Blossoms of the Spring - Letter 60: Rosh Hashana by the Rebbe

 Letter 60  

BH, 26^th of Elul, [5]721 (Thursday – Sep. 7, 1961), Tel-Aviv.

 

My heart, my precious one, Mr. Z. Shazar – who yearns and burns to the Tzaddik, the aspect of Messiah, who strengthens and gives courage to the Jewish soul even during the intenseness of its lowliness and blackness – within all the impurities and filth, and He selects and reveals all the good that is found in him, and He lights up in his mind the sparking of His Divineness. Much peace [unto you].

 

My precious and beloved just as my own heart, know that you do not leave my thoughts. Every day, and at all times, I arouse compassion by the Master of Compassion, so that He should have mercy on you, and He should rejoice your soul with His salvation – that everything should reverse for the good.

 

Thoroughly focus your heart and don’t forget all of God’s recompense that He has recompensed with you – loving-kindness and eternal truth the likes of this, that you have already merited to taste a bit from the honeycomb and honey of the exceedingly wondrous words of truth that enliven the souls of all the living; and you have already merited for what is now a number of years, to be reckoned amongst people of truth over Rosh Hashana, whom are followers of [lit. those who accompany] the Tzaddik, the true leader. I hope, yes, I hope to God, that He should add His loving-kindness with you, so that you merit this year as well to endeavor to break all the obstacles and hindrances, and to come for Rosh Hashana within the holy gathering [Kibbutz] of the True Tzaddik who engages in the rectification of our souls, and that is mainly on Rosh Hashana, as Rabbeinu Z”l said explicitly: “My Rosh Hashana goes above everything. And it is a wonder to me – since my followers believe in me, why wouldn’t all the people who are close to me be careful that they should all be [with me] on Rosh Hashana; no man should be absent. For my entire thing is only Rosh Hashana. And He warned to make an announcement: that whoever obeys [lit. moves to obey] His command, and is close to Him, he should be with Him for Rosh Hashana; no man should be missing” (See Chayei Moharan 403). And so should be practiced for [all] generations (See Chayei Moharan 406).

 

“My Rosh Hashana is a great novelty, and God, blessed He, knows that this thing isn’t an inheritance from my ancestors, rather God, blessed He, gave this to me as a gift – that I know what Rosh Hashana is. It goes without saying that all of you are for sure dependent on my Rosh Hashana; but moreover, even the whole entire world depends on my Rosh Hashana” (Chayei Moharan 405). And He said that people can then receive [on Rosh Hashana] rectifications, even when it was in no way possible for them to be rectified throughout the year. Nonetheless, on Rosh Hashana, even they can receive a rectification. Even though throughout the year, even He Himself Z”l, wasn't able to rectify them, but on Rosh Hashana, they too can receive rectifications. For He said that on Rosh Hashana, He does matters and rectifications which the whole year even He isn't able to do (Chayei Moharan 406).

 

Someone said before Him, that for him it’s more convenient to be with Him [Rabbi Nachman] on Shabbos Shuva [the Shabbos after Rosh Hashana], and not on Rosh Hashana. Because he doesn’t have a place to stand there in the synagogue [Beis Medrash], and he also doesn’t have a good hostel to eat and sleep, and as a result of this his mind is very confused, and he can’t pray with concentration. Therefore, he preferred to be with Him at a different time – and not on Rosh Hashana. Rabbeinu, Z”l, answered him with these words, “Whether to eat, whether not to eat – whether to sleep, whether not to sleep – whether to pray, whether not to pray (that is, not to pray with the proper concentration) – no matter what [lit. just and only], you should all be with Me on Rosh Hashana, be it as it may.” [Yiddish:] “Yoh essen, nit essen – yoh shloffen, nit shloffen – yoh davenen, nit davenen – abi du zolst baiy mir zayn [oif] Rosh Hashana”. And if it’s difficult [to understand] why He was so insistent that one should be by Him for Rosh Hashana specifically – aren’t they anyways already asking many questions against Him – so there will be another difficulty with this question as well.

 

On the eve of the last Rosh Hashana [of Rabbi Nachman’s life], in Uman, we stood before Him. He then inquired about one person from Nemirov that didn’t come for Rosh Hashana. Rabbi Naftoli started to excuse him, but He didn’t accept the justifications, and He was very upset at him. And He said that there is great pity on him, for he truthfully wanted to be here for Rosh Hashana; however, he was prevented due to a number of great obstacles etc. After that He spoke up and said in a powerful voice from the depths of the heart, “What shall I tell you? There is nothing greater than this!” – that is, than being with Him on Rosh Hashana. And He said it in these words, in a great tumultuous voice, “Vi azoi zol Ich eich zoggin, kein gressers der fun iz nit fahr ahnen”. From the multitude of His holy words then about this, and from His awesome gestures then, we learnt that His desire is strong [that we] should be with Him on Rosh Hashana always – [even] after His passing, and that there is nothing greater than this (See Chayei Moharan 406).

 

The main thing – which all of Judaism is dependent thereupon – is to seek, request, and search after the true Rebbe and a true friend, so that they should guide and teach him pathways and true solutions, deep solutions – how to draw close to God, blessed He in every place, and at any time.

