Daf Yomi just started tractate Bava Metzia - here's a little skit in honor of the meseches

 https://rumble.com/v4gj64u-269632974.html

נדבנות ולוותר על הממון - סוף מסכת בבא קמא

 ב"ה

קיט: - בסיום המסכת: אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא, ע"כ.

עיין לעיל בעמוד א' לפני המשנה, רבינא איקלע לבי מחוזא אתו נשי דבי מוחזא רמו קמיה (-תרמו לצדקה) כבלי (שרשרות זהב) ושירי (-צמידים) קביל מינייהו, א"ל רבה תוספאה לרבינא, והתניא גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה, א"ל הני לבני מחוזא דבר מועט נינהו, ע"כ.

הרי שלגבי נשותיהם לא קפדו אפילו על שרשרות זהב לצדקה, אבל לענין הפסולת של מפסגי אילנות וכדומה כן הקפידו. זה מזכיר לי מה שתמיד הייתי שומע מא"א שליט"א על העשירים יהודים שבטורנטו כמה מופלגים הם בנדבת ליבם ליתן לצדקות, אבל בענין עסקים שומרים ומקפידים על כל פרוטה (-גם בזה צריכים קצת הרווחה, כמבואר לכאורה בעמוד א' רב חסדא הוה ליה ההוא אריסא דהוה תקיל ויהיב תקיל ושקיל, סלקיה, קרא אנפשיה וצפון לצדיק חיל חוטא, עד כאן, ותמהו המפרשים מה רע עשה, אדרבה הקפיד שהכל תהיה ביושר, אכן לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה, ולא זו הדרך של הנהגה ישרה, וחז"ל שבחו את איוב שהיה סור מרע, שהיה וותרן בממונו (בבא בתרא טו:), מאי וסר מרע וכו' מנהגו של עולם נותן חצי פרוטה לחנוני, ואיוב ויתרה משלו (פרש"י מי שיש לו מלאכה מועטת לעשות, אומר לפועל חצי פרוטה אני נותן לך, ונלך אצל חנוני ונקנה בפרוטה ככר או ביצים ונחלוק, ואיוב ויתרה לחצי השנ משלו, ונותן לו כל הפרוטה, שהיה רע בעיניו לדקדק בדבר קל שאינו ממון, עכ"ל). ועיין כאן בהדרן של המהר"ם שיף שהביא מהגמרא יבמות דף מז. שהגרים סורם רע, כי גוי מקפיד על פחות משוה פרוטה, ואילו על פי התורה יש לוותר הרבה).

נ נח נחמ נחמן מאומן

קצת חידושי תורה

 ב"ה

כליות. בספר ברית מנוחה, דרך החמדה, מרכבת הבינה, הכליות יועצות, הימין בשם: יהועזרירו"ן, והשמאל: יהוצפרירו"ן. שני השמות שווים בג' אותיות הראשונות וחמש אחרונות, יהורירון. בגמטריא תפ"ז, ועם הד' כוללים, של הד' קבוצות הנ"ל הרי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

והנה עיקר הזהות של הימין – עז, ושל השמאל – צפ. וזה בחי' עזות דקדושה, כי עיקר העזות הוא בפנים, כמו שאומרים עז פנים. והרי האריז"ל הראה שאותיות צפ, צדי פא, בגמטריא קפה, שהם פן אחד של הפנים שיש בהם ש"ע נהורין (וכן 'פנים', עם הד' אותיות והכולל בגמטריא קפה).

 

אברהם אבינו בתפילתו על סדום אמר, ואנכי עפר ואפר. והנה עפר נאמר על כמות של גרגרי חול, בחי' רבים, אבל אפר מרמז על מה שהיה לפני השריפה שנתבטל והופר, ולכן אפר בחי' אחד, ובגמטריא אחד היה אברהם (יחזקאל לג:כד, ועיין בהשמטה לפני ליקוטי מוהר"ן תנינא, ועיין בישעיה נא:ב הביטו אל אברהם וכו' כי אחד קראתיו). וזה רמז לאפר פרה אדומה, שהוא הכנה לפסח, כמו שאנו קוראים פרשת פרה לפני פסח, וכן הוא הכנה ליום הכיפורים, והוא יום של היחיד, וכל אדם לא יהיה וכו' (אחרי טז:יז), וכל אדם עומד לבד בדין. עפר בגמטריא כפרים, ועיקר פורים אינו אלא עם חברים, כי השמחה הוא עם אחרים, וכן המצות של פורים עם אחרים, וכן קיימו וקיבלו, ברבים.

 

בתלמוד בבלי יש 2711 דפים. ואם ניקח את זה לתאריך – כז חודש י"א הוא חודש אב - הילולא של רבי יהודה פתייה, בעל מחבר ספר הרוחות מספרות, זה היום לפני כמה שנים עשיתי סעודה על סיום הש"ס וכו'.

2711 – י' פעמים רע"א, ראשי תיבות רבי עקיבא אומר, שכל התלמוד בנוי על המשניות של רבי עקיבא.

וסוד המספר רע"א בגמטריא אור נוגה, עיין באריכות בספר אדיר במרום בענין פלגותא דשערי, הדרך של הצדיקים.

בשנת 2711 לבריאת העולם שפט גדעון בן יואש\יהואש, הנקרא ירובעל (שופטים ז:א, ראש השנה כה., שעשה מריבה עם בעל, והרי ירובעל בגמטריא יואש ע"ה). גדעון היה ניצוץ מנשמת משה רבינו (ליקוטי שושנים למהר"ש מאוסטרופליא פרשת מטות, ורואים זה ממה שלמד סנגוריא על ישראל, ועוד רואים ענוותנותו בדיבוריו (שופטים ו:יד – לך בכחך זה, טו – אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי), גדעון מבני בניו של מנשה – משנ"ה. גדעון בדורו כמשה בדורו (ראש השנה כה:). ועם כל זה הגמרא אומרת שאינו אלא משלשה קלי עולם (ענין זה מבואר בכתבי הרמח"ל ואכ"מ), ובמדרש תנחומא וילקוט שמעוני איתא שהיה ריק (-עם הארץ). והנה אם תיקח שמו המלא: גדעון בן יהואש (בספר שופטים לא נזכר אלא יואש, רק בספרים ראיתי שכותבים יהואש, ולכאורה סתם בלבלו אבי גלעד עם יהואש בן אחזיהו מלך יהודה, שלפעמים נקרא יואש), עם הי"ב אותיות והג' תיבות ועם הכולל, עדיין חסר א' מהגמטריא של תלמוד בבלי.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שיאמרו נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

מסכת בבא קמא

קיד.

מתקיף לה רב יוסף, אדרבה איפכא מסתברא, עכו"ם דדייני בגיתי (-בגאוה ובזרוע) לא מייאש, ישראל כיון דאמרי מימר (פרש"י ז"ל צא ותן לו, ואין חובטין במקלות. לשון אחר, דאמרי לנגזל מי יימר כדקאמרת, הבא עדים שגנבו ממך, עכ"ל) מייאש.

אמרי מימר, עם הח' אותיות ב' תיבות והכלל, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

עוד בענין חשיבות פנימיות נגד חשיבות חיצוניות

והנה יש לחקור בנוגע לאליהו הנביא ושאר הנביאים, שחז"ל אמרו שהיו שווים ממש אליו בנבואה אף על פי שהכל היה בכוחו ובזכותו של אליהו, נקודת האמת בין הצדיקים (תורה סו), הרי מצד אחד יש לומר שאליהו בחי' הזבולון שלהם, כי הוא המפרנסם בנבואתם, ומצד אחר יש לומר שכיון שבחיצוניות כולם שוים, ומעלתו של אליהו הנביא אינו אלא בפנימיות, אין לו דין קדימה. אכן יש לומר עוד, שאפילו אם הולכים רק אחר החיצוניות כנ"ל, מי שזכה להבחין ולהכיר הפנימיות, עליו לנהוג כפי הכרתו. וכן רואים באלישע שלא התיחס לשאר הנביאים כל עיקר.

וכן כאשר בא שמואל להמליך בן ישי, וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו (שמואל א:טז:ו), ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו, כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב. וצריך ביאור, כי מאסתיהו פרש"י לפי שכעסן הוא, עיין שם. וכי שמואל לא היה יכול להכיר את זה, וכי זה ממש תלוי ביראה ללבב שהוא למעלה מהשגתו של שמואל. ומה כל יתרון הביאור הזה, כי לא אשר יראה וכו'. וחז"ל פירשו, אף על פי שקראת לעצמך רואה וכו' כאן אני מודיעך שאינך רואה.

