ללכת בתמימות ולעזוב את החכמות אפילו המותרות אפילו ששורשם במקום קדוש

ב"ה

רבינו הקדוש הזהיר אותנו לא ללכת עם חכמות כל עיקר, אפילו חכמה קדושה לא צריכים.

והנה בשולחן ערוך, אורח חיים סימן תרס"ד על הושענא רבא, כתב הרמ"א ז"ל

כָּתְבוּ הָרִאשׁוֹנִים זַ''ל שֶׁיֵּשׁ סִימָן בְּצֵל (ג) הַלְּבָנָה בְּלֵיל הוֹשַׁעְנָא רַבָּה מַה שֶּׁיִּקְרֶה לוֹ אוֹ לִקְרוֹבָיו בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה; וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב שֶׁאֵין לְדַקְדֵּק בָּזֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתְרַע מַזָּלֵיהּ, גַּם כִּי רַבִּים אֵינָם מְבִינִים הָעִנְיָן עַל בֻּרְיוֹ; וְיוֹתֵר טוֹב לִהְיוֹת תָּמִים וְלֹא לַחֲקֹר עֲתִידוֹת כַּנַּ''ל.

ולכאורה הוא פליאה למה הרמ"א מביא ענין זה בכלל בשולחן ערוך, איזה הלכה למעשה יש בזה, ולכאורה הרמ"א בא להורות שאין בזה משום איסור של לא תנחשו וכדומה, ודבר זה שורשו במקום קדוש ומותר לעסוק בו, ועם כל זה הרמ"א כותב שיותר טוב להיות תמים (שהוא המצוה שנאמרה בתורה ליד האיסור של נחישה ושאר דורשי עתידות ודורשי הטומאה וכדומה) עם ה' יתברך לגמרי.

נ נח נחמ נחמן מאומן!