קצת חידושי תורה והערות לשבוע פרשת משפטים - כבר פרסמתי קצת מהם

 ב"ה

משנכנס אדר מרבים בשמחה. מתי זה מתחיל משנכנס. י"ל אפילו מערב ראש חודש, כי 'שנכנס' עם הה' אותיות וב' כוללים (-מצינו הרבה פעמים באריז"ל שני כוללים, ומובא מכללי האבולעפיא כל שני אותיות יכול לקבל כולל), בגמטריא ערב אדר.

 

 

יד:לא הילילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו.

פלשת ע"ה בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. עשן בא ואין ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

עשן ראשי תיבות שמח נפש עבדך (תהלים פו:ד), וכמו שהארכתי לבאר בחלק ה' מאומן שהדרך לכלות קליפת פלשתים הוא דוקא על ידי שמחה, וכמו שמצינו איך ששמשון הרג אותם תמיד בדרך של ליצנות. וידוע שהצחוק בא מהטחול, בחי' גבורות, בחינת צפון.

ראיתי פירוש כאן לענין התבודדות ולכן אביאנו. כי מצפון בא, אימתי יעשן ומשחיר היצר הרע – בחי' נחש צפוני – את האדם, ואין בודד במועדיו, באם האדם לא היה מבודד עצמו בבא המועד ראש השנה. תורת משה נתן תהלים לח.

 

נב:יג הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד.

ירום ונשא וגבה, הראשי תיבות של עיקר המילים: ינג, ביידיש פירושו צעיר. רמז למה שרבינו גילה בספר המידות, אמונה מא, לעתיד לבוא כל אחד הזעיר מחברו בשנים יהיה יותר למעלה, ע"כ.

 

תהלים – באו שעריו בתודה חצרותיו בתהלה, ראשי תיבות כראשי תיבות שמחה בן חוה ברכה.

 

 

ליקוטי מוהר"ן תורה ריג

על כן צריך להפסיק בין תבות אתה סתר לי, לתבת מצר, כדי שלא לעשות צרוף שמו חס ושלום וכו' ע"ש.

וצע"ק שיהיה אבן מכשול כזה בספר תהלים, ולא מקובל. ונלע"ד שבודאי דוד המלך שמר על זה בהמשך הראשי תיבות, מ"ת (מצר תצרני, והמ' הולך לשני צדדים), כאילו הס"מ מת, וכן תרף (תצרני רני פלט), שהוא ענין עזיבה וחלישה. אלא שרבינו מדגיש שעדיף לא לרמז כל עיקר על הס"מ.

אכן באמת כבר מצינו פסוקים שצריכים להפסיק בהם, כמו בהודו של שחרית, כי כל אלהי העמים אלילים, צריכים להפסיק, וה' שמים עשה. ואולי בפסוק זה יש לפרש כי כל מקום מקדש ומגש לשמי, עיין ליקוטי מוהר"ן יז, נו.

 

ברכות מג. דאמר מר המהלך בקומה זקופה אפילו ארבע אמות כאילו דוחק רגלי שכינה דכתיב (ישעיה ו:ג) מלא כל הארץ כבודו.

האיסור הוא ללכת בקומה זקופה לא לעמוד בקומה זקופה. וכל הזוקף זוקף בשם דרגא דמשה רבינו לעילא, ומשה לתתא ביה יקומון כל ישראל כאברין דגופא דביה כלהו זקיפין בעמידה ובהאי איהו כל הזוקף זוקף בשם בגין דעליה אתמר ואדעך בשם. (רעיא מהימנא, זהר פרשת משפטים דף קכ.). הרי בתפילה כאשר מזכירים שם הויה דייקא צריכים לעמוד בקומה זקופה. (במסכת חגיגה דף יב, רש"י ד"ה מסוף העולם ועד סופו, כשהיה שוכב היה ראשו למזרח ורגליו למערב, ע"כ. וראיתי מי שדייק שדוקא בשכיבה, כי בעמידה יתכן והיה מנמיך קצת את קומתו, מחמת שלא לדחוק רגלי השכינה. ולא נראה כלל, כנ"ל).

