Blossoms of the Spring - Letter 47: The blind Beggar

 Letter 47 

 

BH, 8^th of Shevat, [5]721 (Wednesday – Jan. 25, 1961).

 

My precious and dearest, Mr. Z. Shazar – who is devoted with all the heart and soul to the Tzaddik the blind Beggar who boasted, “I am still completely young, and I have still not begun to live at all; and even so I am extremely old”. Peace unto you and a complete recovery.

 

Your love and strong passion to hear news has motivated me to remind you of the wonders of God, blessed He: (See Sipurei Maasiyos – Seven Beggars) The chuppah [Jewish marriage ceremony] and the wedding took place inside the large pit which they covered with sticks, earth, and trash; and the meal was comprised from what they had collected – bread and meat from the king’s birthday feast. And this wedding was with great, awesome and wondrous jubilance, and they were very, very joyful there. The groom and bride were also extremely joyous, and they began to recall the loving-kindnesses that God blessed be He, had done for them when they were in the forest.

They were crying and yearning greatly, "How can the first beggar, the blind one, who brought us bread in the forest, be brought here?"

Immediately, while they were longing very greatly after the blind beggar, he called out and said, "I am here! I have come to you for the wedding, and I'm presenting you with a wedding-discourse present (The original Yiddish expression is droshoh gishank, which is the custom of giving the bridegroom a present for his oratory at the wedding table.) that you should be as old as I, that you should live a long life as myself. And you think that I am blind? [Actually,] I am not blind at all. Only, all the time of the world (the entire duration of the world's existence) does not amount by me even to the blink of an eye. Therefore, the entire concept of gazing at and seeing [anything] in this world does not apply to me at all. And I am very old, and I am still entirely young, and I have not yet begun to live at all - but I am still very old. And, it's not me on my own saying this, rather, I have an attestation to this from the Great Eagle. And I will tell you a story:

For one time there were people who went with many ships out on the sea. A storm wind came and smashed the ships, but the people were saved, and they came to a tower. They ascended the tower and found there all kinds of food, drink, and clothing, and everything that is needed; and everything good was there, and all the delights that there is in the world. They spoke up saying that each one should tell an old story – what he remembers from his first memory – that is, what he remembers from when his memory began. There were old and young people there, and they honored the oldest elder who was among them to tell [his story] first.

He spoke up and said, 'What shall I tell you? I remember back even when they cut the apple from the branch.' No one knew what he was saying. However, there were wise men there who said, 'This is definitely a very old story!'

Then they honored the second one, that he should tell [his story].

The second one who was younger than the first spoke up (expressing wonder), 'That is an old story? I also remember that story, but I remember back even when the lamp was burning.'

Those who were there replied, 'That story is even older than the first one'.

It was a wonder to them that the second one who is younger than the first, remembers an older story than the first. Then they honored the third one that he should tell [his story].

This third one, who was even younger, spoke up saying, 'I remember back even when the building of the fruit began; that is when the fruit just started to form'.

They answered there, 'This story is even older!'

Then the fourth one, who was even younger, spoke up, 'I even remember back when they were bringing the seed (so as) to plant the fruit!'

The fifth one, who was even younger, called out, 'I even remember the sages who conceived of, and brought out the seed!'

The sixth one called out that he remembers even the taste of the fruit before it entered into the fruit.

The seventh one called out and said that he remembers even the smell of the fruit before it entered the fruit.

The eighth one spoke up and said that he remembers even the appearance of the fruit before it was drawn upon the fruit.

 

“And I, that is the blind beggar who is telling this whole story, I then was a complete child, and I too was there.

I spoke up and said to them, 'I remember all these stories, and I remember absolutely nothing' – ‘Uhn Ich gi’dank gor nisht’ [Yiddish].

They replied, 'This is an extremely old story, older than all of them'. And they were really amazed that the young child should remember more than them all.

In the midst of this a Great Eagle came and said to them that they should leave in the order of their age – whoever is older should leave first. He took them all out from the tower, and he took out the aforementioned child first, for in truth, he is older than all of them. Likewise, whoever was younger, he took out first, and the oldest elder, he took out the last; for whoever was younger was [actually] older.

The aforementioned Great Eagle said to them, 'I will explain to you the stories that all the elders told over. For the one who told over that he remembers back even when they cut the apple from the branch, that means that he remembers even when they severed his navel at the time of the birth.