אלא ביאור הענין נלע"ד לפרש ששמואל חשב לבחור על פי הראות דייקא, כמו דין תורה לגבי קדימת החכם לפני חבירו. ולכן שקל גם הכעס שראה וגם הכל, וחשב שכזה ראוי למלכות. אבל ענין המלכות דייקא צריכים ללכת לפי הפנימיות, כי פלגי מים לב מלך ביד ה' (משלי כא:א), והוא הפוך (משלי יז:יד) פוטר מים ראשית מדון של הכעס, שפורק עול. וכן מלך בגמטריא צ' של הט' ספירות הפנימיות. ולשון עצה, שהוא עמוק. וענין ההבדל בין יראה לעינים, שהוא יראה חיצוניות, ויראה ללבב, שהוא יראת הרוממות, מבואר בליקוטי מוהר"ן קפה. וזה מה שצוה השם יתברך את שמואל מתחילה, ומשחת לי את אשר אמר אליך, אליך בגמטריא אני, אין, סוד המלכות וכתר מלכות, שעל כן על כרחך הדבר תלוי בפנימיות.

וכיון שכל המשקל של מלך הוא בפנימיות היה צריך להקדימו לפני החכם, אלא שיש בזה דין מיוחד במסכת הוריות, חכם קודם (-להחיות ולפדותו) למלך ישראל, (כי) חכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך ישראל שמת, כל ישראל ראויין למלכות, עיין שם. אבל המלך קודם לכהן גדול ונביא (ובחיי מוהר"ן תסא – אמר מלך גדול מנביא על פי מצוות התורה, ע"כ – כי יש בזה הרבה דיונים במפרשים, עיין במסכת ברכות דף י. שישעיה לא רצה ללכת לחזקיה עד שחלה ואז הלך לבקרו, ואכמ"ל), כי הנביא רק רואה לעינים, ואילו המלך בבחינת לב.

נ נח נחמ נחמן מאומן

קצת חידושי נ נח

 ב"ה

בפעם שעברה כתבנו מה שנראה סתירה לדברי רבינו, שרבינו אמר שבפנימיות יששכר יותר חשוב מזבולון, ואילו בשולחן ערוך קיימא לן לענין החזרת אבידה, שמקדימים להחזיר למי שיותר חשוב, שמקדימים להמשלם למלמד.

ויתכן בזה שלא משגחינן על הפנימי. וכמו שמצינו בתורה נו שרבינו אומר שיש צדיק שבפנימיות, באתכסיא מושל על כולם אף על פי שבאתגליא נראה שאין לו שום ממשלה. (ומזכיר קצת את הענין שרבינו אמר שהיודע מרוח הקודש על פטירת קרוב אינו מתאבל עד שישמע ממש.) ועיין מש"כ באריכות במסכת מגילה בענין מרדכי שאף על פי שהיה צדיק הדור לא נמנה אפילו מראשי ראשי סנהדרין. ועיין בליקוטי מוהר"ן רמג – דע שיש צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבל קדשתו על כן הוא מתעלם מאד ואין רואים ממנו שום קדשה ופרישות יתרה, זה מחמת גדל קדשתו מאד, וזה בחינות כל השירים קד ושיר השירים קדש קדשים (ידים פרק ג) וכו' אינו נמצא תבות קדשה וטהרה כלל וכו' עיין שם, ועיין בשיחה השייך להתגלות תורה זו, בחיי מוהר"ן מ – אחד שלא אותו אם אפשר שיהיה הצדיק גדול במעלה אף על פי שאין רואין ממנו יגיעות ועבדות באתגליא וכו' בודאי וכו' כי יש שני שמות שם הוי"ה ושם אדנ"י, ושם הוי"ה בהעלם ובהסתר וכו' כי אסור לקרות בו, אבל שם אדנ"י באתגליא ובודאי שם הוי"ה גדול יותר הרבה וכו' עיין שם. ויש בזה גם משום מה שקיימא לן בבית המקדש נחית פורתא לקיים ובין כתפיו שכן, שכח השור בין כתפיו. וזה חלק מצדקתו ומעלתו שנותן להם קדימה – ולכן לא רק שהיששכר נחשב רק שוה לזבולון, אפילו נותן לו להתקדם. וכמו שבתורה עצמה הקדים זבולון ליששכר (בראשית מט:יג-יד) אף על פי שיששכר נולד קודם.

ויש למצוא רמז לזה בספר ישעיה ריש פרק ס, {א} קומי אורי כי בא אורך וכבוד יקוה עליך זרח: {ב} כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח יקוה וכבודו עליך יראה: {ג} והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך.

הרי בתחלה כתוב אורך, אחר כך כבוד ה' עליך זרח, אחר כך, ועליך יזרח ה', ותו, וכבודו עליך יראה. ובפשטות תמיד הארה מתגבר, ואם כן אורך, הכי חלש, וכבוד ה' עליך זרח יותר עצמתי וכו'. אבל הלשון לא משמע כן, כי לשון 'יראה' הנאמר בסוף פסוק ב 'וכבודו עלי יראה' משמע פחות מזריחת הכבוד שבסוף פסוק א 'וכבוד ה' עליך זרח'. ועוד יש לדייק שאילו הגוים, בפסוק ג', ילכו לאורך, שאינו נזכר אלא בראשונה, 'ולנגה זרחך', משמע פחות מזריחה שלימה, כי כתוב 'ונגה כאור תהיה' (חבקוק ג:ד), שמשמע נגה כחושה מאור. אכן זה הדיוק האחרון יש לדחות שהכוונה שהזריחה תהיה כל כך חזקה, שאפילו לנוגה היוצאת ממנה תספיקו ללכת.

ולכן יש רמז להיסוד הנ"ל, דהיינו שבתחילה נזכה לכבוד ה' עליך זרח, זריחה חזקה של כבוד י', בחי' השכינה, ואחר כך נזכה עוד שמה שהיה לנו רק אור, יתוסף – 'ועליך יזרח ה', וזה מצד קב"ה, וזה אור יותר פנימי מאור השכינה, וכאשר נזכה לכל המעלות האלו, אז וכבודו עליך יראה, שלא יזרח רק יראה, וזה מדרגה יותר גדולה. והגוים לא יזכו לראות עוצמת זריחת האורות האלו, שהם כבר קצת באתכסיא, רק הם ילכו לבחי' אורך ונגה זרחך שעוד יהיו באתגליא.

ויש ליישב הפסוקים בישיעה לפרש מעליותא של וכבודו עליך יראה, כי תחילה כתוב שכבוד ה' עליך זרח, הרי הזריחה מהשכינה עליו, ושוב יזכה לסוד יראה (י' בצירי, קמץ סגול), כמפורש בספר אדיר במרום בסוד בהר ה' יראה, שבעין הרואה ניתן לראות מה שהוא רואה, כי הנראה דבוק להרואה, והרי לא רק שהשכינה זורח עליו אלא שהוא מקושר ומודבק בשכינה.

 

דיני נפשות וכן עיבור השנה מתחילין מן הצד, פירוש לא מן הגדולים אלא מן הקטנים. ועיין בישעיה ס:ד ובנתיך על צד תאמנה פרש"י ז"ל על גססין (תרגום יונתן) כסלים של מלכים (ראה בישעיה מט:כג – והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקותיך) תהיינה אמונות, ע"כ. וכן עיין בישעיה סו:יב על צד תנשאו.

שמואל הקטן היה ראוי לעבר השנים (ילקוט שמעוני בשלח פרק טז – פסקא כז-כח, תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה, ומעשה ברבן גמליאל וכו' עיין שם שעלה אחד שלא ברשות, מיד עמד שמואל הקטן ואמר שזה הוא, ולא היה אלא איניש אחרינא וכדי שלא יתבייש עבד, והרי זה בחי' דיני נפשות), והוא נחמה למיעוט הלבנה (יל"ש בראשית א). קטן ע"ה בגמטריא צלם. וכתיב בתהלים (לט:ז) אך בצלם יתהלך איש. אך מיעוט הוא, וי"ל שבא למעט הליכה בקומה זקופה, וכאילו חסר וקט"ן מן הצלם. טוב מעט לצדיק. לצדיק בחי' צלם, כי ד"י זה ד' פעמים י' הרי לצ"מ, וק' הוא קטן כמו שמואל הקטן ודוד הקטן במדרש הנ"ל, כי טוב מעט לצדיק.

