השחתת וגילוח הזקן ופאות לעומת קצירה

ב"ה חז"ל (איכה רבתי, נפש החיים) אמרו שלא היה כח לאומות העולם להחריב בית המקדש, רק לאחר שחטאו בני ישראל והרסו כל הפנימיות של הבנין באו האויבים והרסו את המבנה החיצוני, בחינת קמחא טחינא טחנת.
ונראה שכן הדבר בהשחתת הזקן ופאות רחמנא ליצלן שהם עיקר הצלם ודמות של יהודי, שהאדם לא סתם בא לגלח אותם רק עד שקלקל בפנים את צלמו ודמותו חס ושלום, ואז ממילא לא נשאר לו אלא להוריד החיצוניות הריקה. ועיקר הריסת הזקן והפאות הוא על ידי החכמות והפילוסופיא שרבינו הזהיר מאד אפילו להביט טיפה בדברי החוקרים אפילו מצדיקים כמו הרמבם.
והנה כאשר האדם נופל חס ושלום לעיין בחקירות והפילוסופיא השם ירחם, ונופל למה שנופל ר"ל, וכבר מדבר בגאוה נגד צדיקי אמת והלכות ומנהגי עם ישראל הקדושים לנצח עולמים, ועם כל זה הוא אומר וכותב באופן ברורה שהוא מאמין בהשם ובצדיקים וחלקו עמהם ואינו עוד בא ממש לשנות בפועל רק לעורר ולשחק את כל החכמות הרעות שעסק בהם, אז איש כזה עוד לא יגלח לגמרי את זקנו ולא יעבור ממש על הלאוים שבתורה, רק ישחית את הצלם והדמות ויוריד אותם קרוב לפניו, כי עוד לא גילה פנים בתורה ממש.
השם ירחם ויציל בזכות הפתק הקדוש.
נ נח נחמ נחמן מאומן