דרוש למ"ג- חל"ה - שמות האחרונים של שם ע"ב, מאברהם אבינו עד ביאת גואל

  

דרוש למ"ג- שמות האחרונים של שם ע"ב, מאברהם אבינו עד ביאת גואל

ל – או"ם, ו' מתחלף לאות ב' באותיות השפתיים בומ"ף. אברהם היה אב המון הגוים (בעברית או"ם זה united nations). וכן ו' מתחלף לאות ר', באותיות אח"ס בט"ע ומ"ר, הרי ארם, שבתחילה אברהם היה מלך רק על ארם. והנה אברהם אבינו קיים כל התורה (גם עשו סייג וכו' כענין אום אני חומה), ם' בגמטריא ת"ר ועם א"ו והג' אותיות והכולל, בגמטריא תורה.

לא – לכ"ב, ל"כ ב' פעמים, הרי לך לך. והשם לכ"ב בגמטריא בן, וכן ב' פעמים ל"כ בגמטריא בן מאה שנה אברהם הוליד את יצחק. וה' ברך את אברהם בכ"ל (בראשית כד:א).

לב. – וש"ר, שרה ע"ה.

לג. יח"ו. כ"ד חדשים לגמילת יצחק (רש"י בראשית כא:ח, גיטין עה:). עם הג' אותיות והכולל, הרי עוד ד' – יחדו, וילכו שניהם יחדו (כן כתוב בתורה בפרשת העקדה, בראשית כב:ו). גם יח"ו בחינת חוה, כי ה' – ד"ו נעשה י', כי יצחק נולד עם נשמת חוה.

לד. לה"ח. אותיות החל. עיין בבראשית רבה כו:ד ויהי כי החל האדם (בראשית ו:א), אמר רבי סימון בשלשה מקומות נאמר בלשון הזה, לשון מרד (בראשית ד:כו), אז הוחל, ויהי כי החל, (בראשית י:ח) הוא החל להיות גבר בארץ וכו'. ובזוהר פרשת תולדות (סוף קלז:) ויצא הראשון אדמוני וגו' ואיהו זינא דיצחק דאיהו דינא קשיא דלעילא ונפק מניה עשו דינא קשיא לתתא דדמיא לזיניה, וכל זינא אזיל לזיניה, ועל דא רחים ליה לעשו יתיר מיעקב כמה דכתיב (בראשית כה) ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, כתיב הכא כי ציד בפיו, וכתיב התם (בראשית י) על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני י'. הרי על יצחק היה לתקן הפגם של החל הנ"ל. ולכן הל"ו (כי שם ל"ה עדיין קשור לעקידת יצחק כמבואר שם) אותיות נמרד – חסר הר' – חסר הרישא בחי' החל, כי כבר תקנו. ועקידת יצחק היה התחלה, בחי' עתה ידעתי כי ירא וכו', בחי' ראש השנה, ובחי' מתן תורה (-עיין אדיר במרום). ובעקידת יצחק פרחה נשמתו שהיתה נשמת חוה, וזה לה"ח ראשי תיבות לפנים היה חוה.

לה. כו"ק. עם הכולל בגמטריא חיי שרה מאה כ"ז שנה. שנפטרה תכף אחר עקידת יצחק. כו"ק ע"ה בגמטריא אלמון (עיין בליקוטי תורה בענין ותסר בגדי אלמנותה, שאלמנה בגמטריא שם אדנ"י בריבוע), שאברהם נשאר אלמון, עד שהלך יצחק והחזיר לו את הגר – קטורה. והנה איתא בספר המדות, ערך אלמן ז"ל מי שמתה אשתו יאמר בכל יום פרשת אשם עד שישא אשה אחרת, עכ"ל. והרי כו"ק במילואו, כף ואו קוף, עם הח' אותיות, ועם ל"ה – שהוא שם ל"ה, בגמטריא אשם ע"ה. ועוד איתא בספר המידות ערך אלמן ח"ב שעל ידי שקר מאלמן חס ושלום כמה נשים, וזה גם רמוז כאן, כי ו"ק זה ו' פעמים ק' בגמטריא שקר, והכ', כף הדמיון, דזה שאברהם אבינו נעשה אלמן, הוה כאילו שיקר. וזה ענין השם הבא, השם הל"ו מנ"ד (באותיות אלו יש אותיות אלמון, חסר הא'), כי רבינו גילה בספר המידות ח"ב ז"ל כשמתה אשתו של אדם, אזי כאלו נחסר לו עצם מעצמיו, אבל הצדיק, אף על פי שאשתו מתה, אינו נחסר לו עצם, וזהו: אלמן אותיות – א'חת מ'הנה ל'א נ'שברה. והנה הראשי תיבות של (שמר כל) עצמותיו אחת מהנה לא נשברה, עם הה' אותיות בגמטריא קצה, והנה השני שמות כו"ק מנ"ד, כ"ו זה אלף שציורו יו"י, ועם קמנ"ד הרי קצה. הרי שעם הויה הצדיק זוכה לאחת מהנה לא נשברה.

