ב"ה
ספר חיי מוהר"ן
רעג. שלא התחיל לעשות שום דבר בעולם
קדם שידע הסוד, ע"ש. כל זה רק לענין הנהגות ועסקי העולם, אבל לענין מצות פשוט
וברור שצריכים נעשה ונשמע, קודם לעשות באמונה ואחר כך זוכים לדעת הסוד (ע' למשל
לקוטי מוהר"ן תורה צא).
בריש ספר שבחי הר"ן מסופר
ז"ל בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרש מהעולם, ורצה לשבר תאות אכילה, אך עדין
היה בשכל קטן, ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכל בבקר
ובצהרים וכו'. על כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל, דהינו שלא יהיה לועס מה
שיאכל רק יבלע כמו שהוא וכו' עיין שם.
[יש לעיין מה הקשר וההמשך – לפרש מהעולם
ורצה לשבר תאות אכילה, או שהם שני דברים נפרדים.
ענין שהתחיל בענין אכילה, לכאורה על דרך
המדרש שהביא תוספות (כתובות קד.) עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא
יכנסו מעדנים לתוך גופו.]
והנה המסתכל בכתבי ובכוונות האריז"ל
יראה גודל הענין לטחון האוכל דק היטב היטב. וצריך לומר או שרבינו השיג כוונות אחרות
כפי רצונו דוקא לבלוע, או שמעשה זה של הבליעה היה עוד בקטנותו קודם שבא למנוע את
עצמו מלעשות שום דבר בלי לדעת סודו. אי נמי, כאן הסוד ברור וידוע לכל יודעי ספר, ורבינו
דוקא בחר לא לעשות דרך הסוד, והוא יוצא מן הכלל.
No comments:
Post a Comment
Thank G-d for Na Nach!!!