שומר אבידה כשומר שכר

 ב"ה

מסכת בבא מציעא ריש דף כט.

כט. שומר אבידה וכו' רב יוסף אמר כשומר שכר. בבא קמא דף נו: מבואר ב' טעמים לזה, א. כיון שיש לו הנאה בזה שאינו צריך לתת פרוטה לעני שבא לבקשו, משום שהוא ועסק במצות השבת אבידה. ב. כיון שהתורה שעבדתו בעל כרחו לשמור על האבידה.

הנה בבא קמא דף פז. אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות קא עבידנא יומא טבא לרבנן, מ"ט דלא פקדינא וקא עבדינא מצות, והשתא דשמעית להא דר' חנינא דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה עבדינא יומא טבא לרבנן, מ"ט דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי, ע"כ.

ולכאורה דבריו דמעיקרא הוו כטעם הראשון הנ"ל שיהיה שומר אבידה כשומר שכר שמרויח שפטור מליתן צדקה, דהשתא מרוויח תרתי, שבאמת אינו חייב ואם יתן יזכה ביותר. אבל לפי מסקנתו שקיבל דברי ר' חנינא שגדול המצווה ועושה, ורצה לקבוע כן להלכה כי טוב לו, לכאורה בטל הטעם הראשון, דמה שכר זה שפטור מן המצות, אדרבה עדיף להיות מחוייב במצות. ויש לדחות שאין הכוונה שהשכר מה שניצל מנתינת הצדקה, אלא מה שפטור מנתינת צדקה סימן שבאמת יש לו קיום מצוה באותו רגע.

ומן הסתם כבר פלפלו הרבה בזה, אבל בחיפוש קל לא מצאתי.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כי אשמרה שבת - נ נח

 ב"ה

בזמר כי אשמרה שבת: מחל מלאכה בו סופו להכרית. והרבה משנים את הנוסח – מענג נפשו בו סופו לשארית. ונשארת השאלה למה בחר הפייטן לשון דין לזמר. וי"ל כי מבואר בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מבעל תפילה, שלא מועיל שום דבר להציל אלו שנפלו לתאוות ממון, רק דרך החרב, אפילו אחר התגלות כל אנשי המלך עיין שם. ועכ"ז יש לשנות לעונג, כי מבואר שם בסגולת הריח הקדוש ניצלים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Before Messiah the face of a dog

HH

Adam the first human found himself alone, he tried mating with every animal breed but quickly saw they were not compatible. Only then when he attained that realization and comprehension, HY hooked him up with Chava.

Today, sadly, it looks like the trend has reversed, less and less people are managing to maintain human relationships, even as they deteriorate seeking companionship with every type of animal, primally cats and dogs.

The purpose of Creation is to fill the world with Daas - people with Daas... see Likutay Moharan volume 2 Torah-teaching 7, the very first Torah-teaching of Rabbi Nachman that Saba Yisroel Dov Odesser learned with R. Yisroel Karduner.

May we merit.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

קצת חידושים בענין פורים - בית הכנסת ששייך לנכרים בבא מציעא ובשיחות קד - טוב מעט לצדיק זה שמע ישראל

 ב"ה

בענין מה שכתבתי בשבוע שעבר שלפעמים היראה יכול לעכב את האדם מעליה –

נזכרתי שמסופר על ר' יוסף חיים זוננפלד - זה שהראה שהסופי תיבות של תתן להם ילקטן תפתח, הם נחמן, רמז ללקוטי מוהר"ן - לא היה מצטרף לסעודות שבת אצל רבו, כי לא רצה שיראת רבו יפריע ויעכב משמחת שבת, וידוע שרבינו אמר שבשבת העיקר הוא השמחה לא היראה.

 

ומה שכתבתי שיש רמז לפורים בדף יומי בבא מציעא סוף דף כג: - שוב ראיתי שהמרש"א מפרשו ממש על פורים, שדרך התלמידי חכמים שאף שלא נתבסם כל כך, מ"מ משנה ואומר שאינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. [ומה שכתבתי שהוא בחי' טוב מראה עינים, באמת על פי הסוד גם תשמיש תלוי בעינים, כמבואר בספר אדיר במרום בדרך האהבה ואכמ"ל]. ומעניין שבפורים בבקר, מאיזה טעם אמרתי לילד קטן אולי בן יא, שהמילה האחרונה וכו', ובערב הוא בא אלי ואמר לי אני עדיין זוכר מה שאמרת לי שבמסכת בבא מציעא בדף וכו' וכו'.

 

ד:ג וּבְכָל-מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר-הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ אֵ֤בֶל גָּדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְצ֥וֹם וּבְכִ֖י וּמִסְפֵּ֑ד שַׂ֣ק וָאֵ֔פֶר יֻצַּ֖ע לָֽרַבִּֽים.

מדינה בגמטריא נ נח ע"ה. ודתו בגמטריא רבינו נחמן. שק ואפר, עם הו' אותיות והכולל, בגמטריא רבי נחמן מברסלב. לרבים בגמטריא רפ"ב.

הסופי תיבות של: אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק, וכן של: דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה, רבינו נחמן מברסלב.

צ"ב מה ענין הספד כאן. ולכאורה מבואר שיש ענין הספד גם על יישוב ישראל כאשר נעקרים ממנו. ועיין כזה בספר שבחי הר"ן חלק ב' על נסיעתו של רבינו הקדוש מארץ ישראל הביתה, שהגיע לעכו, והיה פחד גדול שם שהגיעו כל החילים למלחמה עיין שם. וכתוב ז"ל והגבירה של הבית, כשראתה אותו, את האיש של רבנו ז"ל, באת אצלו ואמרה לו: אוי ואבוי, חס אני על נעוריכם שאתם תהיו נהרגים פה, אנחנו קבלנו על כל פנים טובה כאן, עכשו אנו צריכים לקבל גם כן מה שנגזר על המקום הזה וכו' עיין שם.

 

תהלים לז:טז טוב מעט לצדיק (משלי טז:ח טוב מעט בצדקה, משלי טו:טז טוב מעט ביראת ה')

שמע ישראל י'א'י' אחד, בגמטריא 1118, האלף חוזר לא', הרי מע"ט.

 

 

בבא מציעא

כד. והכא במאי עסקינן בבתי כנסיות של כנענים, בתי מדרשות מאי איכא למימר, בתי מדרשות דידן דיתבי בהו כנענים, השתא דאתית להכי בתי כנסיות נמי דידן, ע"כ.

מבואר שבית כנסת שייך לגוים, מה שאין כן בית מדרש אין שייך כלל לגוים.

ואפריון נמטי בזה למה שרבינו גילה בשיחות הר"ן קד ז"ל אם פגע בך מנול זה משכהו לבית המדרש (קדושין ל:), כי לפעמים הו(-הבעל דבר) מתפלל מתוך האדם, ואזי האדם כמו בית הכנסת ואחד מתפלל בתוכו. וכן בלמוד לפעמים האדם הוא כמו בית המדרש ואחד לומד בתוכו. אך אף על פי כן למוד כזה טוב יותר מתפלה כזו, כמו שאמרו רז"ל (קדושין ל:) אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ. וזהו אם פגע בך מנול זה, פגיעה לשון תפלה כמו שאמרו רז"ל (ברכות כו:), היינו כשהמנול מתפלל מתוכך ואתה רק כמו בית הכנסת, משכהו לבית המדרש, כי טוב יותר שיהיה נעשה בחינת בית המדרש כי הלמוד טוב יותר כנ"ל, עכ"ל.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

חידושים משבועת פרשת ויקרא - על הדף יומי - ולכבוד חג הפורים תשפ"ד - כמה מהדברים כבר פרסמתי - נ נח

 ב"ה

ב"ה

אין אדם עומד על דברי תורה עד שנכשל בהם, ואפילו בסודות התורה כן כתבו במפורש (-מה שכתבתי אינו נחשב סודות התורה כי הכל מהנגלות, ורק לרווחא דמילתא כתבתי זאת). והרי שבוע שעבר כתבתי בטעות והחלפתי כמה אותיות בענין הכליות והידים. וכשעה אחר ששלחתי כבר עמדתי על הטעות, והנה הדברים מתוקנים.

כתיב (ויקרא ד:כב) אשר נשיא יחטא. ורש"י פירש בכמה מקומות שחטא לשון חסרון. והנה מובא מר' שמשון אסטרופוליא, ריש פרשת נח, נחש, עיקר שמו ח' על שם חיויא, רק הקב"ה צירף אליו אות נ' משם אדנ"י, ואות ש' משם שד"י, כדי שלא ירעו ולא ישחיתו עיין שם. וכן שטן, עיקר שמו ט, וש"נ כנ"ל. וזה לא הנחש ממית אלא החטא ממית, היינו הח' וט' הנ"ל. הרי יש ח' עם נ"ש, וט' עם ש"נ, אחר כך יש אותי י', ובזה היו צריכים הנשיאים לתקן, נשי"א, וכיון שנתעצלו, נחסרה הי' משמם, הרי אומר י' חטא.

ונראה להעמיק בזה. כי אותיות ט"ח, הם הכליות, כמו שכתוב (תהלים נא:ח) הן אמת חפצת בטחות, ופרש"י אלו כליות שהן חלקות, ומנחם חברו עם כמטחוי קשת, וכן מי שת בטוחות חכמה ע"ש. ובספר יצירה, לפי נוסח הגר"א, ח' ביד ימין י' ביד שמאל, הכליא הימיני – אות ו', והכליא השמאלי – אות ט'. ומבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ס', שכלי הדיבור צריכים להיות סמוכים לכליות, ומבואר בתורה לח ששורש הדבור הוא הזרוע שהם חמש אצבעין שביד שמאל שהם חמשה גבורות שהם בחינת ה' מוצאות הפה. הרי שאותיות הזרוע, ח"י צריכים להיות קרובים לאותיות ו"ט של הכליות. ועל כל פנים ט"ח של בטחות, שהיא כליא, חיבור בין יד ימין לכליא השמאלי, ונשאר רק לקשר הי' של יד שמאל להו' של הכליא הימין.

והנה ד' אותיות האלו שייכים לי"ב פשוטות (הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק) שהם כנגד הי"ב שבטים והמזלות. והנה בדור אנוש = אות ו' עם נ"ש (אות ז' לא בא בחשבון, כי אותיות זנ"ש הם מתחלפים באלף בית של אח"ס בט"ע גי"פ, ועכ"ז באנוש יש גם א', א' עם ו' הרי ז'. וכן בתיקון אות י' שהוא יד שמאל, הוא כנגד גד, בגמטריא ז), אז הוחל לקרא בשם ה (בראשית ד:כו), וזה לשון הרמח"ל בדעת תבונות סימן לו, הנה העבודי עבודה זרה היו משני מינים, המין הראשון חשבו שהקב"ה נעלה מן הדברים השפלים, ואינו מביט בהם, ויש אחרים תחתיו, הם המה כוכבי השמים וכסיליהם, שריהם וכל צבאם, שהם המשגיחים בעולם, ועל כן העמידו להם עבודות, עשו להם מזבחות, להם יזבחו ולהם יקטרו, להמשיך מהם השפעה לתועלתם, ע"כ. וזה בחי' ענוה פסולה, כאילו אנחנו לא חשובים מספיק שהשם יתברך ישגיח עלינו, ועל זה הנשיאים היו צריכים לתקן, כי נשיא הוא לשון נישא ומרומם, והם י"ב כנגד המזלות. ויש להם הי' עם נ"ש (אבל לא ביניהם, כי אות י' קדוש. ואע"פ שלקמן באנוש, הו' ביניהם, הרי על אנוש כתוב אז הוחל, הו' חל, לקרוא בשם ה'), שאות י' הוא ביד שמאל. (והידים בחי' אמונה, כמו שכתוב ויהי ידיו אמונה, והכליות בחי' בטחון כמש"כ בטחות). ולא מצינו ידים במלאכת המשכן, אבל מצינו בשלמים (שמות כט:כה) ולקחת אתם מידם, (ויקרא ז:ל) ידיו תביאנה את אשי ה'. והרי האבנים נקראים אבני מילואים, בחי' שלמים כמו שפירש רש"י ז"ל (שמות כט) שלמים לשון שלמות, שהושלם בכל, מגיד הכתוב שהמלואים שלמים, שמשימים שלום וכו'. ואבן יקרה אינה כבדה וגדולה כרוב שאר דברים המתנדבות למשכן, ויכולים להחזיקו ביד שמאל. ובזה היו מתקנים גם הו' של אנו"ש שהוא בכליא הימין. ובזה היו מכריעים גם את הח"ט לטוב. וכיון שנתעצלו נחסרה להם הי', וממילא אשר נשיא יחט"א, חסר בכל אותיות האלו, שהם כנגד הידים והכליות, כי א' הוא א'נוש שהיה צריך לתקן הו' – כליא ימין.

וכן יש להבין, ש"נ, ש' פעמים נ' בגמטריא ט"ו אלף, שהוא בחי' תרומה, אחד מארבעים, על ת"ר אלף בני ישראל, כמו שכתבו הרבה מפרשים (זקנו של החיד"א, חתם סופר, מהרי"ל דיסקין, ועוד) בענין הארבעה עשר אלף שבע מאות, שמתו במגפה של זמרי וכזבי בת צור (כזבי בגמטריא ש, כי כזב ע"ה בגמטריא ל – פעמים י', הרי ש'. וכן צור, עם הג' אותיות והכולל בגמטריא ש'). כי ביחד עם המאתים וחמישים, וחמישים מבני הבית, הרי ט"ו אלף. וכתבו הראשונים שלכאורה רוב הנגפים היו משבט ש"מעו"ן. ובספר יצירה, שמעון הוא כנגד הכליא השמאלי. ואבני שוהם, שוהם בחילוף אות ה' באות ע' באותיות אחה"ע, הרי שמעו, שהוא עיקר שם של שמעון, כי הן' אינו אלא להקטין (-כדברי המשך חכמה במקום אחר, וכן במכתב של ר' שמשון אוסטרופוליא שאומרים ערב פסח, עושה חשבון בלי הם' של מצרים). וכן 'אבנים יקרים', עם הב' תיבות והכולל בגמטריא שמעון. ועל שמעון כתוב (בראשית מט:ז) אחלקם ביעקב פרש"י אפרידם זה מזה, שלא יהא לוי במנין השבטים, והרי הם חלוקים, דבר אחר, אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון וכו', ע"כ. חלק לשון כליות, שעל כן הם נקראים טחות כמו שהבאתי מרש"י. ולכן גם לוי, אותיות ל-יו, כי ט"ח של הכליות הם אותיות כנגד ימין ימין וכליא שמאל, וי"ו הם אותיות כנגד יד שמאל וכליא ימין (י"ו בחינת אי"ה). וזה לשון נשיא, נש – שהוא בחי' תרומה על הת"ר אלף כנ"ל, י"א, ועוד י"א כמותו.

ועל כן נתנאל בן צוער משבט יששכר הוא השיאן עצה (רש"י במדבר ז:יח), השיאן דייקא אותיות נשיא. ולכן הוא הקריב ביום השני. היינו אע"פ שהוא השיאן העצה, לא הקריב ראשון, אלא דייקא ביום השנ"י, לתקן שנ"י. כי יששכר הוא כנגד הכליא הימין, בספר יצירה. .

ועכשיו עיקר התיקון אינו אלא על ידי רבינו הקדוש נב"ש.

 

ויקרא ב:א וְנֶ֗פֶשׁ כִּֽי-תַקְרִ֞יב קָרְבַּ֤ן מִנְחָה֙ לַֽיקוָֹ֔ה סֹ֖לֶת יִֽהְיֶ֣ה קָרְבָּנ֑וֹ וְיָצַ֤ק עָלֶ֨יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְנָתַ֥ן עָלֶ֖יהָ לְבֹנָֽה.

פרש"י ז"ל ונפש כי תקריב. לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה, עני, אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו, ע"כ.

אבל שלושה אין מנחתם רצוי: קין, כשוף (-כמבואר בספרים, עיין למשל בספר ברית אברהם למהר"א אזולאי, שהיו מזבחים ומקטירים לכחות עליונות לצורך הכשוף, ודרש שם סמיכות הפרשיות, מכשפה לא תחיה, כל שוכב (בלעם) זובח לאלהים יחרם), ברית (-כמו שפסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות ג:ב שאין מקבלים מנכרי – שאינו בן ברית – מנחות, כדעת רבי עקיבא במנחות עג:, ולדעת ר' יוסי הגלילי שם י"ל כמו שכתוב שמות לד:יב-טו השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ וכו' כי את מזבחתם תתצון וכו' פן תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו). ותראה שאותיות אלו הן הם אותיות: ונפש כי תקריב.

 

והאיש משה ענו מאד מכל האדם. ראיתי לפני הרבה שנים כמדומני במרגליות הים מר' ראובן מרגליות, פירוש 'ומום אין בך', שקאי על סנהדרין בן ע"א, שהם נגד ע"א שמות של שם ע"ב, ולכן אין להם כנגד השם הע"ב – מו"ם. וי"ל עוד שזה מה שכתוב על משה רבינו ותחסרהו מעט מאלקים, כי משה הוא ע"א. ובראשי תיבות של הפסוק יש האותיות של מו"ם, אבל אינן כסדרן. ענו מאד מכל, ראשי תיבות של השם הב"ן – עמ(ר)ם, אות ר' בגמטריא 'נו מאד מכל', עם הח' אותיות אי נמי, בחישוב הע' של ענו לאות ח' באותיות אחה"ע. ועם הכולל.

 

מסכת תענית ז. רבי חנינא בר פפא רמי, כתיב (ישעיה כא:יד) לקראת צמא התיו מים, וכתיב (ישעיה נה:א) הוי כל צמא לכו למים, אם תלמיד הגון הוא, לקראת צמא התיו מים, ואי לא, הוי כל צמא לכו למים, ע"כ. פרש"י התיו, משמע להוליך לו מים. וכתיב לכו למים, ילך הוא עצמו. אם תלמיד הגון, שרוצה ללמוד ממך מצוה לרב לילך אצלו במקומו. ואם לאו, ילך הוא אצל הרב, עכ"ל.

קצת קשה כי כמעט לא מצינו דבר כזה שהרבי ילך לתלמיד, אלא כולם באים לבית מדרש או לביתו של החכם והוא מלמדם. ועוד, האם הרבי יעזוב שאר תלמידיו כדי ללכת לאחד. וצריכים לומר שזה הלכה (שהרמב"ם לא הביא – מהרי"ץ חיות) למקרים בודדים ומועטים מאד.

אמנם לפי מה שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן תורה עו אתי שפיר כמין חומר. וז"ל וזה בחי' מעלת התקרבות לצדיקים, כי יש בחי' צמאה נפשי, דהיינו כמו מי שהוא צמא מאד ששותה אפי' מים הרעים, כמו כן גם בעבודת הבורא ית', יש בני אדם שהם תמיד בבחי' צמאון, ולומדים ועובדים עבודתו תמיד, והם תמיד בבחי' צמאון, כי נפשו שוקקת תמיד לעבודת השי"ת, אך שהוא בלא זמן ושכל, כי לפעמים ביטולה של תורה היא קיומה (מנחות צט) כמה שכתוב (תהלים קיט) עת לעשות לה' הפרו תורתך, וזהו מעלת התדבקות בצדיקים כי הם עושים גבול וזמן לבל יהיה בבחי' צמאון, עיין שם. ועיין שם ענין טוב מראה עינים מהלך נפש, כי בכח הראות, עושה הילוך לנפשו, והוא הגבול, עיין שם.

ולפי זה י"ל שבודאי כולם צריכים לבוא לצדיק, והצדיק כפי מה שמבחין שהתלמיד הגון ובאמת בא אליו, הרי יעשה גבול, בחי' התיו, לשון גבול, עיין רש"י בפרשת ויחי עה"פ עד תאות ז"ל עד קצות, כמו והתאויתם לכם לגבול קדמה (במדבר לד:י), תתאו לבא חמת (במדבר לד:ח), עכ"ל. ואתי שפיר לשון גבול הוא בעצמו לשון של התאוה והצמאון, והוא כפי תחרא. וזה ענין שהצדיק ילך, שהוא יעשה את הגבול. וכאשר התלמיד אינו הגון, הצדיק יניח להתלמיד ללכת – לעשות את הגבול.

ועיין בתורה ס:ז וכשעוסק לעורר בני אדם, הוא צריך לשמור עצמו מתלמידים שאינם הגונים, כדי שלא יהא נדבק בו מהרע שלהם, שלא יזיק לו וכו' וכו' אך אי אפשר לבשר ודם להיות נשמר בעצמו שלא ישמעו תלמידים שאינם הגונים ממנו, ולזה צריך שיהיה לימודו ללמוד וללמד ולשמור ולעשות, דהיינו שעל ידי למודו עם תלמידו יהיה כאלו עשאו לחבירו וכאלו עשאו לדברי תורה וכו', וכשלומד בכוונה זו, אזי השם יתברך שומר אותו, שלא יהיו דבריו נכתבים בכח הזכרון של התלמיד שאינו הגון, רק יהיו נשכחין ממנו, עיין שם. ובלימוד כזה בודאי לא יביא התורה לגבול בשביל תלמיד שאינו הגון.

ועיין במהרש"א ובבן יהוידע שנתקשו הלוא אסור ללמוד תלמיד שאינו הגון, והמרש"א פירש מדובר על זה שרוצה לשוב (ועיין ביסוד העבודה ב:א), והבן יהוידע פירש שאינו בכלל אינו הגון, רק הכוונה שלומד להתגדל או לשאר פניות. ולפי הדברים הנ"ל יכולים לפרש שאפילו אינו הגון ממש.

ועל כל פנים מבואר למה הרמב"ם השמיט הלכה זו, כי כבר יש חיוב ללמוד על מנת וכו', ויש איסור ללמד תלמוד שאינו הגון, והצדיק שיקיים את זה, בעיקר הוא להמשיך גבול להתלמיד ההגון, ואם הצדיק יודע לעשות את זה בודאי יעשה ואין דרך לקבוע את זה להלכה איך שהצדיק עושה את זה.

 

משה רבינו. רבינו, אותיות בו ינ"ר. היינו בו ס' רבוא, כי משה שקול כנגד כל ישראל כידוע.

 

חלומות. מובא שהרואה עצמו בחלום מתפלל, סימן טוב. והרואה עצמו בחלום מחלל שבת סימן רע. עוד מובא שמי שמתפלל שמונה עשרה בשבת והתחיל בטעות עם נוסח של ימות החול, סימן רע לאותו השבוע הבא. אז נשאלתי, הרואה עצמו בחלום מתפלל בשבת ובטעות מתחיל עם נוסח של ימות החול, מה לחשביה. ונראה לע"ד שהעיקר הוא התפילה. ואין דומה טעות של התחלה כמו חילול שבת ממש, וכיון שהוא בחלום בודאי אין רע, ולכן העיקר שהיה מתפלל, וזה סימן טוב.

 

פרפראות לפורים

מגילה טו. אמר רב התך זה דניאל. דניאל פרים, בגמטריא התך.

מרדכי, בגמטריא פורים. כי ד"כ של מרדכי, ד' פעמים כ' הוא פ', ונשאר אותיות רים, הרי פרים.

פירוד הוא הפוך היחוד של השם יתברך. וצריכים לעשות הד' של פירוד לאות ם', שהוא שני דלתו"ת, לעשות מפירוד, פורים. וזה על ידי ד' מצות בפורים שמתחילים עם אות מ'. משלוח מנות, מתנות לאביונים, מקרא מגילה, משתה.

הנס של פורים היה בהסתר, זה אור פנימי. ולכן פ"א-ורים, מהנסתר של הפ' והלאה כתוב אורים.

דולר בגמטריא עמלק כידוע. אכן אחשווירוש מלך מהודו, ובהודו הכסף נקרא רופי, וזה אותיות פורים.

ימי הפורים בגמטריא את. כנגד עין רע ע"ה, ד' מאות אנשי עשו, וכנגד ד' מאות עולמות של כיסופים של צדיקים. את, זה מורא תלמידי חכמים, וזמש"כ (אסתר ט:ג-ד) כי נפל פחד מרדכי עליהם, כי גדול מרדכי וכו' ושמעו הולך בכל המדינות וכו'.

 

יש ששה כוונים. ואם יש נייחא בכל כיוון – 'נח' כפול שש בגמטריא שמח. ובגמטריא זה פורים.

 

השם האחרון של ע"ב שמות, מו"ם, נוטריקון מותר ומותר. דהיינו יש דבר שהוא מותר, ויש ספק ספקא שהוא מותר. כי מ' פעמים ו' בגמטריא ספק\עמלק, ו' פעמים מ' בגמטריא ספק. הוה אומר ספק ספקא, מותר.

 

כמה אנשים עמדו על הענין שחג חנוכה יותר מפורסם ומקובל בעולם – כולל הגוים, מחג פורים. ונתנו כמה רעיונות קטנות. אכן לכאורה עיקר הטעם פשוט וברור, כי נר חנוכה מדליקים להאיר בחוץ לכולם.

ויש עוד ענין פה, שאנשים מפחדים ונמנעים מאד מאור גדול, שמחה גדולה, מהתחדשות אמיתי. ולכן נר חנוכה קטן, טוב להם, הם מקבלים את זה, להאיר להם טיפה. אבל פורים דורשת שמחה עליזה וכו' (ועי' מש"כ בשנה שעברה כמה שמחה היתה אסתר צריכה כדי ליכנס לאחשווירוש, ק"ו ממלך שבא לבקר מישהו, וכאן היא אפילו מעיז ליכנס אליו). ודבר כזה אין רוב העולם רוצים. ואפילו המעט שאומרים שרוצים ומשתדלים, אינם באמת מפותחים לזה. (ועיין במ"א שהערנו על ההבדל בין ר' ישראל קרדונר שסבא מעיד עליו שעל כל שתיה של יין בפורים היה עולה מעלה מעלה, ואילו צדיקים כמו הדברי חיים שתו לשם שמים למרות שאמרו שזה הורס את יקרות המוחין שהיה להם, שלולא המצוה היה פשע גדול מאד). וכן מעוצם ימי הפורים רבים מתיהדים.

משה רבינו אמר להשם יתברך (שמות ד:יג) שלח נא ביד תשלח, שלח בגמטריא בפורים. ונפרש בעזה"י.

ומיד כתיב אחר כך (פסוק יד) ויחר אף ה' במשה, פרש"י (זבחים קב.) רבי יהושע בן קרחה אומר, כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם, וזה לא נאמר בו רושם, ולא מצינו שבא עונש על ידי אותו חרון, אמר לו רבי יוסי אף בזו נאמר בו רושם, הלא אהרן אחיך הלוי, שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן, והכהונה הייתי אומר לצאת ממך, מעתה לא יהיה כן, אלא הוא יהיה כהן ואתה הלוי וכו', ע"כ. וי"ל שלפי רבי יהושע בן קרחה אין להחשיב את זה כרושם של עונש כלל, כי זה גופא מה שביקש משה רבינו שלח נא ביד תשלח, ותרגם יונתן ביד פנחס, כי הוא מוכן לשליחות של עתיד, כי פנחס הוא אליהו (של"ה, ועיין בזה באריכות במגלה עמוקות אופן קיא), וזה נ"א ראשי תיבות נדב אביהו, שעיקר מדריגות של פנחס היו על ידי נשמתם שנתעברו בו.

רש"י על 'שלח נא ביד תשלח' כתב שני פירושים, א' הכוונה למי שהשם יתברך רגיל לשלוח, דהיינו אהרן. ב' הגואל שעתיד לשלוח לגאולה השלמה. ואם הכוונה לפינחס כנ"ל, הרי שני הפירושים קרובים זה לזה, בחי' או דודו או בן דודו יגאלנו.

כי משה רבינו פחד מהאף והחמה (דברים ט:יט) וגם באהרן התאנף ה' להשמיד בניו והתפלל עליו (דברים ט:כ), והועיל תפלתו לחצי בניו, ולא הספיקו להציל את נדב ואביהוא (רש"י). ובמגילת אסתר כתוב וחמת המלך שככה (ז:י), שככה בגמטריא משה, היינו בזכותו. כי מתן בסתר יכפה אף (משלי יד כא:יד), ולכן נשא ונתן עם הקב"ה כאשר הסתיר פניו במראה הסנה, כדי לכפות אף, והגמרא (בבא בתרא ט) אומרת שגדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו וכו'. אף על פי שבודאי משה רבינו עסק גם בזה וכנ"ל, כי עד אז לא זכה במדה זו עד תכליתה, כמבואר במס' סנהדרין קיא. וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו (שמות לד:ח), מה ראה משה, ר' חנינא בן גמלא אמר ארך אפים ראה וכו' וכו' אמר לפניו רבונו של עולם ארך אפים לצדיקים, אמר לו אף לרשעים וכו'. כי רק משיח יבטל החרון אף, ולכן נקרא רוח אפנו (איכה ד), כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה סו. ולכן ביקש 'נא' על נ'דב א'ביהו ששניהם ביחד בגמטריא אף. וגם משה הוא משיח כדאיתא בזוהר, ואכן משה בגמטריא חרון אף, שמבטלו, וכמו שראינו שבסוף התפלל אפילו על הרשעים. וזה פורים, אותיות פ"א ירום [וכן פורים, פ"ו ירום, פ"ו בגמטריא אלקים, בחי' יגדל אלקים (תהלים ע:ה, ובודאי זה טוב להגיד, ומה שאומרים בשם האריז"ל לא לאמרה, כבר פרשתי במקומו שעל כרחך הכוונה לא לאמרה בשחרית שהוא כנגד מידת אברהם). ולכן פורים ע"ה בגמטריא אהרן נדב אביהוא. (וכן אהרן הכהן בגמטריא פורים. והנה חנוכה ופורים הם בנצח והוד, ולכן אומרים על הניסים בהודאה. ואהרן הוא בהוד. ובהוד יש את השם חקב"טנע, ח"ק (בגמטריא נ נח) – ב' פעמים בגמטריא רי"ו, ועם טנ"ע, בגמטריא משה, שהוא בנצח. ובחישוב גם את האות ב', הרי שמ"ז, בגמטריא הפורים, עם הו' אותיות, אי נמי שמ"ז עם הכולל בגמטריא שמח, בגמטריא זה פורים).

וזה שלח נא ביד תשלח, הראשי תיבות של שלח נא ביד, הן הם הראשי תיבות של נחמן בן שמחה. נא ראשי תיבות אני נחמן (שהוא הכין הכל בשביל משיח שיצא מיוצאי חלציו). הראשי תיבות של, שלח נא תשלח, וכן של תשלח, עם הי"ב אותיות של מילואו, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה, רבינו נחמן מברסלב. בפורים, ם' בגמטריא ו' מאות, הרי סה"כ בגמטריא תתצב, ועם הו' אותיות, בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

וזה מה שאוכלים אזני המן, כי אות פ"א נגד האזן שמאלי, בספר יצירה. [והיום למדנו בבא מציעא כג: דרבה בר רב הונא מחתיך ליה אתלתא קרנתא, פרש"י עושה החתיכה בת ג' קרנות כזה: - ▼ תמונה של משולש – (שני פינות למעלה פינה אחד למטה – וזה הסימן שאוהדי המחבלים חמס שמים על הכתביות שלהן – בצבע אדום). ומבואר שעשה כן כדי שלא יחליפנו הנכרי בבשר אחר האסור באכילה, ופירש תוספות זה מספיק רק כששולחין על ידי נכרי, אבל בישראל החשוד צריך שתי חותמות. וידוע בענין השלח מנות שמראים בזה כל אחד שסומך על כשרות חבירו. ובסוף הדף נזכר פוריא. בתחילה כתוב אנפוריא ופירש רש"י שהוא נוטריקון – אין פה ראיה, והיינו כלים שלא שבעתן העין. ובסוף לשון פוריא לשון תשמיש, ואולי על דרך טוב מראה עינים מהלך נפש וכו' כמו שדרשו חז"ל. ויוצא מזה שיכולים לפרש פורים נוטריקון פה רואים, שמתוך כל ההסתרה יש פורים].

והנה נדב ואביהוא הורו הלכה לפני רבם, אבל פינחס נזהר מלקנאות בזמרי עד שמשה רבינו צוהו קריינא דאיגרתא וכו'. ועל כל פנים רואים גם בפינחס הענין לעשות מעבר ממה שהורה משה רבינו. והרי כולם חייבים בכבודו וביראתו של משה רבינו לחלוטין, וכל זמן שההנהגה בידו, אין לזוז כחוט השערה מפקידתו חס ושלום. ולא יתכן דרך אחרת, הס מלהזכיר. אבל לכאורה לא כן יהיה עם משיח, שהוא יהיה עוד ירום ונשא וגבה מאד ממשה רבינו. וכל אחד יש לו נקודה של משיח (ליקוטי מוהר"ן), ועל ידי רוחו של משיח כל אחד ישתחרר לגמרי לעבוד את השם יתברך כפי הנקודה שלו. וזה מה שמשה רבינו רצה כבר מראש, ועל כן סירב שבע ימים, וביקש שלח נא ביד תשלח.

וזה שלח, בגמטריא בפורים, ביד תשלח, בהמן ששלח ידו ביהודים (ח:ז). (ח:ח) ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם – בעיניכם של כל אחד ואחד. אי נמי, ביד תשלח, כדלקן, באותם שנפלו וכבר שלחו בעירם לרעות בטומאה, שלח ידיו בשלמיו חלל בריתו (תהלים נה:כא), דוקא אלו מוכנים להקים רצון ה'.

וכן ביום הכיפורים כתיב ושלח ביד איש עתי (ויקרא טז:כא), והוא בגורל כמו ענין פורים. וביום הכיפורים הכהן גדול היה נכנס לקודש הקדשים, ובהיכלות מצינו שלפני היכל קודש הקדשים יש היכל הרצון. ויום טוב היה עושה כהן גדול כאשר יצא בשלום.

וזה הנקדה שמתעורר בפורים, שקיימו וקיבלו ברצון את התורה, כי במתן תורה על כרחך היה בכפיה, כי על כרחך, מדין תורה גופא, היו יראים וחייבים לשמוע ולקבל. וכמו שתלמיד בפני רבו אין מדרך ארץ לגלות תפילין בפניו (בית יוסף אורח חיים סימן כז, שלא ישוו עצמם לרבותם בפניהם ונראים כעזי פנים וכו'). אבל בפורים כאשר הגיעו לירידה כזו, שהיו בגלות ונהנו מסעודת אחשווירוש, פרקו עול, ועל ידי זה קבלתם של התורה מחדש היה מרצון שלהם.

והנה משה רבינו הוא רבן של כל ישראל לעולם ועד, וזה בכלליות, אבל בפרטיות משה רבינו נקרא אב הנביאים, כי הוא הורה דרך עבודת השם לדורות שהיו ראוים לנבואה, וכל נבואה הוא מרוחו של משה רבינו כמו שכתוב בזוהר. אכן בימי פורים כבר נתדלדל הנבואה, ומגילת אסתר נכתב ברוח הקודש ולא בנבואה ממש. וכן הלכו הדורות ונתדלדלו עד שאין אתנו יודע עד מה, כמבואר באריכות בריש ספר אדיר במרום, שאז השם יתברך הקים לנו את רבי שמעון בר יוחאי שהיה ניצוץ של משה רבינו, ואפילו הוראתו היה נסתר עד לאחר אלף שנה כמבואר במקומו. ועל כל פנים, ההנהגה הפרטית של משה רבינו כבר לא היה כל כך שייך אז בתקופת פורים. והרי זה קצת התבטלות של מציאות וחיוב מורא הרב. ועל כן ביותר היה מוכשר להיות העת לקבל את התורה ברצון כנ"ל. ולכן כל ענין קביעת זמן הגזירה והנס של פורים היה על יום פטירת משה רבינו.

וזה הנקודה שאנו מאירים ומעוררים בפורים, נקודת משיח, שמצד אחד מראים את עצמינו נטולי עול – מופקרים, ובתוך כך מקבלים ברצון עצמינו טהור. וזה פורים נוטריקון, פורק יראה מעלהו. וכילד שאביו מלמדו לרכוב באופניים, ואביו אוחז בשניהם, והילד דוחה את אביו כדי להראות שהוא יכול כבר לבד.

וזה (תהלים קכח:ג) אשתך כגפן פוריה. אשתך, עם סגול, השתיה שלך, כפרחת עלתה נצה (בראשית מ:י).

וזה מה שרבינו אמר שמתחילה כל ההתחלות היו מפסח, ועכשיו, ולא סיים והמשמעות מתוכן דבריו שעכשיו מפורים, אבל לא אמר בפירוש, נתן לכל אחד לסיים-להתחיל מעצמו, כי ההתחלה מפורים, שמשם עמדו על רצון עצמם להיות כרצון השם.

 

 

בבא מציעא

סוף דף כ: רש"י פירש ז"ל שנמצא השטר בין השטרות פרועין, וכל אחד אמר זהו שטר שלי, ע"כ. וצ"ע דלעיל מיניה רש"י פירש שעל כרחך מדובר שמשולשין בשטר, ואם כן איך כל אחד אומר שטר שלי, והריטב"א כתב שלפי פירוש רש"י דלעיל צריכים לומר ששני השטרות נמצאו בין שטרות הקרועין. ולפי זה לשון הגמרא, שנמצא אינו מדוייק, דהול"ל שנמצאו (ואין לדחות דשיגרא דלישנא הוא, כיון שהביאה לשון כדרב ספרא שנמצא, כתבו שוב כלשונו, שנמצא. כי לעיל בגמרא כבר הביאו כדרב ספרא ושינו ללשון רבים). וראיתי מובא בשם המהרש"א (ד"ה רש"י שנמצא) שאכן לשונו של רש"י אינו מדוקדק. וקשה, למה ליה לרש"י לכתוב מה שהוא שלא מדוקדק.

ונראה לע"ד די"ל שהלשון שנמצא בא ללמד שכל שטר נמצא בין הקרועין, אבל לא שניהם ביחד, כי אם שניהם ביחד, הרי כבר אינם נמצאות בין הקרועין.

נ נח נחמ נחמן מאומן

סימן בחלום

ב"ה

מי שבחלום מתפלל סימן טוב.

מי שמתפלל שמונה עשרה בשבת ובטעות מתחיל עם נוסח של יום חול, סימן לא טוב.

ועם כל זה נראה שאם בחלום התפלל כך - שבטעות התחיל בלשון חול בשבת, עדיין סימן טוב, כי העיקר שהתפלל.

נ נח

בבא מציעא דף כ שני שטרות של שני יוסי בן שמעון

 ב"ה

בבא מציעא

סוף דף כ: רש"י פירש ז"ל שנמצא השטר בין השטרות פרועין, וכל אחד אמר זהו שטר שלי, ע"כ. וצ"ע דלעיל מיניה רש"י פירש שעל כרחך מדובר שמשולשין בשטר, ואם כן איך כל אחד אומר שטר שלי, והריטב"א כתב שלפי פירוש רש"י דלעיל צריכים לומר ששני השטרות נמצאו בין שטרות הקרועין. ולפי זה לשון הגמרא, שנמצא אינו מדוייק, דהול"ל שנמצאו (ואין לדחות דשיגרא דלישנא הוא, כיון שהביאה לשון כדרב ספרא שנמצא, כתבו שוב כלשונו, שנמצא. כי לעיל בגמרא כבר הביאו כדרב ספרא ושינו ללשון רבים). וראיתי מובא בשם המהרש"א (ד"ה רש"י שנמצא) שאכן לשונו של רש"י אינו מדוקדק. וקשה, למה ליה לרש"י לכתוב מה שהוא שלא מדוקדק.

ונראה לע"ד די"ל שהלשון שנמצא בא ללמד שכל שטר נמצא בין הקרועין, אבל לא שניהם ביחד, כי אם שניהם ביחד, הרי כבר אינם נמצאות בין הקרועין.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עוד בענין שם מו"ם ושם עמ"מ מהע"ב שמות

 ב"ה

והאיש משה ענו מאד מכל האדם. ראיתי לפני הרבה שנים כמדומני במרגליות הים מר' ראובן מרגליות, פירוש 'ומום אין בך', שקאי על סנהדרין בן ע"א, שהם נגד ע"א שמות של שם ע"ב, ולכן אין להם כנגד השם הע"ב – מו"ם. וי"ל עוד שזה מה שכתוב על משה רבינו ותחסרהו מעט מאלקים, כי משה הוא ע"א. ובראשי תיבות של הפסוק יש האותיות של מו"ם, אבל אינן כסדרן. ענו מאד מכל, ראשי תיבות של השם הב"ן – עמ(ר)ם, אות ר' בגמטריא 'נו מאד מכל', עם הח' אותיות אי נמי, בחישוב הע' של ענו לאות ח' באותיות אחה"ע. ועם הכולל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

קרבן מנחה מאד רצויה חוץ מג'

 ב"ה

ויקרא ב:א וְנֶ֗פֶשׁ כִּֽי-תַקְרִ֞יב קָרְבַּ֤ן מִנְחָה֙ לַֽיקוָֹ֔ה סֹ֖לֶת יִֽהְיֶ֣ה קָרְבָּנ֑וֹ וְיָצַ֤ק עָלֶ֨יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְנָתַ֥ן עָלֶ֖יהָ לְבֹנָֽה.

פרש"י ז"ל ונפש כי תקריב. לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה, עני, אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו, ע"כ.

אבל שלושה אין מנחתם רצוי: קין, כשוף (-כמבואר בספרים, עיין למשל בספר ברית אברהם למהר"א אזולאי, שהיו מזבחים ומקטירים לכחות עליונות לצורך הכשוף, ודרש שם סמיכות הפרשיות, מכשפה לא תחיה, כל שוכב (בלעם) זובח לאלהים יחרם), ברית (-כמו שפסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות ג:ב שאין מקבלים מנכרי – שאינו בן ברית – מנחות, כדעת רבי עקיבא במנחות עג:, ולדעת ר' יוסי הגלילי שם י"ל כמו שכתוב שמות לד:יב-טו השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ וכו' כי את מזבחתם תתצון וכו' פן תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו). ותראה שאותיות אלו הן הם אותיות: ונפש כי תקריב.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הוי כל צמא לכו לרבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

מסכת תענית ז. רבי חנינא בר פפא רמי, כתיב (ישעיה כא:יד) לקראת צמא התיו מים, וכתיב (ישעיה נה:א) הוי כל צמא לכו למים, אם תלמיד הגון הוא, לקראת צמא התיו מים, ואי לא, הוי כל צמא לכו למים, ע"כ. פרש"י התיו, משמע להוליך לו מים. וכתיב לכו למים, ילך הוא עצמו. אם תלמיד הגון, שרוצה ללמוד ממך מצוה לרב לילך אצלו במקומו. ואם לאו, ילך הוא אצל הרב, עכ"ל.

קצת קשה כי כמעט לא מצינו דבר כזה שהרבי ילך לתלמיד, אלא כולם באים לבית מדרש או לביתו של החכם והוא מלמדם. ועוד, האם הרבי יעזוב שאר תלמידיו כדי ללכת לאחד. וצריכים לומר שזה הלכה (שהרמב"ם לא הביא – מהרי"ץ חיות) למקרים בודדים ומועטים מאד.

אמנם לפי מה שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן תורה עו אתי שפיר כמין חומר. וז"ל וזה בחי' מעלת התקרבות לצדיקים, כי יש בחי' צמאה נפשי, דהיינו כמו מי שהוא צמא מאד ששותה אפי' מים הרעים, כמו כן גם בעבודת הבורא ית', יש בני אדם שהם תמיד בבחי' צמאון, ולומדים ועובדים עבודתו תמיד, והם תמיד בבחי' צמאון, כי נפשו שוקקת תמיד לעבודת השי"ת, אך שהוא בלא זמן ושכל, כי לפעמים ביטולה של תורה היא קיומה (מנחות צט) כמה שכתוב (תהלים קיט) עת לעשות לה' הפרו תורתך, וזהו מעלת התדבקות בצדיקים כי הם עושים גבול וזמן לבל יהיה בבחי' צמאון, עיין שם. ועיין שם ענין טוב מראה עינים מהלך נפש, כי בכח הראות, עושה הילוך לנפשו, והוא הגבול, עיין שם.

ולפי זה י"ל שבודאי כולם צריכים לבוא לצדיק, והצדיק כפי מה שמבחין שהתלמיד הגון ובאמת בא אליו, הרי יעשה גבול, בחי' התיו, לשון גבול, עיין רש"י בפרשת ויחי עה"פ עד תאות ז"ל עד קצות, כמו והתאויתם לכם לגבול קדמה (במדבר לד:י), תתאו לבא חמת (במדבר לד:ח), עכ"ל. ואתי שפיר לשון גבול הוא בעצמו לשון של התאוה והצמאון, והוא כפי תחרא. וזה ענין שהצדיק ילך, שהוא יעשה את הגבול. וכאשר התלמיד אינו הגון, הצדיק יניח להתלמיד ללכת – לעשות את הגבול.

ועיין בתורה ס:ז וכשעוסק לעורר בני אדם, הוא צריך לשמור עצמו מתלמידים שאינם הגונים, כדי שלא יהא נדבק בו מהרע שלהם, שלא יזיק לו וכו' וכו' אך אי אפשר לבשר ודם להיות נשמר בעצמו שלא ישמעו תלמידים שאינם הגונים ממנו, ולזה צריך שיהיה לימודו ללמוד וללמד ולשמור ולעשות, דהיינו שעל ידי למודו עם תלמידו יהיה כאלו עשאו לחבירו וכאלו עשאו לדברי תורה וכו', וכשלומד בכוונה זו, אזי השם יתברך שומר אותו, שלא יהיו דבריו נכתבים בכח הזכרון של התלמיד שאינו הגון, רק יהיו נשכחין ממנו, עיין שם. ובלימוד כזה בודאי לא יביא התורה לגבול בשביל תלמיד שאינו הגון.

ועיין במהרש"א ובבן יהוידע שנתקשו הלוא אסור ללמוד תלמיד שאינו הגון, והמרש"א פירש מדובר על זה שרוצה לשוב, והבן יהוידע פירש שאינו בכלל אינו הגון, רק הכוונה שלומד להתגדל או לשאר פניות. ולפי הדברים הנ"ל יכולים לפרש שאפילו אינו הגון ממש.

ועל כל פנים מבואר למה הרמב"ם השמיט הלכה זו, כי כבר יש חיוב ללמוד על מנת וכו', ויש איסור ללמד תלמוד שאינו הגון, והצדיק שיקיים את זה, בעיקר הוא להמשיך גבול להתלמיד ההגון, ואם הצדיק יודע לעשות את זה בודאי יעשה ואין דרך לקבוע את זה להלכה איך שהצדיק עושה את זה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חידושי תורה משבוע של פרשת פקדי - קצת מהם כבר פרסמתי - נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

לח:כז ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן. ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (דהיינו ד' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן). ככר הכסף ע"ה בגמטריא רבנו נחמן. הכסף לצקת בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. את אדני בגמטריא ליקוטי מוהר"ן. ואת בגמטריא רבנו נחמן ע"ה. הפרכת, עם הה' אותיות, בגמטריא נון חית מם נון. מאת אדנם, עם הח' אותיות, בגמטריא נחמן בן שמחה ע"ה. אדנים למאת הככר בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה. אדנים למאת הככר ככר, עם הט"ז אותיות, בגמטריא הפתקא נ נח נחמ נחמן מאומן. אדנים למאת הככר ככר לאדם, עם הכ' אותיות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב ע"ה.

הראשי תיבות של: ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש, ושל: מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: ואת אדני הפרכת מאת אדנים למאת הככר ככר, בגמטריא נ נח.

הסופי תיבות של: את אדני הקדש בגמטריא נון חית מם נון. הסופי תיבות של: לצקת את אדני הקדש, ושל: את אדני הקדש ואת, ושל: הקדש ואת אדני הפרכת, ע"ה בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: הקדש ואת אדני הפרכת מאת אדנים למאת הככר ע"ה בגמטריא נ נח.

הראשי וסופי תיבות של: ויהי מאת, בגמטריא לקוטי מוהר"ן. הראשי וסופי תיבות של: מאת ככר הכסף, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמ מאומן. הראשי וסופי תיבות של: לצקת את אדני הקדש, עם הח' אותיות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב. הראשי וסופי תיבות של: הקדש ואת בגמטריא נון חית מם נון ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: ואת אדני, בגמטריא רבינו נחמן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: אדני הפרת, בגמטריא רבינו נחמן. הראשי וסופי תיבות של: אדנים למאת הככר ככר לאדן, עם הה' תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

ויהי מאת, אותיות אמת. כי שקר אין לו רגלים, ואילו האדנים היו הרגלים לקרשים, ושני אדנים לכל קרש, בחי' קושטא קאי, וכן אות ר' מתחלף עם אות ט' באותיות א"ל ב"ם, הרי קרש – קשט דברי אמת. וכן אדנים, כמו שם אדנ"י שהיא מידת הדיבור הקדוש. ועיין בבעל הטורים שמאה אדנים כנגד מאה ברכות בכל יום. ואיתא בליקוטי מוהר"ן תורה נד ז"ל והברכות הם בחינת אמת, כמו שכתוב (ישעיה סה) המתברך בארץ יתברך באלקי אמן, ע"כ.

הנה השם ל' של ע"ב שמות או"ם, שפירשנו שהוא נגד התחלת האומה של אברהם אבינו, אברהם אותיות בר מאה. או"ם, ו"ם קרשים של המשכן, ועוד ד' של הפרכת מרומז בהא', כי אלף הוא רקיע המבדיל בין מים למים (ליקוטי מוהר"ן תנינא א:ט) בחינת פרכת. והרי או"ם עם הג' אותיות בגמטריא נ'. והרי או"ם בגמטריא מאה ע"ה (והנה, א' פעמים ו' פעמים ם' (=ת"ר) בגמטריא ג' אלפים שש מאות. ונחשוב את הג' אלפים לג' מאות אלפים. ונוסף השם הל"א של ע"ב שמות שלאחריו – לכ"ב – ל' פעמים כ' פעמים ב' בגמטריא אלף מאתים, ביחד אלף ח' מאות. והרי (פסוק כה) כסף פקודי העדה מאת ככר = ג' מאות אלפים, ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל, והוא כ"ה פחות מהחשבון הנ"ל, כי כ"ה רמז להקלבון שהוא א' מכ"ד של חצי שקל).

[בתיבת נח, רבינו לימד (ליקוטי מוהר"ן קיב) שהתיבה היא התיבות של התפלה, והאמת שלהם בא מהחלון או מאבן טוב, כי שם היו בתוך המים הזידונים, ואילו כאן, אמת מארץ תצמח].

לאחר שזכיתי לכתוב חידוש זה, ביום חמישי קראו לי לתורה בעליה שני – 'כל הזהב', כי לא היה שם כהן, בפסוקים של החידוש, וכן קרה לי כמה וכמה פעמים ב"ה שקוראים לי לעלות לתורה על הפסוקים שחידשתי בהם – ואפילו בכהאי גוונא שזה עלייה ששייך לכהן או ללוי. ולכאורה זה על דרך שרבינו גילה בתורה לא:ו אתערותא דזווגין והצטרפותן של אותיות התורה לפעל איזהו פעלה אינו אלא על ידי נקדות הכסף, אין להם שום תנועה אלא על ידי נקדות שנעשה על ידי הכסופין וכו' וכו' אזי בודאי חסד ואהבה מתגלה והשתוקקות נתגלה, שהם הנקדות, אזי 'תורה יבקשו מפיהו' אזי אותיות התורה בעצמן מבקשים ממנו שידבר אותם כדי שיהיה להם נקודות ונפשות, עכ"ל.

ועוד השגחה גדולה, זה עכשיו השגתי ספר ניצוצי שמשון, ליקוט של תורת ר' שמשון מאסטרופוליא ז"ל והערות שנדפסו על תורתו, והתחלתי ללמדו מהתחלה, ושם (עמ' ו') מביא זוהר פרשת פקודי על הפסוק הנ"ל וז"ל ואת קדמאה דאורייתא אתפליג לשבע מאה ושבעים וחמשה לכל סטר וכו'. היינו תשע"ה (775 = תשע"ה = 9) נהורין המתנוצצים מספירת חכמה [כי אות א' בחינת חכמה, וזה פירוש הפסוק, ואת האלף, היינו אות אלף, שמתנוצצין ממנה, שבע מאות וחמשה ושבעים, עכ"ל לענינינו עיין שם.

והנה זה פלא, למה המספר תשע"ה חשוב ט', כמבואר שם באריכות שיש סוד גדול בזה?! ונלע"ד בפשיטות שכולם יודעים אחד הוא אלקינו שבשמים ובארץ. והרי אלקים בגמטריא פ"ו, והרי פ"ו חשוב א'. והרי ט' פעמים פ"ו, ע"ה בגמטריא תשע"ה!

ומעניין לראות המנין, א' הוא אלקים.

ב' פעמים פ"ו בגמטריא יעקב (צריכים להוסיף י' – פעמיים ה' אותיות אלקים, או ה' אותיות מנצפ"ך כמבואר ביחודים של האריז"ל).

ג' פעמים פ"ו. ע"ה בגמטריא גרון, והוא גלות מצרים, כמובא מהאריז"ל.

ד' פעמים פ"ו. ע"ה בגמטריא משה, כמובא.

ה' פעמים פ"ו, בגמטריא ת"ל שנות השעבוד שנגזר בברית בין הבתרים.

ותראה את הסדר. יש יעקב שירד למצרים – הגרון, ואז יש משה שעבר את הת"ל שנה.

ו' פעמים פ"ו, בגמטריא, תפלה, ואתחנן ע"ה.

ז' פעמים פ"ו, בגמטריא תר"א – שש מאות אלף שנכנסו לארץ.

ח' פעמים פ"ו, תרפ"ח, והוא המספר עם הכולל של תרפ"ז – הגמטריא של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קנ"א קמ"ג. מספר מאד חשוב בכל ספרי הקבלה, מובא בליקוטי מוהר"ן תורה ב', והוא השנה התרפ"ב שסבא קיבל את הפתק של נ נח נחמ נחמן מאומן.

ט' פעמים פ"ו – הוא ע"ה תשע"ה כנ"ל. והוא בגמטריא, רבי נחמן בן שמחה, עם הי' אותיות של נחמן בן שמחה (וכן עם ב' כוללים בגמטריא, נחמן נחל נובע מקור חכמה). והנה בספר הנ"ל מיד אחר כך מביא לפרש שחומש ויקרא מתחיל עם פסוק בן ט' תיבות כנגד הפרחים שבמנורה. ובטעם הדבר י"ל כי הקרבנות של חומש ויקרא הם לריח ניחוח בחי' פרחים. וכן על עסקי כהונה פרח מטה אהרן.

וחומש בראשית מתחיל עם פסוק בן ז' תיבות כנגד קנה המנורה, וי"ל כי הכל מתחיל מבראשית ומשם יפרדו לז' קנים.

חומש שמות מתחיל עם פסוק בן י"א תיבות כנגד הכפתורים. כפתור, עם הה' אותיות בגמטריא 711, שהוא ענין הקטרת, כי ז' סממנים נזכרים בפירוש, ועוד ד' להשלים י"א בריבוי לשון סמים. וכן הקטרת הקטרת תלוי בהטבת הנרות הרי ז' מול י"א. וכן קטרת עם ב' כוללים (לפי כללי האבולפיה, כל ב' אותיות יש כולל, ומצינו הרבה פעמים בכתבי האריז"ל) בגמטריא תשי"א (וכן נון חית מם נון ע"ה). כי ענין י"א הוא העלאת הניצוצי קדושה משעבודם בהקליפות. ולכן שמות בגמטריא קטרת אהל ע"ה. כי י"א סממנים בקטרת, וי"א יריעות באהל המשכן. וזה ענין הכפתורים שמרמזים על גלגל החוזר, שבני ישראל ירדו למצרים ועלו.

ויקרא – כנ"ל.

במדבר – שבע עשר תיבות ועם הכולל כגובה המנורה י"ח טפחים, ויש מ"ד י"ז טפחים ולא צריך הכולל. וזה גובה השיעור קומה שכלל ישראל השיגו במדבר. ושם כתוב ואתם הדבקים בי"א חיי"ם כולכם היום. וכל ענין סדר המחנה של בני ישראל בחי' ח"י עולמים כמבואר ביחוד היראה לרמח"ל.

דברים – כ"ב תיבות נגד הגביעים. דברים הוא משנה תורה, שייך לכל הכ"ב אותיות. ובדברים יש את השירה, והשירה אינה אלא על היין, בחי' הגביעים.

 

י' פעמים פ"ו – בגמטריא פלשתים – והארכנו על זה במקומו.

 

 

השם האחרון של ע"ב שמות: מו"ם. י"ל שזה ענין הביטוי perfect to a fault (מושלם לתקלה?). וזה הענין מצינו אצל השם יתברך בשם ע"ב, כי בקידוש של ויכלו השמים של ליל שבת יש לכוון הע"ב שמות. ועיין ברש"י עה"פ ויכל אלקים ביום השביעי ז"ל ר' שמעון אומר, בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש, אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו, נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום, ד"א מה העולם חסר, מנוחה וכו' עכ"ל, ופשטות דבריו שממש נכנס בו בתוך שבת, וזה מתוך שלמותו, הוה אומר כלך יפה רעיתי ומום, ודו"ק.

בראשית מ:טו כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור.

לא עשיתי, לא' – לאלופו של עולם הוא הקב"ה, אלף – פל"א עליון, עשיתי מאומה – היינו שלמות הע"ב שמות שמסתיים בשם מו"ם, כי שמו, השם שלו, אתי, עמי, בבור, בעולם הזה שהוא בחי' בור כמו שכתבתי בס"ד בחידושים על בבא קמא, כי אצילות הוא הבורא, עם א'. וזה הראשי תיבות של, לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור. א' כל שם ע"ב. 'פה לא', זה השם הכ' של ע"ב – פה"ל (וכן בראשי תיבות הנ"ל – עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור, שם ע"ב כ). והפלאה הוא בחי' יוסף שהיה נזיר אחיו, לשון (במדבר ו:ב) כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לה'. וכן כתוב בישעיה כז:יד לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר, הוי המעמיקים מה' לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם וכו'. המעמיקים בחי' בור. יוס"ף להפליא. הפלא ופלא, אל"ף.

גנב גנבתי בחי' נבואה של איוב, כמו שכתוב (איוב ד:יב) ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו. ופרש"י לפי שאין רוח הקודש נגלה על נביאי עובדי כוכבים בפרהסיא וכו' וכו' אבל בנביאי ישראל כתיב 'פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות' (עיין במדבר יב:ח), ע"ש. מארץ העברים, עברים לשון התגלות כמו שכתוב (שמות יב:יב) ועברתי ותרגם אונקלוס ואתגלי. והוא גם ענין של שם ע"ב היוצא מהפסוקים ויסע ויבא וכו', שעבר מאחורי מחנה ישראל ללפניהם. וזה מש"כ כאן 'פה לא' אותיות 'אל פה', מאומה, ממ"ה בגמטריא פה. וא' פה, היינו פה להקב"ה, אל פה – פה של יוסף. היינו, פה-לא, אל פה של יוסף, עשיתי פה להקב"ה.

שם הראשון של ע"ב שמות, וה"ו בגמטריא יוסף בן י"ז היה נער את אחיו ונמכר, וכן בהוולדו היו ו"ה בנים ליעקב, ועוד ו' נפשות, יעקב וד' נשיו ודינה. יל"י האריז"ל הראה שזה ראשי תיבות י' לאורך ימים, ובנידון דידן, זה התוכנית הארוכה של מכירת יוסף למען החיותינו כיום הזה, סי"ט ראשי תיבות סר יין (-המשקים) טבחים, אי נמי ס' – סריס פרעה הוא פוטיפר. על"ם העלמה בחי' ולא זכר וכו' את יוסף וישכחהו. מה"ש ראשי תיבות מלאכי השרת, כמבואר במדרש שכל אשר היו עושי"ם יוסף היה עוש"ה, וכן זכה לבחי' פה אל פה, כעין מדרגת מש"ה כנ"ל. לל"ה ראשי תיבות (בראשית מז:יב) לחם לפי הטף. וגם רמז לקץ, בחי' שומר מה מלילה שומר מה מליל. כי ל' – למ"ד, הד' היא המלכות, אז העיקר ל"מ, בחי' שבע שנות השבע, ושבע שנות הרעב, וכיון שבא יעקב נהפך ה' שנות הרעב לשובע.

 

נדבת הנשיאים את האבנים היקרות, כי ש' מתחלף באות ב', הרי מנשאים  - אבנים. ואפילו בלי החילוף, הרי שן בחי' שן סלע. רש"י פז"ל אמר ר' נתן, מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו נשיאים, יתנדבו צבור מה שמתנדבים, ומה שמחסרין אנו משלימין אותו, כיון שהשלימו צבור את הכל וכו' אמרו נשיאים מה עליו לעשות, הביאו את אבני השהם וכו' ולפי שנתעצלו מתחלה נחסרה אות משמם, והנשאם כתיב, ע"כ. הנה לכאורה האבנים היו יקרים יותר מכל סכום שאר חלקי המשכן, אם לא אבן אחת, בודאי כמה אבנים. ונראה לעניות דעתי שמעולם היה מוטל על הנשיאים להביא את האבנים, וכן מדויק בלשון רש"י שכ' 'לא התנדבו תחלה', לא כתב שהתנדבו בסוף, וכן מה שכתב 'אמרו נשיאים מה עלינו לעשות', לא כתב שאמרו מה יש לנו לנדב, אלא באו לקיים מה שהיה מוטל עליהם. ובזה מיושב התמיה למה אף אחד מישראל נדב אבנים יקרות, והרי עשירים מופלגים היו בביזת הים, ועל כרחך היה להרבה מהם אבנים יקרות. אלא ודאי מעולם נדבת האבנים היה מוטל על הנשיאים. וכן באמת חנוכת המזבח שהתנדבו הנשיאים, רק הם היו יכולים להתנדב כן, אבל בהא עשו תשובה בהזדרזם לנדב.

ב"ה

אין אדם עומד על דברי תורה עד שנכשל בהם, ואפילו בסודות התורה כן כתבו במפורש. והרי שבוע שעבר כתבתי בטעות והחלפתי כמה אותיות בענין הכליות והידים. וכשעה אחר ששלחתי כבר עמדתי על הטעות, והנה הדברים מתוקנים.

כתיב (ויקרא ד:כב) אשר נשיא יחטא. ורש"י פירש בכמה מקומות שחטא לשון חסרון. והנה מובא מר' שמשון אסטרופוליא, ריש פרשת נח, נחש, עיקר שמו ח' על שם חיויא, רק הקב"ה צירף אליו אות נ' משם אדנ"י, ואות ש' משם שד"י, כדי שלא ירעו ולא ישחיתו עיין שם. וכן שטן, עיקר שמו ט, וש"נ כנ"ל. וזה לא הנחש ממית אלא החטא ממית, היינו הח' וט' הנ"ל. הרי יש ח' עם נ"ש, וט' עם ש"נ, אחר כך יש אותי י', ובזה היו צריכים הנשיאים לתקן, נשי"א, וכיון שנתעצלו, נחסרה הי' משמם, הרי אומר י' חטא.

ונראה להעמיק בזה. כי אותיות ט"ח, הם הכליות, כמו שכתוב (תהלים נא:ח) הן אמת חפצת בטחות, ופרש"י אלו כליות שהן חלקות, ומנחם חברו עם כמטחוי קשת, וכן מי שת בטוחות חכמה ע"ש. ובספר יצירה, לפי נוסח הגר"א, ח' ביד ימין י' ביד שמאל, הכליא הימיני – אות ו', והכליא השמאלי – אות ט'. ומבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ס', שכלי הדיבור צריכים להיות סמוכים לכליות, ומבואר בתורה לח ששורש הדבור הוא הזרוע שהם חמש אצבעין שביד שמאל שהם חמשה גבורות שהם בחינת ה' מוצאות הפה. הרי שאותיות הזרוע, ח"י צריכים להיות קרובים לאותיות ו"ט של הכליות. ועל כל פנים ט"ח של בטחות, שהיא כליא, חיבור בין יד ימין לכליא השמאלי, ונשאר רק לקשר הי' של יד שמאל להו' של הכליא הימין.

והנה ד' אותיות האלו שייכים לי"ב פשוטות (הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק) שהם כנגד הי"ב שבטים והמזלות. והנה בדור אנוש = אות ו' עם נ"ש (אות ז' לא בא בחשבון, כי אותיות זנ"ש הם מתחלפים באלף בית של אח"ס בט"ע גי"פ, ועכ"ז באנוש יש גם א', א' עם ו' הרי ז'. וכן בתיקון אות י' שהוא יד שמאל, הוא כנגד גד, בגמטריא ז), אז הוחל לקרא בשם ה (בראשית ד:כו), וזה לשון הרמח"ל בדעת תבונות סימן לו, הנה העבודי עבודה זרה היו משני מינים, המין הראשון חשבו שהקב"ה נעלה מן הדברים השפלים, ואינו מביט בהם, ויש אחרים תחתיו, הם המה כוכבי השמים וכסיליהם, שריהם וכל צבאם, שהם המשגיחים בעולם, ועל כן העמידו להם עבודות, עשו להם מזבחות, להם יזבחו ולהם יקטרו, להמשיך מהם השפעה לתועלתם, ע"כ. וזה בחי' ענוה פסולה, כאילו אנחנו לא חשובים מספיק שהשם יתברך ישגיח עלינו, ועל זה הנשיאים היו צריכים לתקן, כי נשיא הוא לשון נישא ומרומם, והם י"ב כנגד המזלות. ויש להם הי' עם נ"ש (אבל לא ביניהם, כי אות י' קדוש. ואע"פ שלקמן באנוש, הו' ביניהם, הרי על אנוש כתוב אז הוחל, הו' חל, לקרוא בשם ה'), שאות י' הוא ביד שמאל. (והידים בחי' אמונה, כמו שכתוב ויהי ידיו אמונה, והכליות בחי' בטחון כמש"כ בטחות). ולא מצינו ידים במלאכת המשכן, אבל מצינו בשלמים (שמות כט:כה) ולקחת אתם מידם, (ויקרא ז:ל) ידיו תביאנה את אשי ה'. והרי האבנים נקראים אבני מילואים, בחי' שלמים כמו שפירש רש"י ז"ל (שמות כט) שלמים לשון שלמות, שהושלם בכל, מגיד הכתוב שהמלואים שלמים, שמשימים שלום וכו'. ואבן יקרה אינה כבדה וגדולה כרוב שאר דברים המתנדבות למשכן, ויכולים להחזיקו ביד שמאל. ובזה היו מתקנים גם הו' של אנו"ש שהוא בכליא הימין. ובזה היו מכריעים גם את הח"ט לטוב. וכיון שנתעצלו נחסרה להם הי', וממילא אשר נשיא יחט"א, חסר בכל אותיות האלו, שהם כנגד הידים והכליות, כי א' הוא א'נוש שהיה צריך לתקן הו' – כליא ימין.

וכן יש להבין, ש"נ, ש' פעמים נ' בגמטריא ט"ו אלף, שהוא בחי' תרומה, אחד מארבעים, על ת"ר אלף בני ישראל, כמו שכתבו הרבה מפרשים (זקנו של החיד"א, חתם סופר, מהרי"ל דיסקין, ועוד) בענין הארבעה עשר אלף שבע מאות, שמתו במגפה של זמרי וכזבי בת צור (כזבי בגמטריא ש, כי כזב ע"ה בגמטריא ל – פעמים י', הרי ש'. וכן צור, עם הג' אותיות והכולל בגמטריא ש'). כי ביחד עם המאתים וחמישים, וחמישים מבני הבית, הרי ט"ו אלף. וכתבו הראשונים שלכאורה רוב הנגפים היו משבט ש"מעו"ן. ובספר יצירה, שמעון הוא כנגד הכליא השמאלי. ואבני שוהם, שוהם בחילוף אות ה' באות ע' באותיות אחה"ע, הרי שמעו, שהוא עיקר שם של שמעון, כי הן' אינו אלא להקטין (-כדברי המשך חכמה במקום אחר, וכן במכתב של ר' שמשון אוסטרופוליא שאומרים ערב פסח, עושה חשבון בלי הם' של מצרים). וכן 'אבנים יקרים', עם הב' תיבות והכולל בגמטריא שמעון. ועל שמעון כתוב (בראשית מט:ז) אחלקם ביעקב פרש"י אפרידם זה מזה, שלא יהא לוי במנין השבטים, והרי הם חלוקים, דבר אחר, אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון וכו', ע"כ. חלק לשון כליות, שעל כן הם נקראים טחות כמו שהבאתי מרש"י. ולכן גם לוי, אותיות ל-יו, כי ט"ח של הכליות הם אותיות כנגד ימין ימין וכליא שמאל, וי"ו הם אותיות כנגד יד שמאל וכליא ימין (י"ו בחינת אי"ה). וזה לשון נשיא, נש – שהוא בחי' תרומה על הת"ר אלף כנ"ל, י"א, ועוד י"א כמותו.

ועל כן נתנאל בן צוער משבט יששכר הוא השיאן עצה (רש"י במדבר ז:יח), השיאן דייקא אותיות נשיא. ולכן הוא הקריב ביום השני. היינו אע"פ שהוא השיאן העצה, לא הקריב ראשון, אלא דייקא ביום השנ"י, לתקן שנ"י. כי יששכר הוא כנגד הכליא הימין, בספר יצירה. .

ועכשיו עיקר התיקון אינו אלא על ידי רבינו הקדוש נב"ש.

 

 

כל האמהות יש בשמותיהן אות ה' חוץ מרחל. ויתכן שאות ח' של רחל היה ראוי להיות אות ה', ואם כן היה ראשי תיבות לה"ר לשון הרע, כי ענין הנשים, ובפרט הצדקניות שהן ממש מרכבה לשכינה, הוא ענין של דיבור. וכן רחל בלשון תרגום אמרא, ורחל נצח בזה לא למסור את לאה בליל חתונתה. וזמש"כ בתהלים לד, מי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב, השכינה בחי' ים, ורחל ולאה מרכבות לשכינה, והרי יעקב הוא האיש וכו' אהב ימים, יעקב ולאה. לראות, לרא"ו ע"ה בגמטריא רחל. שהיו עיניה טובות, ולאה עיניה רכות, גם כן מרומז, כי אות א' – נכתב יו"ד בגמטריא כ', לראות נעשה לרכות, ללאה שעיניה רכות.

 

עשו אמר יש לי רב, וזה גנאי לו כמבואר בחז"ל שיעקב נזהר מלומר כן (אע"פ שאח"כ רב עוד יוסף בני חי).

מצאתי בכמה מקומות גנות לשון רב, בשיר השירים ג:א – בלשאצר מלכא עבד לחם רב, רבי חמא ברבי חנינא אמר, רב משל אלוהו, אמר להם עמר שלכם בכמה קרב, אמרו בי"ג נפה, אמר להם ושלי בי"ד נפה, ע"כ. ועיין בלקוטי תורה של האריז"ל פרשת חיי שרה, ולבני הפלגשים (מהרח"ו ז"ל) דע, כי כ"מ שיוכל ליכנוס אות משם הוי"ה ואינה נכנסת, הוא מפני הטומאה. לכן אמרו רז"ל שמסר להם שם טומאה. מתנת חסר כתיב, וכן ויהי ריב חסר כתיב רב, כי גם לוט נסע מקדם, וארז"ל מקדמונו של עולם לעבוד ע"א, עכ"ל.

 

 

 

יצחק בגמטריא אני נחמן. ויצחק תיקן תפילת מנחה אותיות נחמן (ה' כפול י' בגמטריא ן), ויצחק בחי' ראש השנה והשופר של ראש השנה. השם אייזיק הוא שם של רבינו כמבואר בספר כוכבי אור, שיחות וספורים ממוהרנ"ת ז"ל ו' עיין שם.

בפתק הקדוש יש ר"ח אותיות כמנין יצחק.

יצחק, הג' אותיות ראשונות – יצח, בגמטריא נ נח. והב' אחרונות, חק – בגמטריא נ נח. והאמצעיות – צח, בגמטריא נחמ.

 

בספר רגל ישרה למהרצ"א מדינוב מערכת י' אות יא-יג:  אלוקים במילוי ו' (לפי המקרא דקרינן בוא"ו) בגמטריא 'פחד', וכן הויה במילוי שני יודין כזה 'יוד – היי ויו היי' בגמטריא צ"ב כמנין 'פחד'. והוא ממתיק הגבורה והפחד דאלקים (-עיין בספר המדות פחד יב – על ידי שתציר שם אלקים לנגד עיניך ילכו הפחדים ממך, ע"כ. וזה בלי לכוון הו'). והנה הנשיאים של י"ב שבטי ישורון הם התולדות של אבות העולם. על כן הקריבו שש עגלות 'צב' (במדבר ז:ג) נגד מילוי 'אבות' כזה: 'לף ית יו יו' בגמטריא ו' פעמים צ"ב, והמילוי הוא תולדה לעיקר. והמתיקו כבר האבות הדינים מכל הו' קצוות. והדברים ארוכים נ"ל, עכ"ל.

י"ל בזה החילוק בין שני פסוקי תהלים, בפרק יד:ז כתוב, מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו, אך בפרק נג:ז כתוב, מי יתן מציון ישועות ישראל בשוב אלקים שבות עמו. ועיין בספר פני דוד (לחיד"א סדר ויחי עה"פ דן ידין משם הרב המקובל מהר"י פיימיטה ז"ל כשישועה היא מצד רחמיו יתברך היא שועה אחת, וכשהיא מצד הדין נחשבת שתי ישועות עיין שם. וראיתי מי שרצה ליישב שהו' יתירה הוא כח התורה שמהפך אלקים לרחמים וזה ב' ישועות. אכן אין ו' יתירה, כי בפרק יד כתוב ישועת, ובפרק נג כתוב ישעות). כי לפי המבואר כאן, יש שם הוי"ה עם מילוי של שני יודי"ן, ונקרא אלו – ישועות, והם בחי' אלוקים. וגם יש לעשות כאן החשבון של מהרצ"א הנ"ל, כי שבות, יש להחליף אות ש' עם אות א' – כמו שמצינו בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה א. וכן המילוי של, בית ויו תיו, ביחד ע"ם ע"מו הכתוב אחריו, בגמטריא ו'.  

ו' פעמים צ"ב בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. (ועם הכולל בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן). ורואים בזה שרבינו ממתיק את כל הדינים. ויש בזה רמז חזק להטנדרים של הננח – עגלות צב.... וזה ענין ש"ש עגלות צב, ראשי תיבות שש ושמח.

 

עוד בספר ניצוצי שמשון עמ' ח' ז"ל מספרו משולש, כיצד, פ"א פ"א פ"א בגמטריא אברם, עיין שם.

וזה משולש. ומרובע: אברם אברהם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ועוד שם. 'אדם' נחלק לג' חלקים, שמספרו מ"ה, והם י"ה י"ה י"ה וכו' וכאשר אכלה חוה מעץ הדעת הוסיפה על כל י"ה פ', ונעשה ג' פעמים 'פיה' (-גם זה קשור להאדנים, כי בתורה כתוב אדנם חסר, בגמטריא פיה), בסוד הגדול שאמרו רז"ל חוה הביאה מ"ר לעולם, והיינו כי ג' פעמים פ' בגמטריא 'מר', והוא סוד גדול ונורא כאשר הוסיפה על י"ה פ', נעשית א' פעמים א', ב' פעמים ב', ג' פעמים ג', עד ט' פעמים ט', והוא גמטריא 'מר' ממש [- עם מ"ה, 285] בסוד (שיר השירים ב:יג) התאנה חנטה 'פגיה', תאנה (בגמטריא לקוטי מוהר"ן) נוטריקון ת'רח א'ברם נ'חור ה'רן. 'פגיה' סוד ג' 'פיה', פיה פתחה בחכמה וכו' וכו' וזהו סוד נפלא (בראשית כז:לה) בא אחיך ב'מרמה וכו' עיין שם.

וי"ל שזה ענין נמרד, שהרג את הרן וביקש להרוג את אברהם, כי נמרד בגמטריא מרמה, עם הט' כוללים של א-ט. וכן נמרד הוא אמרפל, א-מר-פל, הל' פעמיים י"ה, וכן הא', אלף, עוד פ"ל, וכיון שאינו רק אלא במילוי נחשב לחצי, הרי פ' וג' מעמים י"ה, ומ"ר.

אמרפל בטומאה, ונראה שיש אמרפל בקדושה, והוא ענין הכתוב (דברים כד:כ) כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך, ותרגם אונקלוס, לא תפלי, ורש"י פירש לא תטול תפארתו ממנו, וענין תפארתו מצינו לשון אמירה, כמו שפירש הרמב"ן וראב"ע את הפסוק (דברים כו:יז) את ה' האמרת היום, מלשון גדולה, וקרוב מגזרת (ישעיה יז:ו) בראש אמיר. והרי לפי זה יש לפרש אמרפל, להפיל תפארת האילן. כי השבוע ראיתי וידאו כזה איך שבוצרים אילן של פירות, מביאים מכשיר שפורש למטה לקבל מה שיפול, ואז המכשיר מנער את האילן ומפיל כל הפירות. וכן צריכים לעשות בחידושי תורה. וכפטיש יפוצץ סלע. ובחידושי תורה זה הפוך לענין הלאו, כי אדרבה כדי לקיים לא תפאר, צריכים לזכות להשיג פאר סודותיה.

והנה מ"ר הגמטריא של הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן. ג' פעמים פי"ה, אפ"א וכו', מרמה, בגמטריא נחמן מאומן. תאנה בגמטריא לקוטי מוהר"ן. פגיה, אותיות פיגה, האמא של רבינו הקדוש. וזמש"כ פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. פתחה, עם הד' אותיות בגמטריא רבי נחמן מאומן. על לשונה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

יצחק אהב את עשו, כי ציד בפיו, ציד בפיו, עם הב' תיבות, בגמטריא צדיק, נקודה. שהצדיק הוא הכל. אכן יעקב דבק בתורה, והיא מדת תפארת שלמעלה מיסוד צדיק. ועכ"ז הכל תלוי ביסוד. ועל זה אמר יצחק, בא אחיך במרמה. במרמה, ב"ם זה התורה, ודברת בם, רמה, זו תפילה, כמו שאמרו חז"ל שתפלה ברומה של עולם. וזה גם 'בא אחיך במרמה', עם הג' תיבות והכולל, ועם יעק"ב, בגמטריא תפלה. כי רבי נתן כותב כמה פעמים שתורה דעתיקא סתימאה היא בחי' תפלה. [ואפילו הכי, הרמח"ל כתב שהסודות הכי גדולות לא היו יכולים לגלות רק דרך תפילה ממש]. והנה ההבדל בין יעק"ב לעתי"ק, יעקב, באות ב'ית ועתיק באות תי'ו. הבדל של ד', שנבלע בד' אותיות שמו. כי יעקב חקוק בכסא הכבוד, וזה בחי' עתיק. וזה מה שתרגמו במרמה בחכמה, וכן ויעקבני, לשון חכמה, בחי' חכמה עלאה של תורה דעתיקא סתימאה. כי כיון שהגיע לזה על כרחך ויקח ברכתך. וכן במרמה, ב-מרמה, פעמיים מרמה ע"ה בגמטריא לישראל.

 

שבת ע"ה בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן. מוצאי ע"ה, בגמטריא נחמן. רבינו היה נוהג להיות ער כל מוצאי שבת. ואכמ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Perfect to a fault! Na Nach Nachma Nachman MayUman - updated!

 ב"ה

הקטע הראשון כבר הוצאתי - ועכשיו נתחדש עוד הרבה יותר בחסדי השם יתברך 

השם האחרון של ע"ב שמות: מו"ם. י"ל שזה ענין הביטוי perfect to a fault (מושלם לתקלה?). וזה הענין מצינו אצל השם יתברך בשם ע"ב, כי בקידוש של ויכלו השמים של ליל שבת יש לכוון הע"ב שמות. ועיין ברש"י עה"פ ויכל אלקים ביום השביעי ז"ל ר' שמעון אומר, בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש, אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו, נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום, ד"א מה העולם חסר, מנוחה וכו' עכ"ל, ופשטות דבריו שממש נכנס בו בתוך שבת, וזה מתוך שלמותו, הוה אומר כלך יפה רעיתי ומום, ודו"ק.

בראשית מ:טו כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור.

לא עשיתי, לא' – לאלופו של עולם הוא הקב"ה, אלף – פל"א עליון, עשיתי מאומה – היינו שלמות הע"ב שמות שמסתיים בשם מו"ם, כי שמו, השם שלו, אתי, עמי, בבור, בעולם הזה שהוא בחי' בור כמו שכתבתי בס"ד בחידושים על בבא קמא, כי אצילות הוא הבורא, עם א'. וזה הראשי תיבות של, לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור. א' כל שם ע"ב. 'פה לא', זה השם הכ' של ע"ב – פה"ל (וכן בראשי תיבות הנ"ל – עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור, שם ע"ב כ). והפלאה הוא בחי' יוסף שהיה נזיר אחיו, לשון (במדבר ו:ב) כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לה'. וכן כתוב בישעיה כז:יד לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר, הוי המעמיקים מה' לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם וכו'. המעמיקים בחי' בור. יוס"ף להפליא. הפלא ופלא, אל"ף.

גנב גנבתי בחי' נבואה של איוב, כמו שכתוב (איוב ד:יב) ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו. ופרש"י לפי שאין רוח הקודש נגלה על נביאי עובדי כוכבים בפרהסיא וכו' וכו' אבל בנביאי ישראל כתיב 'פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות' (עיין במדבר יב:ח), ע"ש. מארץ העברים, עברים לשון התגלות כמו שכתוב (שמות יב:יב) ועברתי ותרגם אונקלוס ואתגלי. והוא גם ענין של שם ע"ב היוצא מהפסוקים ויסע ויבא וכו', שעבר מאחורי מחנה ישראל ללפניהם. וזה מש"כ כאן 'פה לא' אותיות 'אל פה', מאומה, ממ"ה בגמטריא פה. וא' פה, היינו פה להקב"ה, אל פה – פה של יוסף. היינו, פה-לא, אל פה של יוסף, עשיתי פה להקב"ה. 

שם הראשון של ע"ב שמות, וה"ו בגמטריא יוסף בן י"ז היה נער את אחיו ונמכר, יל"י האריז"ל הראה שזה ראשי תיבות י' לאורך ימים, ובנידון דידן, זה התוכנית הארוכה של מכירת יוסף למען החיותינו כיום הזה, סי"ט ראשי תיבות סר יין (-המשקים) טבחים, אי נמי ס' – סריס פרעה הוא פוטיפר. על"ם העלמה בחי' ולא זכר וכו' את יוסף וישכחהו. מה"ש כל אשר היו עושי"ם יוסף היה עוש"ה, וכן זכה לבחי' פה אל פה, כעין מדרגת מש"ה כנ"ל. לל"ה ראשי תיבות (בראשית מז:יב) לחם לפי הטף. וגם רמז לקץ, בחי' שומר מה מלילה שומר מה מליל. כי ל' – למ"ד, הד' היא המלכות, אז העיקר ל"מ, בחי' שבע שנות השבע, ושבע שנות הרעב, וכיון שבא יעקב נהפך ה' שנות הרעב לשובע. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

רוכבי החמור והגמל שמזכירה הגמרא - מי הם?!

 ב"ה

מסכת בבא קמא דף ח-ט

ח:

ת"ש שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג (פרש"י ז"ל חמור דרכו בהנהגה וגמל דרכו במשיכה, ע"כ), [ט.] במדה זאת קנו, ר' יהודה אומר לעולם לא קנה עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור וכו' וכו' ואית דמותיב מסיפא, במדה זו קנה במדה זו למעוטי מאי, לאו למעוטי רכוב, לא למעוטי איפכא, אי הכי היינו ר' יהודה, איכא בינייהו צד אחד דלא קנה, אית דאמרי משיכה בחמור ואיכא דאמרי הנהגה בגמל, ע"כ.

עיין בספר ישעיה (כא:ז) וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב קשב. ופרש"י ז"ל וראה רכב, ואני אראנו שם כמין רכב צמד פרשים, אחד רוכב חמור ואחד רוכב גמל, וסימן הוא לפרס ומדי, עכ"ל. ונראה שלכן לשון הברייתא, במדה זו – כנגד מדי.

[רס"ג דניאל ב:מא – החזה הוא מדי שהיו שם חכמי תורה והלב בחזה, ומלכות פרס הזרוע שהיו בעלי מלחמה

על הפרסיים, עיין רד"ק ישעיה סו:יז מראים עצמם קדושים ובאמת הם טמאים, רוחצים תמיד וטמאים במעשיהם הרעים, מכוערים בזנות ואוכליםי שקצים. ושיטתו שהם מלכות הד', ואילו רס"ג הנ"ל כתב שיש אומרים ארם מלכות ד' ונחלקת להמנות גם ישמעאל. המהר"ל נצח ישראל פרק כא כתב מלכות ישמעאל ומלכות פרס הכל מלכות אחד.

במכילתא מס' דבחדש ט – עה"פ והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו, יש ב' דעות, א' חשכה זו מלכות מדי, ב' גדולה זו מלכות מדי שנאמר (אסתר ג:א) גדל המלך אחשורוש.

ועיין במדרש עשרת מלכים (ועיין שם באריכות נבואות על אחרית הימים), ואמר ר' שמעון וכו' רכב – זו בבל, צמד – זו מדי, פרשים – זו יון, רכב חמור – זו אדום, רכב גמל – זו מלכות ישמעאל.].

הרי לפי רש"י ופשט הכתוב בישיעה החמור והגמל הם כנגד פרס ומדי. אכן לפי המדרש הם כנגד מלך המשיח ומלך ערב, עיין במדרש תפלת רשב"י, [ועיין שם באריכות נבואה על אחרית הימים שישמעאל תהרוג מישראל הרג רב אין לו שיעור, ותגזור על ישראל גזירות קשות, ואומרת כל הקורא בתורה ידקר בחרב, ותחזיר מקצת מישראל לדיניהם. ומלכות הקיני יבאו בעת ההיא לירושלים וכובשין אותה והורגין בה יותר משלשת רבוא, ומפני הלחץ שלוחצין את ישראל הקב"ה שולח בם ישמעאלים ועושים עמהם מלחמה כדי להושיע את ישראל מידם. ועומד איש שוטה ובעל הרוח ומדבר על הקב"ה כזבים, והוא מכבש את הארץ ויהיה ביניהם ובין בני עשו איבה. השבתי למט"טרון ואמרתי לו, אדוני וכי בני ישמעאל ישועה לישראל, א"ל ולא כך אמר ישעיה הנביא (כא:ז) וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל] רכב זו מלכות מדי ופרס, צמד זו מלכות יון, פרשים זו מלכות אדום, רכב חמור זה משיח... רכב גמל זו מלכות ישמעאל, שבימיו תצמח מלכות משיח. ועיין באיגרת תימן של הרמב"ם רכב חמור הוא המשיח, רוכב על גמל והוא מלך ערב. צמד פרשים, כלמור הזדווג שתי אומות – אדום וישמעאל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Unifying power of internet

HH with the advent of the internet everyone was saying how it would unite the world, and quickly they found out that the haters used it to sew their hatred and divisiveness.

But the truth is that the haters don't count, as the Talmud says קשר של רשעים אינו מן המנין. So the reality is that the internet is in fact bringing tremendous unity where it does count.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

רחל - שמירת הלשון

 ב"ה

כל האמהות יש בשמותיהן אות ה' חוץ מרחל. ויתכן שאות ח' של רחל היה ראוי להיות אות ה', ואם כן היה ראשי תיבות לה"ר לשון הרע (ואילו עכשיו הוה ראשי תיבות רחמנא ליצלן), כי ענין הנשים, ובפרט הצדקניות שהן ממש מרכבה לשכינה, הוא ענין של דיבור. וכן רחל בלשון תרגום אמרא, ורחל נצח בזה לא למסור את לאה בליל חתונתה. וזמש"כ בתהלים לד, מי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב, השכינה בחי' ים, ורחל ולאה מרכבות לשכינה, והרי יעקב הוא האיש וכו' אהב ימים, יעקב ולאה. לראות, לרא"ו ע"ה בגמטריא רחל. שהיו עיניה טובות, ולאה עיניה רכות, גם כן מרומז, כי אות א' – נכתב יו"ד בגמטריא כ', לראות נעשה לרכות, ללאה שעיניה רכות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יצחק

 ב"ה

יצחק בגמטריא אני נחמן. ויצחק תיקן תפילת מנחה אותיות נחמן (ה' כפול י' בגמטריא ן), ויצחק בחי' ראש השנה והשופר של ראש השנה. השם אייזיק הוא שם של רבינו כמבואר בספר כוכבי אור, שיחות וספורים ממוהרנ"ת ז"ל ו' עיין שם.

בפתק הקדוש יש ר"ח אותיות כמנין יצחק.

יצחק, הג' אותיות ראשונות – יצח, בגמטריא נ נח. והב' אחרונות, חק – בגמטריא נ נח. והאמצעיות – צח, בגמטריא נחמ.

נ נח נחמ נחמן מאומן