This is about Rabbi Nachman of Bresluv (Breslov, Bratslov), now known as Na Nach Nachmu Nachmun MayUman! This is about his chasid and chief disciple Rabbi Natan, it's about the Saba, the Baal HaPetek.
ב"ה
ספר תהלים
סט:ל אהללה שם אלקים בשיר ואגדלנו
בתודה.
אהללה שם אלקים, בגמטריא רבי נחמן
מאומן. אלקים בשיר ע"ה בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן. ואגדלנו, עם הז'
אותיות והכולל בגמטריא נ נח.
הסופי תיבות של: אהללה שם אלקים בשיר,
בגמטריא נחמן מאומן.
כאשר מגדלים אלקים בתו-דה, אלקים תו,
בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה הד"ה של תודה, כי נ נח נחמ נחמן, זה ד' –
שיר מרובע, וה' – מאומן.
נ נח נחמ נחמן מאומן
There are several answers given to this question, and now I'd like to add my own. Of course, it would be tempting to try and explain this along the feminist lines, but we'll save that for another time and, instead, speak about something entirely different.
Shavuos comes after the forty-nine days of the Omer Counting, and it is brought in the holy books that on this day we merit to reach the Fiftieth Gate of Kedushah, which correspond to Keser - the highest Sefirah. So, in order to balance this, we read "Megillas Rus". It reminds us that, still, we have to keep our feet firmly on the ground and be ready to express our acceptance of the Torah and devotion to it in the most mundane of actions, like gathering leftover stalks in the field.
Rus corresponds to Malchus, the lowest Sefirah. Reading "Megillas Rus" on Shavuos teaches us that Hashem wants us to crown Him in this lowly word, by fulfilling the mitzvos and working on our character traits. Of course, we'll strive for Keser but also remember our task down here in Malchus.
As I wrote in the previous post, in Torah 14 Rabbeinu calls those people (baalei teshuvah and geirim) who haven't yet truly entered the realm of holiness by the term "palga", which in Aramaic means "half". Today I'd like to look at this concept from a different angle.
I find it fascinating that, if we take the word "פלגא" ("palga") and take the letter "ג" out of it, we'll get "פלא" ("wonder"). So it's possible to say that the way to turn "half a person" into a true wonder is by finding out what this letter "ג" represents and taking that out. Indeed, Rabbeinu says in that Torah that, in order to come close to holiness, baalei teshuvah and geirim have to remove their "soiled garments" that are blocking their way. So how does the letter "ג" allude to those soiled garments?
I think that there are two types of people that have to get rid of two types of dirty garments, and the names of both of these "garments" start with the letter "ג". For the first type, the main obstacle is gashmius (גשמיות) - an excessive attachment to this world, which can mean strong physical desires, constant worries about making ends meet, feeling miserable about not having enough, and many other things besides.
For the second types, this same "ג" becomes the first letter of the word "gaavah" ("גאווה"), which means excessive pride and a desire for honor. It is interesting to note that, in two pieces in "Likutei Halochos" which are related to Torah 14 ("Betziyas HaPas 5" and "Orla 5"), Reb Noson discussed these different types of soiled garments separately: while the first Halacha mainly speaks about passions and thoughts about this world, the second Halacha says that the most important dirty garments come from a desire for honor.
So first we have to determine which type we belong to. And then we have to work, and strive, and daven to Hashem about being able to get rid of whatever it is that mainly blocks our way to holiness. Then, even if we started out as "half a person", we will be well on our way to becoming a true wonder.
In Torah 14 Rabbeinu calls geirim and baalei teshuvah who have yet to reach true holiness by the name "palga", from the word "half". So while they are probably not halfwits, still, since they are lacking so much, they are more like "half a person" then a complete human being. They need a whole process of rectification to really become the people they so much want and need to be.
Being a baalas teshuvah, I've always connected to this and even imagined that, if ever I found and joined a Breslov online chat, I'd call myself "palga". Personally, I find this idea very reassuring. It means that, if you feel whole and perfect already, chances are you're deluding yourself. After all, if you were really so perfect, you probably wouldn't be here in this world. Of course, in that Torah Rabbeinu does speak about talmidei chachamim and their children as being "whole" people, but I'm not sure such perfection even exists anymore. Like I said, nowadays feeling whole is more likely to be wishful thinking than one's true reality.
But if you feel broken, imperfect, lacking and you're following Rabbeinu, then you're well on your way to being totally rectified.
The Kotzker Rebbe famously remarked that there is nothing as whole as a broken heart. I would rephrase this and say that, in this world, there can be nothing as whole (and possibly even as holy) as "half a person" undergoing their tikkun.
ב"ה
ספר חיי מוהר"ן
שטו. ענה ואמר אפלו אם עוברים כמה שנים
ואינו נעתק ועולה ממדרגתו למדרגה עליונה ממנה ביראת שמים, רק הוא עומד במדרגתו
הראשונה כבתחלה, ואפלו אם הוא גרוע יותר מבתחלה, אם הוא מקרב לצדיק האמתי,
ההתקרבות בעצמו הוא טוב בלי שעור וער (ואם לא היה מקרב להצדיק היה גרוע עוד יותר
ויותר), עכ"ל.
