Blossoms of the Spring - Letter 59: The Tzaddik’s drugs // Some of the crazy groups of the world // Holy rhetoric

 Letter 59  

BH, 26^th of Iyar, [5]721 (Friday – May 12, 1961), Tiberias.

 

My heart and dearest, Mr. Z. Shazar – who heats up his heart with warmth and enthusiasm to drink from the waters of the Daas (realization of knowledge) of the Tzaddik, which from Him will sprout the revelation of the true wisdom and intellect for all those who traverse the world, and there will grow complete faith with a great light and with a wondrous revelation in the whole world. Peace, and all the best.

 

Because we are sick people – [that are] crushed so much with mental illness [lit. illnesses of the soul], therefore, the Tzaddik, the faithful healer, pours on us extremely precious and awesome drugs. Even though it seems as though almost all of it goes to waste [lit. lost], God forbid, nonetheless, a good scent gets absorbed, and maybe with the passage of many days we will merit to grab from them some precious and wondrous droplet into our mouths and interiority – to the extent that, thereby there is hope to merit to a complete recovery (See Chayei Moharan 391).

 

The continuation of the telling over of the story of the Master of Prayer: about the matter of the errors, foreign behaviors, bad opinions, and false reasonings that are the opposite of the truth – of which the people of the world became distorted therein after the mix up of the storm wind which completely overturned the whole entire world, and there became groups [and] groups, whom all strayed and became confused very, very much through their bad lusts.

 

So, one group errored and said that he who eats little, and isn’t nourished from the foods of the rest of mankind, he is fit to be king. By them the truth fell, until they chose in pharisaical people and liars who pretend to be like something [/copycatting] just as a monkey before a human, and they habituate themselves to eat little because of haughtiness and conceitedness – in order to thereby be honored and esteemed, since they see that this thing is [considered] prestigious now. And for this they are accepted to be a rebbe and leader – when [people] see that they eat little, with subtlety, with charisma of falsehood!

 

And also, the group which said that phraseology and speech are the ultimate purpose, that is, that one should know many languages, and he should be a fine rhetorician etc. – this fallacy can also be demonstrated somewhat. For, it is known of all the terrible events that are being done now by way of the sinning orators [and writers]. As Rabbeinu Z”l said in an elegant way (/with clarity/ with stylistic purity) [B’derech tzachus] when He lauded rhetoric very much – afterwards He said: “But there are rhetoricians who are the sinners of the Jewish people, as is written in the verse, “And your rhetoricians [Melitzecha – the simple meaning is ‘advocates’] have transgressed against me” (Isaiah 43:27) (See Chayei Moharan 206). For, all the scientists, philosophers, and heretics, the majority of them like all of them are great rhetoricians, and they chose in the way of rhetoric very much so – to learn many languages, and to speak in an elegant way (/with clarity/ with stylistic purity) [Derech Tzachus], and to be a master of speech and a fine orator [and writer]. And in truth, in its root in the holiness rhetoric is very good, as Rabbeinu Z”l, Himself very much praised [the art] of rhetoric, and He said that rhetoric possesses great power to arouse the person.

 