 

With love and immense yearning as far as the expiration of the soul, and with a blessing for a good inscription and signing – for good and long life, and for peace to no end – for you, and for your refined family, and all those who accompany you; and who wishes for his wellbeing from the depths of the heart:

 

Yisroel Odesser

For more letters

מכתב ס

 

ב"ה. כ"ו אלול תשכ"א. תל-אביב
ליבי יקירי, מר ז.שזר, הכוסף ובוער להצדיק בחינת משיח, שמחזק ומאמץ נפש הישראלי גם בעוצם שיפלותו ושחרותו בתוך כל הטומאות והזוהמות, ומברר ומגלה כל הטוב שנמצא בו, ומאיר בדעתו התנוצצות אלקותו, שלום רב.

יקירי וחביבי כלבבי, דע כי אין אתה יוצא ממחשבתי. בכל יום ובכל עת אני מעורר רחמים אצל בעל הרחמים, שיחוס עליך וישמח נפשך בישועתו, שיתהפך הכל לטובה.

שים ליבך היטב ואל תשכח כל תגמולות ה' אשר גמל עימך חסד ואמת נצח כזה, שכבר זכית לטעום מעט מצוף דבש אמרי אמת נפלאים מאד, המחיים נפש כל חי. וכבר זכית זה כמה שנים להיות נמנה בראש-השנה בין אנשי אמת, הנילווים אל הצדיק המנהיג האמת. קוה קיויתי לה', שיוסיף חסדו עימך, שתזכה גם בזה השנה להשתדל לשבר כל המניעות ועיכובים. ולבוא על ראש השנה בתוך הקיבוץ הקדוש של הצדיק האמת העוסק בתיקון נפשנו. והעיקר בראש השנה, כמו שאמר רבינו ז"ל.
הראש השנה שלי עולה על הכל. ופלא אצלי, מאחר שהמקורבים שלי מאמינים לי, למה לא יזהרו כל האנשים המקורבין אלי, שיהיו כולם על ראש השנה איש לא יעדר. כי כל ענין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז, שכל מי שסר אל משמעתו ומקורב אליו, יהיה על ראש השנה אצלו, לא יחסר איש, וכן הוא נוהג לדורות.

"הראש השנה שלי הוא חידוש גדול. והשם יתברך יודע, שאין הדבר הזה בירושה מאבותי, רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה, שאני יודע מהו ראש השנה. לא מבעיא, אתם כולכם בוודאי תלויין בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי". ואמר, שיכולים אז אנשים לקבל תיקונים, מה שבכל השנה לא היה באפשר שיהיה להם תיקון בשום אופן, אף על פי כן בראש השנה יכולים אפילו הם לקבל תיקון, אף על פי שבכל השנה, אפילו הוא בעצמו, ז"ל, לא היה יכול לתקנם, אבל בראש השנה גם הם יכולים לקבל תיקונים, כי אמר, שהוא עושה בראש השנה עניינים ותיקונים, מה שבכל השנה גם הוא אינו יכול לעשות.

אחד אמר לפניו, שהיה ניחא לו יותר להיות אצלו על שבת תשובה ולא על ראש השנה, כי אין לו מקום לעמוד שם בבית המדרש, וגם אין לו אכסניא טובה לאכול וללון, ומחמת זה דעתו מבולבל מאד ואינו יכול להתפלל בכוונה, על כן טוב לפניו יותר להיות אצלו בזמן אחר ולא בראש-השנה. השיב לו רבינו, ז"ל, בזה הלשון: "אם לאכול אם שלא לאכול, אם לישון אם שלא לישון, אם להתפלל אם שלא להתפלל (היינו שלא להתפלל בכוונה כראוי) אך ורק, שתהיו אצלי על ראש השנה, יהיה איך שיהיה. "(יא עסין ניט עסין, יא שלאפין ניט שלאפין, יא דאווינען ניט דאווינען, אביא די זאלסט בייא מיר זיין ראש השנה)", ואם קשה, מה שהקפיד כל כך להיות אצלו על ראש השנה דייקא הלא בלא זה כבר מקשין עליו קושיות הרבה, ויהיה קשה עוד קושיא זאת גם כן.

בערב ראש השנה האחרון, באומין, עמדנו לפניו. אז שאל על איש אחד מנעמרוב, שלא בא על ראש השנה. והתחיל הרב רבי נפתלי לתרצו, ולא קיבל הדברים, והקפיד עליו מאד. ואמר, שעליו יש רחמנות גדול, כי רצה באמת להיות כאן על ראש השנה, אך נמנע מחמת כמה מניעות גדולות וכו'. אחר כך ענה ואמר בקול חזק, מעומק הלב. מה אומר לכם אין דבר גדול מזה היינו מלהיות אצלו על ראש השנה. (ואמר בזה הלשון, קול זיע סגיא: וויא אזוי זאל איך אייך זאגין קיין גרעסערס דער פון איז ניט פאר אנין), מריבוי דבריו הקדושים אז בזה ומתנועותיו הנוראות אז למדנו, שרצונו חזק להיות אצלו באומין על ראש השנה תמיד לאחר הסתלקותו ושאין דבר גדול מזה.

העיקר שכל היהדות תלוי בזה, לדרוש ולבקש ולחפש אחר הרבי האמיתי וחבר אמיתי, שיורהו וילמדהו דרכים ועצות אמיתיות, עצות עמוקות, איך להתקרב להשם יתברך בכל מקום ובכל עת.

באהבה וגעגועים עצומים עד כלות הנפש, ובברכת כתיבה וחתימה טובה לחיים טובים ארוכים ולשלום אין קץ, לך ולמשפחתך העדינה וכל הנלווים לך, ודורש שלומו מעומקא דליבא.
ישראל אודעסער