If a BT is a baal teshuvah, then a BC can very well be a Breslover Chassid.
After several years of being a Breslover, I have finally realized that this life is really and truly different. Just the knowledge that, no matter what happens during the day, I can always do hisbodedus about it the next morning, and "That there is no despair in the world whatsoever!" changes everything.
Letter 141[1]
BH. The eve of Rosh Chodesh Sivan, [5]720 (Thursday – May 26,
1960), Tiberias.
My beloved and precious one, Mr. Z. Shazar –
who grows and sprouts from [the] droplets of the Garden of Eden of the Tzaddik
who is the root of Messiah’s soul, who can elevate and renew the entire world
for the better; to bind and draw everyone to God, blessed He – even the exceedingly
estranged ones from the holiness of the Jewish people of the utmost, surpassing
estrangement. Peace, and all the best for the length of days.
My beloved, my brother, soul, and heart –
which the love of David and Yehonason is our love, and it will never ever be
nullified since it isn’t contingent on a passing thing. Gaze well and ponder about
the magnitude of the loving-kindness and wondrous salvation which God has wondrously
performed with us, in that He has opened our eyes to see such a point of true truth
which hasn’t been revealed throughout the history of the world, which it’s impossible
to conceal it any more from our minds in any way whatsoever.
Oh how sweet are the words of Sages z”l
to us – with what they hinted to us with their words about Rabbeinu: “The halacha
is like Rav Nachman, and the halacha is like Rav Nachman, and the halacha
is like Nachmani”.
The primary arrival of the salvation is solely
by way of faith; and the attribute of faith is in accordance with the Leader of
the generation. One must see to it to fill up the faith through a radiance of
the Tzaddik who is the encompassment of the seven shepherds. For He shepherds
the faith in order to rectify and complete it; and He draws to the generation the
whole essential faith of the Jewish people. And it is impossible to come to
this Tzaddik and to draw close to the holiness except by way of audacity,
specifically – as is the saying of our Sages z”l, “Be brazen as a leopard”[2];
and as is written, “You have guided them with Your fierceness to Your holy
habitation”[3], that
is, through audacity one enters into the holiness. For there are shepherds of
the Other Side, and they as well are the famous ones of the generation, and
their primary power is by way of audacity; and they are like dogs with their
brazenness, as in the aspect of “And the dogs are brazen souls – they are the
shepherds” (Isaiah 56:11); and they are, “The face of the generation is like the
face of a dog”[4]. So therefore,
it’s impossible to be saved from them – from under their dominion, except when
one has extremely great audacity in order to stand up against their evil audacity.
And so too, it’s impossible to be saved from all the obstructers, opposers, and
antagonists, and to draw close to the truth except by way of holy audacity!
Through
this that it becomes revealed that everything functions in accordance with His will, blessed He, and there is no force of nature whatsoever –
thereby, fear [of heaven] is generated. Because then one knows that there exists reward and
punishment, and it’s possible to be in fear before Him, blessed He. But when
one falls to heresy – as if everything functions based on the nature – fear
isn’t possible at all.
There are wild beasts whom trample and tear to pieces, and they are
the sages of nature whom, based on [/with] their mistaken wisdom, want to show that
everything is in accordance with the force of nature – and as if there is no [Divine] will at all, God forbid. And even
the awesome signs which God, blessed He, performed with us – they place
everything within the nature [/in the ‘way of nature’]. And these sages are a
form of wild beasts, and they trample and prey on multitudes of our people who
err after them as well, and they think like them – as if all is dependent on
the force of nature, God forbid. And these souls are like “birds who are
captured in a trap”[5].
Therefore, whoever has pity on his soul, he must run away and rescue his soul
from them – so that his soul should not get torn apart and trampled upon through
them, God forbid. Therefore, it would be sacrilege for one gaze at all in these
books which speak from analyzations [e.g., philosophies] – even in the books authored by Jewish greats – for this is no
evil greater than this.
[1] This
letter is similar to Letter 34.
[2]
Pirkei Avos 5:20.
[3] Exodus
15:13.
[4] Sotah
9:15.
[5] Ecclesiastes
9:12.
מכתב קמא
ב"ה ער"ח סיון תש"ך, טבריא.
אהובי יקירי מר
ז.שזר הגודל וצומח מטיפי גן עדן של הצדיק שהוא שורש נשמת משיח שיכול להעלות ולחדש
את כל העולם לטובה לקשר ולהמשיך את כולם להשי"ת אפילו את הרחוקים מאד מקדושת
ישראל בתכלית הריחוק ביותר. שלום וכל טוב לאורך ימים.
אהובי אחי נפשי
ולבבי אשר אהבת דוד ויהונתן אהבתנו ולא תבטל לעולם, יען אינה תלויה בדבר בטל,
הסתכל היטב והתבונן בעוצם החסד והישועה הנפלאה אשר הפליא השי"ת עמנו, אשר פקח
עינינו לראות נקודת אמת אמתי כזה שלא נתגלה מימות עולם, שאי אפשר להסתירו עוד
מדעתנו בשום אופן.
מה מאד מתקו דברי
חז"ל אלינו במה שרמזו לנו בדבריהם על רבינו, הלכה כרב נחמן, והלכה כרב נחמן,
והלכה כנחמני.
עיקר הישועה הבאה
אינה אלא ע"י אמונה, ומדת אמונה היא לפי מנהיג הדור: צריך לראות למלאות את
האמונה ע"י הארה של הצדיק שהוא כלליות השבעה רועים כי הוא רועה האמונה לתקנה
ולהשלימה, וכל עיקר אמונת ישראל ממשיך הוא להדור ואי אפשר לבא לזה הצדיק ולהתקרב
אל הקדושה כי אם ע"י עזות דייקא, כמאחז"ל הוי עז כנמר, וכמש"כ
"נהלת בעזך אל נוה קדשך" היינו ע"י עזות נכנס אל הקדושה כי יש
רועים של ה"סטא" והם ג"כ מפורסמי הדור, ועיקר כחם ע"י עזות,
והם ככלבים בעזותם, בבחי' והכלבים עזי נפש המה רועים (ישעיה נו) והן פני הדור כפני
הכלב, וע"כ אי אפשר להנצל מהם מתחת ממשלתם רק כשיהיה לו עזות גדול מאד לעמוד
כנגד עזותם הרע, וכן אי אפשר להנצל מכל המונעים והחולקים והמתנגדים ולהתקרב אל
האמת כ"א ע"י עזות דקדושה!
ע"י שנתגלה
שהכל מתנהג ברצונו י"ת, ואין שום חיוב הטבעי כלל, עי"ז נעשה יראה, כי אז
יודעים שיש שכר ועונש ושייך להתיירא מפניו י"ת. אבל כשנופלים לכפירה כאלו הכל
מתנהג עפ"י הטבע אין שייך יראה כלל.
יש חיות רעות
דורסים וטורפים, והם חכמי הטבע שרוצים להראות ע"פ בחכמתם המוטעת שהכל
עפ"י הטבע, וכאלו אין שום רצון ח"ו, ואפילו האותות נוראות שעשה עמנו
השי"ת משימים הכל בתוך בדרך הטבע, והחכמים הללו הם בחי' חיות רעות, והם
דורסים וטורפים רבים מבני עמינו שטועים גם כן אחריהם וסוברים כמותם כאלו הכל
ע"פ חיוב הטבע ח"ו, ואלו הנפשות הם כצפרים האחוזות בפח, ע"כ כל מי
שחס על נפשו צריך לברוח ולמלט נפשו מהם שלא תהיה נפשו נטרפת ונדרסת ח"ו על
ידם, ע"כ חלילה להסתכל כלל באלו הספרים המדברים מחקירות אפילו בספרים שחיברו
גדולי ישראל, כי אין רעה גדולה מזו.
ב"ה
פרשת בא
יא:ב דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי
זהב.
