ב"ה
עיין ליקוטי מוהר"ן תנינא ז:י
שבעת האכילה יאיר לו רצון מפלג שירצה
ויכסף וישתוקק להשם יתברך ברצון חזק ומפלג בלי שעור ובלי שום ידיעה, עד שלא ידע
כלל מה הוא רוצה, רק רצון פשוט בכלות הנפש אליו יתברך – עיין מש"כ בתורה עו בענין
צמאון.
י"ל בזה מה שאסור לדבר בשעת
אכילה. כי על פי הפשט, סכנה שמא יחנק. ולפי רבינו י"ל כיון שבשעת אכילה
יכולים לזכות לרצונות חזקות עד שלא יודע מעצמו מהו רוצה, ולכן אין לצמצם רצונותיו
לאיזה דיבור. ועוד, הרי אפילו מחשבה, רבינו אמר שהדיבור יכול לאבדה.
No comments:
Post a Comment
Thank G-d for Na Nach!!!