עוד קצת חידושים משבועה שעברה עד שבת פרשת במדבר

 ב"ה

גיהנם. בגמטריא נ נח, ושם הצדיק משותף בשם השם יתברך. ומבואר בכמה מקומות בכתבי ברסלב, למשל ליקוטי מוהר"ן תורה ו, ותנינא ז:ז שאפילו בשאול תחתית השם יתברך נמצא להיות קרוב אליו. והרי כתוב עמו אנכי בצרה, אפילו בצרה של גיהנם. אכן מצאנו שזה עוד יותר מזה, בספר שארית ישראל (קאזניז, על שיר השירים ב:א, הובא בניצוצי שמשון תהלים כג) אמר ר' ראובן אילו לא היה הדבר כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול כי באש ה' נשפט (ישעיה סו:טז) ה' שופט אין כתיב כאן, אלא נשפט. הוא שאמר דוד ברוח הקדש (תהלים כג:ד) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי. (וכבר מצאנו שהשם יתברך אמר הביאו עלי כפרה על מיעוט הלבנה, וכן טענת אליהו הנביא (מלכים א:יח:לז) ואתה הסבת את לבם אחרנית). וכתב המגיד על זה: כמו שכתב בכתבי הר"ש שחקוק זה השם 'אתה' על מצד הצדיקים, שסימן זה מורה שהוא יתברך אתם, ויודע טוב מחשבות בני ישראל. והגם שחלילה באים לידי חטא, הוא מחמת הדחק. כמו שהובא באריכות המשל בספר כתר שם טוב עם הטבעת (הובא בספר בעש"ט על התורה פי' ואתחנן אות ט'), עכ"ל.

והנה אצלנו בכתבי הר"ש כתוב שעל ידי השם 'אתה' הצדיק שצריך לעבור אפילו בהר"ע חדרים חמורים של גיהנם לא ינזק. ואיך המציא המגיד מה שכתב בשמו. ולכאורה המגיד הבין שהצדיק עובר באותם חדרים כדי לתקן ולהעלות נשמות של רשעים, ומזה יש סכנה שינזק, והשם אתה מורה גם על אותו אדם שנוכחו וקורא אותו על עצמו – כאילו הצדיק קורא לו 'אתה', מתייחס אליו, והוא ענין שמלמד זכות עליו שלא חטא אלא מחמת הדוחק.

 

 

בספר ניצוצי שמשון, לפורים, במדרש שלחה אסתר למרדכי ביד התך, אמור לי מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה. שלח לה מפני שנעשו ישראל מך ורש. כששמעה אסתר זאת אמרה אלי אלי למה עזבתני וכו' וכו' עיין שם, שפירש שנלקח אותיות אל"י ממלאך שר ישראל מיכאל, ונשאר מך, ומ'ישראל' ונשאר 'רש'.

ויש לפרש בזה מה שאומרים בהגדה של פסח, לבן ביקש לעקור את הכל, כי לבן בגמטריא פעמיים אל"י. אכן בעוד שיעקב אבינו היה אתו, לא היה שמו ישראל אלא יעקב, ואין לעקור משמו אלא י', ועם אל"י של מיכאל, הרי כ"ל ע"ה, וזה שביקש לעקור את הכל. ולפי זה יש לפרש המשך ההגדה, וירד מצרימה, כמו שהקשה הריטב"א, ועיין בחתם סופר גיטין יז., ובציץ אליעזר כב:כז:ו פירש על פי התרגום יב"ע שוירד מצרימה חוזר גם על לבן, שהוא בלעם עיין שם. ולפי מש"כ י"ל שהרי השפיל שרו של ישראל מיכאל, והי' של יעקב, ונשאר מכ-עקב בגמטריא ע"ה אבי וירד, מלשון וירדו בדגת הים (בראשית א:כו) שהכניסו תחת ממשלת שר מצרים.

ובמסכת יומא פג:ב רבי מאיר דייק בשמיה דבעל הפונדק, אמר לו מה שמך, אמר להו כידור, אמר ש"מ אדם רשע הוא שנאמר כי דור תהפוכות המה. כידר בגמטריא, אבי וירד ע"ה, הנ"ל. ועיין בספר ניצוצי שמשון שפירש כל הפסוק, אסתירה פני – לקיחת אל"י מישראל, ונשאר ש"ר, דור תהפוכות, הופכו ל-ר"ש.

 

 

ספר ניצוצי שמשון, לפורים. מדרש פלאיה, פתחיה זה מרדכי (שקלים ה:א) הדא הוא דכתיב (איוב) ח:ז והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד, עיין שם שפירש שחצי 'פתח' בגמטריא 'מרד', וזה ראשית והתחלת השם באופן מצער שקוצרו לחצי, ובהיפוך לאותיות האחרונות, ישגה מאד, והרי י"ה כפול בגמטריא כ"י. וקצת קשה למה תהיה הכפל ישגה מאד, ואילו לחצוצו לחצי סתם מצער.

ויש לפרש שמרדכי נרמז בפסוק זה, כי ראשית שמו של מרדכי בראשי תיבות של, ראשיתך מצער – מ"ר. וסוף שמו של מרדכי, בסופי תיבות של סוף הפסוק, ואחריתך ישגה מאד – כאשר כותבים ה"ה במילואו בגמטריא י', הרי דכ"י, ולכן שפיר כתוב מאד, כי כאן צריכים את המילוי כנ"ל.

(כאן קצת דחוק, אבל לא אמנע מלכתוב שלא יהיה חסר לגמרי, ובעזה"י עוד אזכה לעמוד על הנכון. וכן פתחיה רמוז, אותיות הראשונות בתיבת מצער, כי מצ – דהיינו מ'האות צ' עד ע', יש רק פ' ביניהם, הרי פ', מצער בגמטריא ת', הרי פ"ת של פתחיה. ואחריתך, האותיות האחרונות של פתחיה, גם כאן אות אחת תבוא במילואו כפי מש"כ מאד, והיינו אות ח"ת שנמצא באותיות של תיבת ואחריתך, וכן לקחת את הי', ושאר האותיות אור"ך כענין ישגה – להיות ארוך, וסוף תיבות ישגה, ה', הרי חי"ה, מסוף הפסוק, מבחי' ואחריתך ישגה מאד.)

ועוד יש להתבונן, כי אם יש ראשית ואחרית לכאורה יש אמצע, והרי ג' פעמים 'פתחיה זה מרדכי' בגמטריא כל הפסוק 'והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד' – עם ב' כוללים. והרי זה סימן שהם שווים.

 

 

ספר ניצוצי שמשון, לפורים, במתניתין מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר, פרש"י לא פחות מאחד עשר ולא יותר מחמשה עשר, עיין שם שפירש יא-טו בגמטריא אדנ"י, י"א ט"ו בגמטריא הוי"ה.

ויש לפרש עוד, לא פחות מאחד עשר, היינו לחסר מ'לא' י"א, הרי כ', ולא יותר מחמשה עשר, להוסיף 'לא' ל'טו', הרי מ"ו, כ' ומ"ו בגמטריא אדנ"י ע"ה.

עוד י"ל לא פחות מאחד עשר, אחד עשר בגמטריא תקפג, חסר לא, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, שכבר חידשנו שקריאתה זו הילולה. ולא יותר מחמשה עשר, חמשה עשר בגמטריא תתקכ"ג, ועוד 'ולא', הרי תתק"ס [והוא כמנין השעות במ' יום, והלוגים במ' סאה, כנ"ל], בגמטריא מורדכי ואסתר, עם הי"א אותיות והב' תיבות. אי נמי, 'ולא' יותר 'מחמשה עשר' (עם המ'), הרי אלף, עם הכולל, בגמטריא שושן פורים, עם הט' אותיות.

 

מגילת אסתר, עם הט' אותיות והכולל, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב.

 

 

ליקוטי מוהר"ן עה

ועל ידי השבירה נפלו נצוצות בכל הדברים, במאכל ובמשתה ובמלבוש ובכל התענוגים שבעולם, כי התענוג שיש בהדבר שאוכל ושותה וכיוצא בזה, הוא מהצוצות שנפלו לשם וכו' עיין שם.

עיין בשיחות הר"ן רמו – הייתי מסתכל על אכילתו, והיה מתכון שלא להכניס הדבר שאוכל לתוך הפה והחך. רק היה מכניס בין שניו, והיה לועסו שם בלי סיוע החך עיין שם.

ולכאורה מבואר שהניצוצות שבמאכל טעים יצטרפו להאוכלם אפילו אם אינו מרגיש אותם, ואדרבה, כדי להעלותם, עדיף שלא להרגיש אותם. (ואם אין האוכל טעים, לא יהיה בו כל כך ניצוצות, ורווח יהיה להאוכל בשבירת תאוותיו, אבל לא ירוויח הניצוצות. ובזה יש לחקור במה שמסופר על איזה רב או אדמו"ר שהיה שם גוזמא של תבלינים על האוכל שלו כדי שלא יאכל לתאווה. ולעגו עליו, שעדיף שלא ישים שום תבלין ושום מלח, כלום וכו'. אכן לפי המבואר, יש צד לחזק הנהגתו).

 

 

בשבת קודש שיחררו ד' חטופים, וראש החיילים נהרג ושמו ארנון הי"ד. והוא קצת פלא, כי עיין ביחוד הגן בריש ספר אדיר במרום, שלכאורה יש בזה השם אר-נון, אור נון, יחוד אבא ואמא, שכדי לזווגם במיוחד (כי הם תמיד בזווג כידוע) צריכים מסירת נפש.

נ נח נחמ נחמן מאומן