בבא קמא דף ל., אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין, רבא אמר מילי דאבות. וי"ל בזה טוב מעט לצדיק, כי בבא קמא מסתיים בדף קיט בגמטריא מעט, והוא טוב להיות צדיק. ועיין בחיי מוהר"ן תקנו ז"ל על מה שספרו לפניו מגדול אחד שלמד מאה ותשעה עשר דפים בכל יום, ואמר שזה מעט. ורמז בדבריו, מעט גימטריא מאה ותשעה עשר, ע"כ. הרי יש ענין דייקא ללמוד מע"ט דפי גמרא בכל יום.

 

יא אדר – הילולה של החיד"א, נזדמן לי בהשגחה שני דברי תורה ממנו.

ליקוטי מוהר"ן תנינא לב

 

ודע, שכל אחד ואחד צריך לשמר את בחינת משיח שיש לו. כי כל אחד כפי קדשתו וטהרתו, כן יש לו בחינת משיח, וצריך לשמר מאד, שלא יתקלקל בחינת משיח שלו, עיין שם.

במקום אחר הוכחנו מזה עוד כמה אין ראוי לאדם להשתעבד תחת איזה רב יהיה מי שיהיה.

צריך עיון קצת, כי ענין של משיח הוא גבוה מאד, ורשב"י אמר שאפילו בני עלייה לא ראה אלא מעט, הרי שרוב רובא דעלמא רחוקים מאד מאד מבחינת משיח, ולא עוד, הרי ידענו מהזוהר שכיון שהאדם בא לחטוא ח"ו מיד נשמתו פורחת ממנו, ואם כן רוב בני העולם שסובלים הרבה עונות, איך בכלל שייך להם גישה לבחינת משיח, ובשלמא אם היה מגלה סתם שכל אחד יש לו נקדת משיח, נוכל להבין בפשטות שהרי נשמת משיח הוא שורש לכל נשמות ישראל, ולכן כל אחד יש לו נקודה השייך לו לשורש נשמתו במשיח. אכן הרי כתב הרבה יותר מזה, שכל אחד כפי קדשתו וטהרתו כן יש לו בחינת משיח, ומזה הלשון משמע שכל אחד במעשיו מייצר ומתיאר בחינת המשיח שלו. והוא פלא.

והיום יא אדר תשפד, הילולא של החיד"א אבי שני דיבורים ממנו השייכים לענינינו.

בספר מלכים א:יד:יג כתוב על אביה הבן התינוק של ירבעם, וספדו לו כל ישראל וקברו אתו כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב אל יקוה אלקי ישראל בבית ירבעם, ובפשטות הלשון שנמצא בו דבר טוב, משמע דבר קטן בעלמא, איזה נקודה טובה, אכן הזוהר בפרשת בלק, וכן הרמח"ל כתבו שדבר טוב הזה הוא נקודת משיח. וזה לשון פירוש חומת אנך שם: ראיתי בספר ישן נושן כ"י רמזי התורה פרשת וישב שכתב אביה בן ירבעם דכתיב ביה יען נמצא דבר טוב והשבטים ראו שירבעם עתיד לצאת מן יוסף כמשז"ל ויעקב אע"ה ראה יותר שעתיד לצאת ממנו משיח בן יוסף והוא אביה בן ירבעם דכתיב ביה נמצא בו דבר טוב וזהו דכתיב ואביו שמר את הדבר כלומר אביה בן ירבעם דכתיב ביה דבר טוב זהו תורף דבריו ושם האריך. ודרך דרש אפשר לומר כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה סוף מכות דמי שעושה מצוה אחת כתקנה זוכה בה לחיי העה"ב. ובמ"א כתבנו בעניותנו בזה באורך. וז"ש יען נמצא בו דבר טוב מצוה אחת שלימה כתקנה שבעבורה זוכה לעה"ב. ואמר נמצא בו כי הוא דרך מציאה כי כל הבית באופן אחר וזה מציאה, עכ"ל.

והדבר השני. כתוב בספרי (במדבר, מטות קנג) ז"ל זה הדבר, מגיד שכשם שנתנבא משה ב'כה אמר', ויאמר משה כה אמר י' כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שמות יא:ד), כך נתנבאו הנביאים ב'כה אמר', ומוסיף עליהם משה שנאמר בו 'זה הדבר', ע"כ. וקשה כי מצינו בספר ישיעה (טז:יג) נבואה בזה הדבר: זה הדבר אשר דבר י' אל מואב מאז. ולכן פירש האלשיך בריש הפרק שם ז"ל כל עניין זה נאמר בסיני ומאז קבלתו נפש ישעיה כמאמרם ז"ל בפסוק שבשלהי נבואה זו, באומרו זה הדבר אשר דבר ה' אל מואב מאז שהוא מסיני, עיין שם. והרי לא מצאתי מאמר חז"ל כזה אלא בפירוש חומת אנך ז"ל פירוש וישעיה קבל נבואתו עד שלא בא לעולם ומשום שהיה אז בנשמה לבד בלי גוף קבל נבואתו בלשון זה הדבר שהוא מיוחד דוקא למשה רבינו ע"ה אבל בהיותו אז נשמה לבד יכול לקבל בלשון זה הדבר. מפרשים, עכ"ל. והרי לא הזכיר כלל שקבלת נבואה זו היתה בסיני (ועיין ברש"י עה"פ שכז"ל מאז, מימים רבים לפני בא הרעה עליך, נבא לו ישעיה את זאת. דבר אחר, מאז, מעת אשר שכר בלק את בלעם (ראה דברים כג:ה – ואשר שכר עליך את בלעם וגו' - הובא בישיעה שם בפירוש ר"י קרא מדרש), עכ"ל), רק שהיה לפני ביאתו לעולם. ועיין בריש ספר ירמיה (א:ה) בטרם אצורך בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגויים נתתיך, וראיתי מישהו שהאריך להתפלא שדבר זה נמצא רק אצל ירמיה, והרי מצינו יותר מזה כאן אצל ישעיה. ועיין מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מהז' קבצנים, שהקבצן העור היה זוכר אפילו מה שהיה לו בבטן אמו, ואפילו כאשר היה רק במחשבת אביו, ואפילו לא כלום. ועיין שם שרבינו חישב ופירט ח' מדרגות, המדרגה הכי נמוכה זיכרון של אחר הלידה, כשחתכו את טבורו, ועוד ז' מדרגות שלפני הלידה, כשהיה בעבור שהיה נר דולק על ראשו, כשהתחיל להתרקם הגוף דהיינו יצירת הולד, וכו' עיין שם. וי"ל שזה מא"ז, א' וז' הנ"ל (ואותו תינוק זכה לזכור לאו כלום, היינו מדרגה ט'). והוא ממש בחי' משיח שעליו נאמר אני היום ילדתיך, שהוא מעבר להזמן, וכעין זה לכאורה זכה ישעיה שהיה יכול להתנבאות בלשון זה הדבר ממה שקיבל לפני ביאתו להעולם. ולכאורה לפי דברי רבינו כאן בתנינא לב, ובפרט בצירוף להמבואר בסיפורי מעשיות הנ"ל, כל אחד כפי מה שמטהר ומקדש את עצמו, שייך לזה. יהי רצון שנזכה.

 

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

כל אחד יש לו בחינת משיח - ליקוטי מוהר"ן תנינא לב

 ב"ה

לכבוד הילולה של החיד"א - יא אדר.

ליקוטי מוהר"ן תנינא לב 

ודע, שכל אחד ואחד צריך לשמר את בחינת משיח שיש לו. כי כל אחד כפי קדשתו וטהרתו, כן יש לו בחינת משיח, וצריך לשמר מאד, שלא יתקלקל בחינת משיח שלו, עיין שם.

במקום אחר הוכחנו מזה עוד כמה אין ראוי לאדם להשתעבד תחת איזה רב יהיה מי שיהיה.

צריך עיון קצת, כי ענין של משיח הוא גבוה מאד, ורשב"י אמר שאפילו בני עלייה לא ראה אלא מעט, הרי שרוב רובא דעלמא רחוקים מאד מאד מבחינת משיח, ולא עוד, הרי ידענו מהזוהר שכיון שהאדם בא לחטוא ח"ו מיד נשמתו פורחת ממנו, ואם כן רוב בני העולם שסובלים הרבה עונות, איך בכלל שייך להם גישה לבחינת משיח, ובשלמא אם היה מגלה סתם שכל אחד יש לו נקדת משיח, נוכל להבין בפשטות שהרי נשמת משיח הוא שורש לכל נשמות ישראל, ולכן כל אחד יש לו נקודה השייך לו לשורש נשמתו במשיח. אכן הרי כתב הרבה יותר מזה, שכל אחד כפי קדשתו וטהרתו כן יש לו בחינת משיח, ומזה הלשון משמע שכל אחד במעשיו מייצר ומתיאר בחינת המשיח שלו. והוא פלא.

והיום יא אדר תשפד, הילולא של החיד"א אבי שני דיבורים ממנו השייכים לענינינו.

בספר מלכים א:יד:יג כתוב על אביה הבן התינוק של ירבעם, וספדו לו כל ישראל וקברו אתו כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב אל יקוה אלקי ישראל בבית ירבעם, ובפשטות הלשון שנמצא בו דבר טוב, משמע דבר קטן בעלמא, איזה נקודה טובה, אכן הזוהר בפרשת בלק, וכן הרמח"ל כתבו שדבר טוב הזה הוא נקודת משיח. וזה לשון פירוש חומת אנך שם: ראיתי בספר ישן נושן כ"י רמזי התורה פרשת וישב שכתב אביה בן ירבעם דכתיב ביה יען נמצא דבר טוב והשבטים ראו שירבעם עתיד לצאת מן יוסף כמשז"ל ויעקב אע"ה ראה יותר שעתיד לצאת ממנו משיח בן יוסף והוא אביה בן ירבעם דכתיב ביה נמצא בו דבר טוב וזהו דכתיב ואביו שמר את הדבר כלומר אביה בן ירבעם דכתיב ביה דבר טוב זהו תורף דבריו ושם האריך. ודרך דרש אפשר לומר כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה סוף מכות דמי שעושה מצוה אחת כתקנה זוכה בה לחיי העה"ב. ובמ"א כתבנו בעניותנו בזה באורך. וז"ש יען נמצא בו דבר טוב מצוה אחת שלימה כתקנה שבעבורה זוכה לעה"ב. ואמר נמצא בו כי הוא דרך מציאה כי כל הבית באופן אחר וזה מציאה, עכ"ל.

והדבר השני. כתוב בספרי (במדבר, מטות קנג) ז"ל זה הדבר, מגיד שכשם שנתנבא משה ב'כה אמר', ויאמר משה כה אמר י' כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שמות יא:ד), כך נתנבאו הנביאים ב'כה אמר', ומוסיף עליהם משה שנאמר בו 'זה הדבר', ע"כ. וקשה כי מצינו בספר ישיעה (טז:יג) נבואה בזה הדבר: זה הדבר אשר דבר י' אל מואב מאז. ולכן פירש האלשיך בריש הפרק שם ז"ל כל עניין זה נאמר בסיני ומאז קבלתו נפש ישעיה כמאמרם ז"ל בפסוק שבשלהי נבואה זו, באומרו זה הדבר אשר דבר ה' אל מואב מאז שהוא מסיני, עיין שם. והרי לא מצאתי מאמר חז"ל כזה אלא בפירוש חומת אנך ז"ל פירוש וישעיה קבל נבואתו עד שלא בא לעולם ומשום שהיה אז בנשמה לבד בלי גוף קבל נבואתו בלשון זה הדבר שהוא מיוחד דוקא למשה רבינו ע"ה אבל בהיותו אז נשמה לבד יכול לקבל בלשון זה הדבר. מפרשים, עכ"ל. והרי לא הזכיר כלל שקבלת נבואה זו היתה בסיני (ועיין ברש"י עה"פ שכז"ל מאז, מימים רבים לפני בא הרעה עליך, נבא לו ישעיה את זאת. דבר אחר, מאז, מעת אשר שכר בלק את בלעם (ראה דברים כג:ה – ואשר שכר עליך את בלעם וגו' - הובא בישיעה שם בפירוש ר"י קרא מדרש), עכ"ל), רק שהיה לפני ביאתו לעולם. ועיין בריש ספר ירמיה (א:ה) בטרם אצורך בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגויים נתתיך, וראיתי מישהו שהאריך להתפלא שדבר זה נמצא רק אצל ירמיה, והרי מצינו יותר מזה כאן אצל ישעיה. ועיין מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מהז' קבצנים, שהקבצן העור היה זוכר אפילו מה שהיה לו בבטן אמו, ואפילו כאשר היה רק במחשבת אביו, ואפילו לא כלום. ועיין שם שרבינו חישב ופירט ח' מדרגות, המדרגה הכי נמוכה זיכרון של אחר הלידה, כשחתכו את טבורו, ועוד ז' מדרגות שלפני הלידה, כשהיה בעבור שהיה נר דולק על ראשו, כשהתחיל להתרקם הגוף דהיינו יצירת הולד, וכו' עיין שם. וי"ל שזה מא"ז, א' וז' הנ"ל (ואותו תינוק זכה לזכור לאו כלום, היינו מדרגה ט'). והוא ממש בחי' משיח שעליו נאמר אני היום ילדתיך, שהוא מעבר להזמן, וכעין זה לכאורה זכה ישעיה שהיה יכול להתנבאות בלשון זה הדבר ממה שקיבל לפני ביאתו להעולם. ולכאורה לפי דברי רבינו כאן בתנינא לב, ובפרט בצירוף להמבואר בסיפורי מעשיות הנ"ל, כל אחד כפי מה שמטהר ומקדש את עצמו, שייך לזה. יהי רצון שנזכה.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

בפוסט הקודם הוספתי ליישב הקושיא למה תהיה זבולון יותר חשוב מיששכר

קצת חידושי תורה והערות לשבוע פרשת תרומה

ב"ה

ספר ישעיה

יז:ז בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִשְׁעֶ֥ה הָאָדָ֖ם עַל-עֹשֵׂ֑הוּ וְעֵינָ֕יו אֶל-קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּרְאֶֽינָה.

האדם על עשהו ועיניו אל קדוש ישראל תראינה, עם ב' כוללים, בגמטריא נון נון חית נון חית מם נון חית מם נון אלף וו מם נון (המילוי של נ נח נחמ נחמן מאומן). על עשהו ע"ה בגמטריא נחמן מברסלב. ועיניו אל קדוש ישראל, עם הי"ז אותיות וד' תיבות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב.

צריך ביאר מה בדיוק יראו. וי"ל על פי המבואר בליקוטי מוהר"ן תורה עו, שיש בכח הראות בחי' אור הישר ואור החוזר, כי כח התפשטות הראות מעיניו להדבר הנראה, זהו בחי' אור הישר, והכאת הראות בדבר הנראה, שעל ידי זה חוזר הדבר לעיניו ונצטייר בעיניו, שעל ידי זה עיקר הראיה, זהו בי' אור החוזר. וביאר שם שלשון ראיה הוא בחי' אור הישר. ועוד מבואר שם שהסתכלות עושה כלי, דהיינו גבול וזמן, כי מקודם ראותו הדבר הוא בלא גבול וכו' וזהו בחי' מעלת הבטחון, כי הבטחון הוא בחי' הסתכלות, שמסתכל וצופה בעיניו להשם יתברך לבד ובוטח בו, בבחי' עיני כל אליך ישברו, כי על ידי ההסתכלות בבטחון גם כן עושה כלי, דהיינו גבול וזמן, כי ההשפעה יורדת מלמעלה תמיד, אף שהוא בלא זמן וכו' אך על ידי ההסתכלות בבטחון, עושה לההשפעה גבול וזמן, שתבא השפע בעת וזמן שהוא צריך עיין שם. וזה ענין הפסוק כאן, כי 'ישעה' פרושו יבטח (רד"ק), וידוע שאור הפנים הם ש"ע, חכמת אדם תאיר פניו, והכרת פניהם ענתה בם (ישעיה ג:ט), והוא הידיעה, בחי' אור החוזר של הריאה, וזהו 'על עשהו', עשיה ממש, ואיך זכה לזה מבאר בסוף הפסוק, ועיניו אל קדוש ישראל תראינה, זה אור הישר ההסתכלות אל ה'. ולכן כתיב 'על עשהו', כי הבטתו היתה 'אל קדוש ישראל' למעלה מהעשיה.

והנה מדברי רבינו הנ"ל משמע שבטחון מועיל רק על שפע קיים, אבל אין עוזר לחדש שפע או איזה דבר טוב. ויש לדחות שעל כל פנים סופו של דבר, אפילו אם זה יהיה רק בגאולה, השם יתברך ישפיע כל הטוב שהעולם יכול לסבול, ולכן על ידי בטחון יכולים לפעול עבור הכל.

 

 

תהלים

פב:ד פַּלְּטוּ-דַ֥ל וְאֶבְי֑וֹן מִיַּ֖ד רְשָׁעִ֣ים הַצִּֽילוּ.

ואביון מיד רשעים בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן, ועם הכולל בגמטריא רבינו נחמן מברסלב.

הראשי תיבות של כל הפסוק, פורם ד"ה, ד"ה עם הכולל בגמטריא י', הרי אותיות, פורים. וי"ל ענין ד"ה כמו שכתוב בפיוט אשר הניא, כי פור המן נהפך לפורינו. בחי' דלת נעשית ה' בחי' שפע וחלב של פריה ורביה. וכתיב (ישעיה יז:ו) ארבעה חמשה בסעפיה פריה.

ולעיל סוף פסוק ב' כתיב ופני רשעים תשאו סלה, ראשי תיבות וסתר, בחי' אסתר. ובפסוק ה' ימוטו כל מוסדי ארץ. מוסדי, מ' זה מרדכי, ו-סדי בגמטריא הדסה.

פסוק ו, אני אמרתי, בגמטריא אן אסתר. אלהים אתם, ובני עליון כלכם, עם הג' תיבות והכולל בגמטריא מרדכי הדסה. מרדכי והדסה בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

ובפסוק ז' אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפלו, בסופי תיבות, כאדם תמותון וכאחד, וכן, תמותון וכאחד השרים, אות ד' עם הכולל הרי ה', והרי אותיות המן.

 

 

טוב מעט לצדיק, האריז"ל הראה ש'כסא הכבוד' (עם הכולל) בגמטריא קיט (לקוטי תורה פרשת וישלח, ד"ה ויאבק). לצדיק, עם הה' אותיות, בגמטריא פעמיים מע"ט עם הכולל, כי זה טוב לו, לכן משנה ירשו. טוב מעט לצדיק, מ-עט, עט ע"ה בגמטריא כס, כי דיו לעבד להיות כרבו, והרי עד שימחק עמלק אין הכסא שלם, כמו שכתוב כי יד על כס י"ה. והצדיקים הם המרכבה לשכינה.

והנה פעמיים קי"ט עם השני כוללים, בגמטריא עמלק. וענין של עמלק הוא גאוה, כמו שכתוב אשר קרך בדרך, לשון יקר, כמו שכתוב (משלי יז:כז) וקר (והקרי – יקר) רוח איש תבונה. וכדי להשלים י"ה צריכים ואו הא, ואו פעמים הא, עם הכולל בגמטריא עט, וזה טוב מע"ט לצדיק, שהצדיק משלים את שם השם. כי י"ה הוא גאות השם, כמו שמבואר בכתבי האריז"ל גאוה בגמטריא י"ה (וכמדמני שרבי נתן כתב בזה כי עיקר הגאוה אינו אלא על ידי המוחין). והגאוה הוא לבוש ה' כמו שכתוב ה' מלך גאות לבש. בחי' עוטה אורה כשלמה. והרי ע"ט חסר י"ה, נשאר ס"ד, שמהם טוב מעט לצדיק, כי תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית (סוטה ה), דהיינו אחד מס"ד. וזה 'טוב', כי טוב, בגמטריא י"ז, דהיינו חלקו בי"ה ושני חלקים בס"ד, בחי' משנה ירשו. וכן טוב מעט לצדיק, לצדיק, עם האותיות, בגמטריא רל"ט, אז ועוד מעט, יגיע למנין ר"ם הנ"ל, וישלים הכסא רם ונשא, וכן על הצדיק כתוב (ישעיה נב:יג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וכו', 'מהמון רשעים רבים', ראשי תיבות ר"מ. ולכן כאשר לוקחים אותיות 'עמלק' מהתיבות 'מעט לצדיק' נשאר: יט צד, בגמטריא כסא הי"הוה ע"ה, כסא שלם והשם שלם.

 

 

השם של ראש המחבלים של חמס בעזה – יחיא סינוואר. אבל באנגלית כותבים את זה יהיה, וזה רמז לשם השם שלעתיד כידוע. סינוואר לשון סומא ועוורון, שכביכול עשה עין של מעלה כאלו אינו רואה, כענין הגנב והבא במחתרת.

 

בבא קמא

קד. כדאמר רב חסדא בשכירו ולקיטו, פרש"י ז"ל שלקטו אצלו לדור עמו בביתו לצותא בעלמא, לשון מורי, עכ"ל. ובזה י"ל ליקוטי מוהר"ן (-לשון מורי), לקחת ולהיות צוות לרבינו הקדוש.

 

ז' אדר הילולה של משה רבינו, רבבות אנשים נוסעים לרשב"י שהיה ניצוץ של משה רבינו (בזוהר כתוב שרשב"י ידע שקרן אור פניו מה שמשה רבינו לא ידע, והרבה טועים בזה, כי האמת הוא שרשב"י היה רק ניצוץ ממשה רבינו), ואני בחרתי ללכת לציון של ציפורה אשתו, הליכה ברגל כעשרים וחמש דקות [ואפילו למאן דאמר שגירשה, הלוא 'והיו לבשר אחד' נאמר על הילדים כמו שפרש"י]. גם בראש חודש אב, הילולה היחיד שנזכר בתורה אני חושב, של אהרן הכהן שכמעט אי אפשר להגיע לציון של בירדן, אני משתדל להגיע לאלישבע אשתו שיש לה ציון פה. אבל אני כמעט היחיד שמקיים עצה זו.

ועכשיו חשבתי שכמו שאומרים שכל מסכת, מי ששולט על כל המסכת כבר יש לו פתחים ממנו לכל הסוגיות בש"ס, כמו כן י"ל בכל עיר, יש לו גידין וקשרים לכל המקומות, ויכולים לזכות לדעת איך להתקשר בקשר גשמי לכל צדיק וצדיק. ואז נזכרתי דברי רבינו בספר שיחות הר"ן ס' ז"ל כי אבן שתיה שממנה הושתת העולם, משם יוצאין גידין לכל הארצות. ושלמה המלך עליו השלום שהיה חכם גדול וידע כל הגידין בפרטיות, היה נוטע עץ כל פרי כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (קהלת רבה ב ז). וגם במדינות הללו אם היו יודעין הלוך הגידים בפרטיות היטב היו יכולים לטע גם כאן את הפרות שאינם גדלים פה כי גם כאן אף על פי שהגיד ההולך למדינה זו הוא מסוגל לפרי מיוחדת עם כל זה כל הגידין מתערבין ומתחברין יחד. ועל כן גם כאן במדינות אלו יכול להיות כשמתרחקים מעט יכולין לטע גם שאר הפרות שאין גדלין פה. גם יש מציאות שאם היו פותחים באר באיזה צד היו יכולין לטע ברחוק מקום משם אותן הפרות הנ"ל, עכ"ל. ולפי זה בצירוף המחשבה שלי הנ"ל גם בעיירות של חוץ לארץ יש את האפשרות להתקשר לכל צדיק , כי הם בחי' אבן שתיה כדאיתא בגמרא עליהם ישית תבל, רק שזה כבר יהיה הרבה יותר קשה.

ואכן רבינו היה עושה שליח לזקנו הבעל שם טוב, ואחד מהטעמים שהלך לארץ ישראל היה לעשות דרך להיות בקשר עם זקנו ר' נחמן מהורדנקה.

