לכבוד הילולה של רחל אמנו - יא חשון - ועכשו עדכון עם יישוב

 ב"ה

פרשת ויצא

לא:יז ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים.

נשיו על בגמטריא ליקוטי מוהר"ן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: יעקב וישא את בניו ואת נשיו על, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

פרש"י ז"ל את בניו ואת נשיו, הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים וכו' עכ"ל. עמש"כ בפרשת נח עה"פ (ו:יח) ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך.

וק"ק מהמדרש רבה פרשת ויחי (צח) רבי אבא בר זוטרא אמר בוא וראה עד היכן חבב אבינו יעקב את רחל, אפלו בשעה שבא לברך את בנה עשאו טפלה לה, ברכת שדים ורחם, יתברכון דדיא דהכין אוניקו ומעיא דהכין אפיקו, ע"כ. ודוחק לחלק בין יחיד לרבים.

ונראה בפשטות שתמיד הזכרים לפני הנקבות, ואשה אסורה אפילו לדבר בפני איש (רש"י דברים כב:טז), ומברכים שלא עשני אשה, אפילו אשה הכי חשובה, אפילו בעלת רוח הקודש ונבואה, וזה רק מצד מהותן ותפקידן של נשים, שמבחינת נשים פטורות מהרבה מצות וכו'. ולכן כאשר מדברים מבחינות ומעלות מסויימות, אם של האשה יותר חשובות, בודאי יש להקדימה. ועוד שהרי האמא מביא לבנה מעולמות גבוהות ממנו, ואכן אפילו לפי המדרש על כל פנים הם מתיחסים להבן, ואינו דומה למה שמקדימים הבן להאמא, כי שם האמא נפרד ולבדה, אבל כאן כמו אשה מעוברת – והרי היא מינקת, ובנה איתה ביחד ומקבל ממנה ממה שלמעלה ממנו, יש להקדימה.

נ נח נחמ נחמן מאומן