Pages

Tuesday, October 30, 2018

The Foolish Acquisition of Knowledge without Heart

HH


Knowledge without Heart

Science is known to be cold and calculating. Science measures time, space, and all that those contain, it even measures the soul, levels of emotion and so forth. What science doesn’t know how to measure is the heart, good and evil. Science in fact tries to ignore this dimension. Science for example, regulates urine and stool examples with extreme professionalism, in a septic environment and system, a brazen face against the real nature of these items that are the waste and excrement that the body rejected which stink and are repulsive. Doctors are considered above the temptations of the flesh as they practice their profession, professionalism is considered somehow to be immune to the dimensions of good and bad, the desires of the heart.

Rabbi Aryeh Kaplan in his most monumental work, his translation and comments on Sefer Yetzira – Book of Creation, writes an amazing chidush (novelty) which he came up with. One dimension (a line) has 2 directions, two dimensions (a plane), adds another factor of two, how far to extend the lines width, making it two to the power of two. Three dimensions, adds breadth, another factor of two, making it two to power of three . These three dimensions are that of space, making space measurable by a factor of 8. Following this, when the dimension of time is added, there will be another factor of two, making it two to the power of four, 16. When the dimension of good and evil is added, there will be another factor of two, making it 32 directions, 32 is Hebrew is LEV – heart!

With this we can gain deeper appreciation for what it says in Proverbs (17:16), “For what is the payment of the fool in his hand, to acquire knowledge but with no heart?” For the book of Proverbs especially belittles the superficial wisdom of science and philosophy. All the money in the world, all the quantification and research, if it is without heart, it is for nothing.

The Torah says that the world was created for man, all of creation, inanimate and all life forms are supposed to be at his disposal. Man is therefore responsible for the wellbeing and welfare of all creation, as its master. However when man sees himself responsible for creation as its servant, this is the exact opposite of the purpose of creation, and it brings absolute mayhem into the world. Because the world was designed to have man as its master, and if man chases after its tail, then this GF throws the whole sequence and order of the world upside down GF.

[The same holds true regarding climate change, the world was created for man, and man must build and beautify it and not destroy it, but at the same time he must not fall subservient to the conduct of nature. The world was created to host man and all his needs, and man need not and should not view himself as an intruder or a slave who must try to help the environment.]

In today’s society people in the city must clean up after their dogs, and so thousands of people without being fazed at all, without any compunction tend to their dogs manure, picking it up with their hands, very scientifically septic with a plastic bag and all, and carry it with them until they can dispose of it properly. This is done purely scientifically not considering for a moment what is really going on. The peoples need for the animal’s love and acceptance is so great to them that they have become subservient to the extent that they stoop to pick up its manure, relying heavily on their scientific knowledge that there is nothing inherently different in manure than anything in the world, it is just a bunch of chemical components thrown together that forms this mass, which might or might not smell, regardless. But because scientifically it is known to be a terrible affront to many people, and it can contain harmful bacteria and so forth, they must remove it, and so they do without any misgiving.

According to science, a male or female is just so many qualities and properties, and all of those can be manipulated as one sees fit, and viola, it is completely arbitrary. Because there is no heart. Sure they will provide the measurements of the emotions of the person, but the heart, the real heart, they can’t touch that whatsoever. On the contrary, they use all the external emotions and physical properties to project and make claims to dictate what the heart is, it is male or female, because this person has such and such emotions and so forth. They make the heart the servant of the external emotions and properties, when it is the exact opposite, the heart is the king of the body, and all the emotions and properties must subject themselves to the heart. So in their empty arrogant ignorance, they claim that they know the heart!

Then these great scholars and scientists weigh their grand opinions on society how to run the country, policy making and so forth. They have everything figured out according to their great knowledge and faith in science, and they confidently and emphatically apply their adept knowledge with great certitude, not being able to fathom at all how anyone can doubt let alone staunchly disagree with their conclusions.

Na Nach Nachma Nachman MayUman!

שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון - תהלים קכו

ב"ה

שיר המעלות - תהלים קכו

קכו:א שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים. כחלמים בגמטריא נחמן.

קכו:ב אז ימלא שחוק פינו. מלא שחוק עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

קכו:ג הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים. הסופי תיבות בגמטריא תפ"ז, ועם סוף התיבה שלפניה – אלה' אי נמי סוף התיבה שלאחריה – שובה', הרי תצ"ב בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.



Friday, October 26, 2018

פרשת וירא - רמזים לאור האורות רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן - מתוך ספר לקוטי נ נח

ב"ה


וירא
יח:ה ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם. הסופי תיבות של: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והסופי תיבות של: לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אחר תעברו כי על, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יח:י, יח:יד כע"ת ע"ה בגי' נ נח נחמ נחמן מאומן – השיר שיתער לעתיד לבוא (וכן בפרשת בלק – במדבר כג:כג ובכל מקום).
והנה המלאך בישר לאברהם, שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו. שגם כאן יש את הכע"ת, וגם בהסופי תיבות – כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה, תההןהךה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (וכן מחיה עד שמעת). 'בן לשרה' בגמטריא בהפתק. גם 'פתח' עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וידוע שבלקוטי מוהר"ן תורה מט רבינו גילה ששרה זה בחי' השיר פשוט כפול משולש מרובע. והוא הנקרא אחוריים, בחי' 'והוא אחריו' (וזה בחי' שוב אשיב, שתמיד חוזרים מהתחלה. גם בחי' תשובה המבואר בתורה מט מי עם זאת עולה, ולעשות מדלת ה'). וע"ש בתורה מט, שרבינו מפרש את הפסוקים (תהלים יט) לשמש שם אהל בהם (ושרה באהל!), והוא כחתן יצא מחפתו (מ'חפת'ו – בחי' נ נח נחמ נחמן מאומן!) ישיש כגבור לרוץ ארח (בחי' אורחים!), מקצה השמים מוצאו ותקופתו ואין נסתר מחמתו (מחמת – עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה) - - בחי' כחום היום שהיה בעת ביקור המלאכים אצל אברהם. שזה גם כן הבחי' של השיר פשוט כפול וכו', כמבואר שם שהוא בחי' תכלת דאכלי ושצי את הכל, ורק שאתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. שזה ממש מה שהיה אצל אברהם אבינו, שהש"י הוציא את החמה מנרתיקה, ואברהם נשאר דבוק בה'.

וכן להלן בפרשה (פסוק יד) היפלא מה' דבר למועד 'אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן', הסופי תיבות בגמטריא תרפ"ב שנה שסבא ישראל קיבל את הפתק. 'ולשרה' בגמטריא ישראל, 'בן', נ' מתחלף בד' באותיות השיניים – דטלנ"ת, הרי 'דב', ישראל דב. 'למועד אשוב אל' עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכע"ת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן כנ"ל.