And the second one who said that he remembers even when the candle was burning, this means that he remembers even when he was in the womb, when there was a candle burning over his head.

And the one who said that he remembers back even when the fruit began to form, this means, he remembers back even when the body began to take form, that is, when the fetus is created.

The one who remembers back then when they were bringing the seed to plant the fruit, this is, he remembers even when the droplet was drawn down during relations.

And this who remembers the sages generating the seed, this means, he remembers even when the droplet was still in the brain, for the droplet originates in the mind.

The one who remembers the taste, this is the nefesh (lowermost soul). The smell, this is the ruach (the spirit in the heart). And the appearance, this is the neshamah (the soul in the mind).

The child said that he remembers absolutely nothing, because he is above them all, and he remembers even what he was prior to nefesh, ruach, and neshamah, which is the aspect of absolute nothingness.

And he [then] blessed them, and to me, that is this child – the blind beggar who had been a child then, who is telling all this – the aforementioned Great Eagle said, 'As for you, come with me, for you are like me. For you are extremely old, yet you are completely young. And you haven't even begun to live whatsoever, and yet you are nonetheless extremely old. And I too am like that, for I am old and still very young etc.'

So, it comes out that I have an attestation from that Great Eagle that I live a long life. Now I present to you my long life as droshoh gishank."

There was great celebration and jubilation there, and it was exceedingly, exceedingly immense.

The compiler,

Yisroel D. Odesser

For more letters

מכתב מז

 

ב"ה, ח' שבט תשכ"א
יקירי וחביבי, מר ז.שזר, המסור בכל לב ונפש אל הצדיק הבעטלר העיור שהתפאר, עדיין אני יניק לגמרי ולא התחלתי עדיין לחיות כלל, ואף על פי כן אני זקן מאד, שלום ורפואה שלמה.

אהבתך ותשוקתך החזקה לשמוע חדשות אלצוני להזכירך פלאות ה' הנוראות. מקום החופה והחתונה היה בתוך בור גדול שכיסו אותו עם קנים ועפר וזבל, והסעודה היתה ממה שקיבצו לחם ובשר מסעודת מיניניס המלך, והחתונה הזאת היתה בשמחה גדולה נוראה ונפלאה, והיו שמחים שם מאד מאד, וגם החתן והכלה היו שמחים מאד, והתחילו לזכור החסדים שעשה עמהם ה' יתברך בהיותם ביער. והיו בוכים והיו מתגעגעים מאד איך לוקחין לכאן את הבעטלר הראשון העיור שהביא לנו לחם ביער. והיו בוכים והיו מתגעגעים מאד איך לוקחין לכאן את הבעטלר הראשון העיור שהביא לנו לחם ביער, ותכף ומיד בתוך שהיו מתגעגעים מאד אחרי הבעטלר העיור ענה ואמר, הנני, הנה באתי אצלכם על החתונה, ואני נותן לכם מתנה לדרשה גישאנק, שתהיו זקנים כמוני, שתחיו חיים ארוכים כמוני. ואתם סבורים שאני עיור? אין אני עיור כלל, רק שכל זמן העולם כולו אינו עולה אצלי כהרף עין, על כן אין שיך אצלי הסתכלות וראיה בזה העולם כלל. ואני זקן מאד ועדיין אני יניק לגמרי ולא התחלתי עדיין לחיות כלל, ואף על פי כן אני זקן מאד, ולא אני בעצמי אומר זאת, רק שיש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול, ואספר לכם מעשה. כי פעם אחד הלכו אנשים בספינות הרבה על הים, ובא רוח סערה ושיבר את הספינות והאנשים ניצלו, ובאו אל מגדל אחד ועלו על המגדל ומצאו שם כל המאכלים ומשקאות ומלבושים וכל מה שצריכים, והיה שם כל טוב וכל התענוגים שבעולם. ענו ואמרו שכל אחד יספר מעשה ישנה מה שהוא זוכר מהזכרון הראשון, היינו מה שהוא זוכר מעת שהתחיל אצלו הזכרון. והיו שם זקנים ונערים והיו מכבדים את הזקן הגדול שביניהם שיספר בתחילה, ענה ואמר מה אספר לכם, אני זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף. ולא ידע שום אחד מה הוא אומר, אך היו שם חכמים ואמרו בוודאי זאת היא מעשה ישנה מאד. וכיבדו את השני שיספר, ענה השני שלא היה זקן כמו הראשון, זאת היא מעשה ישנה? בלשון תימה, זאת המעשה אני זוכר, אבל אני זוכר גם כשהיה הנר דולק. ענו ואמרו שם, זאת היא מעשה ישנה ביותר מהראשונה. והיה פלא אצלם שזה השני שהוא יניק מהראשון זוכר מעשה ישנה יותר מהראשון וכבדו השלישי שיספר, ענה ואמר השלישי שהיה יניק יותר, אני זוכר גם כשהתחיל בנין הפרי, דהיינו כשהתחיל להתרקם הפרי. ענו ואמרו, זאת היא מעשה ישנה ביותר. ענה הרביעי שהיה יניק עוד יותר, אני זוכר גם כשהוליכו הגרעין לנטוע הפרי. ענה החמישי שהיה יניק עוד יותר, אני זוכר גם החכמים שהם היו חושבים וממציאים את הגרעין. ענה השישי שהוא זוכר גם את הטעם קודם שנכנס בתוך הפרי. ענה השביעי ואמר שהוא זוכר גם הריח של הפרי קודם שנכנס בפרי. ענה השמיני ואמר שהוא זוכר גם המראה של הפרי קודם שנמשכה על הפרי.

