הספד בשלושים של אחותי בת שבע רוזא

הספד בשלושים של אחותי בת שבע רוזא – סיום מסכת נדרים

נדרים ראשי תיבות רבינו נחמן מאומן, ישראל דוב, כי נדרים היא רמת הדיבור. וא"א פירש פעם אל תרבה שיחה עם האשה, שזה בחי' לעולם ישנה לתלמידו דרך קצרה (פסחים ג:), כי כל דרגה בחי' אשה להדרגה שלמעלה ממנה. והבעל צריך ליישר הדיבור של אשתו, וכמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא פב, שמצד חוה יש תשר"ק בלי סדר וכו' עיין שם. ולכן נדרים זה הרבי והתלמיד.

אחותי נפטרה כאשר היינו בסוף מסכת נדרים ועכשיו בשלושים באמצע מסכת נזיר. וסמיכות המסכתות, מלבד מה שגם נזירות הוא סוג נדר, בסוף מסכת נדרים מדובר על כעין סוטה, ולפי המאירי סוטה ממש, שהבעל קנא לאשתו והיא נסתרה, וקיימא לן (ברכות סג., רש"י עה"ת) למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, ולכן מובן הסמיכות. וכבר בדף פט יש את המעשה באחד שניסה ללמוד תורה ולא הצליח, והארכנו לפרש ענינו שלא הגיע ביגיעת בשר, ועל כל פנים כתוב בספר המידות (לימוד סג) מי שאינו יכול ללמד מחמת מניעות, יפרש ממשקה המשכר, ע"כ. הרי כבר מדף פט מתחיל הסמיכות למסכת נזיר.

והנה גם השם של בת שבע רוזא מראה על סמיכות שני המסכתות, כי שבע בחי' שבועה בחי' נדרים, וגם בת שבע שם של תאנה, ומצינו בתאנה הכח לשכר – דבילה קעילית, וזה רוזא, אותיות של השורש של נזיר להזיר.

בת שבע, לשון יחיד של בנות שבע (מעשרות ב:ח – היה עושה בלבסים לא יאכל בנות שבע), היא תאנה כמו בנות שוח (שביעית ריש פרק ה' – שביעית שלהם שניה, ובנות שבע בשלישית). ושניהם נקראים על שם פרי עץ הדעת, שוח, שוחה עמוקה, שבע, שעל ידה שבע ימי אבלות. 

וזה עוד סמך למה שאמרתי בלויה שמרומז בשם האמא שלי, חוה ברכה, תיקון של הקללה שקיבלה חוה, ובשם אחותי, תיקון דם נדה, כי רוזא בחי' סוגה בשושנים שיושבים שבע אפילו על ראית דם כחרדל. והרי כל השם בת שבע מרמז על אותו חטא, וכן כל ענין הנחש והיצה"ר הם שבע שבע. וכן השם חוה, יש אומרים מלשון חויא. והנוטריקון של בת שבע חוה, בתשח, בגמטריא של הראשי תיבות של הז' שמות של היצר הרע (רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני), בגמטריא נון חית מם נון, בחי' בראשית – ברא – שי"ת, ובחי' אשת"י (ולפי זה, בראשית, בר אשתי בסוד יבום, אתתא אמה (עיין ליקוטי מוהר"ן כא). ואלו שמותן הראשונות, ושמותן השניות, ברכה, רוזא, כבר מראים התיקון.

ועיקר התיקון של השוח, פרי עץ הדעת, על ידי יציאה לשוח בשדה. וראיתי בספר מגלה עמוקות מהדורה תנינא, שהוא ספר של כבוד התורה, שדרש שוח נוטריקון שנתיים וחצי שנתווכחו בית שמאי ובית הלל במסכת עירובין, בנוח לו לאדם שלא נברא. וזה הקיטרוג הגדול של עו"ע. והתיקון הוא לצאת לשוח בשדה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה נב, המהלך בדרך יחיד ומפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו, שמחייב מציאות כל העולם על ידו, עיין שם. וצריכים לדבר בתורה או בתפלה עד שיהיה הגוף בטל ואפס (ליקוטי מוהר"ן תורה עה), דהיינו מה שרבינו גילה (מובא) בהקדמה להשתפכות הנפש שלא צריכים ייסורין בכלל, רק להרבות בהתבודדות.

ועיקר התבודדות צריך להיות לפחות שעה, ורבינו אמר לאחד מתלמידיו שיעשה קודם שעה אחת של הכנה. וזה שוח, שעה וחלק. חלק כחלק. כי ההכנה לא אותו דבר של המעשה, אבל דינו שוה. כמו חלק יוצאי למלחמה כחלק היושבים על הכלים. ואולי זה הפירוש שאהרן שקול כמשה, כי הוא בחי' ההכנה למשה. 

וראיתי שכבר קדמוני לאמר שנשים הן בבחי' זו של חלק היושבים על הכלים (ספר ויען יוסף ממנהל בית יעקב פאפא).

והרי שוח, זה ראשי תיבות, שבי (-כך קראו לבת שבע, והוא בגמטריא י"ב פעמים הוי"ה, וראשי תיבות של גדולי צדיקי הדורות, כמו רשב"י, רבינו שלמה בן יצחק, ר' ישראל בעל שם, ר' יצחק לוריא, גם השם הסודי של רבינו הוא יצחק בן שמחה. שבי גם כן תיקון שכתבתי עליו למעלה ליישר דיבור של האשה, כמבואר בתורה תנינא פב, ושבית שביו עיין שם) וחוה. אמה וברתה. 

וחלק הזה של הכנה ויושבים על הכלים, הוא חלק הצנועה, חלק המתון. כי אשת חיל עטרת בעלה, בחי' כתר, שהוא לשון המתנה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ו, בחי' הבא לטהר אומרים לו המתן, והוא המסדר ומיישב המוחין. וזה העצה נגד אכילת פרי עץ הדעת. עץ אומרים לו המתן, בגמטריא בת שבע רוזא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ונ נח נחמ נחמן מאומן. לשוח במילואו, שין ויו חית, עם הל' והכולל, בגמטריא אומרים לו המתן, עם הג' תיבות. 

וראה זה פלא, השם של האמא שלי, חוה ברכה, בגמטריא 123 & 123, ועם תכפול את זה, דהיינו ארבע פעמים 123, בחי' פשוט כפול משולש מרובע, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הרי שהשם של האמא שלי הוא חצי הגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן, והשם של האמא שלי עם הכולל – 247 (ופה תראה, ששמה, עם הב' תיבות של שמה, בגמטריא רמ"ח!), כפול ארבע, בגמטריא בת שבע רוזא!

שמות של נשות ופלגשי אברהם אבינו, שרה קטורה הגר בגמטריא הם בת שבע רוזא. שרה רבקה רחל, בגמטריא והן בת שבע רוזא ע"ה. בת שבע רוזא יהודה לייב ע"ה בגמטריא פתק נ נח נחמ נחמן מאומן. 

כתוב במשלי (משלי כז:יח) נצר תאנה יאכל פריה ושמר אדניו יכבד. הרי בת שבע נצר על תפקידה בעולם, ותאכל פריה, ושמר, בחילוף המ' לב' באותיות א"ל ב"ם, יש הראשי תיבות, בת שבע רוזא, שכיבדה את אדוניה. 

תנצב"ה

נ נח נחמ נחמן מאומן