יח:טו ויאמר לא כי צחקת. צחקת, יש בה ח"ק באמצע, שהוא גמטריא נ נח, ומסביב צ"ת שהוא גמטריא ע"ה - נ נח נחמ נחמן מאומן. "לא כי" בגמטריא - אני. הרי אני נ נח - נ נח נחמ נחמן מאומן! (פרק 370:ו ע"ש).

יח:יח ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. היו יהי', אותיות, י, יה, יהו, והתיבה בעצמה של יהיה, שהוא בחי' השם הוי"ה לעתיד כמש"כ ביום ההוא יהי"ה ה' אחד. הרי רמז בפירוש להשיר פשוט כפול משולש מרובע! היו יהיה, גמטרא נ' ע"ה, ומעבירים את הכולל הלאה – "לגוי גד" עם הא' הנשארה כנ"ל והכולל = נח. ו"עצום" – בגמטריא נ נח נחמ, “ונברכו" ע"ה בגמטריא נחמן מאומן!

יט:כ לנוס שמה. בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כ:טו ארצי לפניך. בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כ:טז ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת. הסופי תיבות של: הוא לך כסות עינים לכל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד של: אמר הנה נתתי, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כסות, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, בסוד כסותה.

כא:ו צחק עשה לי אלקים כל השמע יצחק לי.
כבר הארכנו ב"ה בענין הצחוק שזוכין ע"י נ נח נחמ נחמן מאומן, שזה מרומז בסוד ותאמר שרה כל השומע יצחק לי (פרק 370 אות ו, וע' ברמזים קעג, רכד), ונראה לפרש יותר, כי יצחק הוא ממש ענין של אין שום יאוש בעולם, כי שרה צחקה בעבור שהיתה המצב ממש אחר יאוש לגמרי, ובזה קבלה עונשה גם כן, כי בעקידה היה ג"כ אחר יאוש לגמרי, כי אפילו אחרי שהשי"ת מצוה לאברהם אבינו להוריד את יצחק ולא לשחטו, אברהם אבינו מבקש מהש"י.... אז פרחה נשמת שרה. הרי שיצחק הוא ממש הסמל של אין שום יאוש לעולם. והצחוק הוא מזה שרואים שיש הנהגה למעלה מיכולתינו והשגתינו, שאין לנו שום תפיסה בו, ומזה אנו באים לצחוק. וגם בתקיעת שופר בראש השנה, אנו מסירין ושולחין את המשפט שלנו להנהגה עליונה לאימא עלאה, למעלה מקטנות של הנהגת עולם הזה כמנהגו. ולכן בפתק הקדוש יש אותיות כמנין יצח"ק.
ובגמרא מס' שבת (פט:) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב (ישעי' סג) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, לעתיד לבא אומר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי, אומר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך, אומר אימא ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו, אומר לו בניך חטאו, אומר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך, אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, אומר לו ליצחק בניך חטאו לי, אומר לפניו רבונו של עולם בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם – שבעים שנה. דל עשרים דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין, דל חמשה ועשרין דלילוותא פשו להו חמשה ועשרין דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא, פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כלם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עלך, ואם תמצא לומר כולם עלי, הא קריבית נפשי קמך, פתחו ואמרו כי אתה אבינו, אומר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק קב"ה בעינייהו, מיד נושאין עיניהם למרום ואומרים אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, ע"כ. והנה לעיל בגמרא יש מ"ד שאפילו יצחק אבינו אינו יכול להגן על עם ישראל, ואז בא רשב"נ בשם ר"י ואומר שאע"פ שעם ישראל מייואשין מצד אברהם ויעקב, יצחק – בחי' רבינו הקדוש, מגן על עם ישראל. ועד שמקלסין לרבינו נ נח נחמ נחמן – מקלסין להאומן של העולם – מאומן.

כא:לד ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. ימים רבים ע"ה בגמטריא שמחה, וכו' עמש"כ בפרק 370:ג.

כב:א ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. ויהי אחר הדברים – התורה הקדושה מרמז לנו לעיין בסופי התיבות פה, האלה' והאלהים' נסה' את' אברהם', ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ואח"כ הש"י אומר לאברהם קח וכו', קח בגמטריא נ נח.

כב:ה שבו לכם פה, עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ותראה ש"לכם" אותיות מלך, ושבו, זה לשון שבי, כי פה אברהם כבש את ישמעאל ואליעזר להיות עם החמור, וזה גם ענין של הר”ת שלף, בחי' שלף את הנעל, לסלק ולהשליך את החומריות. ועוד שלכ"ם ר"ת מוח לב כבד, שהם הכסא לנפש רוח נשמה, שהם שורים בהשלשה רווחים שיש בין נ נח נחמ נחמן, ופה, זה הפה, מאומן.
ואגב על הפסוק הזה יש כמה פרפראות בס"ד
ונשובה אליכם, אליכם בגמטריא 101, רמז על החזרת הלימוד מאה ואחד פעמים (חגיגה ט: עה”פ במלאכי (ג:יח ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו). וכעין זה ממש תמצא בבעל הטורים בשמות (לב:לד, וגם פה כתיב נלכה, וממש כמו שהוא ז"ל כתב. וגם כאן יש להעיר שכתוב ונלכה וכו' ונשתחוה, שזה בחי' הלכה וקבלה, כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה יא). וגם א"ש מה שכתוב ואני הנער נלכה עד כה ונשובה אליכם, כי נלכה עד כה זה בחי' לימוד עד מאה פעמים, כי עד כה עם הכולל בגמטריא מאה, ואז ונשובה עוד אליכם, 101 פעם! ובזה יש לפרש דברי חז"ל בין עובד אלהים לאשר לא עבדו, שמילת לא יש לפרשו לו, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק בכל צרתם לו צר, היינו החילוק בין עובד אלהים זה אברהם אבינו, לאשר לו עבדו, בחי' עבדיו של העובד אלהים, עבדו של אברהם אבינו, אליעזר, וישמעאל בנו.
ואני והנער נלכה עד כה, ע' בפרש"י שני פירושים, כי גם הביא מהמדרש מפאת קושי הפירוש. ונראה שיש פה עד רמז כי "עד כה" בגמטריא 99 שזה היה הגיל של אברהם כאשר קיבל את הבשורה ששרה תלדי את יצחק.

כב:ו, י המאכלת: אברהם אבינו לקח "מאכלת" לשחוט את יצחק, דהיינו סכין, וחז"ל דרשו למה נקרא שמו מאכלת, מפני שאנו אוכלים משכרה עד היום הזה. והנה גם יש לראות ש,מאכלת' היא ר"ת (תהלים - הלל) מ'ה א'שיב ל'ה' כ'ל ת'גמולוהי א'לי, שזה ענין של שירה והודאה להשם יתברך. וכן בתפלת שחרית בברכה ראשונה של קריאת שמע אנו אומרים, ת'מיד מ'ספרים כ'בוד א-ל, ר"ת מאכלת (עם כל המלה האחרונה, וכן מצאתי בקדמונים שיכולים לעשות את זה), שזה ענין של שיר ושבח והודאה להשם יתברך.