So, this matter of the benefits of rhetoric is very much needed for every single person who wants true and eternal life – he who wants to go in the ways of Hashem, to return to Him, blessed He – for which the all-encompassing solution which is the foundation for all the solutions is seclusion [Hisbodedus – for the purpose of being alone in communion with God] and the conversing between him and his Creator, as is explained a number of times by us. That is, one should habituate himself every day to go to a designated place in order to seclude himself [Hisbodedus], and to express himself [lit. his conversation] before Him, blessed He, just as a person speaks to his friend; and to extensively [engage] in claims [/arguments], entreaties, requests, and conciliations – in the language which is spoken – that God should assist him, and He should merit him to repent from his bad deeds and to draw close to Him, blessed He. And pertaining to this matter, the art [lit. matter] of rhetoric [/eloquence] is a great thing – that is, he should accustom himself to broaden his conversation, and to extensively [engage] in arguments, and to seek and find for himself each time new words of supplications and conciliations, and fine arguments, and much words of [/which evoke] arousal of compassion. For, pertaining to the matter of conversation between himself and his Creator – which is the true primary ultimate purpose – that one needs to merit thereby to eternal life, and to be saved from the cesspool and the thick mire [of the seabed] etc. – pertaining to this, one needs all the sorts of speech that are in the world: supplications, requests, placations and conciliations, entreaties, [words that evoke] compassion and grace, and arguments, and so on and so forth extensively. And all these forms of speech and the likes of it, are all encompassed in the aspect of rhetoric; for all of this in its root, is drawn from the aspect of the uppermost rhetoric – which from there King David, peace unto Him, with His holy spirit, established the Book of Psalms which is made up of all the expressions of the Holy Rhetoric. But the aforementioned group chose in their eloquence for their bad – to spend all their days over the methods of rhetoric, in order to draw the hearts of the Jewish people, God forbid, to the ways of the scientists and philosophers – which through this they uproot themselves, their children, and their students who go in their footsteps, from both worlds. As we see their wicked ways with [our own] eyes [lit. senses] – to where they come to through their sinning rhetoricians, to the extent that they desecrate the Shabbos publicly, and they speak fabrications [lit. removed – from the world] against God and His holy Torah, and they go in the ways of the gentiles, and in their customs, and in their [style of] clothing, and in all their mannerisms, and they completely deny the Oral Torah – and through this they automatically deny the Written Torah, for one doesn’t know anything from the Written Torah without the words of our Sages Z”l in the Talmud and the Midrashim – which is the Oral Torah. And it is impossible to expound on this here, because reams of paper would be too short to tell over from the magnitude of the bitterness of this tragedy, which has now spread so much. And these sinning rhetoricians are actually [Mamesh] the matter of the aforementioned group whom chose in a French lunatic for a king since he was wondrous orator, and he knew a number of languages, and he was always talking – even to himself, and he certainly led them down the righteous path. Woe to them – on them is said, “And what advantage is there to the man of the tongue?” (See Ecclesiastes 10:11), “Take away from me the rumble of your songs” (Amos 5:23) etc.

 

He who constantly prays for his wellbeing and salvation, who yearns to meet with joy:

 

Yisroel Odesser

For more letters

מכתב נט

 

ב"ה. כ"ו אייר תשכ"א. טבריא.
ליבי יקירי, מר ז.שזר, המחמם את ליבו בחמימות והתלהבות לשתות מימי הדעת של הצדיק שממנו יצמח התגלות החכמה והשכל האמת לכל באי עולם, ויתגדל אמונה שלמה באור גדול ובהתגלות נפלא בכל העולם, שלום וכל טוב.

מחמת שאנו חולים מדוכאים בחלי הנפש כל כך, על כן הצדיק הרופא נאמן שופך עלינו סממנים יקרים ונוראים מאד. אף על פי שלכאורה נראה שכמעט הכל הולך לאיבוד חס ושלום, אף על פי כן ריח טוב קולט, וברבות הימים אולי נזכה לחטוף מהם איזה טיפה יקרה ונפלאה לתוך פינו ופנימיותנו, עד שעל ידי זה יש תקוה לזכות לרפואה שלמה.

המשך בסיפור המעשה של הבעל תפילה מענין  הטעויות והנהגות זרות ודעות רעות וסברות כזביות להיפוך מן האמת שנשתבשו בהם בני העולם, אחר בילבול הרוח סערה שהפך את כל העולם כולו לגמרי, ונתהוו כיתות כיתות, שכולם נתעו ונבוכו מאד מאד על ידי תאוותיהם הרעות.

והנה כת אחת טעו ואמרו שזה שאוכל מעט ואינו ניזון ממאכלים של שאר בני אדם, הוא ראוי להיות מלך. נפל אצלם האמת, עד שבחרו בצבועים ושקרנים המתדמים עצמם כקוף בפני אדם ומרגילים עצמם לאכול מעט מחמת גדלות וגסות הרוח, כדי להתכבד ולהתייקר על ידי זה, מחמת שרואים שזה הדבר חשוב עכשיו, ובשביל זה מקבלין אותם לרבי ומנהיג כשרואים שאוכל מעט, בדקות, בחן של שקר!

