פרשת וירא - רמזים לאור האורות רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן - מתוך ספר לקוטי נ נח

ב"ה

וירא

יח:ה ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם. הסופי תיבות של: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והסופי תיבות של: לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אחר תעברו כי על, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יח:י, יח:יד כע"ת ע"ה בגי' נ נח נחמ נחמן מאומן – השיר שיתער לעתיד לבוא (וכן בפרשת בלק – במדבר כג:כג ובכל מקום).

והנה המלאך בישר לאברהם, שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו. שגם כאן יש את הכע"ת, וגם בהסופי תיבות – כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה, תההןהךה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (וכן מחיה עד שמעת). 'בן לשרה' בגמטריא בהפתק. גם 'פתח' עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וידוע שבלקוטי מוהר"ן תורה מט רבינו גילה ששרה זה בחי' השיר פשוט כפול משולש מרובע. והוא הנקרא אחוריים, בחי' 'והוא אחריו' (וזה בחי' שוב אשיב, שתמיד חוזרים מהתחלה. גם בחי' תשובה המבואר בתורה מט מי עם זאת עולה, ולעשות מדלת ה'). וע"ש בתורה מט, שרבינו מפרש את הפסוקים (תהלים יט) לשמש שם אהל בהם (ושרה באהל!), והוא כחתן יצא מחפתו (מ'חפת'ו – בחי' נ נח נחמ נחמן מאומן!) ישיש כגבור לרוץ ארח (בחי' אורחים!), מקצה השמים מוצאו ותקופתו ואין נסתר מחמתו (מחמת – עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה) - - בחי' כחום היום שהיה בעת ביקור המלאכים אצל אברהם. שזה גם כן הבחי' של השיר פשוט כפול וכו', כמבואר שם שהוא בחי' תכלת דאכלי ושצי את הכל, ורק שאתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. שזה ממש מה שהיה אצל אברהם אבינו, שהש"י הוציא את החמה מנרתיקה, ואברהם נשאר דבוק בה'.

וכן להלן בפרשה (פסוק יד) היפלא מה' דבר למועד 'אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן', הסופי תיבות בגמטריא תרפ"ב שנה שסבא ישראל קיבל את הפתק. 'ולשרה' בגמטריא ישראל, 'בן', נ' מתחלף בד' באותיות השיניים – דטלנ"ת, הרי 'דב', ישראל דב. 'למועד אשוב אל' עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכע"ת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן כנ"ל.

יח:טו ויאמר לא כי צחקת. צחקת, יש בה ח"ק באמצע, שהוא גמטריא נ נח, ומסביב צ"ת שהוא גמטריא ע"ה - נ נח נחמ נחמן מאומן. "לא כי" בגמטריא - אני. הרי אני נ נח - נ נח נחמ נחמן מאומן! (פרק 370:ו ע"ש).

יח:יח ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. היו יהי', אותיות, י, יה, יהו, והתיבה בעצמה של יהיה, שהוא בחי' השם הוי"ה לעתיד כמש"כ ביום ההוא יהי"ה ה' אחד. הרי רמז בפירוש להשיר פשוט כפול משולש מרובע! היו יהיה, גמטרא נ' ע"ה, ומעבירים את הכולל הלאה – "לגוי גד" עם הא' הנשארה כנ"ל והכולל = נח. ו"עצום" – בגמטריא נ נח נחמ, “ונברכו" ע"ה בגמטריא נחמן מאומן!

יט:כ לנוס שמה. בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כ:טו ארצי לפניך. בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כ:טז ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת. הסופי תיבות של: הוא לך כסות עינים לכל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד של: אמר הנה נתתי, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כסות, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, בסוד כסותה.

כא:ו צחק עשה לי אלקים כל השמע יצחק לי.

כבר הארכנו ב"ה בענין הצחוק שזוכין ע"י נ נח נחמ נחמן מאומן, שזה מרומז בסוד ותאמר שרה כל השומע יצחק לי (פרק 370 אות ו, וע' ברמזים קעג, רכד), ונראה לפרש יותר, כי יצחק הוא ממש ענין של אין שום יאוש בעולם, כי שרה צחקה בעבור שהיתה המצב ממש אחר יאוש לגמרי, ובזה קבלה עונשה גם כן, כי בעקידה היה ג"כ אחר יאוש לגמרי, כי אפילו אחרי שהשי"ת מצוה לאברהם אבינו להוריד את יצחק ולא לשחטו, אברהם אבינו מבקש מהש"י.... אז פרחה נשמת שרה. הרי שיצחק הוא ממש הסמל של אין שום יאוש לעולם. והצחוק הוא מזה שרואים שיש הנהגה למעלה מיכולתינו והשגתינו, שאין לנו שום תפיסה בו, ומזה אנו באים לצחוק. וגם בתקיעת שופר בראש השנה, אנו מסירין ושולחין את המשפט שלנו להנהגה עליונה לאימא עלאה, למעלה מקטנות של הנהגת עולם הזה כמנהגו. ולכן בפתק הקדוש יש אותיות כמנין יצח"ק.

