וידוי

 ב"ה

וידוי.

בליקוטי מוהר"ן תורה ד' רבינו גילה שוידוי הוא פרשת דרכים. ובנדרים מצינו ענין של פתח חרטה. ורבי נתן נתן עצה לפתוח התבודדות עם הודאה להשם יתברך, ומצינו שהודאה הוא גם כן ענין של וידוי, למשל בביכורים שצריכים לעשות וידוי על כל הטובה. וביכורים בחי' ראשית, התחלה. ביחוד היראה של הרמח"ל מתחלת: בתחלה תתבודד לבדך ותתודה אם אינו יום שנופלים שנופלים על אפים.... אז תזכור חטאיך בלבך ותבוש ממנו, עיין שם. כי כן הוא המציאות בעולם האמת כל אחד נכוה מחופתו של חבירו.

ועיין בשיחות שלאחרי סיפורי מעשיות, שאם יודעים חסרונות הדבר יודעים מהותו. וחטא פירושו חסרון כידוע. ועל כן על ידי וידוי יכול האדם לעמוד יותר טוב על מהותו, מלבד שאר התיקונים הגדולים שנעשים על ידו.

ועיין בליקוטי מוהר"ן שאור הבושה הוא בחי' תפארת ואמת. והבן היטב, שאין ענין הבושה תוצאה צדדי, אדרבה הוא העיקר שעל ידו מאיר מהות האדם ודרכה שורה אור השם. ואולי י"ל שאלו הם בחינות מ"ה וב"ן, מ"ה שהוא מהות האין, הטוב, וב"ן אור העינים שמחפשים החסרונות, ועתיד לחזור לס"ג וזה בחי' אור הבושה.

הרי מצד אחד האדם מחפש ומתרכז על חסרונות, ומאידך גיסא הוא מחוייב לחפש ולהתייחס רק לנקודות טובות.

בימי שמואל פרק רב מנה ותאר ד' כתות של עובדי ה' באומן, מתתא לעילא, ז"ל כתה ד' הם העובדים כמו רבי צבי אריה וכו' וכו' והם עוסקין העיקר בווידוי דברים על ציון הקדוש, כמו אש שלהבת ממש, רוב היום והלילה, ומשברים הגוף לגמרי, והניעור בלילה ביערות וכו' עיין שם.

ובתחילה רבינו היה מצוה למקרביו שיתודו לפניו, ועל שם זה היו נקראים 'די ודוי'ניקעס' – הודויניקים, עיין בספר כוכבי אור, אנשי מוהר"ן כד, אבניה ברזל ו, ובטובות זכרונות ה. 

נ נח נחמ נחמן מאומן