צדוקים

ב"ה

במסכת ידים פרק ד' יש כמה דיני תורה שהצדיקים לעגו עליהם, ועל כל לעג ולעג יש בצידו תשובה מהחכמים בבחינת ענה כסיל כאולתו שמראים איך שדייקא הלעג שלהם הם מוכרחים להסכים שכן הוא ראוי ונכון. חוץ ממשנה ז שם:

אוֹמְרִים צְדוֹקִין, קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם פְּרוּשִׁים, (שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים, שׁוֹרִי וַחֲמוֹרִי שֶׁהִזִּיקוּ, חַיָּבִין, וְעַבְדִּי וַאֲמָתִי שֶׁהִזִּיקוּ, פְּטוּרִין). מָה אִם שׁוֹרִי וַחֲמוֹרִי שֶׁאֵינִי חַיָּב בָּהֶם מִצְוֹת, הֲרֵי אֲנִי חַיָּב בְּנִזְקָן. עַבְדִּי וַאֲמָתִי שֶׁאֲנִי חַיָּב בָּהֶן מִצְוֹת, אֵינוֹ דִין שֶׁאֱהֵא חַיָּב בְּנִזְקָן. אָמְרוּ לָהֶם, לֹא. אִם אֲמַרְתֶּם בְּשׁוֹרִי וַחֲמוֹרִי, שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת, תֹּאמְרוּ בְּעַבְדִּי וּבַאֲמָתִי, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דַּעַת, שֶׁאִם אַקְנִיטֵם, יֵלֵךְ וְיַדְלִיק גְּדִישׁוֹ שֶׁל אַחֵר וֶאֱהֵא חַיָּב לְשַׁלֵּם:

והרי כאן החכמים ענו להם סתם בהסבר את הטעם בלי להשיב להם כפי אולתם.

ונראה לעניות דעתי, כי כאן רצו להוכיח שהצדוקים הם ממש בבחינה זו של עבד ואמה שיצאו והדליקו אש וכו'.

נ נח נחמ נחמן מאומן