וישאלו ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן. איש, במילואו, אלף יוד שין,
בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. רעהו ע"ה בגמטריא רפ"ב – תורה אזמרה
בליקוטי מוהר"ן - לראות הטוב ברעיך. רעותה כלי, עם הח' אותיות, בגמטריא רבנו
נ נח נחמ נחמן מאומן, ועם הכולל, בגמטריא רבינו נחמן מברסלב.
הראשי תיבות של: מאת רעהו ואשה מאת רעותה, עם הה' אותיות, בגמטריא נ נח
נחמ נחמן מאומן.
הסופי תיבות של: העם וישאלו איש מאת, עם הד' אותיות, בגמטריא רבינו נחמן מברסלב,
ובגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: מאת רעהו ואשה מאת,
בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. הסופי תיבות של: רעותה כלי כסף וכלי זהב ע"ה
בגמטריא נ נח.
רש"י פרש ז"ל דבר נא, אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם
על כך, שלא יאמר אותו צדיק אברהם, ועבדום וענו אותם (בראשית טו:יג) קים בהם, ואחרי
כן יצאו ברכוש גדול (בראשית טו:יד), לא קים בהם, ע"כ. וקצת קשה שהרי השם
יתברך כל יכול, וכבר כל יציאת מצרים מלא ניסים ונפלאות אותות ומופתים, ולמה ירד
כביכול להצטרך לבקש מעם ישראל לדבר זה, ולא ישפיע להם ישירות את כל העשירות, ועוד
שבאמת בביזת הים השפיע להם עשירות מופלגת. [ועיין לקמן יב:לו שפרש"י ז"ל
וישאלום, אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם, עיין שם, ובמסכת ברכות דף ט:
אמר רבי אמי מלמד שהשאילום בעל כרחם וכו' ואיכא דאמרי בעל כרחם דישראל וכו' משום
משוי (והגר"א ביאר שידעו שעתידים לזכות בביזת הים, והיו אומרים למה נשא עתה
כל המשוי הזה, מוטב שישאוהו המצרים לים, ושם נבזום)].
ונראה לעניות דעתי שפה היסוד שידענו מרבי נתן - אם מתפלל אתה על הדבר להשם
יתברך הרי מקנא אני בך ואם לאו לא (שיח שרפי קודש ו:נא – ועיין מש"כ בחלק ה'
מאומן, בברכת על הצדיקים – ותן שכר טוב), שאין שיווי לשום נכס רק אם קבלו בתפלה. ויהודי
המבקש, אפילו מגוי, על כרחך באיזה אחוז הוא מבקש מהשם יתברך.
This is a somewhat humorous addition to my collection of "nuns" that are supposed to take a person from feeling totally stuck ('teiku") to true soul correction ("tikkun'). As I've written before, the presence of the letter "nun" is the only difference between these two Hebrew words.
This new "nun" is the first letter of the word "nudnik". A "nudnik" is a person who is boring or even annoying, Such a person will never leave, even when repeatedly asked to do so, and will always talk, even when no one wants to listen. But for me it's closer to what Rabbeinu called "akshan gadol" ("very stubborn"), because it is necessary to be a nudnik when it comes to finding our tikkun.
I once heard it expressed like this. When a person is trying to return to Hashem and their first efforts are not successful, sometimes it will even seem to them that they hear a bas kol (a voice from Heaven) telling them, "You're not welcome! Hashem will never accept you! You'll never be able to live a true religious life!". If they hear that, they should just dig in their heels and say, "I don't care! I don't believe it! I ain't leaving!", and then continue doing all they can to get close to Hashem. Because this voice is just a test, a phantom of their imagination, and if a person overcomes it, they will get all the help they need and Hashem will certainly accept their teshuvah..
So it is when trying to get unstuck and find a real tikkun for our problems. Even if nothing goes our way and we continue feeling stuck, we should just say, "I am here, and I ain't leaving!" Then we should just keep on making every effort we can think of: talking to Hashem, saying Tehillim, reading up on our problems, discussing the situation with friends... In other words, we should be real nudniks! Because our problems are also just a test, to see if we will get discouraged easily and stop looking for a solution. And if we don't get discouraged, after a while Hashem will certainly step in and help us sort everything out!
From what I've seen, the attitude to obstacles in Breslov is different from that in many other frum circles. It is generally accepted that, if you run into a lot of obstacles when trying to get a project off the ground, it's reason to stop and think: maybe there is something wrong with this project, so it would be best to abandon it and work on something else instead.
Yet Rabbeinu in Torah 66 is emphatic that the greater the goal, the more formidable barriers one has to overcome in order to reach it! So if something doesn't come easy, this should increase your desire to reach this goal because now you can see that this is really something special.
Today I've thought of the parable from the Talmud that Rabbeinu quotes in Torah 6 and realized that it shows another facet of the same idea. When someone comes to buy kerosene, the merchant says to him, "Measure the quantity you need for yourself", and this can usually be done very quickly. But if someone comes to buy aromatic peach oil, the merchant says instead, "Wait, we'll both measure it, so I may also inhale its fragrance."
So when you want to do something big and holy (or even small and holy), it will usually require a lot of waiting. But if you don't have to wait, if everything goes your way fast, this is reason to stop and think: maybe what you thought to be aromatic oil is actually kerosene!
I am emptying out the sea of emptiness:
With a spoon, with a glass, with prayer and song.
Then I'll see the dry land of mission and meaning,
Of a true Breslov life for which I long.
About two years ago, I was first fascinated with the idea that we are supposed to go from level to level every week, traversing all the ten sefiros of our current level from the bottom up, from Malchus to Keser. Thus every Shabbos we should find ourselves in the lowest sefirah of the new level, which is Malchus, and start ascending from there.
I'm not sure if this is an exact correspondence since there are ten sefiros and only seven days of the week, but just as Shabbos is Malchus so Erev Shabbos (the sixth day) is undoubtedly Keser. I've known this all along, but today I found an additional proof: in Hebrew, the words "שישי" ("sixth) and "כתר" ("Keser") have the same gematria.
Furthermore, Reb Noson writes in "Likutei Halochos" ("Nedarim 4") that silence is an aspect of Keser. This may be the reason why many pious people engage in taanis dibbur (abstaining from speech) on Erev Shabbos.
I first read this idea about constant ascension in the BRI commentary to "Likutei Moharan", but by now I've been thinking about it so much that it feels really mine. Hopefully this will help me to indeed go from level to level every week, so that every Erev Shabbos I find myself at the top of my current level, in Keser, and then, with the coming of Shabbos, advance to Malchus of the next level.
Today I came upon the following quote from the classic commentary "Parparaos LeChochmah" describing the unique role of Reb Noson, the closest follower of Rabbeinu, "It was up to Reb Noson continually to draw from his master's teachings to bring vitality and strength to those on the lowest levels, who feel distant from Hashem yet wish to experience Him."
I have to say, it never ceases to amaze me how classic Breslov authors pictured to themselves people on the lowest levels: that they "feel very distant from Hashem yet with to experience Him". This goes to show just how far the subsequent generations have fallen, much farther down then anyone in the 19th century could even imagine. Today those who are truly on the lowest levels either don't believe in Hashem at all or, even if they do, feel either totally disconnected from Him or unable to trust Him. And if they're even lower than that, they understand all the difficulties and troubles in their lives as Hashem torturing them for no reason, probably because He just doesn't like them enough to smooth the way for them. Before Rabbeinu found me, I used to belong to that last group, so you can trust me that it is a very painful and uncomfortable place to be. So do such people "wish to experience Hashem"? No, not at all.
Yet what amazes me even more is how Rabbeinu, like no one else, can provide help and healing even for people like me! So when he said that "from him until Mashiach there wasn't going to be anything new", these weren't just empty words, chas veshalom. What Rabbeinu meant was that he would be able to understand the unique problems of every subsequent generation and to give each person, at all times, just what they truly need.
ב"ה
פרשת בא
י:י ויאמר אלהם יהי כן י' עמכם כאשר
אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם.