מאכלת בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כב:טז ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך.
הראשי תיבות של: ויאמר בי נשבעתי נאם, בגמטריא נ נח, והראשי תיבות של: ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען, בגמטריא נחמן. נאם ה' כי, עם הכולל, בגמטריא נחמן.
בי נשבעתי. נש"ב של נשבעתי, ראשי תיבות נחמן בן שמחה, ונשאר: ביעתי, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.
נשבעתי (נאם ה') כי יען, אותיות היסוד עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
בנך את יחידך, ראשי תיבות כראשי תיבות ישראל בער אודסר.


נ נח נחמ נחמן מאומן

Wednesday, October 24, 2018

Revealing Comedy

HH Rabbainu revealed in his Stories of Ancient Times, of a Humble King, that everything about the country can be discerned from the comedy there, and this profound insight is becoming glaring in the American comedy seen which became an outright platform for liberal vices with the occasional rebuttal.
Na Nach Nachma Nachman MayUman

Tuesday, October 23, 2018

ח"י חשון - הילולא של סבא ישראל דב אודסר ז"ל

ב"ה

הילולא של סבא ישראל בח"י חשון מכוון ממש להילולא של רבינו הקדוש בח"י תשרי, כי ח"י תשרי הוא יום ד' של סוכות, וידוע (חיי מוהר"ן קיד) שרבינו כאשר ישב בזלאטיפאליע וקם עליו הקטרוג של השפיילא זיידא, רבינו עסק אז בתיקון חטא ירבעם בן נבט (וזה ענין זל זלאטיפאליע, שהכסף – זלאטי – חשוב כאבנים – פאליע, שזה היה בימי שלמה אחר שהוא כבר התחיל לחטוא, וירבעם הוכיחו, וראוי היה להחזיר את העטרה ליושנה, אלא שהוא חטא יותר). והנה ירבעם בן נבט עשה חג סוכות בחשון (מלכים א:יב:ל) להספיק לעמו שלא ירצו לצאת לירושלים, נמצא שסבא ישראל נפטר ביום ד' של חג הסוכות של ירבעם. וכנראה היה בפטירתו גם כן תיקון של השפיילא זיידא וירבעם בן נבט, וכבר יש אזנים להבין ענין הטעות שכמה טועים אחרי סבא ולא הולכים לאומן, ודוק (עוד רמזים בתאריך הילולא של סבא ישראל עמש"כ על אדיר במרום עמ' י-טו שח"י חשון הוא התחלת המ' יום של המבול, ועה"פ שלח נא ביד תשלח - שמות ד:יט).


נ נח נחמ נחמן מאומן

Monday, October 22, 2018

The Five Levels of Pleasure and Peace - a few ideas put together


The Five Levels of Pleasure is a hierarchy that the late Rabbi Noach Weinberg (my grandfather’s younger brother) devised which delineates each level culminating with the highest level of the pleasure of the Divine. Already on a lower level of pleasure, the pleasure of having children, my uncle points out that people don’t know how to capitalize on this pleasure, and life goes by bereft and often even on the contrary, people are greatly pained by their children. So my uncle introduces the Yiddish word: kvel, which means to simply sit and reap in the sensation of the goodness being graced before you, like when a one looks lovingly at someone, kvelling is the practice of doing just that. This is really beautiful, and when it comes to the highest level of pleasure of the Divine, one really needs to do this, and in this sense it is classically known as divaikus (clinging, bonding, attachment).
So after such a beautiful presentation proving and selecting divaikus as the highest pleasure and purpose of intent, and also pointing out how people categorically ignore and do not even know to capitalize on the real pleasures, and pointing out the need to do things like kvelling, one would think, ok this guy has it all figured out he must be putting it into action. But no, not in his institution of Aish Hatorah, or in any institution that I know of today (with the exclusion of meditation and yoga, which maybe some can consider to be an attempt at divaikus), do they have a program to proactively seek divaikus. There are sessions for all types of subjects and studies, even sessions to teach of divaikus, but to actually commit to achieving and even living a life of divaikus everyone shirks away.


Peace, everyone knows that you can’t force peace, force and peace are opposites. Some people try to get around this by trying to cultivate peace with incentives, to make it worthwhile for both parties to be at peace. But what type of incentive can rival the vitality and the industry of hatred? Money or sensual pleasures, are often very insufficient to keep hate at bay. And when the money and pleasure are coming from people whose lives are so empty and meaningless, what appeal do they have? The recipient can hope to gain the “good life” of the donor?!
So ultimately peace has to come from each individual, first one must gain inner peace, peace in his home, and then he can pray and promote peace in the world (-see this in Likutay Moharan, Torah-lesson 14). Also when a person reaches a standard of living which has a vitality much more powerful than hatred, then just his presence alone will force the other side to submit to him. In the Story of Ancient Times of the Seven Beggars, Rabbainu revealed different aspects of his good life that he had, these are not only incentives for peace, but they actually induce peace, because without the teeth to actually dig into these paradigms that Rabbainu revealed, one will only be able to shirk away humbled. It has been said that when a person see someone very great, in his mind he sees a reflection of himself. This is true of seeing a great person whose greatness is superficial and self aggrandizement, such a great person who knew how to successfully achieve the empty pleasures of this world. When looking on such a great person, a person will see in his mind a reflection of his own self. However when a person looks at a truly great person, then he will see how much he himself is in the dark and how his own personal immense deficiencies. So the more people up their game and begin to achieve the true pleasures of life, the pleasures of the Divine, the more everyone else will follow suit, and the more peace will reign.


Na Nach Nachma Nachman MayUman!

במה משיח יותר מרבינו?!

ב"ה
רבינו אמר (חיי מוהר"ן רסו) כל מה שמשיח יעשה טובות אני יכול לעשות רק שהחילוק היא שמשיח יגזור אמר ויקום אבל אני איני יכול לגמור עדיין ע"ש.
ויש לראות רמז לזה במה דאיתא במסכת פאה (ירושלמי פ"ח, והובא בלקוטי מוהר"ן תורה כג) טבין חמשין דעבדין ממאתן דלא עבדין. וי"ל דחמשין זה בחי' משיח"ן, אותיות דין כאותיות דין. ומאתן זה בחי' רבינו, מאתן בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והענין שמשיח בחי' חמשי"ן דעבדין, ורבינו בחי' מאתן דלא עבדין.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Sunday, October 21, 2018

Yaakov Weinrot's Breslov dance parting from this world


HH

Yaakov Weinrot was the attorney of Bibi Netanyahu, he passed away last week. Before he passed away he gave a public address in which he discussed the meaning of life, he sited profusely from all types of philosophers, until he got to tachlis (-end purpose), and discussed some of the foundations of Rabbainu as they are presented in Likutay Moharan (he called the teaching “Torah 64” – the way Breslovers refer to the teachings, as opposed to the unfamiliar who would refer to it as “siman” or the likes. Obviously he was very invested in the study of this holy book). This lecture can be found on the Youtube, from what I understand – by just typing in his first name יעקב, Youtube will already suggest this video, because B”H it went kind of viral, and it has been shared and liked thousands of times on Facebook. Here is a person who merited right before he passed away to greatly sanctify the name of Hashem by revealing Rabbainu to the masses.
Before he launched into the teachings of Rabbainu he made a disclaimer that maybe only 50-60 people really understand Rabbainu and that Breslov is not about dancing in the streets and giving out books. However, from the little synopsis of his lecture which I read, it appears that his conclusion from what he learned from Rabbainu, is that there are no real facts which force and hold a person to any intellectual truth, just, every truth has a melody and poetry which every person sings in their own way, and the main thing is the joy of the melody. [Forgive me if I didn’t capture his point completely, but I’m doing the best I can on the little I have to go on….]. Based on those conclusions, the dancing in the street and distribution of the holy books is the paragon of living the poetic joy of the Torah, and I think it is fair to assert that his opening remarks dissing the commoners of Breslov was just to make the listener feel special that they would be privy to something elite, and also that they shouldn’t feel threatened that they were being lured into something they might look down upon, or maybe they even hold themselves superior to such practices. Ultimately, his speech which he delivered shortly before his passing, when he was already extremely terminally ill, weak and trembling, was his own little dance for Rabbainu. May he merit to sing and dance Na Nach Nachma Nachman MayUman in heaven with the rest of the righteous.

Na Nach Nachma Nachman MayUman!

The right balance to introduce HY into your life


HH

Rabbainu made a big revelation in the beginning of the second volume of Likutay Moharan. The holiness of the Temple is not because HY constricted Himself to be there, rather since the temple is so beautiful and magnificent, HY extends holiness there. The difference here is extremely profound to the way we live our lives.
Man is created in the image and design of the Temple, and the big question is how he will merit to have HY preside-reign-pervade in and over his little Temple. There is one school of thought held by the scholarly, that almost rules out any real association of a person to the Divine Presence. They do not G-d forbid deny that G-d dwells in the world and that good deeds and Torah learning earn His attention and companionship, but they see this relationship as something beyond a person’s grasp to actually work on it directly, it is something that they consider a Divine consideration not something mere humans can understand, whomever or wherever HY deems worthy for reasons and considerations only He can fathom, there He will be.
The Baal Shem Tov came to dispel such despair, self-abasement, and false humility. The Baal Shem Tov crusaded to make known that even the most distant and alienated person can and should have a very intimate relationship with HY, and can very readily merit to have HY preside over his life, fully interacting with him in all his affairs.
Rabbainu revelation here cements the foundations for a person to be a Temple mamash. As long as people are mistaken to believe that the Temple held a special constriction of HY, then it is certainly out of reach, sure we must believe and do what we can to do His Will and only His Will, but we have no real connection to Him, for HY is completely above any paradigm of His creation, and according to this mistaken opinion that the Temple is a special constriction, that means that the only special connection one can have with HY, is for HY to make a special constriction for Him, and who can merit to such a thing? So this school of thought does their best to trek through life, doing the mitzvos and Torah as best as they can, hoping that they are fulfilling the Divine Desire, and that they will merit to ultimately be with HY. However, in truth, the Temple is not a special constriction of HY, for HY constricted Himself to be the very space of all creation, and the Temple exists in this space, and only because of its beauty, its special design and configuration that HY revealed in the Torah, because of this magnificence HY draws extra special holiness to preside-reign-pervade there. Knowing this a person can understand that the more he grooms himself, fixing his character and his fulfillment of the Torah and mitzvos, the more he will merit directly to draw extra special attention and holiness from HY.

May we merit, in the merit of Na Nach Nachma Nachman MayUman!

Saturday, October 20, 2018

כותל המערבי - מקום של מלאכי הקצף והטומאה?! נ נח

ב"ה

המקום שכולם באים עכשיו להתפלל ליד הכותל המערבי, במהרה בימינו בביאת בית המקדש כל השטח שם יהיה בכלל הר הבית. כי המדות של הבית המקדש השלישי העתידה, והר הבית מבוארים בספר יחזקאל והם לא כמו המדות של שני המקדשים הראשונים.
והנה בבית הראשון לא היה חצר העזרה מקוף את ההיכל והדביר, מה שאין כן בבית המקדש השני והעתידה החצר יהיה סובב את כל הבנין גם לאחוריו י"א אמה. וביאר הענין כתב הרמח"ל בספר משכני עליון (גנזי רמח"ל עמ' קפד-ה) ז"ל:

ולמה כך? אלא מפני שלאחורי המקדש נמצא מקום למטה למטה אל מלאכי הקצף והטומאה, ולכן לא סבבה שם החצר, שלא לתת להם חלק כלל. אבל לעתיד לבא יטהר העולם והאלילים כליל יחלוף, ומה שישאר בטהרה ישאר. וזה הענין נתבאר בפסוק: "כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה וגו'", ועל כן תסוב החצר לכל הצדדין כי אין מונע, עכ"ל.

הרי מבואר שמאחורי בית המקדש יש מקום של כוחות הטומאה, ובזמן בית ראשון היו צריכים לקצר את שטח בית המקדש שלא ימשך לתוך אותו מקום שלא ליתן להם כח ח"ו. רק לעתיד לבוא הכל יתהפך לטוב. ונמצא אולי שהיום כל מה שאנחנו באים להתפלל שם זה ממש על אפם וחמתם של אותן כוחות הטומאה, ואנחנו פועלים בזה להכניע את כל הסטרא אחרא להיות כפוף תחת הקדושה. וזה מגודל עומק ההשגחה שהשם יתברך סיבב שכל השנים בגלות עם ישראל באים בתמימות ובמסירוות נפש להתפלל דייקא בכותל המערבי, ובזה מכניעים את הסטרא אחרא ומכינים את הגאולה.

ובאמת השכינה לא זזה מהכותל, וכבר בבית שני היה החצר מקיף (וע"ש בספר הנ"ל שקצת מהבית שני בנוי כמו השלישי וקצת כראשון ע"ש ביאור הענין), אכן בבית שני היו כפופים תחת אומות העולם, אז יתכן שבעל כרחך היו צריכים לחלק להם, ועם כל זה השכינה עמדה להם. ואכן כל עוד שקיים הטומאה והקצף בעולם בעוה"ר אותו מקום שמאחורי בית המקדש לכאורה עוד יונק מכל מה שבא לידה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Wednesday, October 17, 2018

פרשת לך לך - רמזים מהספר לקוטי נ נח

ב"ה

פרשת לך לך

יב:א ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.
לך לך. עמש"כ סוף פרק 70. [אגב מעניין שבג' פרשיות הראשונות של התורה מתחילים עם כפל הלשון: ברא"שית ברא, נח נח, לך לך]. וע' בלקוטי הלכות (גנבה ה:ז) ומש"כ בפרק 260.
במדרש הנעלם – זוהר של פרשת לך לך יש את הענין של סבא של הפתק עיין שם.

הסופי תיבות של: מארצך וממולדתך ומבית אביך אל ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ו"מבית אביך אל" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם הה' תיבות.

יב:ג ואברכה מברכיך. בגמטריא בוכ"ו (וסוד זה השם פירשו בזוהר – ב'רכה ו'חסד כ'ח ו'משפט, ר"ל השכינה – ברכה, בראש הג' אבות, שהם סוד חסד כח משפט, בסוד חסד דין רחמים) נ נח נחמ נחמן מאומן.

ונברכו בך כל משפחת האדמה. משפחת עם האותיות בגמטריא: בשם נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:ד וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך: הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן. הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. גם ב"צאת"ו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:ו ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז. הסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן: ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון. הראשי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:יז וינגע ה' את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם. אותיות היסוד של פרעה נגעים גדלים ואת ביתו, עייאת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן הסופי תיבות הממתו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! וינגע י- בגמטריא נחמן ע"ה. וכן הראשי תיבות של וינגע י' את פרעה נגעים ע"ה בגמטריא נחמן. ע י-ה-ו-ה את פ בגמטריא התקע"א ע"ה שנה שנפטר רבינו. וינגע י' את פרעה, ראשי תיבות בגמטריא אומן. אותיות היסוד - גואע בגמטריא יסוד. ו"ה את פ - בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ה את פר ע"ה בגמטריא התרפ"ב. ת פרעה בגמטריא תשנ"ה שנת פטירת סבא ישראל. סופי תיבות ביתו על דבר שרי אשת אברם ע"ה בגמטריא התרפ"ב.

יב:יט - לאש'ה ועתה ה'נה - הועתהה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.  הנה אשתך בגמטריא התשעו. קח - נ נח - ולך - נו!

יג:ב ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. ואברם מאד במקנה (בלי המילה: כבד), בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:ג וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי. הראשי תיבות שכל כל הפסוק, תפ"ה, ועם ראש התיבה של המילה שלפניה – ובזהב, הרי תצ"א בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
הסופי תיבות של: אהלה בתחלה בין בית אל, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:ו ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו. הראשי תיבות של: יחדו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אתם הארץ בגמטריא אמר נ נח נחמ נחמן מאומן. הארץ לשבת סופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יד:יג ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית אברם. ויבא, זה בחי' י'שראל ב'ר א'ודסר בעל הפתק. הפליט, זה בחי' י' הלפ'רן ט'שק (המכונה כן על שם שהיה תמיד שמח) – ר' ישראל קרדונר (הילולא שלו ט' חשון). ויגד, בחי' להגיד לך שכתוב בפתק. אברם, בחי' השיר שהוא א"ב – פשוט כפול, רם – הגמטריא של הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן. גם אברם רמז על ר' מ'שה ב'רסלבר שמסר את המסורה של ברסלב לר' ישראל קרדונר. העברי, עברי עם האותיות בגמטריא נחמן מאומן. והוא שכן באלני – באלני עם האותיות והכולל בגמטריא אומן. ממרא, עם האותיות בגמטריא נחמן מאומן. אשכל, עם האותות בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. והם בעלי ברית אברם, הסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יד:יד וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו. נשב"ה, ר"ת ה'רב נ'חמן ב'ן ש'מחה. 'את חניכי'ו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. 'ילידי ביתו' עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טו:ב ויאמר אברם א"י מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר. ערירי, זה חסר א' מהגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן, 'בן משק' הוא א' יותר על הגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן. והס"ת של 'הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר' גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. גם הר"ת של 'י-ה-ו' מה תתן לי ואנכי הולך' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טו:טז ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה. דור רביעי ישובו, זה הענין של השיר שחוזר על עצמו ארבעה פעמים, שזה בחי' שלמות הדיבור, כמבואר בלקמ"ת תורה ב', ששלמות הדיבור ברבוע ע"ש, ולכן דור רביעי זה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם עשרה של עשרה מיני נגינה, וזה "כי לא שלם עון האמרי" כי אין שלמות להאמרים רק על ידי השיר פשוט כפול שלוש רבוע. ועל כן ישובו הנה. זה אותיות יהו"ה משולב עם האותיות נב"ש - נחמן בן שמחה, שהוא בעצמו זה השיר, שמחזיר כל העולם להשי"ת.
ונראה שיש בזה רמז ג"כ להעלאת הציון של רבינו לירושלים, כי הר"ת של התחלת הפסוק הם יר"ו, והם צריכים להיות של"ם בשלמות האמורים כנ"ל. אז הר"ת שמפסיקים הם הר"ת כלה, בחי' כלה כל הקיצים. ובסתמא יש פה סוד על מה באמת מעכב ומה לעשות שהשי"ת יאיר לנו ויזכה אותו בב"א. ושוב עמדתי על עוד נקודה, 'האמרי' עם ש"ל זה ירושלם (בכל התנ"ך חסר), וש"ל זה ראשי תיבות שכבת זרע לבטלה, כידוע שהשיר נ נח נחמ נחמן מאומן הוא התיקון לעון זה. וזה כי לא ש"לם עון האמרי עד הנה, הנה עם האותיות והכולל, בגמטריא סבא. גם 'עד' ע' פעמים ד' עם המילה 'עד' בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הנה, להביא אותו לארץ ישראל בב"א.
והנה עכשיו יצא לאור ספר אוצר נחמני (זכרונות של נ.י.ב) וכ' שם אות קסג ז"ל עוד שמעתי מרבי גדליה ברגר ז"ל, כששאלתי אותו מה שרבי אברהם בן רבי נחמן ז"ל כותב בבאור הלקוטים דף מב ע"ב שבהיותו על ציון מוהרנ"ת ז"ל בברסלב בא אצלו במחו ענין נורא על ארץ ישראל. ואמר הנ"ל ששמע ממנו שהתנוצץ אז במוחו הפסוק "ודור רביעי ישובו הנה." ואמר על עצמו שהוא דור רביעי מרבנו ז"ל אשר גלה גדל קדשת ארץ ישראל ושאי אפשר להיות יהודי עולה מדרגא לדרגא בלי זה וכו' (היינו: רבנו ז"ל, ומוהרנ"ת ז"ל, ור' נחמן טולטשינער ז"ל, ובנו ר' אברהם ז"ל). ועל כן התישב בארץ ישראל בהיותו צעיר לימים רק בן ארבעים וחמש שנים עוד קדם היותו בן ששים, ואלו תלמיד מוהרנ"ת ובו רבי יצחק ז"ל באו לגור כאן אחרי היותם בני ששים. ובזה הדבר הוא חושב עצמו לדור רביעי מרבנו ז"ל, עכ"ל. ויתכן מאד שבאמת התנוצץ במוחו שצריכים כבר להביא את הציון של רבינו הקדוש לארץ ישראל, וכמו שהארכתי למעלה מהפסוק הזה.

טו:יז ויהי השמש באה 'ועלטה היה והנה תנור עשן' הראשי תיבות עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והנה תנור עשן ולפיד אש 'אשר עבר בין הגזרים' האלה. הסופי תיבות ררןמ ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אש'ר עבר בי'ן – רעברבין - עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יז:א התהלך לפני – עם הכולל בגמטריא פני נ נח נחמ נחמן מאומן.

יז:ד אני הנה בריתי אתך -- והיית לאב המון גוים. ס"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וע"ש בר"ת אותיות גאולה.


יז:יז ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, בת עם עוד תשעים זה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה, וי"ל שהלבן מאה שנה יולד רמז על הפתק שהגיע יותר ממאה שנה אחר פטירת רבינו. וע' בפנים מש"כ על ענין שכל השומע נ נח זוכה לצחוק דקדושה (פרק 370 אות ו, וע' ברמזים קעג, רלג),

נ נח נחמ נחמן מאומן

פדות שלח לעמו - רבינו נ נח

ב"ה
תהלים קיא:ט פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו.
פדות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
שלח לעמו צוה לעולם בריתו קדוש - הראשי תיבות בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

קירות הלב - רבי ישראל קרדונר - ט' חשון

ב"ה שיחות הרן אות לט - ראוי שירגיש צרת יחיד וכל שכן צרת רבים חס ושלום בלב.... ואם אינו מרגיש צריך להכות הראש בקיר, בקירות לבבו... עיין שם. קי"ר ראשי תיבות רבי ישראל קרדונר. נ נח

כי לא תשכח מפי זרעו

ב"ה

לא:כא והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי.
כי לא תשכח מפי, הראשי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, כי רש"י פירש שזה הבטחה וכו', ורבינו הקדוש גילה בריש לקוטי מוהר"ן לפני תורה א', שהבטחה יתקיים על ידי רבי שמעון שהוא "זרעו" של יוחאי ששמו רשום בהסופי תיבות, אכן העיקר שהכל תלוי בו זה רבינו בעצמו, "זרעו" עם שני כוללים (כמו שכתב ר' אברהם אבולפיא שעל כל שני אותיות יש למנות כולל, וכן מצינו בכתבי האריז"ל) בגמטריא נחמן מאומן, והעיקר על ידי השירה שלו, בחינת וענתה השירה הזאת, "לפניו לעד" עם התיבות בגמטריא רפ"ב (וכן הסופי תיבות של: יצרו אשר הוא עשה היום בטרם, אי נמי: אשר הוא עשה היום בטרם אביאנו, בגמטריא רפ"ב), תורת אזמרה, שהצדיק בונה את הניגון והשיר על ידי הנקודות טובות שמוציא בעם ישראל, כי לא תשכח מפי, ר"ת נ נח נחמ נחמן מאומן כנ"ל. כי ידעת את י'צרו א'שר ה'וא עשה היום, ראשי תיבות אי"ה, התורה של רבינו הקדוש המקביל לתורת אזמרה, בחינת אלפיים אמה תחום שבת כמו שכתב מוהרנ"ת, והוא כנגד תוקף היצר שמוציא את האדם לגמרי מן העולם רחמנא ליצלן, עד שלא נשאר לא אלא לצעוק איה מקום כבודו.
והסופי תיבות של: את יצרו אשר הוא עשה היום בטרם, בגמטריא תרפ"ב, וכן "עשה היום בטרם" בגמטריא התרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק הקדוש. וזה אביאנו, אב"י ראשי תיבות ישראל בער אודסר. וזה "בטרם אביאנו" כי אביאנו בגמטריא שבעים, ובטרם, זה ב' טרם, היינו עוד שני שנים קודם השבעים שנה, הרי ביחד שבעים ושנים שנה שסבא חי אחר שהוא קיבל את הפתק (תמוז תרפ"ב – חשון תרנ"ה), כי כן ראוי לחיות כנגד ע"ב נימין של השיר של חסד שנתגלה על ידו. וזה – אשר הוא עשה היום, עשה כתיב חסר משמע שלעבר שכבר עשה בחייו, עושה עם הכולל בגמטריא ח"י חשון, יום פטירתו של סבא ישראל. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

ברכות השחר: ברוך את ה' אלקינו מלך העולם רוקע הארץ על המים

ב"ה

רוקע הארץ על המים. הארץ על המים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

Sunday, October 14, 2018

לכבוד הילולא של רבי יהודה החסיד (ו' חשון - הלילה ומחר) - בענין סיגופים

ב"ה

בענין מה שאמר רבינו (שבחי הר"ן אות כד) שהוא עשה כל הסיגופים הנמצאים בכל הספרים.

שאלה גדולה שהיה לי כמה שנים, איך רבינו אמר שעשה את כל הסיגופים, והלוא בטח הוא לא עשה דברים כמו שרבי יהודה החסיד כותב על אחד שעמד ערום לפני הדבורים וכו', כי דבר כזה אי אפשר לעשות בלי שידע השכונה.... אז דחקתי ליישב שאולי במחשבה וכו', אבל עכשיו עם יישוב הדעת בס"ד לכאורה התירוץ הנכון והפשוט הוא שכאלו דברים שצייר רבי יהודה החסיד לא כיוון עליהם רבינו כלל, והם לא בכלל סיגופים אלא בכלל תיקון על חיוב מיתה, וכמעט שמתירים את עצמן למיתה ומקבלים למות ממש, ולא זה בכלל הסיגופים שהם סתם להגביר כח הנשמה על הגוף.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Hilula of Rabbi Yehuda Hachasid - 6 Cheshvon (Tonight-tomorrow) - MORTIFICATIONS

HH

This post is an excerpt from the book The Praises of Rabbi Nachman of Breslov, article 24, in honor of Rabbi Yehuda Hachasid.


Also they understood from his words that he spoke with them, that in his youth when he toiled and labored for the service of Hashem, he had many (many) types of mortification, and according to what was heard and understood from his words, (that) he had all types of mortifications that there are in the world, be it rolling in the snow[1] etc. and so forth[2]. And he said, that the mortification of restraining oneself not to scratch oneself at all, this is the overly greatest mortification, that is, when a person is being bit (-irritated) by the things found close to his skin, and it is the way of everyone to scratch themselves whenever they feel the biting (-itching); and he accepted this as a mortification, to force himself not to scratch at all, not with his hand, and not with his body, and not with any limb, and he said, that this is a very great mortification, for the person is inert, and then the biting/itching grows stronger, and he is forbidden to move his hands or any limb, just to feel every bite in his mind, and it is a very great mortification. (And I have already heard this from other people, that this is a very great mortification). And he of blessed memory did everything, all the types of mortifications that there are in the world, and everything - with temeemus (unfeigned wholesomeness, wholeheartedness, simplicity, sincerity) and truth, until he merited to what he merited, fortunate is he.



[1] See Samuel (2:23:20) and the Talmud, Brachos 18b. The Arizal revealed some secrets regarding this mortification in Shaar Ruach Hakodesh, rectification 22 (R.A.K.). The Rishash revealed more secrets about it, and there are various allusions to this in the Scriptures. A famous rabbi once told me that the main intent of this mortification in particular and many of them in general is to shock the body so that the soul breaks free. However, various places in the holy teachings of our Sages and Rabbainu prove that the pain and self-sacrifice itself is the main goal. However, see Likutay Moharan 170, that through suffering the soul is enlarged.
[2] This needs further study, because there are some very wild mortifications brought down in the holy books which Rabbainu was definitely aware of, e.g. Rabbi Yehuda Hachasid (Sefer Chasidim 167) praises someone who stood naked by a beehive and was stung all over his body, and when he recovered he did it again. This would be almost impossible to do without anyone knowing. Perhaps Rabbainu did this on a lower scale, or there is a secret to this perhaps on the lines of what is revealed in Likutay Moharan, Torah-teaching 193, that a person can visualize upon himself the four capital punishments so vividly and realistically, that he will actual feel the suffering, and will be in actual mortal danger of dying.
After some contemplation B.H. it occurred to me that the aforementioned mortification brought down by Rabbi Yehuda Hachasid was done as an atonement and rectification for adultery, and all similar drastic mortifications especially when they are life threatening probably do not come under the category of regular “segufim” (mortifications) which are done to weeken the physical desires of the body and so forth, whereas these severe tasks were intended literally to flirt with death to absolve the person of the sin, culpable of death, which he transgressed, even open to the possibility that he might in fact die. Thus we can assert that Rabbainu did not mean that he did mortifications of that sort.



Na Nach Nachma Nachman MayUman!

Whimsical Fantasy of a Guy Beating Temptation

HH
Imagine
A guy is tested, so he turns to the Evil Side and says, if I am going to sin G-d forbid, let it at least be with someone beautiful, so the Evil Side obliges, leaving him alone for a bit until shortly thereafter he proceeds to challenge the guy by means of an extremely beautiful woman. So the guy turns to HY and says, such a test with such a beautiful woman is worthy of a true Torah sage, how can a simple person like me stand a chance? So HY acknowledges his argument, and holds of the temptations of the Evil Side for a bit, while he super expedites the guys total mastery of the entire Torah, where upon the guy is again faced with the challenge of the Evil Side. So the guy turns to himself and says, such a Torah scholar and such a successful escapee, certainly it does not become me to fall now. And the guy prevails.
End of Story.

Na Nach Nachma Nachman MayUman! 

Saturday, October 13, 2018

ספר המדות: כשאתה רואה שקרן, תדע, שגם המנהיג של האיש הזה שקרן

ב"ה

ספר המדות, אמת ב:ג ז"ל כשאתה רואה שקרן, תדע, שגם המנהיג של האיש הזה שקרן, עכ"ל. ולעולם היה קשה לי כי יש כאלו שקרנים גדולים כידוע כי הם מפרסמים את השקר שלהם בריש כל גלי. והרי הם טוענים שהמנהיג שלהם הוא סבא ישראל, ואיך יתכן?!
אכן עיין בלקוטי מוהר"ן תורה יב זה לשונו (אות ג) אבל תלמיד חכם שד יהודי אינו רואה כל אלה ואינו שומע שמע בן אחותו. ויאמר לו אחי אתה – שלבן חושב ואומר, שגם התנא לא אמר תורתו אלא בערמימיות, ואין בה שום צד כשרות, וחושב שהוא אחיו ברמאות, שכלו רמאות, חס ושלום וכו' ע"ש. הרי מבואר הענין שכבר הוא קיים בכל הלומדי תורה בערמימיות, שעל אף שהם כאילו תלמידים של הצדיקים שהם לומדים תורתם, הם אינם תלמידים אלא של דמות שקרן שבודים מלבם. וזה כעין מה שרבינו אמר על החולקים עליו (שיחות הר"ן קפב) ז"ל עלי אין חולקים כלל, רק הם חולקים על מי שעשה כך כמו שבודים החולקים עליו, ועל איש כזה בודאי ראוי לחלק. כלומר כי החולקים בודים עליו כזבים ושקרים אשר לא עלו על לבו שעשה כך וכך  מה שהכל שקר וכזב, ועל איש כזה שעשה כך כמו שאומרים הם, בודאי רואי לחלק. נמצא שעליו אינם חולקים כלל וכו' עיין שם. וכן הוא הדבר ממש לעניננו, שאלו השקרנים אינם תלמידים של שום צדיק, רק תלמידים לאיזה דמות שקר שהם בדו מלבם.
אכן לפי זה מה שרבינו קבע בספר המדות הנ"ל כשאתה רואה שקרן תדע שגם המנהיג שלו שקרן, לא כל כך פשוט, כי איך תדע באמת מי המנהיג שלו, אם זה מה שנראה בחוץ הרבי שהוא הולך אליו, או שאותו רבי באמת חף מפשע והוא אמיתי, דאילו המנהיג של השקרן הזה הוא איזה דמות שהוא חתך ובדה לעצמו. ואולי באמת בשביל זה רבינו הקדוש האריך בדיבור הזה וכתב: תדע שגם המנהיג של האיש הזה, והיה יכול לכתוב בקצרה (וקיימא לן שלעולם צריכים לקצר כידוע) תדע שגם המנהיג שלו, ולמה כפל את עצמו וכתב באריכות: המנהיג של האיש הזה, אלא שבא ללמד שזה לא הולך כפי שטחיות הראיה מי שנראה כרבו, אלא כפי מי שבאמת המנהיג והרב שלו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

האלף לך שלמה - סוף שיר השירים

ב"ה
האלף לך שלמה, היינו להוסיף "האלף" ל"שלמה" והרי הוא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!
שלמה ומאתים לנטרים את פריו. הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן "מאתים" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
ועוד רמזים בלקוטי נ נח.