 

 

שולחן ערוך, יורה דעה הלכות כבוד רבו ות"ח, רמב:לד ברמ"א ז"ל אבל אין מחזיר אבידת אביו קודם עד שיהא שקול כנגד רבו. י"א הא דרבו קודם לאביו היינו שלומד עמו בחנם אבל אם אביו שוכר לו רבי ומלמדו, אביו קודם לכל דבר (ספר החסידים) וכן נראה לי עיקר, ע"כ. והש"ך הביא לשון ספר חסידים ס"ס תקפה, אבידת רבו קודם לאבידת אביו דזהו כשאין אביו משכיר לבנו רב, אבל כשאביו משכיר לבנו רב והרב לא היה מלמדו בחנם, אז אבדת אביו קודמת, ואם הרב לא היה רוצה ללמדו אלא בשכירות ויהודי או יהודים נותנים לו השכירות ללמדו, אז אבידת בעל הנותן קודם ע"כ.

ומזה משמע שזבולון יותר חשוב מיששכר, אלא אם כן יששכר היה מוכן ללמוד וללמד חנם אפילו בלי עזרת זבולון. ועיין בליקוטי מוהר"ן רפ ז"ל כי אף על פי שזבולון ויששכר שוים מחמת שזבולון היה מספיק ליששכר, ונאמר עליו שמח זבולון, על כל זה נקרא צאתך, ויששכר אהליך, כי אף על פי כן, עבודת התורה היא פנימיות יותר והיא למעלה מעבודת המשא ומתן וכו' עיין שם והמראה מקומות שהבאתי שם.

ויתכן בזה שלא משגחינן על הפנימי. וכמו שמצינו בתורה נו שרבינו אומר שיש צדיק שבפנימיות, באתכסיא מושל על כולם אף על פי שבאתגליא נראה שאין לו שום ממשלה. (ומזכיר קצת את הענין שרבינו אמר שהיודע מרוח הקודש על פטירת קרוב אינו מתאבל עד שישמע ממש.) ועיין מש"כ באריכות במסכת מגילה בענין מרדכי שאף על פי שהיה צדיק הדור לא נמנה אפילו מראשי ראשי סנהדרין. ועיין בליקוטי מוהר"ן רמג – דע שיש צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבל קדשתו על כן הוא מתעלם מאד ואין רואים ממנו שום קדשה ופרישות יתרה, זה מחמת גדל קדשתו מאד, וזה בחינות כל השירים קד ושיר השירים קדש קדשים (ידים פרק ג) וכו' אינו נמצא תבות קדשה וטהרה כלל וכו' עיין שם, ועיין בשיחה השייך להתגלות תורה זו, בחיי מוהר"ן מ – אחד שלא אותו אם אפשר שיהיה הצדיק גדול במעלה אף על פי שאין רואין ממנו יגיעות ועבדות באתגליא וכו' בודאי וכו' כי יש שני שמות שם הוי"ה ושם אדנ"י, ושם הוי"ה בהעלם ובהסתר וכו' כי אסור לקרות בו, אבל שם אדנ"י באתגליא ובודאי שם הוי"ה גדול יותר הרבה וכו' עיין שם. ויש בזה גם משום מה שקיימא לן בבית המקדש נחית פורתא לקיים ובין כתפיו שכן, שכח השור בין כתפיו. וזה חלק מצדקתו ומעלתו שנותן להם קדימה – ולכן לא רק שהיששכר נחשב רק שוה לזבולון, אפילו נותן לו להתקדם. וכמו שבתורה עצמה הקדים זבולון ליששכר (בראשית מט:יג-יד) אף על פי שיששכר נולד קודם.

ויש למצוא רמז לזה בספר ישעיה ריש פרק ס, {א} קומי אורי כי בא אורך וכבוד יהוה עליך זרח: {ב} כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח יהוה וכבודו עליך יראה: {ג} והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך.

הרי בתחלה כתוב אורך, אחר כך כבוד ה' עליך זרח, אחר כך, ועליך יזרח ה', ותו, וכבודו עליך יראה. ובפשטות תמיד הארה מתגבר, ואם כן אורך, הכי חלש, וכבוד ה' עליך זרח יותר עצמתי וכו'. אבל הלשון לא משמע כן, כי לשון 'יראה' הנאמר בסוף פסוק ב 'וכבודו עלי יראה' משמע פחות מזריחת הכבוד שבסוף פסוק א 'וכבוד ה' עליך זרח'. ועוד יש לדייק שאילו הגוים, בפסוק ג', ילכו לאורך, שאינו נזכר אלא בראשונה, 'ולנגה זרחך', משמע פחות מזריחה שלימה, כי כתוב 'ונגה כאור תהיה' (חבקוק ג:ד), שמשמע נגה כחושה מאור. אכן זה הדיוק האחרון יש לדחות שהכוונה שהזריחה תהיה כל כך חזקה, שאפילו לנוגה היוצאת ממנה תספיקו ללכת.

ולכן יש רמז להיסוד הנ"ל, דהיינו שבתחילה נזכה לכבוד ה' עליך זרח, זריחה חזקה של כבוד י', בחי' השכינה, ואחר כך נזכה עוד שמה שהיה לנו רק אור, יתוסף – 'ועליך יזרח ה', וזה מצד קב"ה, וזה אור יותר פנימי מאור השכינה, וכאשר נזכה לכל המעלות האלו, אז וכבודו עליך יראה, שלא יזרח רק יראה, וזה מדרגה יותר גדולה. והגוים לא יזכו לראות עוצמת זריחת האורות האלו, שהם כבר קצת באתכסיא, רק הם ילכו לבחי' אורך ונגה זרחך שעוד יהיו באתגליא. 

 

בסידור שערי ציון, תפילת האריז"ל ליום השבת, ברוך שמו בפי הרקיע וכו' ומרומם זכרו בחדרי חדרים ובסתרי סתרים הנסתר בהם מעיני מראית העין בלי לחבל את הבריות, עכ"ל. לכאורה הכוונה שהיכא שיש התגלות של השם יתברך ניתן רשות למשחיתים, וכמו בליל שמורים במצרים, וכמו שפירש"י עה"פ ושכתי כפי עליך (שמות לג:כב) ז"ל מכאן שנתנה רשות למחבלים לחבל (ראה מכילתא בא פסחא יא), ותרגומו ואגין במימרי, כנוי הוא לדרך כבוד של מעלה שאינו צריך לסוכך עליו בכף ממש, ע"כ, ועמש"כ שם.

 

 

'ספר ליקוטי נ נח' בגמטריא תרי"ג!

 

פירוש חדש ונפלא בספר ליקוטי מוהר"ן על פי הדף יומי מסכת בבא קמא דף קד

 ב"ה

מסכת בבא קמא

קד. כדאמר רב חסדא בשכירו ולקיטו, פרש"י ז"ל שלקטו אצלו לדור עמו בביתו לצותא בעלמא, לשון מורי, עכ"ל. ובזה י"ל ליקוטי מוהר"ן (-לשון מורי), לקחת ולהיות צוות לרבינו הקדוש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הילולה של משה רבינו בטבריה אצל אשתו ציפורה

 ב"ה

ז' אדר הילולה של משה רבינו, רבבות אנשים נוסעים לרשב"י שהיה ניצוץ של משה רבינו (בזוהר כתוב שרשב"י ידע שקרן אור פניו מה שמשה רבינו לא ידע, והרבה טועים בזה, כי האמת הוא שרשב"י היה רק ניצוץ ממשה רבינו), ואני בחרתי ללכת לציון של ציפורה אשתו, הליכה ברגל כעשרים וחמש דקות [ואפילו למאן דאמר שגירשה, הלוא 'והיו לבשר אחד' נאמר על הילדים כמו שפרש"י]. גם בראש חודש אב, הילולה היחיד שנזכר בתורה אני חושב, של אהרן הכהן שכמעט אי אפשר להגיע לציון של בירדן, אני משתדל להגיע לאלישבע אשתו שיש לה ציון פה. אבל אני כמעט היחיד שמקיים עצה זו.