השם יתברך נקרא מקומו של עולם, וכל מקום ומקום יש לו רצון מיוחד שלו (ועל כן הזהיר רבינו שכאשר בא התעוררות דקדושה באיזה מקום, תיכף לעמוד ולא להמשיך) והאדם יש לו ד' אמות. והאדם מקדיש ד' אמותיו. ולכן עמידתו בהם בזקיפה. ואינו יכול ללכת ממקום למקום בזקיפה. רק בגן עדן, שהוא פנימיות של עולם הזה, בחי' למעלה מכל מקום עולם הזה כתיב (ויקרא כו:יב) והתהלכתי בתוככם, פרש"י ז"ל אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם, ולא תהיו מזדעזעים ממני, יכול לא תיראו ממני, תלמוד לומר והייתי לכם לאלקים, ע"כ. משמע שיהיה בקומה זקופה. וכן יעקב אבינו, באשר שהשם יתברך קיפל כל ארץ ישראל תחתיו, קראו אל. ובענין קפיצת הדרך, ירדפם יעבור שלום אורח ברגליו לא יבא (ישעיה מא:ג), מבואר במאמר הפסיעות (כמדומני שהגר"א אמר שזה המקום היחיד שמוכח שמהרח"ו הבין הנמשל של כתבי האריז"ל) מבאר כמה דרכים ואופנים של קפיצת הדרך, וכמו כן יש לצדד מהם יש זקיפת הקומה.

בבא קמא

עוד בענין הבור ואבות הנזיקין:

(תהלים ז:טז) בור כרה ויחפרהו ויפל בשחת יפעל. ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד. קדקד בגמטריא בור. עמל פירושו שוא (כמו בישעיה נט:ד בטוח על תהו ודבר שוא הרו עמל והוליד און, ובאיוב ז:ג כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי. ועיין בזוהר חדש בראשית – אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו (תהלים קכז) אם אין הכונה לשם שמים, לבנות הבית ולהוליד בנים, שוא עמלו בוניו בו, שמכניס באותו הולד עמל של שוא. ואיזהו עמל של שוא, זו נפש חיה, שתכלה ותכרת, כהבל היוצא מן הפא, שהוא שוא וכו') בחי' הבל. וזה גם עמלו, עם ל"ו עם הכולל בגמטריא הבל. כי לדעת רב אין חייבים על הבור אלא משום הבלא. ואילו לשמואל אף על חבטה (ב"ק נ-נא), וזה בראשו ועל, בחילוף אות ו' לאות מ', באותיות בומ"ף של השפתיים, הרי אותיות רב – שמואל, וע' יתירה, בגמטריא הבלא וחבטה עם הב' תיבות. כי על עמלו, בחי' הבל, חייב לפי רב ושמואל, אבל 'ועל קדקדו חמסו ירד', בחי' חבטה, אינו חייב אלא לשמואל. וכן 'בראשו' ראשי תיבות של הד' אבות נזיקין, בור רגל אש ואדם שן ושור. וכן כתיב (במדבר ה:ז) והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו וכו'. בראשו, אלו הד' אבות נזיקין כנ"ל, אבל רק רבי חייא מנה קנסות בתוך האבות (דף ד:), וזה מש"כ, וחמישתו בגמטריא רבי חייא מנה כד אבות ע"ה. [ובמקום אחר פרשתי כל הפסוק עם הפסוק שלאחריו בדרך אחר, כי בראשו בגמטריא שנת תק"ט שבו התחיל וכו' עד אם אין לאיש גואל להשיב בגמטריא יששכר - הגר, ואכ"מ].

ברוך – נוטריקון בור כרה. כי מבואר בכוונות, באמירת ברוך יסוד אימא מאיר לחסד גבורה תפארת – 'אתה ה' אלקינו' – להעלותם אליה, ואז היא נקראת מלך העולם. הרי כאילו אימא כרה בור, שהתרוקנה העולם ממציאת חג"ת, עד שהיא מחזירם תיכף בסיום הברכה להתגלות במלכות.

השם בוכ"ו שהוא הפנים של שם אהי"ה, והוא בחסד, בו פעמים כו, בגמטריא בור.

