יגדל - הפיוט

ב"ה

יגדל אלקים חי.

מובא בשם האריזל שאין לומר את הפיוט יגדל אלוקים חי בבקר, והוכיח את זה כי הרי אלוקים הוא מידת הדין, אז איך נאמר ונבקש להגדיל את מידת הדין?

ומעולם לא הבנתי, כי הרי דוד המלך בעצמו אמר את זה בתהלים (ע:ה) ...

וכעת חשבתי שאולי ההוכחה הוא שאין לאמר את זה בבקר, כי הבקר הוא בקר דאברהם של חסד, ורק במשך היום ולעת מנחה שהוא מדת יצחק בחי' דין אז היה שייך לאמר את זה. ועוד הרי אלו שאומרים את זה, אומרים אותו צמוד להפיוט אדון עולם, וידוע שאחד מהטעמים שקבעו לאמר אדון עולם בתחילת תפילת שחרית כי אברהם אבינו תיקן תפילת שחרית, ואברהם אבינו הוא שהמליך את השם יתברך על העולם. והרי מודגש ביותר ההוכחה הנ"ל.

[אכן אפילו לפי מה שבארתי עדיין יש מקום דוקא לאמרה, כי יש לפרש כעין מה שמבאור בליקוטי מוהר"ן תורה עד, שצריכים לגדל מדת אלקים, שהוא בחי' מוחין דקטנות, דיבור בלא דעה, בחי' יצחק, לבחי' יעקב, בחי' הוי"ה, תורה, מוחין דגדלות, דיבור בדעה עיין שם. וכן המשמעות, יגדל אלקים – ח"י – הם המוחין כידוע. 'וישתבח' זה בחי' אברהם, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה טו – אם לא היה בחסדי השם יתברך לא היה כדאי לקרא ולכנות את השם יתברך בתארים ושבחים ותבות ואותיות, אבל זה הכל חסד של השם יתברך, וזה: שתין בתי – זה בחינת חסד, בחינת אברהם וכו' עיין שם].

ובאמת יש בזה ענין של נ נח שהוא שיר של חסד שבא על ידי תפלה הדין כמו שרבינו גילה בלקוטי מוהרן תנינא תורה ח'. יעו' בספר אדיר במרום (עמ' רנו) בענין אלקים חיים, כאשר כותבים את האות ה' של אלקים בציור של ג' ווי"ם, בגמטריא ח"י, הרי אלווו, בגמטריא מ"ט, והוא בחי' של מ"ט פנים טהר ומ"ט פנים טמא, בגמטריא צ"ח, שהוא בחי' דינים (ד' בתי דינים יש, של ע"א, כג, ג', א' בגמטריא צח, כמנין הקללות שבתורה ע"ש) והוא הגמטריא של נחמ, כמו שכתבנו במקומו. ועל כן צריכים עוד להגדיל את "אלקים חי" הנ"ל וישתבח, להפכו להשיר ושבח של השם יתברך, שהוא השיר של העתיד נ נח נחמ נחמן מאומן.

ואגב, אחר הנחת תפילין אומרים – ומחכמתך א"ל עליון תאציל עלי, ומבינתך תבינני, ובחסדך תגדיל עלי, ובגבורתך תצמית אויבי וקמי וכו'. ואילו בתהלים (קמג:יב) כתיב – ובחסדך תצמית איבי.

נ נח נחמ נחמן מאומן