כל אחד יש לו בחינת משיח - ליקוטי מוהר"ן תנינא לב

 ב"ה

לכבוד הילולה של החיד"א - יא אדר.

ליקוטי מוהר"ן תנינא לב 

ודע, שכל אחד ואחד צריך לשמר את בחינת משיח שיש לו. כי כל אחד כפי קדשתו וטהרתו, כן יש לו בחינת משיח, וצריך לשמר מאד, שלא יתקלקל בחינת משיח שלו, עיין שם.

במקום אחר הוכחנו מזה עוד כמה אין ראוי לאדם להשתעבד תחת איזה רב יהיה מי שיהיה.

צריך עיון קצת, כי ענין של משיח הוא גבוה מאד, ורשב"י אמר שאפילו בני עלייה לא ראה אלא מעט, הרי שרוב רובא דעלמא רחוקים מאד מאד מבחינת משיח, ולא עוד, הרי ידענו מהזוהר שכיון שהאדם בא לחטוא ח"ו מיד נשמתו פורחת ממנו, ואם כן רוב בני העולם שסובלים הרבה עונות, איך בכלל שייך להם גישה לבחינת משיח, ובשלמא אם היה מגלה סתם שכל אחד יש לו נקדת משיח, נוכל להבין בפשטות שהרי נשמת משיח הוא שורש לכל נשמות ישראל, ולכן כל אחד יש לו נקודה השייך לו לשורש נשמתו במשיח. אכן הרי כתב הרבה יותר מזה, שכל אחד כפי קדשתו וטהרתו כן יש לו בחינת משיח, ומזה הלשון משמע שכל אחד במעשיו מייצר ומתיאר בחינת המשיח שלו. והוא פלא.

והיום יא אדר תשפד, הילולא של החיד"א אבי שני דיבורים ממנו השייכים לענינינו.

בספר מלכים א:יד:יג כתוב על אביה הבן התינוק של ירבעם, וספדו לו כל ישראל וקברו אתו כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב אל יקוה אלקי ישראל בבית ירבעם, ובפשטות הלשון שנמצא בו דבר טוב, משמע דבר קטן בעלמא, איזה נקודה טובה, אכן הזוהר בפרשת בלק, וכן הרמח"ל כתבו שדבר טוב הזה הוא נקודת משיח. וזה לשון פירוש חומת אנך שם: ראיתי בספר ישן נושן כ"י רמזי התורה פרשת וישב שכתב אביה בן ירבעם דכתיב ביה יען נמצא דבר טוב והשבטים ראו שירבעם עתיד לצאת מן יוסף כמשז"ל ויעקב אע"ה ראה יותר שעתיד לצאת ממנו משיח בן יוסף והוא אביה בן ירבעם דכתיב ביה נמצא בו דבר טוב וזהו דכתיב ואביו שמר את הדבר כלומר אביה בן ירבעם דכתיב ביה דבר טוב זהו תורף דבריו ושם האריך. ודרך דרש אפשר לומר כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה סוף מכות דמי שעושה מצוה אחת כתקנה זוכה בה לחיי העה"ב. ובמ"א כתבנו בעניותנו בזה באורך. וז"ש יען נמצא בו דבר טוב מצוה אחת שלימה כתקנה שבעבורה זוכה לעה"ב. ואמר נמצא בו כי הוא דרך מציאה כי כל הבית באופן אחר וזה מציאה, עכ"ל.

והדבר השני. כתוב בספרי (במדבר, מטות קנג) ז"ל זה הדבר, מגיד שכשם שנתנבא משה ב'כה אמר', ויאמר משה כה אמר י' כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שמות יא:ד), כך נתנבאו הנביאים ב'כה אמר', ומוסיף עליהם משה שנאמר בו 'זה הדבר', ע"כ. וקשה כי מצינו בספר ישיעה (טז:יג) נבואה בזה הדבר: זה הדבר אשר דבר י' אל מואב מאז. ולכן פירש האלשיך בריש הפרק שם ז"ל כל עניין זה נאמר בסיני ומאז קבלתו נפש ישעיה כמאמרם ז"ל בפסוק שבשלהי נבואה זו, באומרו זה הדבר אשר דבר ה' אל מואב מאז שהוא מסיני, עיין שם. והרי לא מצאתי מאמר חז"ל כזה אלא בפירוש חומת אנך ז"ל פירוש וישעיה קבל נבואתו עד שלא בא לעולם ומשום שהיה אז בנשמה לבד בלי גוף קבל נבואתו בלשון זה הדבר שהוא מיוחד דוקא למשה רבינו ע"ה אבל בהיותו אז נשמה לבד יכול לקבל בלשון זה הדבר. מפרשים, עכ"ל. והרי לא הזכיר כלל שקבלת נבואה זו היתה בסיני (ועיין ברש"י עה"פ שכז"ל מאז, מימים רבים לפני בא הרעה עליך, נבא לו ישעיה את זאת. דבר אחר, מאז, מעת אשר שכר בלק את בלעם (ראה דברים כג:ה – ואשר שכר עליך את בלעם וגו' - הובא בישיעה שם בפירוש ר"י קרא מדרש), עכ"ל), רק שהיה לפני ביאתו לעולם. ועיין בריש ספר ירמיה (א:ה) בטרם אצורך בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגויים נתתיך, וראיתי מישהו שהאריך להתפלא שדבר זה נמצא רק אצל ירמיה, והרי מצינו יותר מזה כאן אצל ישעיה. ועיין מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מהז' קבצנים, שהקבצן העור היה זוכר אפילו מה שהיה לו בבטן אמו, ואפילו כאשר היה רק במחשבת אביו, ואפילו לא כלום. ועיין שם שרבינו חישב ופירט ח' מדרגות, המדרגה הכי נמוכה זיכרון של אחר הלידה, כשחתכו את טבורו, ועוד ז' מדרגות שלפני הלידה, כשהיה בעבור שהיה נר דולק על ראשו, כשהתחיל להתרקם הגוף דהיינו יצירת הולד, וכו' עיין שם. וי"ל שזה מא"ז, א' וז' הנ"ל (ואותו תינוק זכה לזכור לאו כלום, היינו מדרגה ט'). והוא ממש בחי' משיח שעליו נאמר אני היום ילדתיך, שהוא מעבר להזמן, וכעין זה לכאורה זכה ישעיה שהיה יכול להתנבאות בלשון זה הדבר ממה שקיבל לפני ביאתו להעולם. ולכאורה לפי דברי רבינו כאן בתנינא לב, ובפרט בצירוף להמבואר בסיפורי מעשיות הנ"ל, כל אחד כפי מה שמטהר ומקדש את עצמו, שייך לזה. יהי רצון שנזכה.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן