קצת חידושי תורה משבוע שעבר - פרשת אחרי

 ב"ה

כו:ג יֵ֣צֶר סָמ֔וּךְ תִּצֹּ֖ר שָׁל֣וֹם | שָׁל֑וֹם כִּ֥י בְךָ֖ בָּטֽוּחַ.

שלום בגמטריא רבינו נ נח. שלום שלום, עם הח' אותיות, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. תצר, עם הג' אותיות והכולל, בגמטריא רבי נחמן מברסלב.

הראשי תיבות של, סמוך תצר שלום, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי תיבות של: שלום שלום כי בך בטוח, בגמטריא נון נון חית ע"ה.

הטעם שכתוב שלום שלום, פירש הרד"ק והמצודת דוד, לחזק הדבר. ויש לפרש על פי ליקוטי מוהר"ן תורה יד, שקודם האדם צריך לעשות שלום בעצמותיו, ואחר כך להתפלל על שלום הכללי בכל העולם. ואתי שפיר, יצר סמוך, שהוא תיקון יצרו של האדם ומשיג שלום בעצמותיו, ואז ידרוש שלום הכללי.

והנה במשלי כתיב (טז:לב) טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר, שהשולט ביצרו עדיף מהלכד עיר, ואילו בפסוק לפנינו משמע לא רק שהוא עדיף, אלא שהשולט ביצרו פועל שלום. לפי פירוש הפשוט שכל המפרשים שמדבר על שלום בעולם, הרי זה מעליותא עצומה מהמבואר בספר משלי. אכן לפי מה שפרשתי שאינו מדבר אלא על שלום בעצמותיו, אתי שפיר כמו שכתוב במשלי, שהשגת שלום בעצמותיו הוא עדיף מלכידת עיר, ולא שהוא כבר מביא שלום לה. כי עוד צריך להתפלל על שלום הכללי.

 

 

בבא מציעא דף נט. ובצלעי שמחו ונאספו קרעו ולא דמו (תהלים לה:טו) אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ. (פרש"י קרעו ולא דמו, אם קרעוני לא מצאו דם), ע"כ.

והנה קי"ל שדוד המלך לא חטא, ורק להורות שיש תשובה ליחיד. ומי ידע זאת יותר מדוד בעצמו, ואם כן, למה לא להתבייש מול המלעיגים בידעו צדקתו מול רשעות שלהם? אלא כך הדרך של הצדיקים אמיתים, כל פסולת שלהם (כמו שפירש רבינו בליקוטי מוהר"ן על עשירות של משה), ולוקחים כל הזדמנות לקבל מוסר ויראת שמים. ורבינו אמר שהוא נוהג בעקבות דוד המלך (בענין שברון לב והתבודדות), וכן מצינו ברבינו כמו שמובא בספר אבניה ברזל, שיחות וספורים מרבנו ז"ל אות ט, שרבינו בילדותו היה עושה כאילו הוא משחק עם הנערים הקטנים, ופעם אחת נתאכסן אצל חתנו אחד מתלמידי המגיד, וספר לפניו צערו שלקח לחתן נגד הבעל שם טוב, אבל אינו לומד כלל, ואפלו העברי בודאי שכח. ואמר הוארח שבודאי אינו כן, כי ירא לדבר על נכד הבעל שם טוב. וחותנו של רבנו ז"ל התוכח אתו, עד שאמר לו האורח אם כן אתן לו ליינען והתחיל לנסות את רבנו זצוק"ל בהמשנה (בבא קמא כא:) הכלב והגדי שקפצו מראש הגג, והתחיל רבנו ז"ל ואמר: הכל והגדי שקפצו מארש (סוג ריקוד, ועיין במקומו שהארכנו בנפלאות הפירוש הזה שהוא ממש מימות המשיח), ונתביש האורח הנ"ל מאד. ויאמר לו חותנו הלא אמרתי לכם שאפלו העברי שכח. ועם כל זה לא הקפיד על רבנו זצוק"ל לפני חותנו, מפני שהיה ירא לעשות איבה ושנאה לחותנו עליו, מחמת שהוא מזרע הבעל שם טוב. אבל אחר כך פגע ברבנו זצוק"ל תחת כתל הבית בהצנע, שאלו 'היתכן כזאת? הלא אתה נכד הבעל שם טוב ונכד רבי נחמן מהארידענקא! וחותנכם פזר לנדן סך רב מחמת היחוס, ואתה לא תלמד כלל עד שאפלו העברי שכחת'. ובתוך אלו הדברי נתן לו שני פעטש הכאות על הלחי. ורבנו ז"ל בכה הרבה ולא ענה אותו דבר, עיין שם כל הסיפור.

 

 

כו:ד בטחו בי' עדי עד כי בי"ה י' צור עולמים.

צור עולמים, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

בפרפראות לחכמה, ליקוטי מוהר"ן עו, הביא מהאריז"ל שפני אלקים הוא השם אכדט"ם בגמטריא עד, שהוא השם של בטחון, וסמכו על המקרא שלפנינו. ועיין מש"כ שם. והנה הוא פירש שזה מעלה להגיע מבחי' אלקים, לבחי' עד שהוא בטחון, וכן מובא כאן מספר ליקוטי מהרי"ל (תלמיד של הנועם אלימלך) עה"ת קטע על חנוכה, צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים, ונעשה מן אלקים אכדט"ם אותיות הקודמים וכו' וכו' וזה שאמר הכתוב בטחו בה' עדי עד, פרוש שיהיה מן אלקים ע"ד, עכ"ל. ואינו נראה שום רמז לשם אלקים שיבוא המיתוק הזה. ועוד הלוא מבואר בכתבי האריז"ל על סדר פסח, שזה הע"ד הוא מהמוחין קטנות ב', ואינו הרווחה כל כך משם אלקים שהוא בקטנות א'.

ונראה לעניות דעתי לפרש הפוך, שמי שהוא שנמצא בבחי' ע"ד, דהיינו במוחין דקטנות, עליו לבטוח לה'. וכן 'עדי' בחי' חנוך, כמבואר בספרים, והוא בעולם היצירה בחי' 'צור', שהוא – דהיינו ההנגה שתחתיו - בחי' נער ומוחין דקטנות.

וצריך עיון קצת כי ראשית הפרשה כאן בישעיה פרק כו, ביום ההוא יושר השיר הזה, והיינו ביום מפלת גוג ומגוג. ובתיקון ליל שביעי של פסח, שמסודר לאמר כל השירים גם שלעתיד, הביא את השיר הזה מראשית הפרשה עד ועד בכלל הפסוק שלפנינו, ותימה שיצטרכו לחיזוק הבטחון גם אז אחר שיראו המפלה של גוג ומגוג. ואילו פסוק זה אומרים כל יום, היום.

כי בי"ה, כי, עם ב' פעמים י"ה, הרי ס', עם הוי"ה, הרי אלקים. צור, בגמטריא אלקים במילוי ה', אלף למד – הה יוד מם ע"ה. ועוד י"ל כי ע"ה בגמטריא א"ל של אלקים, א' הוא כתר ל' הג' מוחין, והם כנגד י"ה של שם הוי"ה. והנה י"ם של אלקים, בחי' יסוד ומלכות, יוד מם בגמטריא מאה, כאשר נחסר מ'צור' נשאר – 'עולמים'. כי צור הוא תיקון עטרת הברית (כמו שכתוב ותקח צפורה צור, שמות ד:כה), בחי' יסוד ומלכות.

בשמונה עשרה ברכה ראשונה, למען שמו באהבה, בהאבה בגמטריא בי"ה, שמו – זה שם הוי"ה, למען בגמטריא עלמים – חסר ו'. כך חשבתי בשעת התפילה, ועכשיו אני רואה שהגמטריא של, ומביא גואל לבני בניהם ע"ה הוא 'צור' עם הג' אותיות. הוה אומר, ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה – כי בי"ה ה' צור עולמים.

 

כו:ה כי השח ישבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגענה עד עפר.

מרום בגמטריא נחמן מאומן ע"ה, ובגמטריא רפו תורות בליקוטי מוהר"ן קמא. נשגבה בגמטריא רבי נחמן. ישפילנה, עם הז' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ארץ עם הג' אותיות בגמטריא ברסלב. עפר בגמטריא רב נחמן.

רש"י פירש ז"ל ישבי מרום, צר ורומי ואיטליא, ע"כ. צר רומי איטליא ע"ה בגמטריא ישבי מרום.

הנה אפילו עם כפל הלשון של השפלה, לא יגיעו אלא עד הארץ והעפר, ואילו הענוה והשפלות של איש ישראלי יגיע אפילו לבחי' שבו איש תחתיו, אפילו תחת מקומו [וי"ל כמו בת נקדימון בן גוריון שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, ובכה רבן יוחנן בן זכאי וכו' ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרין ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה, כתובות סו:].

 

כו:ז ארח לצדיק מישרים ישר מעגל צדיק תפלס.

מישרים, בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן. מעגל, עם הד' אותיות והכולל בגמטריא נחמן. מעגל צדיק עם הח' אותיות, בגמטריא פצפצי"ה ובגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה.

הראשי תיבות של צדיק תפלס ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י ז"ל ארח לצדיק מישרים. ארח שתהא מישור לקבול שכרו של צדיק, אתה ה' שאתה א-ל ישר, תפלס מעגל צדיק להוליכו באותו ארח שיקבל שכרו, ע"כ.

ולכאורה מונח בדבריו כלל תקיף, שלא מספיק להיות צדיק בתורה ומעשים טובים, אלא שצריך למצוא הדרך לגן עדן לקבל השכר. ולפי זה יש להעמיק במבוכת רבן יוחנן בן זכאי (עיין חיי מוהר"ן תרב) בספקו שאינו יודע באיזה דרך יוליכו אותו, כי זה ממש ענין בקשת פסוק זה. ועיין מש"כ בספר החמשה בענין הנסיון קטן שצריך לנצח בדרך להשכר של אותו ענין הגדול, וכמדמני שכן הוא בזוהר. ועיין גם בענין התפלה ותן שכר טוב לכל הבוטחים, שעוד צריכים לתפלה לקבל השכר.

 

 

בכתבי ר' משה גלידמאן ז"ל – שיחות וסיפורים מר' אברהם בן ר' נחמן ז"ל:

אספר לכם מעשה מרבי שלכם אבי היה מה"חברא קדישא" והתפקיד שלו היה לסדר הנפטר בתוך הקבר כשמורידים אותו, קודם פטירתו קרא לו והזהיר אותו שלא אהיה מהמתנגדים על הרבי שלכם וסיפר לי אז מגדולתו של הרבי כי כשרביז"ל הסתלק ואז הסכימו החברא קדישא שתלמידי רביז"ל יתעסקו בו ומוהרנ"ת מיאן בזה וציווה שיתעסקו בו כמו עם כל אחד מישראל כי ידע שזהו רצונו [כמובא באריכות בימי מוהרנ"ת] וכן הוה כשהורידו את רביז"ל בתוך קיברו וירדתי אני לטפל בו. כשהייתי צריך לקבל בידי את גופו הקדוש ולהניחו על מקומו פתאום בא לו נגד עיניו אור חזק מאד וסינוור אותו ולא ראיתי כלום ולקחו אותי מידו. אח"כ ראיתי שהוא מונח על מקומו יפה איני יודע מי הניחו אבל אני לא הנחתיו, עיין שם.

עיין בספר ניצוצי שמשון פרשת תצוה שהביא מהמדרש רבה ז"ל שאמר הקב"ה למשה, אם אתה בא לארץ ישראל אתה נקבר על ידי בשר ודם, אבל בחו"ל אתה נקבר על ידי, עכ"ל. ובהערות שם אות קמד הביאו מהילקוט שמעוני (דברים תתכ) ז"ל אילו הייתה נכנס לארץ היית נכנס בקבר מעשה אדם, ועכשיו אתה נקבר בקבר מעשה שמים, ע"כ.

ועיין ברש"י בדברים לד:ו ז"ל ויקבור אותו, הקב"ה בכבודו, רבי ישמעאל אומר, הוא קבר את עצמו, וזה הוא אחד משלשה אתין שהיה רבי ישמעאל דורש כן וכו' עכ"ל.

 

 

תורה ריג

על כן צריך להפסיק בין תבות אתה סתר לי, לתבת מצר, כדי שלא לעשות צרוף שמו חס ושלום וכו' ע"ש.

וצע"ק שיהיה אבן מכשול כזה בספר תהלים, ולא מקובל. ונלע"ד שבודאי דוד המלך שמר על זה בהמשך הראשי תיבות, מ"ת (מצר תצרני, והמ' הולך לשני צדדים), כאילו הס"מ מת, וכן תרף (תצרני רני פלט), שהוא ענין עזיבה וחלישה. אלא שרבינו מדגיש שעדיף לא לרמז כל עיקר על הס"מ.

אכן באמת כבר מצינו פסוקים שצריכים להפסיק בהם, כמו בהודו של שחרית, כי כל אלהי העמים אלילים, צריכים להפסיק, וה' שמים עשה. ואולי בפסוק זה יש לפרש כי כל מקום מקדש ומגש לשמי, עיין ליקוטי מוהר"ן יז, נו.

שוב מצאתי בפירוש ארץ החיים לספר תהלים (מר' אברהם חיים כהן- כ"ץ מניקולשבורג) שהביא את הראשי תיבות סמא"ל וכז"ל על דרך צופה רשע לצדיק, תצרני 'רני' גימ' 'סר' גימ' י' הויות ע"ד וירא ה' כי סר לראות. וזה המציל אדם מיצה"ר. פלט תסובבני ר"ת גימ' לילית שלא יתחברו בעונות, והוא ע"ד ששמעתי משם הרב ר' שמשון מאוסטרופולי ה"י ע"פ והסירותי את כפי (שמות לג:כב עליך עד עברי) וראית את אחורי, כי הנה בפ' והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא יהיה לו לא יקרע (שמות כח:לב), אמר, כי יש שם קדוש הנק' 'כפי' והוא המפריש בין ס"מ ללילית, ולכן, 'לפיו 'סביב 'מעשה 'ארג, ראשי תיבות סמא"ל, 'תחרא 'יהיה 'לו 'לא 'יקרע, ראשי תיבות לילית, והשם כפי מפריד ביניהם, וז"ס והסירותי את כפי ר"ל כשאקח ח"ו השם כפי, יתחברו סמא"ל ולילית , וזשרז"ל שניתן רשות למחבלים לחבל, ע"כ.

ולכאורה אינו חושש להחשש של רבינו, כי אם שלא יתחבר ס"מ לל'.

 

 

בספר ניצוצי שמשון פרשת משפטים, מה שכתבו המקובלים שהשם של שמירת הדרך הוא 'יוה"ך' היוצא מסופי תיבות של הפסוק (תהלים צא:יא) כי' מלאכיו' יצוה' לך', והנה י'חיד ו'רבים' ה'לכה כ'רבים, נרמז בראשי תיבות של הלכה זו שם של שמירת הדרך, לכן אמרו (ברכות לא.) אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו, ואיתא במדרש מאי דבר הלכה, יחיד ורבים הלכה כרבים, שיאמר הלכה זו דייקא כדי שתהיה לו שמירה על ידי השם הקדוש היוצא ממנה, והביא מספר תמימי דרך לבאר על פי המהר"ל בענין מצות לווי אורח (חידושי אגדות סוטה מו:) כי כח האדם הוא יותר כאשר הוא תוך כלל בני אדם, שאז יש לו כח הרבים, וכאשר האדם הוא יחיד נפרד יש לו כח פרטי, ואז פגעים פגועים בו וכו' עיין שם.

ויש בזה משהו, רק לא ניחא לי כל כך, כי מצינו שלוו את חבריהם הרבה רחוק מהיישוב ורק אז נפרדו, ולכאורה לא היה שום כח הרבים כברת הארץ עברו.

ונראה לע"ד כמעט להיפוך, דידוע מהרמח"ל בתיקונים חדשים שבאמת היה צריך להיות הלכה כיחיד – כמו הצדיק. וכמו שעל כרחך היה לפני שנשתכחה התורה, הרי מה שמשה רבינו יאמר זה ההלכה אפילו אם כל הסנהדרין יחלוקו עליו, וכן יהושע והלאה. וכל הטעם שהלכה כרבים מבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא ב' שלא ירבה מחלוקת בישראל, ויש בזה יחוד השם כאשר הרבה דעות משתוות. ועוד מבואר בליקוטי מוהר"ן (מ', ובתנינא סב) איתא בעשרה מאמרות, אלה מסעי בני ישראל, בשביל שחטאו באלה אלהיך ישראל, בשביל זה יסעו בני ישראל, נמצא כל הנסיעות של אדם הוא בשביל קלקול האמונה וכו'. ולכן אדם הנוסע, ומורה בזה שיש פגם באמונה, ולא תהיה העמדת הלכה ביחיד, ולכן אין לו אלא לחסות בכח הרבים. וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כלו יצא.

 

 

נ נח נחמ נחמן מאומן – מרומז בשם הוי"ה ב"ה. כי תמים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

בספר ניצוצי שמשון סוף פרשת יתרו. נשאלתי ממרחקים, על מה דכתב הקדוש מוהר"ן מגלה עמוקות (בספרו אופן צו) ששם הויה עולה כמנין 'תמים' ת"ץ, כזה, י' פעמים 'הוה', ק"ס. י"ה פעמים 'וה' גימטריא קס"ה. 'יהו' פעמים ה', ק"ה. הרי 'תמים' ת"ץ, וכל גאוני ארץ עונים ואומרים שהרי ק"ס קס"ה ק"ה גימטריא ת"ל, וחסר ששים. והשבתי לפום רהיטא כי החשבון הנ"ל הוא ת"ל, וכתוב ת"ל במילואו כזה, תיו למד, עולה ת"ץ. אבל האמת הוא כזה. י' פעמים 'הוה', ק"ס, ה' פעמים 'יוה', ק"ה. ו' פעמים 'יהה', ק"כ. ה' פעמים 'יהו', ק"ה. הרי ת"ץ תמים. והאמת יורה דרכו. והוא סוד 'סלת', שבשם זה נתן הקב"ה תורתו, שהוא כמנין 'תמים' ממש. מסוד 'בינה' שעולה 'חטים', סלת חטים. ותו אסור לגלות. והא-ל הקדוש יכפר, עכ"ל.

ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה כה:ד, והם בחינת כותל, כו תל (זהר משפטים קטז) כ"ו זה בחינת שם הקדוש, שהוא בחינת גונין כמו שכתוב (תהלים כז) ה' אורי, שהוא אורות הגוונין, 'וישעי' שהוא בחינת בגדי ישע הנ"ל, והוא תל שהכל פונין לו, ותאבין להסתכל בו, עיין שם. הרי תל, תיו למד בגמטריא ת"ץ כנ"ל שהוא תוצץ ושובר את הפתח – שהוא המדמה כמבואר באריכות שם. וכן הוא ענין הבגדי ישע, כי ש"ע במילואו, שין עין, בגמטריא תץ.

 נ נח נחמ נחמן מאומן

חבר שלח לי - צ צד צדי צדיק בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.