Blossoms of the Spring - Letter 137

Letter 137[1]

 

My heart’s faithful, Mr. Z. Shazar – who is wise and understands the truth: Who is the slave who rides on the horse, and who is the True, reigning Lord. He who makes new things shall renew upon him a good and enlightening year – so that the gates of his heart should shine with the light of the Daas [realization of knowledge or perspicacity] of the Tzaddik, the True Shepherd of the Jewish people, in a way that he should merit to begin from now [on] to draw close to God, blessed He, in truth and sincerity all the days of his life – for a good, long life, and for peace.

 

When the year comes to being concluded and ceased, that is, in the last month of the year – it is the month of Elul – which they are then days of will and longing of holiness – one certainly needs to become aroused and to extremely strengthen himself in great desires and longings to God, blessed He; and to beseech, seek, and probe a way to repentance – each person from the place where he is; and to prepare himself in order to accept the new creation of the upcoming year, and to remind himself that the holy Rosh Hashana is approaching, such a holy day, which comes from the place it comes from with exceedingly wondrous mysteries and songs. So therefore, the person must partner himself as well to this, and pray with passion and new enthusiasm, and to draw upon himself [the] merit and power of the True Man of Loving-kindness who is of extremely great stature – which the essential existence of the entire world, and the creation which is then created, is through Him.

 

There are two birds, one male and one female, and they are only one pair in the world. And the two aforementioned birds strayed and became estranged from each other until they [each] aren’t able find their friend. And when the night comes, they then wail with an exceedingly great wailing voice – for each one wails over its partner. And these two birds allude in their root to the unification of the Holy, Blessed One and the Assembly of Israel. And there is one Tzaddik who possesses an extremely beautiful and wondrous neck, and an exceedingly wondrous voice, and all sorts of sounds that are in the world – He can bring them all out with His voice. That is, for He can direct in order to make with His voice just like all the sorts of sounds that exist in the world – of all the types of beasts and birds, and of all the types of musical instruments, and so on. And also, He can throw voices – that is, the sound will not be heard whatsoever in the place where He emits the sound; rather, the sound will be heard there in the distance.

 

And through this He can draw and connect the two estranged birds that have gotten lost from each other, and unify them one with the other, and to silence their wailing, and to finish the rectification in completeness. Because the main redemption depends in the connection of the aforementioned two birds. 

However, since there are vanities of the world, and this Tzaddik doesn’t want to emit any vapor, spirit, or breath in the world’s vanities – therefore, He specifically, appears in the eyes of the world like His neck is crooked. Because in truth, He twists His neck completely from the vanities of the world, and He doesn’t want to emit any vapor or spirit in the vanities of the world. But in truth, His neck isn’t crooked at all, rather on the contrary, He possesses a very even and beautiful neck, as said above.

---

[1] This letter is similar to Letter 28.

For more letters

מכתב קלז

 

נאמן לבי מר ז.שזר החכם ומבין האמת מי הוא העבד הרוכב על הסוס ומי הוא השר המושל האמתי, עושה חדשות יחדש עליו שנה טובה ומאירה שיאירו שערי לבו באור הדעת של הצדיק רועה ישראל האמתי באופן שיזכה להתחיל מעתה להתקרב להשי"ת באמת ובתמים כל ימי חייו לחיים טובים ארוכים ולשלום.

כשמגיע השנה להיות נגמרת ונפסקת, היינו בחודש האחרון של השנה, הוא חודש אלול, שאז הם ימי רצון וכיסופים דקדושה, בודאי צריך להתעורר ולהתחזק מאד ברצונות וכיסופים גדולים להשי"ת, ולבקש ולדרוש ולחקור דרך לתשובה כל אחד ממקום אשר הוא שם, ולהכין עצמו לקבל הבריאה החדשה של שנה הבאה ולהזכיר את עצמו שהולך ראש השנה ה"ק, יום קדוש כזה שבא ממקום שבא משם בחידות ושירים נפלאים מאד. בכן צריך האדם לשתף עצמו ג"כ לזה, ולהתפלל בחשק והתלהבות חדש, ולהמשיך על עצמו זכות וכח האיש חסד האמת הגדול במעלה מאד, שעל ידו עיקר קיום העולם והבריאה כולה שנברא אז.

יש שני צפרים אחד זכר ואחד נקבה, והם רק זוג אחד בעולם, והשני צפרים הנ"ל נתעו ונתרחקו זה מזה עד שאין יכולים למצוא אחד את חברו וכשמגיע הלילה אז מיללין בקול יללה גדולה מאד, כי כל אחד מייל על זוגו והשני צפרים אלו מרמזים בשרשם על יחוד קודשא בריך הוא וכנסת ישראל. ויש צדיק אחד שיש לו צואר יפה ונפלא מאד, וקול נפלא מאד, וכל מיני קולות שבעולם כולם הוא יכול להוציא בקולו, היינו כי הוא יכול לכוון לעשות בקולו כמו כל מיני הקולות שיש בעולם של כל מיני חיות, ועופות ושל כל מיני כלי שיר וכיוצא בזה, וגם הוא יכול להשליך קולות, היינו שבמקום שהוא מוציא הקול לא יהיה נשמע הקול כלל, רק ברחוק יהיה נשמע שם הקול: וע"יז הוא יכול להמשיך ולחבר השתי צפרים הרחוקים שנתעו זה מזה וליחדם זע"ז ולהשקיט יללתם ולגמור התקון בשלימות כי עיקר הגאולה תלוי בחיבור שני הצפרים הנ"ל.
אך מחמת שיש הבלי עולם, וזה הצדיק הנ"ל אינו רוצה להוציא שום הבל ורוח ונשימה בהבלי העולם, ע"כ הוא דייקא נראה בעיני העולם כמו שצוארו עקום, כי הוא באמת מעקם צוארו לגמרי מהבלי העולם, ואינו רוצה להוציא שום הבל ורוח בהבלי העולם, אבל באמת אין צוארו עקום כלל רק אדרבא יש לו צואר שוה ויפה מאד כנ"ל.