדעת, שמי שבאמת רואה שח"ו תפילתו יהיה חטופה לגמרי, יש לו ברירה לישון קודם ולהתפלל אחר חצות.

והנה איתא בכתבי האריז"ל שאחר תפילת שמונה עשרה של כל התפילות הרי יש הקמת המוחין לאורך שלוש שעות, ולכן אין לישון. ונראה לע"ד פשוט שכמה מגורי האריז"ל שהיו הולכים לישון בפקודתו עם פסוקים ליחד קודם השינה, היו הולכים לישון תוך השלוש שעות האלו כדי לקום בחצות, ולא היו מסתפקים בשנים-שלוש שעות שינה כל לילה, הגם שמצינו כמה וכמה צדיקים שהיו מסתפקים בזה, אכן מצינו הרבה צדיקים גדולים מאד שהיו ישנים כנוהג בעולם, ועל כל פנים ארבעה שעות (וכן בגמרא מצינו ר"א שהיה שוכב במטה אם בת אחותו, ואם היה מסתפק במיעוט שנה כל כך, למה היה מכניס את עצמו לזה, בקלות היה יכול לסדר שהמטה יהיה מיוחד בשבילו על איזה זמן קצר. אכן באמת איני נראה שזה ראיה מוכרחת, כי על צדיק כמותו בודאי היה לו הרבה עצות, ובהכרח היה עושה את זה בדוקא, ויש דברים בגו, ואכמ"ל). ואפילו אם נאמר שהשלוש שעות, אינם אלא שעה לפני, ושעת התפילה, ושעה שלאחרי ערבית, אפילו הכי אין זה דרך של ברסלב לישון מיד אחר תפילת ערבית. ונראה שאולי באמת לפי האריז"ל אין זה הדרך לישון מיד, אלא כיון שנתקטנו הדורות, וכמו שהאריז"ל בעצמו היה יושן ביום בגלל זה, אף על פי שלהלכה אין לישון כל עיקר ביום, ולכן כיון שעיקר היהדות הוא לקום בחצות, ואין לנו כח להסתפק במיעוט שינה כל כך (וגם המוחים שאנו מקבלים בערבית אינם כמו שהיינו צריכים בעוה"ר), ועל כן אנחנו סומכים על המפיל, במסירת המוחין לפקדון, ולא מפסידים כלום.

נ נח נחמ נחמן מאומן