וכן הכת שאמרו שמליצה ודיבור הוא התכלית, דהיינו שידע כמה לשונות ויהיה מליץ נאה וכו', זה הטעות מבואר גם כן קצת, כי ידוע את כל המעשה הרע הנעשה עכשיו על ידי המליצים הפושעים, כמו שאמר רבינו, ז"ל, בדרך צחות כששיבח את המליצה מאד, ואמר אחר כך: אבל יש מליצים שהם פושעי ישראל, כמו שכתוב: "ומליציך פשעו בי", כי כל המחקרים והפילוסופים ואפיקורסים, רובם ככולם הם מליצים גדולים, ובחרו בדרכי המליצה מאד, ללמוד לשונות רבות, ולדבר צחות, ולהיות בעל לשון ומליץ נאה. ובאמת, בשורש שבקדושה המליצה טובה מאד, כמו ששיבח רבינו, ז"ל, בעצמו את המליצה מאד, ואמר, שהמליצה יש לה כוח גדול לעורר את האדם.

והנה ענין זה של מעלת המליצה הוא נצרך מאד לכל אדם החפץ חיים אמיתיים ונצחיים, הרוצה לילך בדרכי ה', לשוב אליו יתברך, אשר העצה הכללית שהוא יסוד כל העצות, הוא ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו, כמבואר אצלנו כמה פעמים, דהיינו שירגיל עצמו בכל יום לילך למקום מיוחד להתבודד ולפרש שיחתו לפניו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו, ולהרבות בטענות והפצרות ובקשות ופיוסים בלשון שמדברים בו, שיעזרהו השם יתברך ויזכהו לשוב ממעשיו הרעים ולהתקרב אליו יתברך. ולענין זה הוא דבר גדול ענין המליצה, דהיינו שירגיל עצמו להרחיב שיחתו ולהרבות בטענות, ולבקש ולמצוא לעצמו בכל פעם דברי תחנונים ופיוסים חדשים וטענות נאות ודברי התעוררות של רחמים הרבה.
כי לענין שיחה בינו לבין קונו, שהוא עיקר התכלית האמיתי, שצריכים לזכות על ידי זה לחיים נצחיים ולהנצל מבאר שחת ומטיט היון וכו', לענין זה צריכים כל מיני דיבורים שבעולם, תחינות ובקשות וריצויים ופיוסים והפצרות ורחמנות וחנינה וטענות וכיוצא בזה הרבה, וכל ענייני דיבורים אלה וכאלה הם כולם כלולים בבחינת מליצה, כי כל זה נמשך בשרשו מבחינת מליצה העליונה, שמשם יסד דוד המלך, עליו השלום, ספר תהילים ברוח קדשו, הכלול מכל לשונות המליצה הקדושה. אבל הכת הנזכרת לעיל בחרו במליצתם לרעתם, לבלות כל ימיהם על דרכי המליצה, כדי להמשיך לב ישראל, חס ושלום, לדרכי המחקרים והפילוסופים, אשר על ידי זה עוקרים את עצמם ואת בניהם ותלמידיהם ההולכים בעקבותם משני עולמות, כמו שרואים בחוש דרכיהם הרעים, למה שבאים על ידי מליציהם הפושעים, עד שמחללים שבת בפרהסיה, ומדברים סרה על ה' ועל תורתו הקדושה, והולכים בדרכי העכו"ם ובמנהגיהם ובמלבושיהם ובכל תנועותיהם, וכופרים בתורה שבעל פה לגמרי, ועל ידי זה ממילא כופרים בתורה שבכתב, כי אין יודעים שום דבר מתורה שבכתב בלי דברי רבותינו זכרונם לברכה בגמרא ומדרשים, שהוא תורה שבעל פה. ואי אפשר להאריך בזה כאן כי יקצרו המון יריעות לספר בגודל מרירות הצרה הזאת שנתפשטה עכשיו כל כך. ואלו המליצים הפושעים הם ממש ענין הכת הנ"ל שבחרו באיש צרפתי משוגע למלך, בשביל שהיה מליץ נפלא, והיה יודע כמה לשונות, והיה מדבר תמיד אפילו לעצמו, ובוודאי הוליך אותם בדרך הישר. אוי להם, עליהם נאמר "ומה יתרות לבעל הלשון", הסר מעלי המון שיריך" וכו'.

המתפלל תמיד על שלומו וישועתו, המתגעגע להתראות בשמחה.
ישראל אודעסר

This is what seems to be a draft version: