ב"ה
הצלחה
בהתבודדות על ידי שצף קצף דיבורי כיסופים
בסיפור ההתקרבות סבא סיפר איך שמצא ספר
השתפכות הנפש והתחיל לעשות התבודדות וז"ל וראיתי פעם הראשון בחיי שהכח של
הספר הזה – איזה כח של התבודדות, זה הורג כל המשחיתים, כל המזיקים, כל מיני מחלות
רעות, כל מיני מעשים, כל מיני תאוות, ע"כ.
כאשר אני התחלתי לעשות התבודדות, לא
ראיתי שום ישועות בזה ואדרבה אפילו בשעת ההתבודדות כמעט נהפך עלי לרעה, וכמו
שהרחבתי כאן על הסכנות המעורבות בזה. אכן כאשר התחלתי להשתדל כמה דקות כל יום של
כיסופין של קדושה (כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה לא, שעל ידי כיסופין דקדושה
בכח ובפועל נתהוו נפשות שיוצאות ומתגלגלים בעולם ומחזירים העולם בתשובה, ומסורה
בברסלב שזה אחד מהדרכים החזקים להביא את הגאולה) באמת ראיתי ישועות. ועיקר ההבדל
הוא שטף קצף של דיבורים [ע' בשיחות הר"ן קכט מובא בהקדמה להשתפכות הנפש –
אפילו כשנופלין לפעמים לתוך רפש וטיט שקשה לו מאד לצאת משם, צועקין וצועקין
וצעוקין, ואמר בזה הלשון וכו' והגביה ידיו קצת ולא אמר יותר, ע"כ. צועקים
וצועקים וצועקים! ובספר שבחי הר"ן י' – גם היה רגיל לפעמים לומר בתהלים רק
הפסוקים המדברים מתחנות ובקשות וצעקה להשם יתברך, והיה אומר רק פסוקים אלו והשאר
לא היה אומר. והיה אומר כל הפסוקים האלו מכל ספר תהלים בפעם אחד, ע"כ. ובספר
אבניה ברזל, סיפורים מרבינו אות ט, איך שתלמיד מהמגיד הוכיח את רבינו על מה שנדמה
שהוא מבטל זמנו וכו', ואחר כך נסע דרך היער ושמע קול צעקה, ויאמר להבעל עגלה שיטה
אזנו, והטו אזניהם ושמעו שהוא קול אדם, והטה הוא אזנו יותר ושמע שזה קול תפלה.
וירד האיש מן העגלה והלך אחר הקול, ובא עד מקום רבנו זצוק"ל ומצאו מעטף בטלית
ותפלין וצועק בקולי קולות עד לב השמים, וסביבו היה כמו נהר מן הדמעות והבכיות,
והתפלל הללויות בפסוקי דזמרה, ונתבהל מאד, ע"כ. ועד סוף ימיו מצאו את רבינו
שוכב על הארץ בפישוט ידים ורגלים בוכה להשם יתברך. ויש כמה סיפורים מסבא גם שסיפר
על עצמו איך היה צועק בקולי קולות עד לב השמים. ופעם ביום כיפור אצל רשב"י
היה צועק בכל כוחו שעות על שעות, קולות משונות מרוב התאמצות, עד שהתעלף וקיבל דלקת
ריאות ר"ל, וסבל מזה כל ימי חייו. ושלמה קרלבך היה מספר כמדומני מר' אשר
מסטולין ששאל את אביו ר' אהרן מקרלין, אם אדם מתפלל וצועק ומתחנן כאילו חרב חדה
מונחת על צוארו, האם זה מספיק, וענה לו בודאי – להתחלה, אבל בהמשך צריך הרבה יותר),
והבנתי שעד אז כל ההתבודדות היתה יותר מדי עצלות וחכמות. כי רבינו חיזק אותנו
שלפעמים האדם אינו יכול לפתוח פיו – ולכן כבר היה לי רשות לא לדבר כל כך. ורבינו
גילה שהדיבורים הם נשלחים מהשם יתברך והם בחינת רוח הקודש, אז כבר רציתי חכמות.
ורק כאשר באתי לקיים הענין להוציא בפה הכיסופין שבכח, והייתי צריך לדבר הרבה בלי
הפסקה, שכל מילה הולך בעולם להחזיר בתשובה וכו', רק אז התחלתי לטעום המכוון.
[ודברי רבינו הנ"ל בודאי נצרכים מאד בפני עצמן, עד שהאדם יזכה וידע להתגבר
בדיבורים, וכן שייכים לאיש שבאמת מרגיש עצמו עומד לפני השם יתברך, וכל כולו תפוס
בהשם יתברך, מה שעוד לא זכיתי כל כך, והעצלות מתגבר ונשארים בלי כלום].
ושים על לבך שאנחנו מאמינים שהשם יתברך
ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, והוא יתברך תכלית הטוב. ואיך לא נצעק עד שנדעהו.
משל למה הדבר דומה, חבר מתקשר אליך ואומר שהוא רואה אותך דרך איזה מצלמה, והוא
רואה שממש לידך יש אבנים טובות יקרות מאד, ואתה בטוח שהוא לא משחק איתך, הלוא
תשתגע עד שתמצא אותם [ועיין חיי מוהר"ן רצה – והלא אני אוצר של יראת שמים
ומדוע לא יהיו להוטים ורצים אחרי לקבלו. ושאלו אותו איך אפשר לקבל והשיב עם הפה
והלב צריכין לחתר ולבקש].
לצייר שם הוי"ה לפניך, וכן שאר
השמות כפי היכולת. ויש לשלב את שמך הפרטי כחלק מהשכינה ושם אדנ"י.
בליקוטי מוהר"ן תורה כב מבואר
ז"ל תכף שמתעורר קול דקדשה הם מתעוררים תכף ומתחילין לצעק ולקטרג נגדו וזהו
קול ההברה שיוצא מקול הקדשה וכו' עיין שם. ולכן אחר שצועקים להשם יתברך, כדאי
לסיים עם בקשה להנצל מקול ההברה.
וכדי להוציא שטף קצף של כיסופים, הנה
כמה ביטוים שיש לחזור עליהם כמה שיותר:
Say repeatedly with conviction,
scream as much as possible even if only in the mind (as Rabbainu explained
elsewhere) work yourself into a frenzy (see Sichos Huran 74).
אבא רחמנא, רבונו של עולם. אבי שבשמים,
מלך מלכי המלכים, אבי ומלכי, ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין באהבתך ברחמיך ובחסדיך
הרבים והעצומים האדירים הנצחים, בורא הכל יש מאין כל רגע, לית אתר פנוי מיניה ומאהבתך
ומרחמיך וחסדיך הרבים והעצומים הנצחים.
מל את לבבי לאהבה וליראה את שמך, יחד
לבבי לאהבה וליראה את שמך. Breakthrough to me…
תן אתה, תן לי אתה לאהבה וליראה את
שמך, ולדעת את שמך, ולדבקה בך, ולהתבטל אליך, בכל לבבי ובכל נפשי ומאודי, עד אין
סוף ותכלית. לעד ולנצח נצחים.
חנני. חוס עלי, רחם עלי, חמול עלי, הצל
אותי, והושיע. פדני, גואלני, קדשני, טהרני, קרבני, למדני כי אתה אלהי ישעי אותך
קויתי כל היום. מתי תבואה אלי.
ראה בעניי... הצל לקוחים למות (רוחני).
אנא בריה קלה שבים, מלמעלה מכל העולמות,
המה היוצרים ישבי נטעים עם המלך במלאכתו, בתחילת המחשבה, ממני נמלך ונתיעץ בבריאת
עולמו, והשתא אזלינא לפמא דלויתן... איה מקום כבודו. איה קדשתי.
רחם על נפשי רוחי ונשמתי, על גופי
ואברי ובשרי ועצמי. בטרם אלך ואינני.quickly, before it’s
too late, before it’s all over.
נפשי בכפי.
הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך
(סליחות).
אנא כנה, עורי נא, התעוררי נא, עמדי
נא, התיצבי נא, קומי נא, חלי נא, בעד הנפש חני נא, פני דר עליון (יוצר ליום
הכיפורים, ועיין ליקוטי תפילות ס).
אל תעזבני, ואל תטשני, ואל תשכחני, ואל
תזנחני, אל תסתר פניך ממני, אל תתעלם ממני, אל תדיחני, אל תרחיקני, אל תרחק ממני -
Not for a second, not for an instant,
not for a bechina, not for anything
אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני (חסדך ואמתך
תמיד יצרוני – תהלים מ:יב) – don’t shut me off from You
חושה לעזרתי. מהר להצילני. ענני. אל
תעמוד מנגד.
אל תבישני משברי (תהלים קיט:קטז)
I
need You (when saying multiple times, best to drop the I), I need You so much,
I want You so much.
I’m
screaming to/for You, I’m begging You, crying, pleading, I’m imploring. Desperate.
Craving, longing, yearning. Thirsting, hungry, starving for You. Now, quickly,
hurry.
Have
mercy and pity and compassion on me. Won’t
You have mercy… [You have to have mercy…].
I
need to feel You loving me, to feel Your love…
To
love You…. With all my heart, with all my soul, with all my being, with
everything I got. To fear You. To surrender to You completely, to give myself
over to You completely, to be completely Yours. To fill my whole consciousness
with You. To be with You more and more, closer and closer, deeper and deeper,
mamash in Your presence – נוכח פני השם.
In awe, fear, trepidation, shame and embarrassment,
of all my failings, shortcomings and inadequacy - קטנות,
and utter ignorance of Torah, and bitul Torah on top of everything, and love,
burning love and desire for You.
To
fill all my limbs and veins and arteries and bones and flesh and all my senses
with awareness of You, with love for You, with fear and trepidation of You,
with awe from You, with התפארות בך, with התבטלות אליך.
Duch
and duch – through and through.
To
be consumed with love for You, infatuated, engulfed.
To
bask in Your love.
על מה שוא בראתני (ע"פ תהלים פט:מח) – if not - To know You intimately, passionately.
Desire You.
To
You, with You, for You, from You, by You. Engulfed, immersed, surrounded, engrossed
in You, possessed by You. Wrapped up.
I
need to feel You beating in my heart, pulsing and coursing through my veins and
arteries, I need to feel You in my lungs on my tongue on my lips on my breath,
I need to taste You, and hear You, smell You, and feel You, more and more…
I
don’t want to be without You anymore. Don’t leave me to stagnate like this bereft,
cut off, from You. I’m helpless without You. You are everything. Life itself.
Don’t
forsake, abandon, desert, ignore, reject me. Don’t turn me away, don’t turn
away from me. Pick me up. פנה אלי וחנני...
Please…
Rescue, help, save, redeem, fix, me.
Cleanse me from all the
disgusting things I thought and did, from all my sins שחטאתי שעויתי ושפשעתי
לפניך,
return me בתשובה שלמה לפניך
heal me, fix me to be נאמן לפניך, קדשני טהרני.....
I’m still here, waiting for You,
hoping for You – לך ה' קויתי, חיכיתי, איחל, אצפה....
נ נח נחמ נחמן מאומן