אלהם יהי, עם הז' אותיות, בגמטריא נ
נח. יהי כן י' עמכם, בגמטריא ברסלב ע"ה. אתכם, עם הד' אותיות והכולל, בגמטריא
ליקוטי מוהר"ן. טפכם, בגמטריא נחמן ע"ה. ראו כי רעה נגד פניכם, עם
הט"ז אותיות, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן.
הראשי תיבות של: י' עמכם כאשר אשלח
אתכם ואת, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של:
אלהם יהי כן י' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם, בגמטריא נחמן.
הראשי תיבות של: ויאמר
אלהם יהי כן י' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הראשי
תיבות של: כי רעה נגד פניכם, עם הד' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הראשי תיבות
של: ואת טפכם ראו כי רעה
נגד, עם הו' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
הסופי תיבות של:
כן ה' עמכם כאשר, בגמטריא ברסלב ע"ה. סופי תיבות של: ה'
עמכם כאשר אשלח אתכם ע"ה בגמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא.גמטריא ברסלב, נחמן בן
פיגא.גמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא. הסופי
תיבות של: יהי כן
ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הסופי תיבות של: אשלח אתכם ואת טפכם, עם הד' אותיות, בגמטריא
נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של:
ואת טפכם ראו כי, בגמטריא לקוטי מוהר"ן. הסופי תיבות
של: אשלח אתכם ואת טפכם
ראו כי רעה נגד פניכם, בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן, ובגמטריא אני נ נח
נחמ נחמן מאומן ע"ה.
אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות)
של: ויאמר אלהם יהי כן י'
עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם, בגמטריא ליקוטי מוהר"ן ע"ה. אותיות היסוד
של כל הפסוק חוץ מהתיבה האחרונה, עם הי"ג אותיות, בגמטריא נחמן בן שמחה וכו'
כנ"ל. אותיות היסוד של: כן י' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד ע"ה בגמטריא נ נח
נחמ נחמן מאומן.
הראשי וסופי תיבות של: אלהם יהי כן י'
עמכם כאשר אשלח, וכן של: יהיה כן י' עמכם כאשר אשלח אתכם, עם הז' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן
מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: ואת טפכם ע"ה בגמטריא לקוטי מוהר"ן. הראשי וסופי תיבות של: אתכם ואת טפכם ראו ע"ה בגמטריא רבי נ
נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של:
טפכם ראו כי רעה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
הראשי וסופי תיבות של: כי רעה נגד פניכם, עם הח' אותיות, בגמטריא רבינו נחמן ע"ה.
בפרש"י ז"ל ומדרש אגדה
שמעתי, כוכב אחד יש ששמו רעה, אמר להם פרעה רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוב
עולה לקראתכם במדבר, הוא סימן דם והריגה, וכשחטאו ישראל בעגל ובקשה הקדוש ברוך הוא
להרגם, אמר משה בתפלתו (שמות לב:יב) למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם, זו היא שאמר
להם ראו כי רעה נגד פניכם, מיד (שמות לב:יד) וינחם ה' על הרעה, והפך את הדם לדם
מילה, שמל יהושע אותם, וזהו שנאמר (יהושע ה:ט) היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם
שהיו אומרים לכם דם אנו רואין עליכם במדבר, ע"כ.
ונלע"ד שיש קצת רמז לזה בע"ב
שמות של ויסע ויבא ויט, כי השם הל"ח: חע"ם, ט"ל: רה"ע, מ': יי"ז,
מא: הה"ה, מב: מי"כ. והרי, אותיות ע"ם של השם הל"ח – חע"ם,
הם האותיות שקודמות לאותיות פ"ן – של הפנים, נ'גד פ'ניכם, והוא בחי' מיתה
בחי' פ'ה נ'טמן, ואז בא שם רה"ע, אותיות רעה, וכמה צדיקים נפטרו בגיל ט"ל
וגם עכשיו אחותי בת שבע ר'וזה ע'ליה ה'שלום, ואפילו הד' צדיקים שהאריכו ימיהם
והשלימו עד מאה ועשרים, נחלקו ימיהם לג' תקופות של מ', כדאיתא בספרי (דברים לד:ז).
ואחר כך שם המ' – ייז, מרמז על דם המילה, שנתהפך הדם של הרעה לדם מילה, כי יז
פירושו דמים, כמו שפירש רש"י בישעיה (סג) הובאו דבריו בליקוטי מוהר"ן
תורה עה, וי' איהי ברית (הקדמת תקוני הזהר דף י: ובעוד מקומות), הרי דם מילה.
וממילא יש הה"ה בחי' זרע ושפע, כמו שכתוב הא לכם זרע (בראשית מז, עיין
בליקוטי מוהר"ן תורה נג, עקר הולדה תלוי בה"א, בבחינת הא לכם זרע,
ואברהם ושרה לא הולידו עד שהגיעו לה"א הזאת וכו' ע"ש. והרי ג'
ההי"ן, ה' של אברהם, של שרה, וההא עצמה). אחר כך שם המ"ב, מי"כ,
שהוא משלם הפ"נ של השם הל"ח, לפ"ניכ"ם. ואז שם המ"ג –
וו"ל, ו' הוא מדת היסוד שמשלים הו' קצוות, שהם ו' פעמים ו' – ו"ל. ואז
יש השמות, יל"ה סא"ל, יל"ה – חסר המ' של מיל"ה, כי כן
סא"ל חסר המ' של סמא"ל. יל"ה הוא השם הד"ם, והוא בגמטריא דם
ע"ה. המילה ע"ה בגמטריא סא"ל.
נ נח נחמ נחמן מאומן
ב"ה
ג:ג כי על ידי תשובה זוכה לכבוד ה'
וכו' צריך לעשות תשובה על תשובה הראשונה, כי מתחלה כשעשה תשובה, עשה לפי השגתו,
ואח"כ בודאי כשעושה תשובה, בודאי הוא מכיר ומשיג יותר את השם יתברך, נמצא לפי
השגתו שמשיג עכשיו, בודאי השגתו הראשונה הוא בבחי' גשמיות וכו' עיין שם.
לפי זה האדם עושה לעצמו מה שאסור לעשות
לאחרים – עיין ברמב"ם הלכות תשובה ד:ד:ד ז"ל המתכבד בקלון חברו אומר
בלבו שאינו חטא לפי שאין חברו עומד שם ולא הגיע לו בשת ולא בישו אלא ערך מעשיו
הטובים וחכמתו למול מעשה חברו או חכמתו כדי שיראה מכללו שהוא מכבד וחברו בזוי,
ע"כ.
I've said it a lot already that the way from "teiku" (unresolved questions about anything, including our personal lives) to "tikkun" (true correction) lies through finding the missing "nun", which is the only difference between these two words in Hebrew. Over time, I've realized that there can be several such "nuns'; the more of them we find, the easier it will be to get out tikkun.
One of these "nuns" is connected to the numerical value of this letter, which is fifty, and means getting advice from the fiftieth gate of wisdom through hisbodedus and saying Tehillim.
Yet, while we're still waiting to reach that very high place, it's important to remember another "nun" - the first letter of the word "nekudah" (point). This term "nekudah" has a very prominent place in Rabbeinu's teachings, so it, too, holds the key to our tikkun and healing.
To begin with, there are three nekudos discussed in Torah 34 that have to be present in the life of a Breslover every day. One of them is "the point of the tzaddik" - studying Rabbeinu's Torah while feeling strongly connected to him. Another one is "the point of a friend" - discussing that Torah and avodas Hashem in general with our friends. Then, last but certainly not least, there is "one's own point", which can mean talking to Hashem in hibodedus or, as I've written in a previous post, developing our unique abilities and finding ways to share them with others.
We should also remember the famous idea of "nekudos tovos" (good points) developed by Rabbeinu in Torah 282 ("Azamra"). Simply put, when thinking about ourselves or other people, we should try to concentrate on the good and not the bad. This takes us away from despair and resentments; what's more, it even brings us and those we think about closer to doing teshuvah!
This missing "nun" from the word "nekudah" can feel very down-to-earth, at least compared to reaching the fiftieth gate of wisdom. Yet, as a Breslover, I strongly believe that, if we really try to bring it into our lives on a daily basis, this will go a long way towards taking us form "teiku" to "tikkun", from feeling stuck in unresolved problems to true soul correction.
Letter 140
Baruch
Hashem. The night preceding Friday, 23 Iyar [5]720
(Thursday
night – May 19, 1960).
My
heart’s dear friend, the pleasant Mr. Z. Shazar – who grows and sprouts from
the drops of [the] Garden of Eden of the Tzaddik who is
the root of Messiah’s soul, the root of all the springs of wisdom; who can elevate
and renew the world for the better, to bind and draw everyone to God, blessed
He – even the extremely, extremely estranged ones of the utmost, surpassing
estrangement. Life and peace.
My
hearty brother, do not be afraid; God is with you, by you, [and] close
to you[1]. The Tzaddik calls out and
shouts to us with an extremely powerful and profound voice, “Gevalt, do not
despair; there is no despair whatsoever”[2]. There is a matter that everything
reverses for the good. My dear, hearty brother[3], thoroughly gaze and ponder the
magnitude of the immensity of the miracle and the wondrous loving-kindness
which the Master of Wonders has wondrously performed with us, at time of such
darkness – in that He has opened our eyes to see the Point of such True Truth,
which it is impossible to conceal it from our minds in any
way; and we have merited to be in the portion of the True Tzaddik, the New
Light, the great and awesome etc.
Even if the battle is exceedingly lengthy and fierce, and the
immensity of the challenge which they are challenging us is immeasurable, and
our actions are as they are – to the extent that we have descended appallingly
to the depths of seas and abysses – nonetheless, God, blessed He, will certainly
finish His. And all of these thoughts of repentance which come to a person throughout
the days of his life – not one of them goes lost – even though one doesn’t
merit yet to proper repentance, and even if the Baal Dovor [Litigator / evil inclination / Satan] overpowers against him afterwards all the
more so, and he falls below more and more, God forbid – even so, however much
he becomes aroused with some thoughts of repentance at times, a bit of a bit,
like a hairsbreadth – it will never ever become lost. And in the end of the
end, through this there will be a rectification for him – by way of the coalescence
of the thoughts of repentance – through the power of the True Tzaddik, the
Merciful Leader who justifies all the Jewish people, and [who] beholds solely the good that exists in each and every Jew, and [who] gathers and finds all the good points that exist inside every person,
even [only] as a hairsbreadth; and He produces therefrom vessels and wondrous pipes
in order to thereby draw conceptions of Divineness to each one – even to the exceedingly
fallen and degenerative ones – to enlighten in them as well that God is still
with them and by them etc., which this is their main hope and rectification.
The main arrival of the salvation is solely by
way of faith; and the attribute of faith is in accordance with Leader of the generation.
One must see to it to fill up the faith through an illumination of the Tzaddik
who is the encompassment of the seven Shepherds; for He shepherds the faith in
order to rectify and complete it, and on account of this He is called, ‘Shepherd’;
see there (Psalms 36[4]),
“Shepherd faith”. And He draws all the essential faith of the Jewish people to
the generation. And it is impossible to draw close to this Tzaddik except by
way of audacity, as is the saying of our Sages z”l, “Be brazen as a leopard”[5].
For there are shepherds of the Other Side, and they are also [from] the renowned ones of the generation; and their main kingdom is by way
of audacity, and they are like dogs with their brazenness, as in the aspect of (Isaiah
56:11) “And the dogs are brazen souls – they are the shepherds”, and they are “The
face of the generation is like the face of a dog”[6].
And therefore, in order to be saved from them, from under their domination – it
is only possible by way of audacity, to stand up against their audacity. And then,
“You have guided them with Your fierceness to Your holy habitation”[7],
that is, by way of audacity one enters into the holiness. I will conclude and
say, ‘Peace’ from the depth of [my] heart. A continuation will come.
Yisroel Dov Odesser
[1] This
is written in Yiddish: Bruder hartziger, shrek zich nit, Gut iz mit dir, baei
dir, lebin dir.
[2]
Yiddish: Givald, zeit eich nit miyaeish, kein yiush iz gur nit far onden.
[3]
Yiddish: Tayerer hartziger bruder.
[4] This Verse
is actually 37:3.
[5]
Pirkei Avos 5:20.
[6] Sotah
9:15.
[7] Exodus
15:13.
מכתב קמ
ב"ה אור ליום ששי כ"ג אייר תשך.
ידיד לבי הנעים
מר ז".שזר הגדל וצומח מטיפי גן עדן של הצדיק שהוא שורש נשמת משיח, שורש כל
מעיינות החכמה, שיכול להעלות ולחדש את העולם לטובה, לקשר ולהמשיך את כולם
להשי"ת, אפילו את הרחוקים מאד מאד בתכלית הריחוק ביותר. חיים ושלום
ברודער הרציגער,
שרעק זיך ניט, גאט איז מיט דיר, ביי"א דיר, לעייבין דיר {אחי הנלבב, אל תירא,
ה' עמך אצלך ועל ידך}, הצדיק קורא וצועק אלינו בקול חזק ועמוק מאד גיוואהלד זייט
אייך ניט מייאש, קיין יאוש איז גאהר ניט פאר אנדען {גיוואהלד אל תתיאשו, אין שום
יאוש כלל} יש ענין שנתהפך הכל לטובה, טייערער הרציגער ברודער {אחי היקר והנלבב}
הסתכל היטב והתבונן גודל עוצם הנס והחסד הנפלא שהפליא עמנו אדון הנפלאות בעת חושך
כזה, אשר פקח עינינו לראות נקודת אמת אמתי כזה, שאי אפשר להסתירו מדעתנו בשום אופן
וזכינו להיות בחלקו של הצדיק האמת אור החדש הגדול והנורא וכו".
אף אם המלחמה
ארוכה וחזקה מאד, וגודל ההתגרות שמתגרין בנו הוא בלי שיעור, ומעשינו הם כמו שהם,
עד שירדנו פלאים לעמקי ימים ותהומות אעפי"כ השי"ת יגמור את שלו בודאי,
וכל אלו הרהורי תשובה שבא לאדם בימי חייו אינו נאבד שום אחד מהם, אעפ"י שאין
זוכין עדיין לתשובה כראוי, ואפילו אם הבעל דבר מתגבר עליו אח"כ ביותר ונופל
למטה יותר ויותר ח"ו, אעפי"כ כל מה שנתעורר לפעמים באיזה הרהורי תשובה
מעט דמעט כחוט השערה אינו נאבד לעולם. וסוף כל סוף יהיה לו תיקון עי"ז
ע"י התקבצות ההרהורי תשובה. בכח הצדיק האמת המנהיג הרחמן שמצדיק את כל ישראל
ומסתכל רק על הטוב שיש בכל אחד מישראל, ומלקט ומוצא כל הנקודות טובות שיש בכל אחד
אפילו כחוט השערה, ועושה מהם כלים וצינורות נפלאים להמשיך השגות אלקות על ידם לכל
אחד אפילו להנפולים והירודים מאד להאיר גם בהם כי
עדיין ה" אתם ואצלם וכו' שזה עיקר תקותם ותיקונם, עיקר הישועה הבאה אינה אלא
ע"י אמונה, ומדת האמונה היא לפי מנהיג הדור, צריך לראות למלאות את האמונה
ע"י הארה של הצדיק שהוא כלליות של השבעה רועים, כי הוא רועה האמונה לתקנה
ולהשלימה, ועל שם זה נקרא רועה, ע"ש (תהלים לו), "ורעֲה
אמונה" וכל עיקר אמונת ישראל ממשיך הוא להדור, וא"א להתקרב לזה הצדיק
אלא ע"י עזות כמארז"ל הוי עז כנמר, כי יש רועים של הסט"א, והם
ג"כ מפורסמי הדור ועיקר מלכותם ע"י עזות, והם ככלבים בעזותם בבחי'
(ישעיה נ"ו) "והכלבים עזי נפש המה רועים" והן פני הדור כפני הכלב.