עיין בספר המדות, צדיק קצח. לפעמים יש
אחד שמקרב בהתקרבות גדול לצדיק ואינו מרגיש בעצמו שום יראת שמים, ידע כי אם לא היה
מקרב לא היה ראוי לחיות כלל, ע"כ.
ועי'
בסיפורים מר' שמואל הורוויץ, בסוף אות ג' ז"ל ופעם אחת סיפר ר' אברהם עם
אנ"ש מקדושת ארץ ישראל, ואמר אתם חושבים שאני אומר רק שיש שם אנשים יראי שמים
ולהם מועיל ארץ ישראל, יש שם גם חפשים (ואפיקורסים) וגם להם מועיל ארץ ישראל
(שאינם כמו שהיו בחוץ לארץ), ע"כ.
Reb Noson promises in "Likutei Halochos" ("Betzias HaPas 5") that learning Torah regularly and persistently will enable any person, no matter who they are and how far from holiness they feel, to overcome all the obstacles and enter the realm of kedusha and serving Hashem. These obstacles are created by a person's sins (and sometimes by bad habits), preventing them not only from coming close to Hashem but also from genuine inner peace. But when a person is able to get all these obstacles out of the way, they enter a state known as "שלום בעצמי" - "peace in my bones". This is a state of total harmony: between body and soul, between the person's own will and the Will of Hashem.
Once again, the key to attaining all this is regular Torah study. Indeed, the phrase "שלום בעצמי" - "peace in my bones" has the same numerical value as the word "קביעות" - "permanence, regularity".
Hashem is so kind that He has placed in the Hebrew words and letters a constant stream of ideas that can help us strengthen ourselves in all the holy matters we are trying to achieve. The only thing we have to do is look!
ב"ה
וידוי.
בליקוטי מוהר"ן תורה ד' רבינו
גילה שוידוי הוא פרשת דרכים. ובנדרים מצינו ענין של פתח חרטה. ורבי נתן נתן עצה
לפתוח התבודדות עם הודאה להשם יתברך, ומצינו שהודאה הוא גם כן ענין של וידוי, למשל
בביכורים שצריכים לעשות וידוי על כל הטובה. וביכורים בחי' ראשית, התחלה. ביחוד
היראה של הרמח"ל מתחלת: בתחלה תתבודד לבדך ותתודה אם אינו יום שנופלים
שנופלים על אפים.... אז תזכור חטאיך בלבך ותבוש ממנו, עיין שם. כי כן הוא המציאות
בעולם האמת כל אחד נכוה מחופתו של חבירו.
ועיין בשיחות שלאחרי סיפורי מעשיות, שאם יודעים חסרונות הדבר יודעים
מהותו. וחטא פירושו חסרון כידוע. ועל כן על ידי וידוי יכול האדם לעמוד יותר טוב על
מהותו, מלבד שאר התיקונים הגדולים שנעשים על ידו.
ועיין בליקוטי מוהר"ן שאור הבושה הוא בחי' תפארת ואמת. והבן היטב,
שאין ענין הבושה תוצאה צדדי, אדרבה הוא העיקר שעל ידו מאיר מהות האדם ודרכה שורה
אור השם. ואולי י"ל שאלו הם בחינות מ"ה וב"ן, מ"ה שהוא מהות
האין, הטוב, וב"ן אור העינים שמחפשים החסרונות, ועתיד לחזור לס"ג וזה
בחי' אור הבושה.
הרי מצד אחד האדם מחפש ומתרכז על
חסרונות, ומאידך גיסא הוא מחוייב לחפש ולהתייחס רק לנקודות טובות.
בימי שמואל פרק רב מנה ותאר ד' כתות של
עובדי ה' באומן, מתתא לעילא, ז"ל כתה ד' הם העובדים כמו רבי צבי אריה וכו'
וכו' והם עוסקין העיקר בווידוי דברים על ציון הקדוש, כמו אש שלהבת ממש, רוב היום
והלילה, ומשברים הגוף לגמרי, והניעור בלילה ביערות וכו' עיין שם.
ובתחילה רבינו היה מצוה למקרביו שיתודו
לפניו, ועל שם זה היו נקראים 'די ודוי'ניקעס' – הודויניקים, עיין בספר כוכבי אור,
אנשי מוהר"ן כד, אבניה ברזל ו, ובטובות זכרונות ה.
ב"ה
ג*י, י*ט, ט*י, י*ן בגמטריא נון חית מם נון.
ג, י*ט, ט*י, י*ן ע"ה בגמטריא רב נחמן מברסלב. גמל יוד טית יוד נון ע"ה
בגמטריא נון נון חית, עם הט' אותיות. גט – גמל טית בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן
ע"ה.
ב.
בפני נכתב ובפני נחתם, בגמטריא נון נון חית נון נון חית (-פעמיים נ נח, אחד על הכתיבה
ואחד על החתימה).
ו:
שלח ליה ר' אביתר (שהיה בארץ ישראל) לרב חסדא (-בבבל) גיטין הבאים משם לכאן אין
צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם.
אביתר
בגמטריא תרי"ג. אביתר גם מרמז על השיר פשוט כפול משולש מרובע, בסוד השם
אבגית"ץ. א"ב פשוט כפול – נ נח, עד י', שהוא הסכום של א-ב-ג-ד. גם
אב"י ראשי תיבות ישראל בער אודסר. ת"ר בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן
ע"ה. וכתב בלי שירטוט – שיר ט' עולים וט' יורדים כידוע. גם בחי' תו"ת
תפילה ותורה. במתניתא תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין, כי ארבע זה כבר בחי' שיר פכ"ש
מרובע (רש"י פירש שלא שמיע ליה הא דר' יצחק, אכן אפילו מהברייתא לא שמיע.
והביאו במפרשים מר' נפתלי כץ שכיון שפירש את הפסוק שלא כפשוטו לא היה צריך שרטוט).
אמר
רב יוסף מאן לימא לן דר' אביתר בר סמכא הוא, ועוד הא איהו דשלח ליה לרב יהודה, בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן (יואל ד:ג) ויתנו
הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו, וכתב ליה בלא שירטוט.
פרש"י
ז"ל שהיו משתהין בארץ ישראל ומניחין נשותיהן עגונות ובטלים מפריה ורביה, שנקל
בעיניהם ילדים וילדות, ע"כ.
ותוספות פירשו
ז"ל לפי שהן משתהין בארץ ישראל היו בניהם ובנותיהם משתעבדים בשביל מזונות
והיינו בזונה, בשביל מזונות, ועוד כדאמר בירושלמי עובדא הוה בחד שמכר בתו ללמוד
תורה והלך ולמד, עכ"ל.
ועיין
בחתם סופר ובני יהושע שפירשו לשבח שעזבו את ביתם ובניהם בשביל ללמד תורה.
והנה
בין לרש"י בין לתוספות יש ענין שהיו משתהין, ואילו רבינו הקדוש כאשר הלך לארץ
ישראל, רצה לחזור מיד לאחר שפסע ד' אמות. ועכ"ז הלך על דעת זה שאפשר שישעבדו
קצת בני ביתו. עיין בסיפור נסיעתו לארץ ישראל, שבחי הר"ן ב:ו וכאשר שמעה אשתו
זאת שלחה בתה אליו לשאל אותו איך אפשר לו להניח אותם, מי יפרנסם. והשיב כך: את
תסעי למחתנך, אחותך הגדולה יקח אחד אותה להיות בביתו משרתת קטנה שקורין 'ניאנקע', אחותך
הקטנה יקח אחד אותה לביתו מצד רחמנות, ואמך תהיה משרתת קעכין וכו' עיין שם.
ותזנה
עליו פילגשו רבי אביתר אמר זבוב מצא. עיין ספר המדות אהבה ב:ב אהבת אשה לבעלה נכר
בזבובים ויתושים שבבית וכו'. אמונה ט – על ידי מעוט אמונה נתרבו הזבובים בעולם.
המתקת דין קט- כיון שהגיע מדת הדין של מעלה על האדם, אף על פי שעדין אינם שולטין
עליו, יכול להרגיש את מדת הדין על ידי הזבובים שבבית, ע"כ.
ז.
מפתחות:
והוא
יפיל לך חללים: לק"מ ו:ב דף
ו:.
אם
רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהם צדקה:
לק"מ
סט:פז..
אם
שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר וכו' שוב אין מראין לו סימני עניות: לק"מ ד:ח דף ד..
נ נח נחמ נחמן מאומן
Hashem, I have walked this path
Of counting every day,
Of doing my best to get rid of
All that stands in the way.
The count is almost over,
But I am still far from ready,
So, please, be my staff to lean on
When I feel lost and unsteady,
Please help me on the fiftieth day
To truly receive the Torah,
And to find my place in the Torah,
And to find my personal way
To live with the Breslov Torah.
ב"ה
לב. פרק אלו נאמרין בכל לשון
משנה. ואלו נאמרין בלשון הקודש וכו'
ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם.
כי דייקא על ידי לשון הקודש מפילים
אותם, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה יט, לשון נופל על לשון, שכל הלשונות העמים
נופלים על ידי לשון הקדש, עיין שם.
לו. בענין יוסף באותו שעה באתה דיוקנו
של אביו וכו' וא"ל יוסף יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם
רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות וכו' מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל
משם זכה יוסף ונקרא רועה ישראל וכו'.
עיין פרפראות לחכמה ח"ב.
לו: ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה
אהדר ליה, אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר, א"ל אגמרי,
אגמריה ולא גמר וכו' עיין שם.
כי כאשר הצדיק לומד בעל כרחו את התלמיד
שאינו הגון, אזי השם יתברך שומר אותו, שלא יהיו דבריו נכתבין בכח הזכרון של התלמיד
שאינו הגון, רק יהיו נשכחין ממנו – ליקוטי מוהר"ן ס"ז, עיין שם בענין
לעורר מהשינה משבעים פנים של התורה, וי"ל שהם בחינת הע' לשון.
לח.
מפתחות:
כה תברכו בלשון הקודש: לקמ"ת ב:ה
דף ד..
לח: פרש"י ז"ל ופטרנוהו בלא
מזונות, כלומר למזונות הוצרך ולא היה לו וראה אחד נושא מזונות ובא לחוטפם ממנו
לאונס רעבון ועמד זה עליו והרגו, עכ"ל. וכן פירש לקמן סוף מה: ז"ל לא בא
לידינו ופטרנוהו וכו' והוצרך ללסטם את הבריות ועל (ב"ח: ידי) כך נהרג,
עכ"ל. וקצת קשה דלפי אוקימתא זו יתכן שההורג פטור – לולא שיש שני עדים שם
להתראותו, כמו הבא במחתרת שדינו כרודף, ואילו פרשת עגלה ערופה מדובר באוקימתא שכאשר
תופסים את ההורג יכולים לחייבו מיתה, כדאיתא במשנה דף מז. נמצא ההורג הרי זה יהרג,
וכמו שפירש רש"י שם בסוף פרשת שופטים ז"ל ואתה תבער, מגיד, שאם נמצא
ההורג אחר שנתערפה העגלה הרי זה יהרג (כתובות לז:) והוא הישר בעיני ה', עכ"ל.
מ. ואמר רבי אבהו מריש הוה אמינא
עינותנא אנא וכו' עיין שם.
מזה יש הוכחה גדולה כפשטות הלשון לקמן
דף מט: עיין משכ"ש.
מא. משנה ז:ח סוף פרק ז
אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל
וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ (שם יז) לְלֹא תוּכַל
לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ, אַל
תִּתְיָרֵא אַגְרִפַּס, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה,
כי אגרפס בגמטריא שמד רחמנא ליצלן,
ורבינו גילה (לקוטי מוהר"ן תורה רטו) שהצדיק בבחינת מש"ה - 345 - עומד
בין שמ"ד- 344 לרצו"ן-346. ורצו להעלות אותו לקומה השלישי - של רצון.
והרי אחינו אתה עם האותיות בגמטריא פת"ח, שזה כבר בחי' של רצון כמבואר בלקוטי
מוהר"ן (תנינא תורה ד) שצדקה, היא בחי' רצון, וצדקה היא בחי' פתוח תפתח, אלא
שהיו צריכים להעלותו מהשמד כנ"ל, ועל כן אמרו ג' פעמים וכדי להוסיף את הג'
כוללים להעלותו לבחי' 491 - נ נח נחמ נחמן מאומן! [וכן:
אחינו אתה (כך אמרו להמלך אגריפס ונענשו) עם האותיות והתיבות
בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן], אבל כבר הקדימה התורה הקדושה וצוותה "לא
תוכל" עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם שני כוללים כנגד השני
העליות שצריכים משמד לרצון.
מא:
מפתחות:
כל
המחניף וכו' לסוף נופל ביד בנו וכו': לקמ"ת כב דף
כב:.
מב.
מפתחות:
אל
תיראו משפעת הקלגסים וקול הקרנות: שיחות הר"ן
קכ.
מג:
מפתחות:
מי
האיש הירא וכו' הירא מעבירות שבידו: לק"מ יא:א דף
יד:.
מה. אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי
טבריא, עמש"כ בחיי מוהר"ן אות רצ.
מו. בענין שאמר אלישע לגחזי העת לקחת
את הכסף וכו' באותה שעה הי' אלישע עוסק בשמונה שרצים וכו' א"ל רשע הגיע העת
ליטול שכר שמונה שרצים וצרעת נעמן תדבק בך וכו'.
עיין פרפראות לחכמה ח"ב.
מו:
תניא כוותיה דר' יוחנן בשביל שכנעני זה
הראה באצבעו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות.
מכאן יש להבין קצת גודל הענין של הננח
סוויף – שחותמים נ נח באצבעות.
פירוש רש"י ז"ל ולזרעו
כדאמרינן שאין מלאך המות שולט בהם, ע"כ. ולא זכיתי להבין, כי זה שבלוז לא היו
מתים, זה היה מחמת מידת האמת. והאם זכו למידת האמת בזכות שהראה באצבעו?
ואמר ר' יהושע בן לוי בשביל ארבעה
פסיעות שלוה פרעה לאברהם וכו' נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה וכו'.
לא זכיתי להבין, הרי בני ישראל לא היו
במצרים אלא רד"ו שנה. ולמה תהיו כל הארבע מאות שנה של הגלות נחשבים להיות
לפרעה.
מז: משרבו מקבלי מתנות נתמעטו הימים
ונתקצרו השנים דכתיב ושונא מתנות יחיה.
דורות הראשונים בבריאת העולם בבחי'
אריך אנפין חיו קרוב לאלף שנים. אברהם אבינו בבחי' זעיר אנפין, חי פחות ממאתים
שנה. אברהם אבינו אמר (בראשית יב:יג), למען ייטב לי בעבורך, פרש"י ז"ל
יתנו לי מתנות, ע"כ. וזה מה שסיים, וחיתה נפשי בגללך, חיות הנפש בלבד בבחי'
זעיר אנפין.
במסכת ברכות דף י: אמר אביי ואיתימא ר'
יצחק הרוצה להנות יהנה כאלישע ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי. שמואל
הנביא חי רק נ"ב שנים, ועכ"ז חייו בבחי' ארך אנפין, כי נזיר עולם היה.
אלישע קבל פי שנים מרוחו של אליהו הנביא שחי לעולם.
מח.
מפתחות:
משחרב ביהמ"ק בטל השמיר ונופת
צופים ואמנה: לק"מ
כה על התורה דף לז:.
משבטלה הטהרה בטלה הריח: לק"מ ב:ו דף ב:.
מח. משבטלו סנהדרין בטל השיר וכו' דאמר
קרא זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם.
עיין פרפראות לחכמה ח"ב.
מח:
מפתחות:
מי בז ליום קטנות מי גרם לצדיקים: לקמ"ת פו דף לט:. שיחות הר"ן קמ.
מט.
מפתחות:
שאמר ריחא דחנוניתא אני מריח וכו':
לק"מ ב:ו דף ב:.
בקרב שנים אל תקרי בקרב שנים אלא בקרב
שניים: לק"מ יט:ט דף
כז..
משמת רבן גמליאל בטל כבוד התורה: לק"מ כב השמטות דף לד:.
אמר ר' אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של
דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנאמר שיתה ה' מורה להם. וביאר המהר"ל שישראל מצד
עצמם אין ראוי להם העושר, כיון שהם קדושים, והקדוש הוא פשוט, ואין דבר אחר מצטרף
לפשיטות, ולכך היו ישראל מוכרי רבב אלמלא תפלת דוד וכו' שמצד התפילה שהשי"ת
נותן בדרך הרחמים בודאי שייך הכל לישראל, אך מצד סדר העולם אין ראוי להם העשירות.
בשיח שרפי קודש ב-קכד כז"ל רבנו
אמר: ראיתי, שכל אנשי יהיו עניים – ובכן פעלתי אצל הקב"ה שיזרק ביניהם 'א
מיצעל (- כנוי לעשיר ההולך לבוש בכובע יפה), עיין שם.
וא"ר אילעא בר יברכיה שני
ת"ח הדרין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה וכו'. עיין
בסוף מסכת מגילה (לב.) מימרא דרב משרשיא שני תלמידי חכמים היושבים בעעיר אחת ואין
נוחין זה את זה בהלכה עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. ועמש"כ שם בדיון מה שכתוב בספר המידות מריבה מט. שני צדיקים אינם
יכולים לדור בעיר אחת, עד שיהיה להם אמת, ע"כ.
ואלא (-כיון שכל יום ויום מרובה קללתו)
עלמא אמאי קא מקיים, אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבה דאגדתא וכו' ופרש"י
ז"ל אקדושה דסידרא, סדר קדושה שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה בכל
יום דבר מועט שאומר קריאתו ותרגומו והן כעוסקין בתורה, וכיון שנוהג בכל ישראל
בתלמידים ובעמי הארץ, ויש כאן שתים, קדושת השם ותלמוד התורה, חביב הוא. וכן יהא
שמיה רבה מברך וכו' וכו' ויש כאן תורה וקידוש השם, עכ"ל. הרי מכל התורה כולה
חז"ל בחרו לקבוע הלימוד בעם ישראל במעשה המרכבה – עיין בחלק ה' מאומן בענין
שעיקר הלימוד הוא בפנימיות התורה.
משנה.
משמת רבי יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה.
עוד הוכחה נגד הגירסא המשובשת בספר ברית מנוחה.
משמת ר' חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה –
פרש"י ז"ל בטוח בחשיבותו ועושה מעשים מופלאים וכו' עיין שם.
ענין להאמין בעצמך, עיין שיחות
הר"ן קמ.
מט:
מפתחות:
פני הדור כפני הכלב: לק"מ כב:ד דף לב., סז:ג דף פד:.
והמלכות תהפך למינות: לק"מ יח:ג דף כד:.
אמר רב יוסף לא תתני ענווה דאיכא אנא: שבחי הר"ן כב.
לא תתני ענוה דאיכא אנא: קמז דף קד:.
מט:
אמר ליה רב יוסף לתנא, לא תיתני שבטלה ענוה, דהרי איכא אנא שאני ענוותן. 125 125 כך פירש"י, וכתב
מהרש"א אף שאין דרך החכמים להתפאר ולהשתבח במעלתם, מכל מקום כדי שלא יהיה
שונה הברייתא בטעות, אמרו לו שלא בטלה משמת רבי שהרי גם כעת יש בעלי ענוה כמותם,
ועוד שאף בימי רבי לא היה זה שבח לומר שהיה ירא חטא שהרי נאמר ויראי חטא ימאסו.
ובשם הגר"א הובא בדברי אליהו, שכוונתם היתה לאמורא שנקרא "אנא"
ומוזכר בירושלמי. ובתפארת ציון כתב שרש"י פירש "שאני ענוותן" כדי
לשלול פירוש זה. ורבים מהאחרונים ביארו, שמאחר שבטלו מעלות אלו אין אדם יכול
להשיגן בשלימות, ואם כן יש לומר שבאו להודיע איזה מדרגות בטלו, שלא ינהגו בהם
אנשים שאינם ראויים, כמו שמצינו [בבבא קמא נט.] שחבשו את אליעזר זעירא שהלך בנעלים
שחורות כאבלות על החורבן, והקפידו עליו שנהג יוהרא, יותר מדרגתו. ועל כך באו רב
יוסף ורב נחמן לומר שעדיין דרגות אלו קיימות בדורם, ומותר לנהוג בהם. וכן כתב
החיד"א במראית העין ועיין בבן יהוידע באופן דומה. ועיין ב"עיונים"
על מסילת ישרים פרק י"ד. ובאבני נזר [חו"מ צ"ה] כתב שהידיעה
במעלותיו אינה סתירה לענוה, שהרי משה היה עניו מכל האדם וכתב ולא קם בישראל כמשה,
והיינו דאמר רב יוסף דאיכא אנא ומצד שני אמר אי לאו ההוא יומא כמה יוסף איכא בשוקא,
עכ"ל ויש להעיר עוד, שעיקר בעל הענוה האחרון לפני רב יוסף היה רבי, ודרכו של
רבי היתה לומר בלשון 'אומר אני' (למשל בפסחים עה.) וע' בספר בית האוצר (מערכה א
כלל לג) שכ' שרבי היה אומר כן דרך ענוה,
כאילו הוא אומר רק הדעה שלו, אכן לאור דברי רב יוסף מוכח שאכן הוא דרך ענוה אמיתי לאמר
אני בתוקף ולא כדברי הספר הנ"ל. ועיין לעיל דף מ. ואמר רבי אבהו מריש הוה
אמינא עינותנא אנא כיון דחזינא ליה לרבי אבא דמן עכו דאמר איהו חד טעמא ואמר
אמוריה חד טעמא ולא קפיד אמינא לאו עינותנא אני ומאי עינוותנותיה דרבי אבהו וכו'
עיין שם. -- ועיין שבחי הר"ן ח"א אות כב וש"נ --. אמר ליה רב נחמן לתנא, לא תיתני שבטלה יראת חטא, דהרי איכא אנא, [עיין רש"י מגילה
כ"ח ב'. שרב נחמן היה מחסידי בבל].
ונראה לעניות דעתי שיש עוד דרך פשוט
לפרש את המאמר הנ"ל, שרב יוסף אמר לתנא שהוא אינו ראוי להחליט כך שבטלה ענוה,
כי איכא אנא, דהיינו שכל עוד שיש לו אנוכיות שלו הרי אינו בעל דבר להכיר באחרים אם
באמת נתבטל מהם.
ולפי זה, רב נחמן חידש עוד יותר (כי
בפשוטו יראת חטא הוא דרגה נמוכה מענוה, וכמו שכתב הרמב"ן באיגרת, וכמבואר
בדברי חז"ל), שאפילו בענין יראת חטא אין האדם ראוי להכיר והחליט מצבו באחרים
כל עוד שהוא בעצמו לקוי באנוכיות.
I've always felt a personal connection to Torah 11 where Rabbeinu shows how the tzaddik helps those on the lowest spiritual levels to reach higher and higher. The pinnacle of what one can thus attain is described as "תבונות התורה לעמקה" - "understanding the Torah deeply". When giving over this Torah, Rabbeinu stressed that these are three separate concepts: "understanding", "the Torah", and "deeply".
Yet, while I liked this idea tremendously, I still couldn't really relate to those high levels described by Rabbeinu. What do they really mean, and why should I be motivated to reach them? And I really did want to find the way to motivate myself!
So I hit upon the idea of counting the numerical value of those three concepts in Hebrew to see if this would provide some modicum of clarity. While I couldn't possibly claim that whatever I would discover this way would be the highest truth, still, it would be something. And I felt that I really, really needed that something to hold on to.
Since I discovered the Hebrew gematria calculator online, counting gematrias has become easier and more fun. In addtion to the gematrias themselves, the site also provides you with pages and pages of words and phrases sharing the same numerical value with the word or expression you put in. So it was really helpful when searching for some concepts that I could relate to.
So this is what I have found:
1. "Understanding" - "תבונות" - has the same numerical value (864) as "עבדו את יהוה בשמחה" - "serve Hashem with joy". While I can never be sure that this is even close to what Rabbeinu meant, this is indeed something to strive for, and truly reaching this level certainly requires a high level of Torah understanding.
2. "The Torah" - "התורה" - has the same numerical value (616) as "מלאך הויה צבאות" - "an angel of the G-d of Hosts". This concept appears in Torah 31 and describes someone who is both a tzaddik and a lamdan, which means that he is both righteous and knowledgeable in Torah. Again, this is something really worth attaining; I'll still have to work out how this applies to women, though.
The word "התורה" also has the same gematria as "תיקון האדם" - "the tikkun of a person". So maybe this combination of personal righteousness and deep Torah knowledge really gives a person their soul correction, although again this seems more of a male thing. So I'll probably need do spend some more time researching this second concept until I come up with something that would be tempting enough to motivate me personally.
3. "Deeply" - "לעמקה" - has the same numerical value (245) as the phrase "הפך לדמיון" - "the opposite of imagination". This can be related to what Rabbeinu says in Torah 25: that a person has to get themselves out of the influence of their imagination (there it is called "מדמה") and rise to the level of sechel - true intellect.
So now this idea of "understanding the Torah deeply" is comprised of something that I can relate to and really want to attain. But then again, maybe in a month or two from now, I'll feel the need to look through those gematria lists again, and then something else will appeal to me. The main thing is that I think I've found the way to "personalize" those high levels so they become both motivating and attainable.
Shavuos corresponds to the Fiftieth Gate of Holiness, as is known. Rabbeinu teaches in Torah 56 that men reach that level by going to the mikveh on Shavuos morning, after spending the whole night studying Torah.
But what about women? I don't think that, for us, the way to the Fiftieth Gate is through making cheesecakes, necessary as they might be. But if we spend some quality time on Shavuos saying Reb Noson's "Likutei Tefilos", which, as he said, correspond to the Fiftieth Gate, we will probably also get there.
So there really is no despair in the world! Anyone who wants to find holiness, can surely find it, although the methods might be different.
ב"ה
יז:טז
מפתחות:
אוי לי אם אומר
אוי לי אם לא אומר: לקמ"ת נח דף כח..
מקל שיש בו בית קבול מזוזה ומרגליות.
ופירש הרע"ב ז"ל עושין כן כדי לגנוב בו את המכס, ע"כ. ומשמע שמזוזה
דבר יקרתי, ומתאים למרגליות.
ועיין בליקוטי מוהר"ן סוף תורה
כג, ארטבן שלח לרבי חד מרגליתא טבא, שלח ליה רבי חדא מזוזה, ולכאורה הוא פלא, מדוע
שלח לו מזוזה וכו' עיין שם.
HH
Previously on this blog we exposed the evil falsehood of the fraudulent self important megalomaniac rabbis who propagated and directed the masses to thank Hashem profusely for all their troubles, hardships, and sorrows.
NaNach: Listen to your messages (naanaach.blogspot.com)
#thankYouHashem
Consider this further. Study the mitzva of nichum availim - consoling mourners. The consolation is provided by being there for them, to commiserate and share their pain. One definitely should not explain to the mourner how this is the best thing that ever happened to them, sing and dance for joy.
Similarly from this we can learn, that sometimes when confronting HY for help and salvation, we can acknowledge that perhaps some of the hardships we are undergoing maybe unalterable fates of life, and our prayer is not to change them but to be blessed with consolation and strength to surmount and excel despite them.
Na Nach Nachma Nachman MayUman
ב"ה
ספר שבחי הר"ן חלק ב
כב. עד שזכה שבא על השגה שיוכל לעבד את
השם יתברך אפלו כשלא יוכל חס ושלום, לקים המצוות. כי השיג את העבודה של אבות העולם
שהיה להם קדם מתן תורה, שקימו כל המצוות אף על פי שלא עשו את המצוות כפשוטן. כמו
יעקב אבינו שקים מצות תפלין על ידי המקלות אשר פצל כידוע וכיוצא בזה, עד שהשיג איך
לקיים את כל המצוות בדרך זה כשיהיה אנוס שם במקום שימכרו אותו חס ושלום, ע"ש.
וכן מובא בקיצור בחיי מוהר"ן אות קמב.
ועיין מה שדנתי בזה במסכת חגיגה דף ו:
שלולא דברי רבינו היה מקום לאמר שרק לפני הדיבור היה יכולת כזו, ע"ש.
ועוד יש לעיין בזה מה חיובי מצות של יהודי שנמכר לגוי. כי עבד עברי אינו מחוייב בכל המצות, כך כתבו הראשונים והכסף משנה (אכן המלאכת שלמה במסכת ברכות ג:ג כתב שעבד עברי חייב בכל המצות כשאר ישראל אחר לבד שמותר בשפחה כנענית). בירושלמי ברכות ג:ג עבדים מניין, שנאמר שמע ישראל יא"י אחד את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא יצא העבד שיש לו אדון אחד. וראיתי אלו שתפסו שזה הטעם שייך גם לעבד עברי, אבל בפשטות הולך רק על עבד כנעני. ועוד לא מצאתי גדר חיוב מצות של יהודי שנמכר לגוי [בפרשת בהר עה"פ לא תעשו לכם אלילם (כו:א) פרש"י ז"ל כנגד זה הנמכר לגוי, שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו, הואיל ורבי עובד עבודה זרה אף אני כמותו, והואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו, לכך נאמרו מקראות הללו, עיין שם. ומשמע שאינו חייב אלא במצות לא תעשה]. וגם צ"ב ממה נפשך, אם יוכל לקיים את המצות בדרך הקדמונים שלפני מתן תורה, למה לא לקיימם כנתינתם, למה יתנו לו לקיימם רק בדרך הקדמון. וי"ל שדרך הקדמון הוא דרך סתר ולא יבינו. ועל כל פנים לכאורה משמע שכיון שיהודי נמכר לגוי אין עליו חיוב ממש לקיים המצות, או מטעם עבדות או מטעם אנוס, ולכאורה יש נפקא מינה משני הטעמים האלה אם יש ענין להשתדל לקיים את המצות כנתינתן, כי אם הפטור הוא מחמת עבדות לכאורה אין להעבד לקיים המצות שלא מצוה בהן בפריקת עול בעליו. ואם כן, אם הטעם משום פטור של עבדות, ולא חל על העבד חיוב חלק מהמצות, יש לעיין אם יהיה ענין לקיימם בדרך קדמון.
ואם
הכוונה של רבינו שיהיה נמכר לאיזה ארץ רחוקה וישיג חירות שם, למה לא תהיה חייב
לקיים המצות כנתינתן.
As is known, the seven days of the week correspond to the seven sefiros. So the fourth day of the week corresponds to the fourth sefirah - the sefirah of Netzach. Now, the gematria of the word "Netzach" (נצח) is the same as the gematria of "Nachman" (נחמן), which is Rabbeinu's name. And, if we count from Sunday, the way it is done in Israel, the fourth day of the week is Wednesday.
So, quite possibly, this makes Wednesday into the special "day of Rabbeinu" that gives us an opportunity to connect to him more and to achieve greater success in serving Hashem according to his advice. May we all merit!
ב"ה
ליקוטי מוהר"ן
תורה ו
בסוף התורה – והנה מבואר לעיל שעל ידי
הדמימה והשתיקה ששותקין לחבירו כשמבזין אותו, על ידי זה זוכה לתשובה, שהיא בחי'
כתר וכו' וכו' כך כל אחד מישראל הוא בחי' כתר להשם יתברך, וצריך להכניס בו כל מין
אבנים טובות שאפשר למצוא, דהיינו שצריכין להשתדל לחפש ולבקש אחר כל צד זכות ודבר
טוב שאפשר למצוא בישראל, ולדון את הכל לכף זכות וכו' וכו' כי לפי דעתו וסברתו נדמה
לו שראוי לו לבזות אותו וכו' עיין שם.
על דרך צחות יש לפרש, דקיימא לן (משלי
כא:א) לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפץ יטנו. ולכן כל מה שמחשיבים איש ישראלי להיות
אבן טוב בכתר המלך, הרי יש לו יותר מבחינה זו שלבו נטוי על ידי השם יתברך, ולכן
בודאי צריכים לדון אותו לכף זכות כי מבינים היטב שכל מה שעשה היה חפץ השם להשיגו.
The letters that make up the word "תהלים" (Tehillim), if rearranged, spell "למיתה" ("to death").
This probably means that reciting Tehillim can make one dead to this world, which, according to Rabbeinu, doesn't even exist (see Torah 119 Tinyana) . Once we've become totally uninterested in all its temptations, we can start living for and, to some extent, in the Next World. This is entirely possible, if we would only believe Rabbeinu and follow his advice. And, of course, say Tehillim.
ב"ה
ספר מלכים ב
ב:לה ויכלו לקברה ולא מצאו בה כי אם
הגלגלת והרגלים וכפות הידים.
הגלגלת והרגלים, בגמטריא רבי נחמן בן
שמחה. כפות בגמטריא רבי נחמן בן פיגא, ובגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם הט"ו
אותיות.
הסופי תיבות של: כי אם הגלגלת והרגלים
ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
פרש"י ז"ל אמרו רבותינו
(פרקע דר"א פי"ז) שהיתה מרקדת לפני חתנים (!) בידיה וברגליה ומכשכשת
בראשה, עכ"ל. מצאתי במפרשים שני דרכים להבין מעשיה. בספר מעיל צדקה סימן תשכה
פירש ז"ל נלמד מאיזבל כח הגמילות חסדים, שאף על פי שהיתה עובדת עבודה זרה
והרגה נביאי ה' מסבת עבודה זרה, ומכרח שהגמילות חסדים שהיתה עושה לא משום מצוה
מכונת, שהתורה תחתלה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים (סוטה יד.), לפי שהעובד עבודה
זרה כופר בכל התורה כלה, אלא שטבע מין האנושי הוא לרחם על מינו ולכבדו, ועם כל זה
שלם לה הקב"ה שכר שלא שלט הכלב בכפות ידיה ורגליה, ע"כ.
ואילו מפשטות פירוש ספר הזכות רכג,
משמע שהריקודים שלה באו משורש קדוש מאד, ז"ל ויש זכות על אחאב, כמו שאיתא
בזהר הקדוש (ח"א רלד:) ויגד רזא דחכמתא עין שם. כי רצה לתקן אותה שתשוב
בתשובה, ויש חשק גדול לקרב לקדשה, כי יש בהם משקע ניצוץ קדוש גבוה מאד, כי זולת זה
לא היה להם כח, והיא שנזהרה בכבוד חתן וכלה, וחשב לקרבה וכשלא רצתה קלקלה גם אותו,
ע"כ.
ועיין בספר ליקוטי מוהר"ן תורה י:ו
וזה בחי' ריקודין והמחאת כף וכו' מבחי' הרוח שבלב וכו' נתבטל הגאוה היינו העבודה
זרה וכו'
Disgrace has shattered my heart
And marinated my brain.
Hashem, help me make a new start
So I can be whole again.