לו – מנ"ד, מ"נ היינו מיין נוקבין בסוד הבארות שחפר יצחק, והתורה ספרה על ד' מהם, עשק, שטנה, רחבות, שבעה (בראשית פרק כו). וכן המזבחות מעלים מ"נ, ד' מזבחות בנה אברהם אבינו (בראשית יב:ז, יב:ח, יג:יח, ואחד בהר המוריה), ומ"נ עצמה כנגד המזבח שבנה יצחק (בראשית כו:כה).

ויצחק תיקן ד'ם מ'ילה נ'דה (כי בתחלה היה לו נשמת חוה).

(ועיין לעיל מנ"ד תיקון של נמרד)

לז – אנ"י. השם הל"ז ראשי תיבות למה זה – אנכי, שאמרה רבקה אנכי, אבל בעת שצוותה ליעקב לקחת את הברכות אמרה אני, ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך (בראשית כז:ח), ואז גם יעקב אמר אני, אני עשו בכורך, אתה זה בני עשו ויאמר אני. [ולפני זה לא מצאנו בתורה, חוץ מהשם יתברך בעצמו, מי שאמר אני, חוץ מאברהם בלכתו לעקדת יצחק, ואני והנער נלכה עד כה. (והרי יעקב פדה את אברהם (ישעיה כט:כב)), ואליעזר עבד אברהם בלכתו לקחת רבקה ליצחק]. ועקידת יצחק היה בבחינת מתן תורה, והיה כאשר יצחק היה בן לז, בחי' וי"ו ה"י של שם הוי"ה כמבואר באריכות בספר אדיר במרום. אנ"י נוטריקון יצחק ב'ן אברהם, וכן ראשי תיבות יעקב נכד אברהם. ויעקב נולד ליצחק כאשר היה בן ששים שנה, ועם הכולל בגמטריא אני. וכן אנ"י עם ב' כוללים בגמטריא שם ס"ג, שמילוי הוי"ה בגמטריא ל"ז.

 

לח – חע"ם, בחילוף אות ע' לאות א', יש את האותיות שהם למטה מאותיות בט"ן. כי בטן רשעים תחסר (משלי ט), ויעקב עשה כן בבטן אמו רקבה, שחיסר לעשו, כאשר כבר בחר אז למעט בעולם הזה ולהרבות בעולם הבא שהוא בחי' י' זעיר, וזה חע"ם חסר א' ממע"ט. וזה כי נעים כי תשמרם בבטנך (משלי כב:יח), בתוך הבטן, היינו האותיות למטה מהם כנ"ל. ולכן 'יעקב חע"ם' עם הז' אותיות בגמטריא רבקה. וכן התורה נקנית במ"ח דברים וזקן שקנה חכמה בן ע', אותיות חע"ם.

והנה רבקה היתה עקרה והולידה, ונס זה בחי' ההפכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים. הצור אגם, עם הב' תיבות והכולל, בגמטריא רבקה אם. הראשי תיבות של: מים חלמיש למעינו מים, בגמטריא חע"ם.

 

לט – רה"ע. יעקב אבינו בחי' התורה, בחי' הבן העובד ושונה מאה וא' פעמים (חגיגה ט:), ולכן חיסר מעש"ו, הבן שלא עבדו, ק"א ובזה הכניע הר"ע, וזה שם רה"ע עם ק"א בגמטריא עש"ו. וכן המילה ע"ר אחד מהמילים שמשמעו בחיוב ובשלילה, היינו לעקור, ער ואונה, ערו ערו עד היסוד, או לנטוע. וזה שייך גם למש"פ בשם ער"י, שישראל בגמטריא פעמיים ר"ע עיין שם.

ובכן בברכת קריאת שמע אנו מבקשים, ה'מרחם ר'חם ע'לינו, ראשי תיבות רה"ע.

מ – יי"ז. י"ז בגמטריא גיד, וסתם גיד זה המילה, וי' זה הזרע, ושם זה יפה מרומז ביעקב שלא ראה קרי מימיו. ומטתו היתה שלמה. ולכן י' פעמים י' פעמים ז', בגמטריא ז' מאות, ועם היי"ז וג' אותיות, תש"ל, שהם שס"ה גידים של האיש והאשה, כמו שגילה האריז"ל בספר ליקוטי תורה בענין מצות עשה שהזמן גרמא. כי השס"ה גידים הם בשביל הליכת הדמים, שהם נקראים י"ז, כמו שכתוב ויז נצחם, וי' סימן על קדושתם, ותיקון הכללי של הדמים והגידים בעשרה מיני נגינה.

וזה ראשי תיבות, מאת י' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. מ' של מאת, הוא שם המ'. י' היתה זאת היא, בגמטריא יי"ז, נ' פלאות (כמו שכתוב בזוהר), י' פעמים י' פעמים ז' בגמטריא ן'. בעינינו, שני עיני"ן, כי יי"ז, שני יודי"ן פעמים ז', הם שני עיני"ן.

 

מא – הה"ה, השם מא, בחינת האמהות. וה' היא הרחם, בחי' הא לכם זרע. וכל נשי יעקב, לאה בלהה וזלפה יש להם ה' בשמותן, חוץ מרחל שלא היתה לה רחם, על כן בהורדת המ' של רחם לאות ל', יש רחל. ותולדתם של צדיקים הם מעשים טובים, ועיקר שכר האישה על מה שמחזקת בעלה או בניה בתלמות תורה, וזה אות למד, ל"ד מ', לידת המ', ובסוף זכתה ללידה ממש.

מב – מי"כ, ראשי תיבות מי כעמך ישראל, כי כאן מתחילים לראות רמזים על בני ישראל.

מג – וו"ל, בחי' לוי. כי לוי בחי' ליווי בחי' ג"ם, והשם וו"ל עם הכולל בגמטריא גם. גם השם הבא יל"ה עם הכולל בגמטריא לוי. ואלו השמות מ"ג ומ"ד ביחד פז. והרי יעקב תבע את לבן בשביל אשתו להביא ילדים בעולם כאשר היה בן פ"ד, וזה יעק"ב עם הד' אותיות בגמטריא פ"ד בני"ם, ולכאורה ראובן נולד לו כאשר היה בן פה, שמעון – פו, ולוי כאשר היה בן פ"ז כמנין מג-מד (וגם כאן רואים לוי כנגד יוסף דכתיב ביה ויפזו). כי אחד כנגד הלוים ואחד כנגד הכהנים. ולכן שני השמות, וולילה בגמטריא זה כהן. וכן מ"ג ביצים וחומש, מספר שבין מ"ג-למ"ד חייב בחל"ה לכהן.

מד – יל"ה, עיין לעיל שם מג. י' פעמים ל"ה בגמטריא ש"נ בגמטריא יעקוב ויוסף. יעקב יוסף, עם הח' אותיות וב' תיבות בגמטריא שמ"ח, וזמש"כ (בראשית מה:כה) רב עוד יוסף בני חי, וכתב רש"י רב לי עוד שמחה וכו'. י' פעמים ל' פעמים ה', ע"ה בגמטריא תק"ב שנות חייהם של הג' אבות.

מ"ה – סא"ל, בחילוף א' לאות ת' באותיות א"ת ב"ש, הרי סלת, בחי' מנחה, בחי' יצחק. ונולד לשרה בת צ'. גם בגמטריא בסבך (בראשית כב:יג – והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו), עם ב' כוללים. ס' ר'בוא א'ותיות, בחי' ישרא"ל. יעקב היה בן צ"א כאשר נולד יוסף, יוסף הוא המשביר, ולכן מכוונים סא"ל בפותח' את' ידך' שם חת"ך בחינת ברית, בא"ת ב"ש שם סא"ל, סל הפרנסה. מ"ה עם סא"ל בגמטריא קול, הקל קול יעקב.

מ"ו – ער"י, בחי' יעקב, כי י"ע הם שווים בשניהם, ק"ב של יעקב, היינו ק' פעמים ב' בגמטריא ר', הרי ער"י. וכן כתוב (שיר השירים א:ח) צאי לך בעקבי הצאן ורעי, עקבי אותיות יעקב – ורע"י. וכן כמו שיעקב הוא – י' על עק"ב עשו, כן ער"י בחי' י' על ר"ע. וזה בחי' בק"ע לגולגולת (ריש פרשת פקודי), כי הגולגולת בחי' י', והבקע הוא חצי שקל, שצריך חבר ור"ע וכדלקמן. וזמש"כ (שיר השירים ב:ג) כתפוח בעצי היער, בעצי בגמטריא עקב, תפוח בחי' י', היע"ר, י' על הר"ע כנ"ל. והנה כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו, נקרא רע וכו'. ויעקב אבינו מדת התורה. וזה ענין שיעקב נקרא ישראל, כי פעמיים רע ע"ה בגמטריא ישראל, וזה ענין השם ער"י, כי י' הוא הברית, ואז חצי לו וחצי לה', כל אחד נקרא רע. ולכן הכתוב מכפיל היופי אצל רעיתי בפסוק (שיר השירים ב:טו) הנך יפה רעיתי הנך יפה. וזכה לשם זה דייקא כאשר התגבר על שרו של עשו אחיו, וניתק ממנו אז זכה להתחבר ברעות עם השם יתברך. וזה מש"כ במשלי (כז:י – כז פעמים י' בגמטריא רע) רעך ורע אביך אל תעזב ובית אחיך אל תבוא ביום אידך טוב שכן קרוב מאח רחוק. וזה בחי' זכה לדברים הרבה, כי הב' של הרבה מתחלף לע' באותיות אח"ס בט"ע, ושני ההין נעשים י', הרי שם ער"י, כי כ"ז אותיות התורה כוללים הכל, וכולם בחכמה עשית בחי' כפול י', הרי כז פעמים י' בגמטריא רע. וכעין מה שדרשו חז"ל עמש"כ וישכב במקום ההוא, וישכב, יש כ"ב. כי י"ש בגמטריא קנ"ה חכמה קנ"ה בינה. והאבנים היו לו לכ"ר תחת ראשו.

ישראל, אותיות של ארי. ובחילוף הא' לע' באותיות הגרון אחה"ע, הרי, של ער"י.

מ"ז – עשל, בגמטריא ארבע מאות שנה של גזירת גלות (בראשית טו:יג).

מ"ח – מי"ה, מ' פעמים י"ה בגמטריא ו' מאות, שבארץ מצרים פרו וישרצו לו' מאות אלף (גם בחילוף אות י' לאות ש' באותיות א"ל ב"ם, הרי משה, מ' פעמים ש' פעמים ה' בגמטריא ו' רבוא, והכל כפול י', הרי ס' רבוא שהיה משה רבינו שכול . גם, מ' פעמים ה', בגמטריא מאתים, ועם הי', הרי רד"ו שנים של שעבוד מצרים. וזה המתקה גדולה להכריז מראש את קץ הגלות, כמבואר ברמח"ל, מי"ה ראשי תיבות הוא יציאת מצרים.

מ"ט – וה"ו בחי' ותחת רגליו – השני ווין – כמעשה לבנת הספיר (שמות כד:י) ופרש"י (שם ובפרק כ) היא היתה לפניו בשעת השעבוד. ובמצרים היו במ"ט שערי טומאה. גם וה"ו, הו' מתחלף לאות פ' באותיות א"ת ב"ש, ו' שני מתחלף באותיות אח"ס בט"ע וכו' ומ"ר, לר'. ה' מתחלף באות ך' באותיות אי"ק בכ"ר וכו' הנ"ך. הרי אותיות פרך.

שם החמישים בע"ב שמות – דנ"י, כי איתא בזוהר בכמה מקומות (תיקון ו, דף כב., בראשית מז, ועוד) שנ' פעמים בתורה נזכר יציאת מצרים, והרי על יציאת מצרים השם יתברך הבטיח בברית בין הבתרים (בראשית טו:יד), וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול. ולכן השם שמיד אחריו, שם הנ"א – הח"ש, שכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כהרף עין (רש"י שמות יב:מא). והשם שלאחריו, שם הנ"ב – עמ"ם, י"ל כי השכינה יצא עמם, וי"ל ע' רמז למשה רבינו שהיה שקול כע' סנהדרין, ועלה פעמיים מ' יום לקבל לוחות הראשונים ושניים, שלפי רבי שמעון בר יוחא (שקלים טז:) עשרים נכתבו על כל לוח, הרי מ', בחי' מ'זה ומ'זה הם כתובים. רבי סימאי אמר, שעל כל לוח ארבעים, הרי – מ"ם.

שם הב"ן – עמ"ם. בגמטריא ק"ן, (האזינו לב:ו) הלא הוא ביך קנך, פרש"י שקנאך, שקננך בקן הסלעים ובארץ חזקה, שתקנך בכל מיני תקנה, ע"כ. עמ(ר)ם. בן עמ"ם בגמטריא רב, רב לך אל תוסף.

שם הנ"ג, ג"ן פרשיות התורה שהוריד מהר סיני – ננ"א, כי צריכים לשנות הלימוד מאה ואחד פעמים, גם רמז ליהושע בן נון, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ו', שיהושע לא ימוש מתוך האהל שהוא בחי' הו' שבתוך הא', ולכן לבחינתו יש לראות שעיקר הא' הוא הו' שבו, הרי אותיות נון, ננ"א עם הכולל בגמטריא בן. ויש עוד וקצרתי. שם הנ"ד - ני"ת, אותיות יתן, כי התחילו בנדבת המשכן. שם הנ"ה – מב"ה ראשי תיבות מלאכת בית המקדש. שם הנ"ו – פו"י, נוי בגדי כהונה, ובפרט ה'מצנפת שש (=ו) ו'את פ'ארי ה'מגבעת שש (שמות לט:כח). פו"י בגמטריא צ"ו, אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות וכו' כדאיתא ברש"י ריש פרשת צו. גם רמז לתצוה, ולכן השם הנ"ז, נ'ר ז'ך – נמ"מ ראשי תיבות נר מאור מצוה. ולכן השם השם הנ"ח, (שגם ראשי תיבות נ'ר ח'נוכה) יי"ל, בגמטריא חמישים, כי המנורה ענינה שער הנ'. וכן רמז להטבת חמש נרות לבד והטבת שני נרות לבד. וצריכים ליתן שמן שתהא דולקת מערב ועד בוקר, ושיערו חכמים חצי לוג ללילי טבת הארוכין (רש"י כמות כז:כא), והרי חצי לוג, ג' ביצים, כפול לז' קני המנורה, הרי י"י עם הכולל ביצים, ל' – ללילה. והשם הנ"ט – הר"ח, רמז לקטורת שנקטר בזמן הטבת והדלת הנרות. וכל זה עד שהגיעו לגבול ארץ ישראל, וזה השם הס' – מצ"ר. ומ"ב מסעות היה – השם הס"א. כיון שהגיעו לארץ ישראל, השם הס"ב – יה"ה, קרוב לשם הויה ב"ה. ובתנאי השם הסב"א – ענ"ו. ואם לא ח"ו, השם הס"ד – מח"י. ורמז לקנין התורה במ"ח דברים. ורמז לכל אותם שנים מביאתם לארץ ישראל עד בנין בית המקדש, מ"ח פעמים י' הם השמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים וכו' ויבן הבית לה' (מלכים א:ו:א). על ידי שלמה המלך - השם הס"ה דמ"ב ראשי תיבות משיח בן דוד. וזה היה מנוחה (כמש"כ דברים יב:ט כי באתם עד עתה אל המנוחה וכו'), השם הס"ו – מנק, בחילוף הק' לאות ח' באותיות א"ל ב"ם, וכן שם היו הק'רבנות שהם מ"ן – מיין נוקבין. אבל החטא גרם לא"ף וחלוקת ארץ ישראל, וזה השם הס"ז – אי"ע בגמטריא אף, וראשי תיבות ארץ ישראל וע' אומות, אי נמי, ארץ ישראל נקרא (ישעיה כ:ו) האי (כי היא על גבול הים – רד"ק), ובחילוף אות ה' לאות ע' באותיות הגרון אחה"ע, הרי אי"ע. וראשי תיבות אפרים יהודה עצים (יחזקאל לז:טז) קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה וכו' ולקח עץ אחד וכתוב על ליוסף עץ אפרים). וזה השם הס"ח – חב"ו, לשון חובה ועבודה זרה. והשם הס"ט ראה, אותיות ארה וקללה. והשם הע' יב"מ ראשי תיבות משיח בן יוסף, ראשי תיבות, מי יעלה בהר וכו' ישא ברכה מאת י'. והשם הע"א היי, קיום ברכת רבקה את היי, וגם רמז להשם י"ה"י"ה. והשם הע"ב מו"ם, ראשי תיבות מלך מלך וימלוך. ובגמטריא אלקים. וראשי תיבות ושחט מלאך מות.