הערות במסכת בבא קמא לפי הדף יומי

ב"ה

בבא קמא

יז:

פרק ב' משנה א'. הברטנורה מפרש "מהדס" - מרקד. והנה מהדס בגמטריא נ נח עם הכולל. הרי עוד גילוי על מהות של ננח.

ושם במשנה ג, הכלב והגדי שקפצו מראש, שרבינו פירש בילדותו שרקדו מארטש... ממש תורת משיח כמו שכתבנו בפרק על מתי רבינו זכה להשם נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

כ. - כ:

א"ל רב חסדא (-שהיה כהן וחמיו של-) רמי בר חמא, לא הוית גבן באורתא בתחומא

(-ברש"י הביא פירוש, בבית המדרש, עיין בפרש"י בפרשת ויחי עה"פ רבץ בין המשפתים (מט:יד) בין התחומין, ועיין במסכת ברכות סג. בענין תלמידי חכמים ההולכים מעיר לעיר, ולמדו שם ממה שמשה רבינו לקח את אהלו, אהל מועד, הרחק מן המחנה, אבל בתוך התחום),

דאיבעיא לן מילי מעלייתא וכו' הדר בחצר חבירו שלא מדעתי צריך להעלות לו שכר או אין צריך וכו', א"ל מתניתין היא, א"ל הי מתניתין, א"ל לכי תשמש לי, שקל סודריה כרך ליה, א"ל אם נהנית משלמת מה שנהנית, אמר רבא, כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה, דאע"ג דלא דמי למתניתין קיבלה מיניה, האי זה נהנה וזה חסר והאי זה נהנה וזה לא חסר, ע"כ.

במפרשים כתבו טעמים למה רמי בר חמא דרש מחמיו שישמשו. ועוד צריך ביאור לשון של רבא, כמה לא חלי ולא מרגיש, הרי לפי רבא היה פשוט שטעה רמי בר חמא, אז לפי שהיה לו סייעתא דשמיא ניצול מחולי ולהרגיש שטעה?

וי"ל שאף על פי שזה נהנה וזה לא חסר לא חייב לשלם, מכל מקום לא יצא מכלל מקבל מתנה לענין של שונא מתנות יחיה, וכמו שחייבים לברך על בשמים אף על פי שאין הנאת הריח הנאה גשמי אלא הנאה רוחני, ואם לא בירך כאילו גוזל מהקב"ה וכנסת ישראל. וכאילו מעל [-שוב ראיתי שלפי הצל"ח במסכת ברכות מג: שלמדו חיוב לברך על הריח מכל הנשמה ולא סמכו על הכלל שאסור להנות מהעולם הזה בלי ברכה, הוא משום שאין מעילה בריח, הוכיח מזה בספר ציונים לתורה להגר"י ענגיל (כלל ז) שברכת הריח אינו אלא שבח, והמריח בלא ברכה אינו כגוזל ומועיל. ובעוללות אפרים (דין א') הקשה עליו כי מבואר בפסחים כו. שיש מעילה בריח (בתחילה הגמרא הביא מאמר שאין מעילה בריח, והקשו על זה עד שהוציא רב פפא את ריח מהדברים שאין בהם מעילה, כי יש בו מיעלה-), רק שלאחר שנעשה מצותו מותר להריח בו, עד כאן ראיתי במפורש], ולקמן בסוף העמוד אמר רבה הקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת, ולכן כמו שיש ענין לאכול חולין רק בטהרת הקודש, כן יש להתנהג לא להנות מאחרים שלא מדעת – שלא מחסרו כלל. והזוהר הקדוש מדגיש לעשות המצות באגר שלם – בכסף מלא. וי"ל שזה הדרך שרמי בר חמא רצה להראות לרב חסדא, ועל כן דרש ממנו שישמשו, ואף על פי שאסור להשתמש בתלמיד חכם עד שהוא כבר תלמיד ולמד משהו, כאן השימוש היה כמשלם ליכנס לבית המדרש. וזה מה שאמר רבא כמה לא חלי וכו' גברא דמריה סייעיה, סיועה היינו שעוזר עמו, שהאדם לא סתם מקבל מתנה, אלא שהאדם פועל והשם יתברך מסייע לו בעבודתו, ובזה מקבל הברכה של שונא מתנות יחיה, ולכן קבלה רב חסדא, אף על פי שאינה הלכה לדינא של המשנה.

 

 

כב

דף כ"ב לשון לכבות, סימן שבו מופיע הסוגיא של אש, ר' יוחנן אמר אשו משום חציו וריש לקיש  אמר אשו משום ממונו. והקדים רפואה למכה, שהאש יהיה בדף לכבות. ובאמת יש לראות איך כ"ב מכבה את האש, כי אש, מרמז על האותיות מא' עד ש', שהם כ"א אותיות, ולכן כ"ב יתירה עליה ומכבה.

וסימן שר' יוחנן הוא שאמר אשו משום חציו, הוא שם המלאך הג' ממאורות המתפשטים מנהר פרת, בפעולות מרכבת התפארת של עולם הבריאה, שגילה בספר ברית מנוחה, ושמו יוחצצבירו"ן, יוח' – זה יוחנן, ואז יש ח"צ, וכן הד' אותיות הראשונות, הם אותיות חצי"ו. ואותיות בירו, הם גם כן ענין אש, כמובא כאן, דהדליק את הבירה. הרי אשו משום חציו שהדליק את הבירה. ועיין בליקוטי נ נח ח"ה מאומן בערכו עוד סודות המרומזות בשמו. 

נ נח נחמ נחמן מאומן