וע"כ כדי להנצל מהם מתחת ממשלתם אי אפשר רק ע"י עזות, לעמוד נגד עזותם,
ואז "נהלת בעזך אל נוה קדשך" היינו ע"י עזות נכנס לתוך הקדושה.
אסיים ואומר שלום מעומק הלב: המשך יבא
ישראל דב אודעסר
ב"ה
הספד על בת שבע רוזא בת ר' משה
המדרגות
שאכתוב עליהם איני חושב לרגע שאחותי הגיעה ואחזה בהן, אלא שכבר גילה לנו
האריז"ל שבדורות האלו בעוצם ותוקף ירידתנו בחשכת הגלות, יש למעשינו הקטנטנים
ערך ומשקל וחשיבות כמו מעשה הצדיקים הקדמונים. ויש שהמשילו ואמרו שבעת מלחמה כולם
נוסעים במחלקה ראשונה, ויש שהמשילו את זה להדלקת נר, שכאשר העולם בחושך, אז נר קטן
מאיר הרבה. ולכן כיון שאחותי קבלה יסורי מות באהבה ושמחה, והמשיכה בכל כחה לנטוע
האהבה והשמחה באחרים, ובפרט בגידול תינוקות של בית רבן, ומסרה נפשה לא לבטל הלימוד
תורה של בעלה, ועוד מעשיה הטובים, וכל זה בימינו עכשיו שהשקר והטומאה גברה מאד מאד
בעולם, והיא התגברה כנ"ל, ולכן בודאי זכתה באיזה בחינה להתדמות ולאחוז ברמות
המדרגות. ועצם הדבר שאנחנו דורשים עכשיו מאותם המדרגות מראה שזכרונה עולה לכאן
ולכאן. ובסוף דברי אראה איך הדברים באמת שייך לה ולכל אחד מאתנו. תנצב"ה.
כתיב
אמור לחכמה אחותי היא (משלי ז:ד, קידושין ל:), והתורה הקדושה נקראת אשה, וכתיב עליה
(משלי יח:כב) מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' – כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה
(-יבמות סג:). והזוהר הקדוש מגלה על פסוק זה (תקון כא דף מט:) ז"ל לב חכם
לימינו (קהלת י:ב) דא (משלי יב:ד) אשת חיל עטרת בעלה, עלה אתמר מצא אשה מצא טוב,
דאיהי יצר הטוב מזליה דבר נש, עלה אתמר (יחזקאל מד:ל) להניח ברכה אל ביתך, (משלי
י:כב) ברכת ה' היא תעשיר, ועלה אתמר (קהלת ט:ט) ראה חיים עם האשה אשר אהבת,
ע"כ. ורבינו ביאר יותר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה פג, שיש בחי' בן
חורין, בחי' שבת – שין בת (-היא התפלה), וקדשת שבת בחי' תכלית שמים וארץ, בחי'
תכלית הידיעה שלא נדע, שהוא עיקר החכמה, והוא עיקר המקום, בחינת מקומו של עולם, והמקום
גורם לפשוט גוף המצורע שהוא ממשכא דחויא (-עור הנחש), ולובש בגדי שבת, הינו גוף
קדוש מגן עדן, ועל שם הגוף הקדוש נקרא שבת, בחי' (שמות ד:ז) והנה שבה כבשרו – שנרפא
מצרעתו, ונתלבש בגוף קדוש מגן עדן הנקרא בשר, בחי' (בראשית ב:כג) בשר מבשרי. ואז
נתרומם מזלו, שהיא בשר מבשרו, וזוכה לעשר, בבחינת ברכת ה' היא תעשיר, ונתחזק יצרו
הטוב, הינו לב בשר (יחזקאל לו:כו) – יצר טוב, מצא אשה מצא טוב, וזהו (שמות יט:יט)
קול השפר הולך וחזק מאד, 'קול השופר' – היוצא מגופא שפירא הנ"ל, ו'קול' זה
בחינת תפלה, עיין שם. והרי בת שבע רוזא, בת זה התפלה הנ"ל, שבע רוזא בגמטריא
שופר – גופא שפירא, והראשי תיבות של בת שבע רוזא, בש"ר הנ"ל. [בשר
ר"ת רבינו בן שמחה. גם מה שהיו קוראין לה – שבי, בחי' התורה כמו שכתוב עלית
למרום שבית שבי (והוא ראשי תיבות של הצדיקי הדורות ר' שמעון ב"י, ר' ישראל
ב"ש, ר' שלמה בן יצחק, רבי יצחק בן שלמה לוריא, וכן רבינו היה לו שם נסתר –
יצחק, והוא בן שמחה). בת שבע רוזא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ונ נח נחמ נחמן
מאומן. בת שבע רוזא, בלי הר', בגמטריא התשפ"ג, ונשאר הר' – ריש – בגמטריא: ע"ה
בכ"א טבת. אי נמי, ריש – אותיות שיר, בארמית לשאר – להניח. ר' בגמטריא מאתי"ם
– בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן].
בת
שבע רוזא נקברה בהר זיתים ביום שני כג טבת תשפ"ג, שבו למדו בדף יומי מסכת
נדרים דף פג, דיקבר יקברוניה, ושביעי ליום הקבורה, יום א' כט טבת תשפ"ג, למדו
דף פט, ואיתא שם ז"ל ההוא גברא דאיתסר הנייתא דעלמא עליה אי נסיב איתתא כי לא
תנינא הילכתא (-אסר על עצמו להנות מהעולם אם יתחתן קודם שילמד הלכות. התוספות
ד"ה ההוא כתבו עד שאלמוד כל הש"ס. ויש לזה רמז, כי הוא רץ בגפא ותובליא,
נוטריקון של גפ"ת – גמרא פירוש רש"י תוספות. אכן מסתימת הלשון, ולא אמצי
למיתנא, משמע משניות, וכן קיימא לן לעולם הוי רץ למשנה), רהיט (-רץ) בגפא ותובליא [-
פירוש הר"ן ז"ל במקלו ותרמילו, שהשתדל בכל כחו ללמוד], ולא אמצי למיתנא
(-לא עלה בידו), אתא רב אחא בר רב הונא ושבשיה (-הטעהו לומר שלא היה נאסר לאחר
מכן) ואינסיב איתתא, ושרקיה טינא (- רב אחא טח טיט על בגדיו של אותו איש, כדי
להראות לו שהוא זקוק לבריות שיכבסו את בגדיו, וממילא יש להתיר לו את נדרו), עיין
שם.
וקשה,
איך לא עלה בידו ללמוד, הרי קיימא לן יגעתי ולא מצאתי אל תאמין (והרבה מפרשים
נזהרו מזה לפי פירושם, אבל לפי פירוש הר"ן קשה). ודוחק לפרש שהיינו לאלו
שנושאים אשה ואחר כך לומדים תורה, כדאמר רב יהודה אמר שמואל בקידושין כט: הלכה
נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה, ומסקנת הגמרא שם הא לן והא להו וכו'. ויתכן שאף
על פי שהשתדל בכל כחו, עם כל זה לא יגע ממש, כי הוא השתדל רק במקלו ובתרמילו, בלי יגיעת
בשר, וכתוב בסוף קהלת (יב:יב) ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג
הרבה יגעת בשר, והתרגום – למעסק בפתגמי אוריתא סגי, ולאסתכלא בליאות (-חלישות) בשרא.
ולכן לא זכה לכל הדברים שהבאתי לעיל הכתובים על התורה והיצר הטוב, מצא אשה מצא
טוב, כי מבואר בדברי רבינו שאותם הדברים שייך לבחי' בשר דוקא. וכיון שלא הגיע
לבחי' אמור לחכמה אחותי את, שבשיה רב אחא, האח האמיתי, ושרקיה – הראה לו סדר הפוך –
בחי' תשר"ק, כי עוד לא זכה לתקן הבגדים הצואים של פגם הברית.