ובגמרא מס' שבת (פט:) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב (ישעי' סג) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, לעתיד לבא אומר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי, אומר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך, אומר אימא ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו, אומר לו בניך חטאו, אומר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך, אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, אומר לו ליצחק בניך חטאו לי, אומר לפניו רבונו של עולם בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם – שבעים שנה. דל עשרים דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין, דל חמשה ועשרין דלילוותא פשו להו חמשה ועשרין דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא, פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כלם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עלך, ואם תמצא לומר כולם עלי, הא קריבית נפשי קמך, פתחו ואמרו כי אתה אבינו, אומר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק קב"ה בעינייהו, מיד נושאין עיניהם למרום ואומרים אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, ע"כ. והנה לעיל בגמרא יש מ"ד שאפילו יצחק אבינו אינו יכול להגן על עם ישראל, ואז בא רשב"נ בשם ר"י ואומר שאע"פ שעם ישראל מייואשין מצד אברהם ויעקב, יצחק – בחי' רבינו הקדוש, מגן על עם ישראל. ועד שמקלסין לרבינו נ נח נחמ נחמן – מקלסין להאומן של העולם – מאומן.

כא:לד ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. ימים רבים ע"ה בגמטריא שמחה, וכו' עמש"כ בפרק 370:ג.

כב:א ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. ויהי אחר הדברים – התורה הקדושה מרמז לנו לעיין בסופי התיבות פה, האלה' והאלהים' נסה' את' אברהם', ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ואח"כ הש"י אומר לאברהם קח וכו', קח בגמטריא נ נח.

כב:ה שבו לכם פה, עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ותראה ש"לכם" אותיות מלך, ושבו, זה לשון שבי, כי פה אברהם כבש את ישמעאל ואליעזר להיות עם החמור, וזה גם ענין של הר”ת שלף, בחי' שלף את הנעל, לסלק ולהשליך את החומריות. ועוד שלכ"ם ר"ת מוח לב כבד, שהם הכסא לנפש רוח נשמה, שהם שורים בהשלשה רווחים שיש בין נ נח נחמ נחמן, ופה, זה הפה, מאומן.

ואגב על הפסוק הזה יש כמה פרפראות בס"ד

ונשובה אליכם, אליכם בגמטריא 101, רמז על החזרת הלימוד מאה ואחד פעמים (חגיגה ט: עה”פ במלאכי (ג:יח ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו). וכעין זה ממש תמצא בבעל הטורים בשמות (לב:לד, וגם פה כתיב נלכה, וממש כמו שהוא ז"ל כתב. וגם כאן יש להעיר שכתוב ונלכה וכו' ונשתחוה, שזה בחי' הלכה וקבלה, כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה יא). וגם א"ש מה שכתוב ואני הנער נלכה עד כה ונשובה אליכם, כי נלכה עד כה זה בחי' לימוד עד מאה פעמים, כי עד כה עם הכולל בגמטריא מאה, ואז ונשובה עוד אליכם, 101 פעם! ובזה יש לפרש דברי חז"ל בין עובד אלהים לאשר לא עבדו, שמילת לא יש לפרשו לו, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק בכל צרתם לו צר, היינו החילוק בין עובד אלהים זה אברהם אבינו, לאשר לו עבדו, בחי' עבדיו של העובד אלהים, עבדו של אברהם אבינו, אליעזר, וישמעאל בנו.

ואני והנער נלכה עד כה, ע' בפרש"י שני פירושים, כי גם הביא מהמדרש מפאת קושי הפירוש. ונראה שיש פה עד רמז כי "עד כה" בגמטריא 99 שזה היה הגיל של אברהם כאשר קיבל את הבשורה ששרה תלדי את יצחק.

כב:ו, י המאכלת: אברהם אבינו לקח "מאכלת" לשחוט את יצחק, דהיינו סכין, וחז"ל דרשו למה נקרא שמו מאכלת, מפני שאנו אוכלים משכרה עד היום הזה. והנה גם יש לראות ש,מאכלת' היא ר"ת (תהלים - הלל) מ'ה א'שיב ל'ה' כ'ל ת'גמולוהי א'לי, שזה ענין של שירה והודאה להשם יתברך. וכן בתפלת שחרית בברכה ראשונה של קריאת שמע אנו אומרים, ת'מיד מ'ספרים כ'בוד א-ל, ר"ת מאכלת (עם כל המלה האחרונה, וכן מצאתי בקדמונים שיכולים לעשות את זה), שזה ענין של שיר ושבח והודאה להשם יתברך.

מאכלת בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כב:טז ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך.

הראשי תיבות של: ויאמר בי נשבעתי נאם, בגמטריא נ נח, והראשי תיבות של: ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען, בגמטריא נחמן. נאם ה' כי, עם הכולל, בגמטריא נחמן.

בי נשבעתי. נש"ב של נשבעתי, ראשי תיבות נחמן בן שמחה, ונשאר: ביעתי, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

נשבעתי (נאם ה') כי יען, אותיות היסוד עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

בנך את יחידך, ראשי תיבות כראשי תיבות ישראל בער אודסר.

נ נח נחמ נחמן מאומן