פרשת יתרו וקרבתו לתורה

ב"ה

פרשת יתרו

פסוק ח: ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודת ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצלם ה'.

ויספר משה לחתנו פרש"י ז"ל למשוך את לבו לקרבו לתורה, ע"כ. וצ"ב מה ענין לקרבו לתורה הלוא הוא בכלל גוי, ועל דרך צחות לענינא דיומא של נשיא אמריקא היה ניתן לומר שכיון שהוא אב וסבא ליהודים כדאי לקרבו לתורה.

אכן יש להבין בכלל למה צריכים לקרבו לתורה, הלוא יתרו מעצמו כבר עזב את ביתו והתורה סיפר בשבחו שיצא למדבר, אז מה עוד צריכים לקרבו?

ויש עוד לדייק בקרא שלכאורה הול"ל ואת כל התלאה, וכיון שכתוב בלי ו', משמע שכל מה שסיפר לו על מה שעשה ה' לפרעה ולמצרים זה גופא כל התלאה, ודו"ק. כי התורה הקדושה כל כך יותר עמוקה מכל זה, ויכולין להיות נתפס בכל אלו הדברים ולא ליכנס להתורה, ועל כן נחשב לעומת התורה לבחינה תלאה, ולכן משה רבינו היה עוד צריך לקרב את יתרו לתורה, כי יתרו נתלהב מכל אלו הדברים, ומשה רבינו היה צריך להמשיך אותו לפנימיות הדברים לקרבו להתורה.

ובזה מובן מה שכתוב ויחד יתרו, שהוא לשון מיוחד, שהרי היה יכול לכתוב בפשיטות ששמח, או שרעד, מר כדאית ליה, כי לא מצינו את הלשון הזה. אלא יתרו עשה את היחוד מכל הפרשה, לא לקחת סתם את כל הסיפור, אלא לקרב אל התורה שבו, וזה על כל הטובה אשר עשה ה', שהכל טובה, בחי' תורה.

נ נח נחמ נחמן מאומן