מורא וכבוד להשם יתברך

ב"ה

במצות כיבוד אב ואם יש חיוב של כבוד ויראה, ופרשו חז"ל (קידושין לא: הובא ברש"י פרשת קדושים יט:ג) איזהו מורא לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא יסתור את דבריו, ואיזהו כבוד מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל, מכניס ומוציא, ע"כ. והספרים הקדושים כבר כתבו איך שמזה למדים איך שצריכים לכבד ולירא מהשם יתברך.

והנראה לענ"ד בזה. שמצות יראת השם, שלא ישב במקומו, זה בחי' היחוד שגילה הרמח"ל בספר דעת תבונות, שיחוד השם הוא תכלית השלמות שהשם יתברך מגלה מעצמו בהיות שהוא שולל כל האפשריות והכוחות ורצונות שיכולים להיות, ויש בזה דרגות של טהרה ונקיות של שלילות הכל, עד שעומדים על תכלית היחוד שאין זולתו. וזה בהתאם להיחוד הכי עליונה מהג' יחודים המבוארים בקיצור הכוונות של הרמח"ל (שלכאורה הם לעומת הג' יחודים שצריכים להביא הגאולה שמשיח גילה להבעל שם טוב כמו שכתבנו במקום אחר). והוא יתברך מקומו של עולם, ולא העולם מקומו, והאדם צריך לראות לא לישב במקומו וכו', אלא לייחד הכל להשם יתברך.

ומצות כבוד, זה בחי' היחוד השני, שבו הצדיקים הם מעמידים מצב השכינה בעולם. אי נמי אולי י"ל שהוא אפילו אחר היחוד העליון שבו שולל כל הזולת, יש להקים הסימנים כל אחד כפי בחינתו שבו מראה את היחוד הזה.

נ נח נחמ נחמן מאומן