סתימת דרכי הצדיקים

 ב"ה

פרשת שמיני

י:ג ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר י' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן.

משה אל בגמטריא רבינו נ נח. אשר דבר, עם הב' תיבות בגמטריא נון חית מם נון.

רש"י כז"ל הוא אשר דבר וגו', היכן דבר, ונועדתי וכו' וכו', אמר משה לאהרן, אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך (ת"כ א:כג, ויקרא רבה יב:ב), עכ"ל. והדבר פלא, כי לעיל ט:כג פירש רש"י ז"ל דבר אחר, כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, היה מצטער ואומר, יודע אני שכעס הקב"ה עלי, ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל, אמר לו למשה, משה אחי כך עשית לי שנכנסתי ונתביישתי, מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל, עכ"ל, ואילו לפי דבר רש"י כאן, כאשר אהרן קבל לפני משה, וכאשר משה נכנס עמו – באמת משה רבינו היה חושש שבאותו זמן השם יתברך ימית אחד מהם, ועיין שם בהמשך של רש"י שמשה רבינו אמר להם לישראל, אהרן אחי כדאי וחשוב ממני, שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם – ובו ברגע שאמר את זה, היה חושב שאולי ימיתהו השם על המקום. והוא פלא.

רש"י כז"ל עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך, עכ"ל. ויש לעיין אם הם למעלה מששים רבוא המבואר בבני משה בליקוטי מוהר"ן רעג. [ואם נדחוק לפרש שמה שמשה רבינו אמר ממני, כולל בניו, אם כן יצא לכאורה שנדב ואביהוא היו יותר גדולים מהם (ובברייתא שהביא רש"י שמות לד:לב כיצד סדר משנה, לא הזכיר בני משה וגם לא הזכיר נדב ואביהו). אכן הפשטות שבני משה רבו למעלה מכולם, וכן לפי מה שרבינו גילה בתורה רעג, לכאורה אפילו קדושת קודש הקדשים לא היה מעכב אצלם כלל]. ולכאורה כאן רואים עוד הפעם שבני משה בכלל לא מן החשבון.

רש"י ד"ה בקרבי, בבחירי, ע"כ. לכאורה זה כלל יסודי, שאלו שמתקרבים, הם הנבחרים (ואם כן הרי זה כמו שאומרים בעולם שעם הנבחר, הוא העם שבחר בהשם יתברך). אלא שיש לדחות, שבקרבי זה גם כן מצד השם יתברך, שהוא יתברך קרבם.

נ נח נחמ נחמן מאומן