ואני, היינו זה הבעטלר העיור שמספר כל זה, הייתי אז תינוק לגמרי והייתי גם כן שם ועניתי ואמרתי להם, אני זוכר כל אלו המעשיות, ואני זוכר לאו כלום, און איך גידיינק גאר נישט. ענו ואמרו זאת היא מעשה ישנה מאד יותר מכולם, והיה חידוש גדול אצלם שהתינוק זוכר יותר מכולם. בתוך כך בא נשר גדול ואמר להם שיצאו כדרך זקנותם, שכל מי שזקן יותר יצא תחילה, והוציא כולם מן המגדל, והוציא תחילה את התינוק הנ"ל, כי באמת הוא זקן יותר מכולם. וכן כל מי שהיה יניק יותר הוציא קודם. והזקן הגדול הוציא באחרונה, כי כל מי שהיה יניק יותר - היה זקן יותר, והזקן שבהם היה יניק יותר מכולם. ואמר להם הנשר הגדול הנ"ל, אני אפרש לכם את המעשיות שסיפרו כל הזקנים. כי זה שסיפר שהוא זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף. היינו שהוא זוכר גם כשחתכו את טבורו בעת ההולדה. והב' שאמר שזוכר בשעה שהנר דולק. היינו שהוא זוכר גם כשהיה בעיבור שהיה נר דולק על ראשו. וזה שאמר שזוכר גם בעת שהתחיל ריקום הפרי. היינו שזוכר גם כשהתחיל להתרקם הגוף דהיינו בעת יצירת הולד. וזה שזוכר בעת שהיו מוליכים הגרעין לנטוע הפרי. היינו שזוכר גם כשנמשכה הטיפה בעת הזווג. וזה שזוכר את החכמים שהיו ממציאים את הגרעין, היינו שזוכר גם כשהיה הטיפה עדין במוח, כי המוחין ממציאים את הטיפה. וזה שזוכר את הטעם היינו הנפש, והריח היינו הרוח, והמראה היינו הנשמה. והתינוק אמר שזוכר לאו כלום. כי הוא למעלה מן הכל וזוכר אפילו מה שהוא קודם מנפש רוח ונשמה, שהוא בחינת אין. ובירך אותם. ולי היינו זה התינוק הבעטליר העיור שהיה תינוק אז שהוא מספר כל זה אמר הנשר הגדול הנ"ל אתה בוא עימי כי אתה כמותי. כי אתה זקן מאד ועדיין אתה יניק מאד. ועדיין לא התחלת לחיות כלל. ואף על פי כן אתה זקן מאד. וגם אני כך כי אני זקן ועדיין אני יניק וכו'. נמצא שיש לי הסכמה מאותו הנשר הגדול שאני חי חיים ארוכים. ועתה אני נותן לכם חיים ארוכים שלי במתנה לדרשה. ונעשה שם שמחה וחדוה גדולה ועצומה מאד מאד.
המעתיק
ישראל ד.אודעסר