ועכשיו חשבתי שכמו שאומרים שכל מסכת, מי ששולט על כל המסכת כבר יש לו פתחים ממנו לכל הסוגיות בש"ס, כמו כן י"ל בכל עיר, יש לו גידין וקשרים לכל המקומות, ויכולים לזכות לדעת איך להתקשר בקשר גשמי לכל צדיק וצדיק. ואז נזכרתי דברי רבינו בספר שיחות הר"ן ס' ז"ל כי אבן שתיה שממנה הושתת העולם, משם יוצאין גידין לכל הארצות. ושלמה המלך עליו השלום שהיה חכם גדול וידע כל הגידין בפרטיות, היה נוטע עץ כל פרי כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (קהלת רבה ב ז). וגם במדינות הללו אם היו יודעין הלוך הגידים בפרטיות היטב היו יכולים לטע גם כאן את הפרות שאינם גדלים פה כי גם כאן אף על פי שהגיד ההולך למדינה זו הוא מסוגל לפרי מיוחדת עם כל זה כל הגידין מתערבין ומתחברין יחד. ועל כן גם כאן במדינות אלו יכול להיות כשמתרחקים מעט יכולין לטע גם שאר הפרות שאין גדלין פה. גם יש מציאות שאם היו פותחים באר באיזה צד היו יכולין לטע ברחוק מקום משם אותן הפרות הנ"ל, עכ"ל. ולפי זה בצירוף המחשבה שלי הנ"ל גם בעיירות של חוץ לארץ יש את האפשרות להתקשר לכל צדיק, כי הם בחי' אבן שתיה כדאיתא בגמרא עליהם ישית תבל, רק שזה כבר יהיה הרבה יותר קשה.

 ואכן רבינו היה עושה שליח לזקנו הבעל שם טוב, ואחד מהטעמים שהלך לארץ ישראל היה לעשות דרך להיות בקשר עם זקנו ר' נחמן מהורדנקה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Purim in the acronym

ב"ה

בשיר של היום ג'

פלטו דל ואביון מיד רשעים הצילו.

הראשי תיבות פורם ד"ה עם הכולל = י. הרי פורים!

נ נח נחמ נחמן מאומן 

קצת חידושי תורה והערות לשבוע פרשת משפטים - כבר פרסמתי קצת מהם

 ב"ה

משנכנס אדר מרבים בשמחה. מתי זה מתחיל משנכנס. י"ל אפילו מערב ראש חודש, כי 'שנכנס' עם הה' אותיות וב' כוללים (-מצינו הרבה פעמים באריז"ל שני כוללים, ומובא מכללי האבולעפיא כל שני אותיות יכול לקבל כולל), בגמטריא ערב אדר.

 

 

יד:לא הילילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו.

פלשת ע"ה בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. עשן בא ואין ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

עשן ראשי תיבות שמח נפש עבדך (תהלים פו:ד), וכמו שהארכתי לבאר בחלק ה' מאומן שהדרך לכלות קליפת פלשתים הוא דוקא על ידי שמחה, וכמו שמצינו איך ששמשון הרג אותם תמיד בדרך של ליצנות. וידוע שהצחוק בא מהטחול, בחי' גבורות, בחינת צפון.

ראיתי פירוש כאן לענין התבודדות ולכן אביאנו. כי מצפון בא, אימתי יעשן ומשחיר היצר הרע – בחי' נחש צפוני – את האדם, ואין בודד במועדיו, באם האדם לא היה מבודד עצמו בבא המועד ראש השנה. תורת משה נתן תהלים לח.

 

נב:יג הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד.

ירום ונשא וגבה, הראשי תיבות של עיקר המילים: ינג, ביידיש פירושו צעיר. רמז למה שרבינו גילה בספר המידות, אמונה מא, לעתיד לבוא כל אחד הזעיר מחברו בשנים יהיה יותר למעלה, ע"כ.

 

תהלים – באו שעריו בתודה חצרותיו בתהלה, ראשי תיבות כראשי תיבות שמחה בן חוה ברכה.

 

 

ליקוטי מוהר"ן תורה ריג

על כן צריך להפסיק בין תבות אתה סתר לי, לתבת מצר, כדי שלא לעשות צרוף שמו חס ושלום וכו' ע"ש.

וצע"ק שיהיה אבן מכשול כזה בספר תהלים, ולא מקובל. ונלע"ד שבודאי דוד המלך שמר על זה בהמשך הראשי תיבות, מ"ת (מצר תצרני, והמ' הולך לשני צדדים), כאילו הס"מ מת, וכן תרף (תצרני רני פלט), שהוא ענין עזיבה וחלישה. אלא שרבינו מדגיש שעדיף לא לרמז כל עיקר על הס"מ.

אכן באמת כבר מצינו פסוקים שצריכים להפסיק בהם, כמו בהודו של שחרית, כי כל אלהי העמים אלילים, צריכים להפסיק, וה' שמים עשה. ואולי בפסוק זה יש לפרש כי כל מקום מקדש ומגש לשמי, עיין ליקוטי מוהר"ן יז, נו.

 

ברכות מג. דאמר מר המהלך בקומה זקופה אפילו ארבע אמות כאילו דוחק רגלי שכינה דכתיב (ישעיה ו:ג) מלא כל הארץ כבודו.

האיסור הוא ללכת בקומה זקופה לא לעמוד בקומה זקופה. וכל הזוקף זוקף בשם דרגא דמשה רבינו לעילא, ומשה לתתא ביה יקומון כל ישראל כאברין דגופא דביה כלהו זקיפין בעמידה ובהאי איהו כל הזוקף זוקף בשם בגין דעליה אתמר ואדעך בשם. (רעיא מהימנא, זהר פרשת משפטים דף קכ.). הרי בתפילה כאשר מזכירים שם הויה דייקא צריכים לעמוד בקומה זקופה. (במסכת חגיגה דף יב, רש"י ד"ה מסוף העולם ועד סופו, כשהיה שוכב היה ראשו למזרח ורגליו למערב, ע"כ. וראיתי מי שדייק שדוקא בשכיבה, כי בעמידה יתכן והיה מנמיך קצת את קומתו, מחמת שלא לדחוק רגלי השכינה. ולא נראה כלל, כנ"ל).

השם יתברך נקרא מקומו של עולם, וכל מקום ומקום יש לו רצון מיוחד שלו (ועל כן הזהיר רבינו שכאשר בא התעוררות דקדושה באיזה מקום, תיכף לעמוד ולא להמשיך) והאדם יש לו ד' אמות. והאדם מקדיש ד' אמותיו. ולכן עמידתו בהם בזקיפה. ואינו יכול ללכת ממקום למקום בזקיפה. רק בגן עדן, שהוא פנימיות של עולם הזה, בחי' למעלה מכל מקום עולם הזה כתיב (ויקרא כו:יב) והתהלכתי בתוככם, פרש"י ז"ל אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם, ולא תהיו מזדעזעים ממני, יכול לא תיראו ממני, תלמוד לומר והייתי לכם לאלקים, ע"כ. משמע שיהיה בקומה זקופה. וכן יעקב אבינו, באשר שהשם יתברך קיפל כל ארץ ישראל תחתיו, קראו אל. ובענין קפיצת הדרך, ירדפם יעבור שלום אורח ברגליו לא יבא (ישעיה מא:ג), מבואר במאמר הפסיעות (כמדומני שהגר"א אמר שזה המקום היחיד שמוכח שמהרח"ו הבין הנמשל של כתבי האריז"ל) מבאר כמה דרכים ואופנים של קפיצת הדרך, וכמו כן יש לצדד מהם יש זקיפת הקומה.

בבא קמא

עוד בענין הבור ואבות הנזיקין:

(תהלים ז:טז) בור כרה ויחפרהו ויפל בשחת יפעל. ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד. קדקד בגמטריא בור. עמל פירושו שוא (כמו בישעיה נט:ד בטוח על תהו ודבר שוא הרו עמל והוליד און, ובאיוב ז:ג כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי. ועיין בזוהר חדש בראשית – אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו (תהלים קכז) אם אין הכונה לשם שמים, לבנות הבית ולהוליד בנים, שוא עמלו בוניו בו, שמכניס באותו הולד עמל של שוא. ואיזהו עמל של שוא, זו נפש חיה, שתכלה ותכרת, כהבל היוצא מן הפא, שהוא שוא וכו') בחי' הבל. וזה גם עמלו, עם ל"ו עם הכולל בגמטריא הבל. כי לדעת רב אין חייבים על הבור אלא משום הבלא. ואילו לשמואל אף על חבטה (ב"ק נ-נא), וזה בראשו ועל, בחילוף אות ו' לאות מ', באותיות בומ"ף של השפתיים, הרי אותיות רב – שמואל, וע' יתירה, בגמטריא הבלא וחבטה עם הב' תיבות. כי על עמלו, בחי' הבל, חייב לפי רב ושמואל, אבל 'ועל קדקדו חמסו ירד', בחי' חבטה, אינו חייב אלא לשמואל. וכן 'בראשו' ראשי תיבות של הד' אבות נזיקין, בור רגל אש ואדם שן ושור. וכן כתיב (במדבר ה:ז) והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו וכו'. בראשו, אלו הד' אבות נזיקין כנ"ל, אבל רק רבי חייא מנה קנסות בתוך האבות (דף ד:), וזה מש"כ, וחמישתו בגמטריא רבי חייא מנה כד אבות ע"ה. [ובמקום אחר פרשתי כל הפסוק עם הפסוק שלאחריו בדרך אחר, כי בראשו בגמטריא שנת תק"ט שבו התחיל וכו' עד אם אין לאיש גואל להשיב בגמטריא יששכר - הגר, ואכ"מ].

