ב"ה
בלקוטי מוהר"ן
רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן גילה את
המשפט הזה, שכבר
ידוע ונתפשט ונתקבל בכל עם ישראל:
מצוה גדולה
להיות בשמחה תמיד. והנה
כמה פעמים אני שומע מאנשים, שלא
הסתפקו בלשון רבינו הקדוש, לשון
חכמים מרפא,כי
הוא שקול על טהרת לשון הקודש עם היוצר
והבורא והמאציל אין סוף ב"ה,
והם הוסיפו
לבנות ולהמציא שזה לא רק מצוה אלא חובה
להיות בשמחה. והנה
אפילו מעצמי, מהבטן
שלי אני יכול ליתן כמה טעמים לפרוך דבריהם,
ובודאי
לרבינו היה תלי תלים של טעמים וענינים
שאולי נזכה להבין קצת מהם בעולם הבא,
והוא אמר
שזה מצוה, לא
חובה, ובלקוטי
מוהר"ן
הוא גילה שחובה זה עבודה זרה.
והנני כותב
את כל זה לזכות ולרפואת איש יקר שעשה לי
הרבה טוב אין שיעור, אבל
גם נפל ופרסם השטות הנ"ל,
וכנראה אחז
ממש בזה לעצמו עד שהוא בעצמו נפל לדכאון
איום (וכמו
שרבינו אמר לרבי נתן בענין השמחה בשבת,
שעכשיו
שגילה שצריכים להיות בשמחה בשבת שלא יפול
לעצבות בזה גופא איך יזכה לקיים את זה),
וקפץ עליו
זקנה וכמעט לא יוכל ללכת, רק
בעזרת אחרים. שהשם
יתברך יקח ממנו את החובה והעצבות,
שיהיה בשמחה
תמיד.
נ
נח נחמ נחמן מאומן
אכן - כמה חדשים אחר שכתבתי את זה, חבר באומן הראה לי מה שכתוב בחיי מוהר"ן (אות שעא) ז"ל אמר לי האתה תהיה במרה שחורה. אתה מחיב להיות בשמחה תמיד [בפרוש אמר לי כן] "דו
זאלסט נאך זיין אין דער מרה שחורה, דו ביסט מחיב משנה פרייליך צו זיין". ע"כ. הרי מבואר שרבינו אמר לרבי נתן שהוא חייב להיות בשמחה. אבל עם כל זה לא כן כתב בלקוטי מוהר"ן, וצריכים לחלק ביניהם, ודוחק לי לפרש שרבינו חייב רק את רבי נתן. אכן יש לומר שמי שהוא במרה שחורה אז הוא כבר מחויב להיות בשמחה, אבל סתם בן אדם מצוה להיות בשמחה (והרי זה כעין מה שכתב השאגת אריה (סי' לב והר"י פרלא ביאורו לספר המצות של הרס"ג מ"ע ז) במצות ציצית, שאין התורה אוסרת ללבוד בגד של ד' כנפות ללא ציצית, אלא שכאשר האדם לובש בגד כזה הוא מויב להטיל בו ציצית, וכן לענינו, אין יש חיוב להיות בשמחה אלא למי שנפל למרה שחורה (אבל זה אסור - ולא דמי למה שכתבו שאין איסור ללבוש ד' כנפות בלי ציצית, אכן יש להשוות את זה, כי על כל פנים יש שנופלים במרה שחורה בעל כרחם, ובלי עבירה בידם), וכיון שנפל למרה שחורה הרי הוא חייב להיות בשמחה, אבל מי שהוא בעלמא שאינו במרה שחורה, אז אינו מחויב להיות בשמחה, אלא מצוה, ודוק.
והנה עוד חידוש גדול יוצא מדיבור הנ"ל של רבינו בחיי מוהר"ן, שרבינו אמר לרבי נתן ביידיש "דו ביסט מחיב משנה פרייליך," שאתה חייב להיות משונה שמח, ואילו רבי נתן תירגם את זה, והביא את זה: אתה מחיב להיות בשמחה תמיד, דהינו שהוא תרגם את המילה משונה - תמיד. וזה חידוש גדול. והוא פושט חקירה שחקרתי בלקוטי נ נח לפני הרבה שנים, במה שאמר רבינו מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, אם זה מצוה שתמיד צריכים להיות בשמחה, או שזה מצוה להיות בשמחה תמידית, ששמחה תמידית אינו כמו סתם שמחה. ופה רואים שכך רבי נתן הבין את זה, כצד השני של החקירה, שהשמחה תמיד של רבינו פירושו שמחה משונה, שמחה תמידית כזה, והמצוה הזה בודאי יש לו תמיד.
נ נח נחמ נחמן מאומן
No comments:
Post a Comment
Thank G-d for Na Nach!!!