Friday, October 12, 2018

תורה רפב - אזמרה - האם ניתן לעשות את זה על מת

ב"ה

תורה רפ"ב אזמרה – כבר הבאתי יסוד וביאור עמוק לתורה זו מהרמח"ל בדעת תבונות חלק ב' אות סב [ז"ל יתרצה המאציל יתברך שמו שהבחירה המועטת הנמצאת באותם המצוות המועטות הנמצאות בפושעי ישראל, שהם באיברים פרטיים, תהיה ממשכת אחריה תיקון כל שאר האיברים כלם על ידי העונש, כי נפרד מהם הס"א על ידי העונש, בכח הבחירה הזאת הנמצאת בהם, ודי לו בזה, כי כבר גם הנהגתו כך הכינה מתחלה וכו' ע"ש]. ונראה לפי זה שיתכן אולי לעשות ולפעול התיקון של אזמרה אפילו על מת, משא"כ לפי שטחיות ההבנה של תורה זו, שנותנים כח להנקודה טובה להתגבר ולכבוש את כולו, הרי אחר פטירת בן אדם כבר עבר זמנו.



נ נח נחמ נחמן מאומן

Wednesday, October 10, 2018

רבינו אמר אני נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

ש"ס

ברכות
פרק ה
לב: ישראל בער אודסר, ר"ת אבי, והנה אביי בגמרא נקרא נחמני. וב"ה אצלנו רגילים לומר, שאביי יש לו עוד י', אז תהיה עודעשר (אודסר)!
והנה בגמרא (ריש פ"ה דמס' ברכות לב:) שרבה הוה בדח טובא ותמה עליו אביי תלמידו וכו', ואמר לו תפילין קא מנחנא. תפילין בגמטריא פתק, מנחנא, זה נוטריקון אני נ נח מאומן. והנה הרי"ף לא גרס את זה רק במעשה של רבי זירא ורבי ירמיה, ויתכן כי בודאי אביי היה עומד על זה מאליו, וי"ל עוד שלפי הרי"ף גם התלמיד יכול לומר אני נ נח נחמ נחמן מאומן, ולכן בודאי אביי לא תמה על כך, ואילו לפי הגירסא שלנו רק הרבי יכול (והתלמיד יכול להגיד רק בשמו – רבי נחמן אמר אני נ נח וכו'), אי נמי לפי הגירסא שלנו רק בחיזוק העבודה תבינהו כתיב.



נ נח נחמ נחמן מאומן

מדריגות שאי אפשר להשיג אלא על ידי מחלקת

ב"ה

חיי מוהר"ן אות תב, יש מדרגות שאי אפשר להשיג כי אם על ידי מחלקת, וביאר שם שזה כמו המים שמרים את העץ. ויתכן בזה, כי רבינו אמר שהשיג תכלית יחידה שביחידה, וכבר הקשינו על זה שהרי בזוהר הקודש כתוב שעולם הזה אי אפשר סתם להכיל היחידה, ולכן חנוך הסתלק. ועל כרחך צריכים לומר שרבינו היה יכול להלביש ולהסתיר את עצמו, וכל עוד שרוצים להשיג בדרגות ובחינות כאלו שהם בתכלית יחוד השם כאשר העולם עדיין לא ראוי, אי אפשר אלא כאשר מוקף במריבה ומחלקת בחי' פירוד, חושך וענן סביבו, ועל ידי זה נותן את האפשרות שהעולם ישאר כהוויתו ולא יעכב אותו להשיג את תכלית היחוד.
ועוד נראה כי השמים הוא אש ומים שני הפכים, וכן בלקוטי מוהר"ן תורה פ בענין יוסף ובחי' שלום שהוא התחברות החסדים וגבורות, אלא שצריכים מסירות נפש כדי להשיג את זה כמבואר שם, אכן כן הוא המציאות שזה שני הפכים ביחד. ולכן העובד את השם שצריך להגיע לזה בודאי ימצא את עצמו בתוך מחלקת, אלא שמצד העובד יהיה בשלום עם זה.


נ נח נחמ נחמן מאומן

אלה תולדות נח נח

ב"ה
אלה תולדות נח נח, והחיד"א גילה שזה מרמז על שני גלגולים של נח, ביוסף ובמשה. ושמעתי מיהודה ליב בן צביה, ש"יוסף משה" בגמטריא רא"ש בחי' הצדיקים שהם ראש בני ישראל, בחי' "נחמן (בן) שמחה" ו"שמעון (בר) יוחאי" שהם בגמטריא רא"ש.

[וידוע ששנות ימי האבות, 175, 180, 147 בגמטריא 502 – רא"ש עם הכולל]


נ נח נחמ נחמן מאומן

Ancient Nanach Graffiti

HH recently archaeologists found an etching from the time of the second temple - bce, it looks like it has Na Na NaCh engraved on it! 
They are saying it says חנניה, from Jerusalem. Chanania also spells Nanach from left to right.

Na Nach Nachma Nachman MayUman

Monday, October 8, 2018

מורא וכבוד להשם יתברך

ב"ה
במצות כיבוד אב ואם יש חיוב של כבוד ויראה, ופרשו חז"ל (קידושין לא: הובא ברש"י פרשת קדושים יט:ג) איזהו מורא לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא יסתור את דבריו, ואיזהו כבוד מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל, מכניס ומוציא, ע"כ. והספרים הקדושים כבר כתבו איך שמזה למדים איך שצריכים לכבד ולירא מהשם יתברך.
והנראה לענ"ד בזה. שמצות יראת השם, שלא ישב במקומו, זה בחי' היחוד שגילה הרמח"ל בספר דעת תבונות, שיחוד השם הוא תכלית השלמות שהשם יתברך מגלה מעצמו בהיות שהוא שולל כל האפשריות והכוחות ורצונות שיכולים להיות, ויש בזה דרגות של טהרה ונקיות של שלילות הכל, עד שעומדים על תכלית היחוד שאין זולתו. וזה בהתאם להיחוד הכי עליונה מהג' יחודים המבוארים בקיצור הכוונות של הרמח"ל (שלכאורה הם לעומת הג' יחודים שצריכים להביא הגאולה שמשיח גילה להבעל שם טוב כמו שכתבנו במקום אחר). והוא יתברך מקומו של עולם, ולא העולם מקומו, והאדם צריך לראות לא לישב במקומו וכו', אלא לייחד הכל להשם יתברך.
ומצות כבוד, זה בחי' היחוד השני, שבו הצדיקים הם מעמידים מצב השכינה בעולם. אי נמי אולי י"ל שהוא אפילו אחר היחוד העליון שבו שולל כל הזולת, יש להקים הסימנים כל אחד כפי בחינתו שבו מראה את היחוד הזה.

נ נח נחמ נחמן מאומן