והנה
מבואר מהפסוק ומהתרגום שצריכים ב' דברים, א' להג בשר - העסק בתורה, ורש"י
פירש שזה גירסא. ב' יגיעת בשר, ממש לסבול חלישות בשר (ואולי צריכים לגרוס בתרגום –
לאסתבלא, כי לא ידעתי מה ענין הסתכלות כאן). וזה מה שמצינו בר' אלעזר בר' שמעון
במסכת בבא מציעא דף פד: שקיבל עליו יסורין, באורתא אמר להו אחיי ורעיי בואו, בצפרא
אמר להו זילו מפני ביטול תורה, ופרש"י ז"ל ביטול תורה – שהיה עוסק
בגירסתו תמיד בביתו, ע"כ. הרי בלילה עסק ביגיעת בשר, כמבואר שם באריכות איך שהיסורין
נקה את בשרו, וביום עסק בגירסא (עיין בעירובין דף סה – אמר רב יהודה, לא איברי
ליליא אלא לשינתא, אמר רבי שמעון בן לקיש, לא איברי סיהרא אלא לגירסא, אמרי ליה
לרבי זירא, מחדדן שמעתך, אמר להו, דיממי נינהו – וביאר המהרש"א כוונתו שעדיף
ללמוד לאור השמש שהוא מזהיר יותר ודעת האדם מיושבת יותר, מאשר ללמוד לאור הירח. וכו'
אמר רב נחמן בר יצחק, אנן פועלי דיממי אנן – כלומר אין משנתנו אלא ביום עיין שם
בריטב"א).
ובענין
היסורים של ר' אלעזר בר' שמעון מבואר שם בב"מ דף פג: שאחר שמסר מחוצף אחד
למלכות, והתחרט, ופייסו אותו שאותו מחוצף היה חייב מיתה, הניח ידו על בני מעיו אמר
שישו בני מעי וכו' מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם, ועם כל זה לא נתיישב
דעתו, וחתכו והציאו מחלבו ושמו בשמש ולא הרקיב. והגמרא בדף פד: ממשיכה שאפילו הכי
לא סמך רבי אלעזר ברבי שמעון אדעתיה קביל עליה יסורי, באורתא הוו מייכי לי שיתין
נמטי לצפרא נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבא וכו'. ופרש"י לא סמיך דעתיה
אהכי מלבקש רחמים ומחילה ביסורין שמא חטא באחד מן הצדיקים עכ"ל. וצריך עיון
קצת, כי החוטא בן אדם לחבירו צריך מחילה ממנו, וקשה לפרש שהתייאש מעיקר התיקון,
ותפס רק לקבל עונשין.
והנראה
בזה שעל כרחך יש בטהרת הבשר תיקון גם בפגיעת אחרים, בודאי על העתיד שלא יפגע ואולי
אפילו על העבר. כי הענין שראבר"ש היה בטוח שבשרו ישכון לנצח, לכאורה הוא ענין
הסרת הקנאה המבואר במסכת שבת קנב: ורקב עצמות קנאה (משלי יד:ל) כל מי שיש לו קנאה
בלבו עצמותיו מרקיבים כל שאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבים (אלא שלא ישלוט בו
רימה, הוא עוד מדרגה יותר גבוה, כמבואר בתוספות בבא בתרא דף יז. ואכמ"ל). וזה
ממש הענין של בשר, כמבואר בספר פנות המרכבה, עיין שם נפלאות, ובמה שפירשנו עליה
בליקוטי נ נח חלק ג' נחמ, בערכו.
וזה
גם כן ענין טהרת הדם שכתוב בראבר"ש עיין שם בב"מ דף פד: ברש"י
ד"ה ונגדי מתותיה, שכתב שדמו הלבין, וי"ל שזה התיקון הכללי, להפוך הדם
לחלב (תורה כט, וכן התיקון של אזל סומקא ואתי חורא, של דם לה' בתורה ו', והתיקון
של תכלם בתורה כא. וסבא העיד על עצמו שהפך כל דמו לחלב). ומבואר בליקוטי
מוהר"ן תורה עה ז"ל יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה, ומהיכן בא מדה זו?
מדמים שעדין לא עבד בהם השם יתברך, כמו שכתוב, ויז נצחם, ופרש רש"י דמים,
ועיין שם באריכות שצריכים לדבר בתורה ותפלה כל כך בכל טפי הדם שלו, עד שיהיה הגוף
בטל ואפס, כמה שכתוב, והיו לבשר אחד, ומבואר שם שזהו העושה שלום, שמכניס אהבה בלב
כל אחד לגבי חברו ומקרבם יחד, עיין שם באריכות. ולכן מוכרח שמי שזיכך דמו ובשרו
בלהג הרבה יגיעת בשר, לא יגיע קנאה במעשה ידיו, רק השלום. [וע' בשיחות הר"ן
עז, שהאדם בעצמו הוא עולם קטן ונכלל בו כל העולם ומלואו עיין שם שמבואר היטב איך
שכל האומות ממש מתגרין בתוכו, ובודאי שיכול לתקן בינו ובין עצמו גם לענין אחרים].
ומבואר
שם בב"מ שאשתו של ר' אלעזר ברבי שמעון, כיון שידע שהוא הביא על עצמו היסורין,
לא רצתה לשלם על ההוצאות הגדולות של הרפואה ועזבה אותו, והשם יתברך הזמין לו הון
רב ממקום אחר. וזה היפוך המעשה מההוא גברא שלא עלה בידו הלימוד, ופירשנו כי לא יגע
בבשרו ממש, ועל כן הוצרך לישא אשה. ואילו ראבר"ש נקה בשרו עד שלא היה צריך
לאשתו. כי על ידי בחי' בשר, זכה לכל הענין של מצא אשה טוב וברכת ה' היא תעשיר
שהבאתי למעלה.
ומבואר
בב"מ שם ולפי מה שפירשנו שעל ידי היסורין היה שמור מלפגוע במי שהיה צדיק
בדינו. ויתכן שזה הענין המבואר בליקוטי מוהר"ן תורה רסב ז"ל מי שרוצה
לחדש חידושין דאורייתא שיש בהן ממש, הוא צריך לבכות מקודם, כי כשנעשין נהרות
הנ"ל, והכל באים לשתות מהם, אזי יבואו ג"כ קליפות וס"א ח"ו,
לשתות גם כן משם, ע"כ צריך לבכות מקודם, ואזי עושה על ידי הבכי נהרות, בבחי'
(איוב כח) מבכי נהרות חבש, שעל ידי הבכי מתקן נהרות, ומשם שותין די סיפוקם כל
הקליפות וס"א, ואחר כך כשעושה נהרות מחידושין דאורייתא שמחדש אח"כ, אזי
יכול להמשיכם רק למקומות שצריך, שלא ישתו ממנו זר. וע"כ חיבור ההלכות והחידושין
נקרא מסכת, זה בחי' (תהלים קב) ושיקוי בבכי מסכתי וכו' עיין שם.
והנה
סתם ולא ביאר על מה הבכיה, ומסופר בספר חיי מוהר"ן לא ז"ל אמר אז על
עצמו שבכל עת שהוא מחדש חדושי תורה הוא בוכה מקדם. גם אז בעת ההיא ראינו בעינינו
ענין זה, כי באותה העת וכו' וביום חמישי שלפניו בכה לפניו, ואחר כך ביום שבת
שלאחריו אמר הענין הנ"ל על פסוק ושקוי בבכי מסכתי. ויש בענין זה הרבה לספר כי
כל זה היה בסמוך אחר פטירת בנו שלמה אפרים ז"ל וכו' עיין שם. ומשמע שהבכיה
אינה צריכה להיות קשורה ממש להחידושים שבא לחדש, רק שיהיה בכיה. כי מבואר בתורה נא
ז"ל כי הדם הוא הנפש (ויקרא יז) נמצא כשאומר שקר יש לו עכירת הדמים ומזה באה
המרה שחורה וממותרי המרה שחורה נתהוו הדמעות וכו' עיין שם, הרי שהדמעות מטהרים
הזוהמא שבדם. ופירשנו לעיל שעל ידי טהרת הדם יש שלום וסדר בעולם, והכל יתנהל בצדק.
ולכן כמו שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני בראשית – פרשת תולדות פרק כו, ובעוד
מקומות) לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, יבואו הקליפות
והס"א וישתו מהדמעות דהיינו הזוהמא שנטהר מהדם הראוי להם.
והנה
כתבנו על ענין הזדככות הדם והבשר, שעל ידי זה מביאים גם בירור למעשה ידינו וללימוד
התורה שלנו, שהכל יבוא על שלום. והבאתי מהזוהר ומרבינו שבשר זה ממש בחי' היצר
הטוב. וענין זה מבואר עוד בתורה לג – מי האיש החפץ חיים, עיין שם באריכות, ובתוך
דבריו כז"ל נמצא אפלו במדור הקלפות, הינו בימי רע, שהם
מדות רעות ולשונות עכו"ם, גם שם יכולין למצא אותיות התורה, אבל מחמת רבוי
הלבושים וגדל הצמצום אינם נתראים אותיות התורה הינו ימי טוב, על ידי ימי רע והחשך
השורה עליהם, אבל מי שכופה את יצרו הרע, הינו הימי רע, הינו המדות רעות, אזי הרע
נתבלבל לגמרי נגד ימי הטוב שבהם, אזי אותיות בולטות ונתראים ומאירים ביותר, כי
מתחלה לא היו מאירין כל כך כי לא קבלו אור מלמעלה כדי שלא יקבלו הימי רע יותר מכדי
חיונו, ועכשו שנתבטל הרע ונשארין אותיות התורה לבד, אזי מקבלין אור רב מלמעלה,
נמצא, זה שכופה את יצרו הינו שכופה את ימי רע, כשהוא מדבר עם העכו"ם או שרואה
מדותיהם אזי תכף הרע ששוכן על הטוב הינו אותיות התורה נתבטל ונופל, ואותיות התורה
בולטין, אזי הוא יודע התורה שבאותו הדבר, וזה שכתוב בזהר הקדוש (לך לך דף צ:)
'ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו' אלין אנון דמתגברין על יצריהון, אנון דמין
למלאכין ממש, 'עשי דברו' דעבדין להאי דבר, 'לשמוע בקול דברו' אנון זכין למשמע קלין
מלעלה וכו' עיין שם. (וכן יש מסורה מהבעל שם טוב שיכולים לשמוע ולהבין מסרים מהשם
יתברך אפילו מהדיבורים של גוים). ולכאורה זה ממש הענין שכתבנו עליו, לנקות את הרע,
כדי שיתקיים רק הטוב. ורואים שעבודה זו עדיין שייך לימינו, כל אחד כפי יכולתו וכפי
מה שזוכה להגביר יצרו הטוב על יצרו הרע, ולהכניע את היצר הרע, פועל לפדות אותיות
התורה מהקליפות והגוים והס"א, ולגלות אותם בכל העולם. ובענין הזה היסורין הם
חזקים ביותר כמבואר לעיל.
והנה
לפני כמה חדשים היה קידוש השם, שכמה מיליוני גוים נדלקו על השירים והתופעות של
יהודים שומרי תורה ומצות. וזה בודאי בליטת אותיות התורה מתוך הימי רע. ובעל כשרון אחד
פתח ערוץ שבו הוא עושה ביקורת על השירים. ותוך שהוא שומע ומשמיע השיר הוא מגיב: זה
טוב, זה פחות, יש פה כלי מוזיקה מיוחד וכדומה. ועשה ביקורת על השיר של אברהם פריד,
תניא רבי ישמעאל בן אלישע, והשיר פותח בחזרת המילה תניא כמה פעמים, והגוי חשב לפי תומו
שבטח זה שם של אשה שנתאהב בה, ובהמשך השיר כאשר הוא שוב לא שומע את תניא, הוא שואל
מה קורה.... והיה ממש מצחיק. אכן לאחר קצת זמן נכנס לי בעומק והבנתי מסר עצום, כי
בודאי התורה שבעל פה בחי' השכינה כידוע. וכל מאמר של הגמרא שאנו קוראים אנחנו ממש
קוראים את השכינה, וראוי להזכיר את זה בריש כל מימרא ומימרא, תניא, זה מהשכינה,
מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'.
והרי
מבואר הדברים שאמרתי בעת הלויה, מה שרבינו ראה בחזיון – חיי מוהר"ן פ"ג
וגילה תורה כ' – שאמר שכל תורה שהוא אומר יש בה רמז על אותה חזיון. והחזיון על פטירת
מרים (שהיתה 'בת שבע' בלידת משה אחיה), נשמה שסובלת יסורין ודרכה באים כל הבאורי
התורה (ולכן מובן שכל תורה שיאמר תהיה לה רמז, כי כל תורה הוא ביאורי התורה. וכן התורה
מדברת על הדרך לנצח ולעלות לארץ ישראל, וכמו שרבינו אמר נצחתי ואנצח, שנזכה להביא
את הציון שלו לארץ ישראל בב"א. וכולם צריכים כבר לעלות לארץ ישראל), כי מבואר
שעל ידי היסורין מזככים הדם והבשר, וזה משליט היצר הטוב, ומפיל את הרע מעל אותיות
התורה, עד שהן בולטות ומאירים.
וגם
זה מרומז בשם אחותי – רוזא – שושנה, כשושנה בין החוחים, שהטוב והיופי בולטת ומאירה
אפילו מתוך החוחים. [ובלויה הזכרתי הענין של סוגה בשושנים, שבני ישראל נזהרים
מאיסור נדה, וזה ענין של בת שבע, שיושבים שבע אפילו על כל ראית טיפת דם אפילו לא בימי
נדה. הרי תיקון לקללת חוה, וכמו שם אמנו חוה ברכה ע"ה הכ"מ].
ורבינו
כתב שזה ענין של נעשה ונשמע, שבונים את האותיות ואחר כך זוכים לשמעם. ובלויה
הזכרתי איך שאחותי היתה קצת קובע מגמות – trend setter, (ובתחלה גמגמתי קצת ויצא כאילו – trandscender
, שזה גם כן ממש לענינינו), ואמרתי שכן
ברוחניות יש את הענין הזה בבחינת נעשה ונשמע, והזכרתי דברים נפלאים שכתוב בספר עמק
המלך, וכדאי לראות דבריו – אותיות מחכימות, וזה לשונו (א:ב):
ומרוב
השמחה שחשב בהצדיקים, היה משתעשע ומתענג איך יהיה לו עם קדוש, ומזאת התנועה נולדה
כח דכח של הדין [היינו] קימוץ האותיות, אשר נולדו מן הנקודות שברשימו הנשאר בתוך
העיגול, כי כל אות ואות יש לו גבול על הנייר. וכדי לשבר את האזן וכו' האדם הגשמי
כשיש לו איזה שמחה, או יחשוב שיבוא לידו ריוח גדול, הוא משתעשע בעצמו וכו' מתנועע,
וידוע כי השחוק באדם הגשמי בא לו מן הטחול, והטחול כולו מותרי הדם וכו' כח הדין
וכו' וכו' כן אין סוף יתברך שמו היה מתנועע בעצמו, ומבהיק ומבריק בהעיגול, מתוכו
אלא תוכו, ואותו הנענוע נקרא שעשוע. ומאותו השעשוע מחלקי עצמו אל עצמו, נולד ממנו
כח שיעור החקיקה של האותיות היא התורה, הנמצאת בכח גנוז בהאלפא ביתות וכו', עכ"ל.
כתיב
אדנ"י יתן אומר המבשרות צבא רב. תניא, זה אותיות א' יתן. אומר הוא השתלשלות
הורדת השפע כידוע, אור מים רוח. המבשרות, לאלו שהם בחי' בשר כנ"ל. צבא רב,
בחי' (ישעיהו מח:יט) ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעתיו – לשון דמים (וכן מבואר
בשיחות הר"ן קפג – וחש במעיו ואמר שהרגיש בזה שיבוא לו מעות והרמז וכו'. וכן המעיים
ממש, כי שם עיקר הזיכוך כנ"ל בר' אלעזר ברבי שמעון), לא יכרת ולא ישמד שמו
מלפני. זכרונה של בת שבע רוזא בת ר' משה ולבחל"ח חוה ברכה, לברכה לחיי עולם
הבא.
תנצבה
נ נח נחמ נחמן מאומן
In the previous two posts, I've discussed the idea that the way from being totally stuck to getting a true soul correction lies through accessing the fiftieth gate of wisdom. Reaching this gate means, so to speak, receiving a personal letter from Hashem containing all the advice a person can need at that point in time. This, of course, enables a person to move on and solve all their current life dilemmas. Furthermore, it is explained in the Breslov sources that the path to the fiftieth gate lies through doing hisbodedus and saying Tehillim.
I've been trying to work on this for a while already, but today I've realized that I had a very wrong expectation of what reaching this gate is all about. I was sure that this would mean finally understanding what I really want and which goals I would consider worth striving for. But this notion was no doubt influenced by the secular way of thinking, something along the lines of, "Just be yourself!" and "Do your own thing!"
Still, it is true that realizing what you really want in the depths of your heart is rated high enough in Breslov. Discovering this is, in part, what the practice of hisbodedus is all about. I would even say that it is akin to reaching the 45th gate, or even the 48th.
Yet the fiftieth gate is something totally different. It's all about surrender, all about being open to hear what Hashem has to say about your life and about the path you need to take. So it's no coincidence that the way to this gate is through saying Tehillim. This is not like some mysterious practice that magically whisks a person from where they used to be straight to the fiftieth gate. Not at all. Saying many chapters of Tehillim a day gradually but inevitably transforms a person's preoccupation with their own thoughts, ideas, and plans to becoming receptive to Hashem's Plan. Little by little, their head becomes filled with the many pesukim where Dovid HaMelech asks Hashem to lead him according to the way He sees fit, not according to Dovid's own understanding. Like in Chapter 25: "Let me know Your ways, Hashem; teach me Your paths. Guide me in Your truth and teach me." This process happens slowly, yet a person does realize after a while that a subtle yet significant change has taken place.
Of course, I'm speaking from my own experience. When I first started saying Tehillim every day, I was thrilled to discover that very soon I indeed started to realize what it was that I truly wanted and which goals I would be truly motivated to work on. Yet all along, I kept getting signs that my reality wasn't exactly conducive to my attaining those desires and working on those goals. So very soon my initial excitement gave way to frustration and irritation.
Baruch Hashem, now I've realized what I was doing wrong. Now I'm open and receptive, waiting patiently to reach this fiftieth gate in order to understand - not what I really want but which path Hashem wants me to take. And while it's true that I'm still waiting, at least now I finally know what I'm waiting for.
P. S. I've realized that all this talk about reaching the fiftieth gate of wisdom may seem preposterous and unfounded, to say the least. Yet I think of it as reaching the fiftieth gate of my own wisdom, where I finally manage to quieten the static of ego so as to hear and feel deep inside what direction Hashem wants me to take and what next step He wants me to make. And this is exactly where doing a lot hisbodedus and saying many chapters of Tehillim is supposed to lead.
Strange things happen sometimes, showing clearly that nothing is by coincidence and everything is by Hashem's design.
My grandfather - my father's father, dropped all religious observance when he left the shtetl and went to live in a big city. He talked very little about the shtetl life, but when he did, it was obvious that keeping mitzvos in the shtetl came kind of naturally, just as naturally as forgetting all about them when you decided to live elsewhere. He married Jewish, of course (how could he not?), but my grandmother came from a Cantonist family and was totally secular from the start. I think my grandfather was actually attracted to that.
They lived together very happily and had two sons. Despite dropping religion, my grandfather was very careful about two things: he insisted that both his sons marry Jewish, and he always fasted on Yom Kuppur (again, I think he just couldn't imagine eating on Yom Kippur). But otherwise, he was totally secular.
Now take a look at his progeny. His eldest son, my uncle, had only one son of his own. He is married to a nice Jewish lady, but they are both totally secular. So he epitomizes some kind of middle ground.
But in the children of my grandfather's youngest son, it is possible to see something interesting. My only brother lives in Atlanta and is married to a Korean woman. What's more, he married her on Yom Kippur which that year fell on Shabbos. Of course, he didn't schedule the wedding on Yom Kippur to spite anyone - Greg is not like that at all. He simply forgot to look at the Jewish calendar, and when one of the older relatives did look, it was already too late: the restaurant had been booked and the invitations sent out. For some reason, the older relatives were much more shocked about the Yom Kippur thing than about the Korean lady and so, after learning that the date couldn't be changed, they decided to boycott the wedding and even forbade their children to come. (Not that they were planning to spend the day in shul; they were totally secular, but prided themselves on being somewhat traditional.) My parents were the only ones who attended.
As for our family, baruch Hashem, we live in Yerushalaim, in a very good frum neighborhood, and my children attend a great cheder. My youngest son, Chaim, is even named after my grandfather. What's more, I have merited to be a follower of Rabbeinu, which is awesome in and of itself..
So my grandfather's "spotty' religious observance resulted in two very different things. And I'm sure that it has been the merit of his not abandoning everything totally that helped me become who I am now.
In the previous post, I've written that there is a way (or many ways) to get from "teiku" to "tikkun" - from unresolved life dilemmas and feeling totally stuck to real soul correction. This way is hinted in the Hebrew spelling of these two words: "תיקו" and "תיקון". As it's easy to see, the only difference between them is the letter "ן", which is missing in "teiku" but present in "tikkun". So we just have to find this missing "nun", understand what it represents, and bring it into our lives!
Since I first began pondering this idea a few days ago, I've realized that there are quite a few missing "nuns". One of them is connected to the numerical value of this letter, which is "fifty". So this "nun" can be seen as representing the fiftieth gate of wisdom. Upon reaching this gate, a person receives the advice uniquely suited to them at this point in time; this enables them to get unstuck and really start working on their tikkun. As explained in Breslov sources, the way to the fiftieth gate of wisdom lies through doing hisbodedus and saying Tehillim.
Now let's talk about someone who's managed to fulfil this recommendation: after talking to Hashem a lot and saying many chapters of Tehillim, they've reached the fiftieth gate. With that, they received an understanding of what exactly Hashem (and their neshamah) wants them to work on. Now what? How exactly should they go about doing this work?
I couldn't answer this question for a while and so couldn't understand why, even after receiving my unique piece of advice, I was still feeling a bit lost. And then I thought of another "nun", which, as I came to realize, was inextricably connected to the first one. This "nun" is the first letter of the world "nitzachon" that means "victory". I had to admit that knowing what I needed and wanted to achieve just wasn't enough. To really make that happen, I needed to be consistent and determined because the way to a big goal lies through many small victories.
For example, if I want and need to become more independent, it will take many instances of doing things by myself to really make a dent in my helplessness. If I want to conquer my anger, I'll have to work on this every day, not allowing my temper to get the better of me, and without that, my anger will still remain a big part of my life even if I hate it and want to get rid of it. So this missing "nun" of the word "nitzachon" ("victory") really is the key!
And this is where Breslov ideas and practices are very different from anything that psychology has to offer. I used to be a big fan of the famous motto, "Do the thing you fear to do!" I'm a fearful person by nature, and so I thought this would really help me. I faithfully tried to adhere to that, but after a while it began to feel like plain old masochism. After all, why on earth should I do something that scares me? What do I stand to gain? Just getting rid of my fear didn't seem like an attractive enough goal to justify going against myself. What's more, I discovered that my fear remained but was now joined by resentment at having to force myself.
Now everything is different. Even though it would be preposterous to claim with 100% certainty that I have indeed reached the fiftieth gate of wisdom, still, the advice I've received and the goals I now have are absolutely and totally mine. They speak to me and motivate me. I really want to fulfil that advice and to reach those goals, and this is what inspires me to make at least several small victories every day, even if sometimes it feels like going against myself or means doing things that I was previously afraid of doing.