 

דף צט:-ק כדתני רב יוסף והודעת להם זה בית חייהם, פרש"י תלמוד תורה, ע"כ. ובגליון הביאו שבפ' אלו מציאות דף ל: פי' רש"י בית חייהם ללמוד להן אומנות להתפרנס בו, וחוקות ותורות כתיבי ברישא דקרא, ע"כ (ולמדים זאת מהמילה 'להם', שמשמע דבר הנוגע לגופם ולעצמם – חברותא שם). והדרשה כאן הוא ממעלת הדעת, שהוא להתאחד עם השם יתברך, שעל ידי זה זוכה לחיים נצחיים, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה כא ז"ל חיים נצחיים הם רק להשם יתברך, כי הוא חי לנצח, ומי שנכלל בשורשו, דהיינו בו ית' הוא ג"כ חי לנצח, כי מאחר שהוא נכלל באחד, והוא אחד עם השם יתברך, הוא חי חיים נצחיים כמו השם יתברך וכו' ועיקר הכלליות שיהיה נכלל באחד, הוא על ידי הדעת אותו יתברך, כמ"ש החכם אלו ידעתיו הייתיו, ע"כ. כי ברישא דיבר על ידיעות, והודעת להם, שנוגע להם ממש, גם לפרנסה שלהם, על כרחך הדעת הזו הוא להתאחד בהשם, ומצידו יתברך, זה תלמוד תורה.

 

דף קא.

יש שבח סמנין על גבי הצמר – אם חזותא מילתא

הגמרא דנה רק לענין עין הגוונים. וצ"ע בדין חזותא דאותיות, אם צייר וכתב דברי חכמה האם בעל הבסיס זוכה ברעיונות שנכתבים. ואם צייר תמונה יפה מאד ששוה הון רב, מה דינה. ועיין מש"כ בסוגיא של כתיבת גרפיטי של נ נח נחמ נחמן מאומן על נכסים של אחרים.

 

יש קצת התקדמות בתפילין של שימושא רבה, אחד רוצה תוספת 300 שקל בשביל עור אמריקאי (סך הכל 4 אלף), שהוא עור יותר טוב, אבל השני טוען שכאשר עושים בגודל כזה, על כרחך איזה עור שיהיה, צריך להיות העור טוב וחזק, וממילא הוא טוען אין שום ענין הידור בזה בשביל שימושא רבה. ובינתיים אני מחכה לשמוע הצעת מחיר מזה השני.

 

יש נסיונות שקשה ללמוד ענינם מהספרים והסופרים, כי מי יכול לכותבם. מהרח"ו כתב בקיצור מאד מה שהיה אצלו שעשו לו כישוף שנתיים, לפני שהכיר את האריז"ל, והיה צריך לעשות תשובה שלמה על זה, גם על הביטול תורה שבו, אף על פי שהיה אנוס גמור וכו'. ויש מסורה בברסלב, בספר כוכבי אור, ששון ושמחה אות יא ז"ל כי זה כלל גדול שכל מי שלומד תורה נביאים וכו' והוא אומר שרק אז היו מעשיות כאלה, ועכשו לא, הוא בהמה ממש, כי כל הקלקולים המובאים בהם כלם נמצאים גם היום בכמה בחינות בכלליות ובפרטיות וכו' עיין שם, ומדובר שם כענין שמעי בן גרה ואחיתופל, שבודאי היו צדיקים גדולים, ושלמה המלך לא חטא כל ימי שרבו היה חי, נשאר ביראת שמים. והוא ממש פלא אמיתי, כידוע הרבה סיפורים מתנ"ך שאנחנו לא מבינים כלל, כמו ענין של שמשון ומה שהגמרא גילה עליו. ומחליון וכליון שני גדולי הדור, ואף על פי שדיברו בגנותן, הלוא כל הגאולה אינו אלא על ידי מסירות נפשם בעבירה לשמה שהצליחו להוציא את רות מתוך עמקי הקליפות ולהכניסה לברית והעמידה מלכות בית דוד, וכדומה הרבה [אלא שענין עבירה לשמה הרמח"ל כתב שכמעט אין שייך בימינו, עיין בקנאת י"צ. אכן גם בזה יש דרכים שבודאי קיים ואכמ"ל וכתבתי קצת על זה בפרק בעידנא דריתחא]. ודרך העולם ליפטר מזה, מי יוכל להבין וכו', שזה היה מעשה של אז שלא נוגע כל כך לנו, רק במקצת קצת מה שנוכל לדרוש ולקבל שכר ולהוציא איזה לימודים קטנים. ובא המסורה ואומר שהחושב כן הוא בהמה, חי בבעבוע. אלא שכל הענינים שהיו אז ונזכרים בתנ"ך ממש קיימים היום.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן