להפוך המרה שחורה ועצבות לשמחה

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן

 

תנינא תורה כג

כי כשאדם שמח אזי המרה שחרה ויסורים נסתלקים מן הצד אבל מעלה יתרה להתאמץ לרדף אחר המרה שחרה דוקא להכניס אותה גם כן בתוך השמחה באפן שהרה שחורה בעצמה תתהפך לשמחה וכו' ע"ש.

להפוך את המרה שחורה לשמחה – ע' שער הגלגולים הקדמה לד 'אביי גם הוא משרש קין שהוא עיטרא דגבורה וכאשר היה ממתק הגבורה ומהפכה לחסד, שאז נקראת הגבורה שמחה בסוד יין המשמח' עכ"ל.

ועיין בספר אדיר במרום (עמ' תמג, מכון רמח"ל) שכז"ל אך בזמן הזיווג אינו כך כלל, כי זה הוילון אינו אפילו מתגלה. וסוד הענין, כי בזמן הזיווג כתוב: ולילה כיום יאיר (תהלים קלט:יב), ותראה שאינו אומר: שאין יהיה לילה, אלא: 'לילה כיום יאיר'. והסוד: כי הזיווג הוא ממש המיתוק שנמתקות הגבורות בחסדים, ועל כן צריך שהנוקבא בבחינת עצמה תקח מיתוק החסדים. וזה הענין נתפרש במקום אחר – אין כאן מקומו – איך ירושלים היא בדרום ובית המקדש בצפון, עכ"ל – ובהגהות שם (657) הביא לשון הרמח"ל מספר משכני עליון שמפרש הענין של הבית המקדש בצפון וירושלים בדרום עיין שם.

 

בזוהר הקדוש, הובא בליקוטי הלכות, אורח חיים, ברכת הודאה ו:עה בסוף, שצרוף תבת אשמח מרמז באותיות ש"מ משמע ואותיות א"ח של אחד וכו', כי צריכין לשמח בזה מאד מאד מה שאנו זוכין ליחד שמו יתברך וכו' עיין שם.

ועיין במגלה עמוקות מהדורא תנינא, פרשת וישלח עמ' קכב. ז"ל שמ"ע אח"ד, גושפנקא 'ע"ד', נשתיירו ד' אתוון כנגד אף, חמה, משחית, עון, שהם ד' גוליירין של עשו שתיקנו לומא ב'והוא רחום' שולטנותא דיליה עון, משחית, אף, חמה, ע"כ.

 

במגלה עמוקות מהדורא תנינא פרשת וירא – על שלש סאים קמח סולת כתב: שמחת ראשי תיבות שאר מוץ חמץ תבן.

נ נח נחמ נחמן מאומן