ברוך – נוטריקון בור כרה. כי מבואר בכוונות, באמירת ברוך יסוד אימא מאיר לחסד גבורה תפארת – 'אתה ה' אלקינו' – להעלותם אליה, ואז היא נקראת מלך העולם. הרי כאילו אימא כרה בור, שהתרוקנה העולם ממציאת חג"ת, עד שהיא מחזירם תיכף בסיום הברכה להתגלות במלכות.

השם בוכ"ו שהוא הפנים של שם אהי"ה, והוא בחסד, בו פעמים כו, בגמטריא בור.

 

דף צט:-ק כדתני רב יוסף והודעת להם זה בית חייהם, פרש"י תלמוד תורה, ע"כ. ובגליון הביאו שבפ' אלו מציאות דף ל: פי' רש"י בית חייהם ללמוד להן אומנות להתפרנס בו, וחוקות ותורות כתיבי ברישא דקרא, ע"כ (ולמדים זאת מהמילה 'להם', שמשמע דבר הנוגע לגופם ולעצמם – חברותא שם). והדרשה כאן הוא ממעלת הדעת, שהוא להתאחד עם השם יתברך, שעל ידי זה זוכה לחיים נצחיים, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה כא ז"ל חיים נצחיים הם רק להשם יתברך, כי הוא חי לנצח, ומי שנכלל בשורשו, דהיינו בו ית' הוא ג"כ חי לנצח, כי מאחר שהוא נכלל באחד, והוא אחד עם השם יתברך, הוא חי חיים נצחיים כמו השם יתברך וכו' ועיקר הכלליות שיהיה נכלל באחד, הוא על ידי הדעת אותו יתברך, כמ"ש החכם אלו ידעתיו הייתיו, ע"כ. כי ברישא דיבר על ידיעות, והודעת להם, שנוגע להם ממש, גם לפרנסה שלהם, על כרחך הדעת הזו הוא להתאחד בהשם, ומצידו יתברך, זה תלמוד תורה.

 

דף קא.

יש שבח סמנין על גבי הצמר – אם חזותא מילתא

הגמרא דנה רק לענין עין הגוונים. וצ"ע בדין חזותא דאותיות, אם צייר וכתב דברי חכמה האם בעל הבסיס זוכה ברעיונות שנכתבים. ואם צייר תמונה יפה מאד ששוה הון רב, מה דינה. ועיין מש"כ בסוגיא של כתיבת גרפיטי של נ נח נחמ נחמן מאומן על נכסים של אחרים.

 

יש קצת התקדמות בתפילין של שימושא רבה, אחד רוצה תוספת 300 שקל בשביל עור אמריקאי (סך הכל 4 אלף), שהוא עור יותר טוב, אבל השני טוען שכאשר עושים בגודל כזה, על כרחך איזה עור שיהיה, צריך להיות העור טוב וחזק, וממילא הוא טוען אין שום ענין הידור בזה בשביל שימושא רבה. ובינתיים אני מחכה לשמוע הצעת מחיר מזה השני.

 

יש נסיונות שקשה ללמוד ענינם מהספרים והסופרים, כי מי יכול לכותבם. מהרח"ו כתב בקיצור מאד מה שהיה אצלו שעשו לו כישוף שנתיים, לפני שהכיר את האריז"ל, והיה צריך לעשות תשובה שלמה על זה, גם על הביטול תורה שבו, אף על פי שהיה אנוס גמור וכו'. ויש מסורה בברסלב, בספר כוכבי אור, ששון ושמחה אות יא ז"ל כי זה כלל גדול שכל מי שלומד תורה נביאים וכו' והוא אומר שרק אז היו מעשיות כאלה, ועכשו לא, הוא בהמה ממש, כי כל הקלקולים המובאים בהם כלם נמצאים גם היום בכמה בחינות בכלליות ובפרטיות וכו' עיין שם, ומדובר שם כענין שמעי בן גרה ואחיתופל, שבודאי היו צדיקים גדולים, ושלמה המלך לא חטא כל ימי שרבו היה חי, נשאר ביראת שמים. והוא ממש פלא אמיתי, כידוע הרבה סיפורים מתנ"ך שאנחנו לא מבינים כלל, כמו ענין של שמשון ומה שהגמרא גילה עליו. ומחליון וכליון שני גדולי הדור, ואף על פי שדיברו בגנותן, הלוא כל הגאולה אינו אלא על ידי מסירות נפשם בעבירה לשמה שהצליחו להוציא את רות מתוך עמקי הקליפות ולהכניסה לברית והעמידה מלכות בית דוד, וכדומה הרבה [אלא שענין עבירה לשמה הרמח"ל כתב שכמעט אין שייך בימינו, עיין בקנאת י"צ. אכן גם בזה יש דרכים שבודאי קיים ואכמ"ל וכתבתי קצת על זה בפרק בעידנא דריתחא]. ודרך העולם ליפטר מזה, מי יוכל להבין וכו', שזה היה מעשה של אז שלא נוגע כל כך לנו, רק במקצת קצת מה שנוכל לדרוש ולקבל שכר ולהוציא איזה לימודים קטנים. ובא המסורה ואומר שהחושב כן הוא בהמה, חי בבעבוע. אלא שכל הענינים שהיו אז ונזכרים בתנ"ך ממש קיימים היום.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

Go back home

HH antisemites have been saying this forever.

ספר ישעיה טו:ז רש"י

כשהגלה סנחריב לראובני ולגדי והיו ישראל בוכים ומתאוננים, והיו אומרים להם, על מה אתם מתאוננים, והלא לבית אביכם אתם הולכים, אברהם אביכם לא מעבר הנהר בא, ועיין שם גודל העונש שיקבלו על זה.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

רחמנות על האויב השונאים

ב"ה

כתוב בספר ישעיה או:ה לבי למואב יזעק, ורש"י מביא מהמדרש תנחומא ז''ל נביאי ישראל אינם כנביאי אמות העולם, בלעם (שנשכר על ידי מואב) היה מבקש לעקר את ישראל על לא דבר, ונביאי ישראל מתאוננים על פורענות הבא על האמות, עכ"ל.

וכן כתב בספר פרדס חכמה דרוש ו ז''ל מצינו שהנביאים המה רחמנים מאד, ואף על פרענות מכחישי ה' אינם יכולים לסבל, כמו שכתוב 'לבי למואב יזעק' עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

It's a Great mitzvah to be happy

BH today the Halacha is like Rabbainu Rabbi Nachman of Breslov better known as Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN who said it is a great mitzvah to be happy always, but in previous good times this wasn't so simple, as we see in the Talmud:

Mar, the son of Rabina, made a marriage banquet for his son; when he observed that the Rabbis were at the height of their merriment he brought in a very costly cup worth four hundred zouzim and broke it before them; and they grew sad. R. Ashi made a marriage feast for his son and when he noticed the Rabbis were at the height of their merriment (Fol. 31a) he brought in a costly cup made of white glass and broke it before them; and they grew sad. At the wedding of Mar the son of Rabina, the Rabbis said unto R. Hammma Zuti: "Sing to us master." He sang: "Woe, for we must die! Woe, for we must die!" "And what shall we respond to it?" asked they. "Sing ye," answered he, "Alas! where is the Torah [we have studied] and where are the meritorious deeds? [we have performed] to protect us?" R. Jochanan in the name of R. Simon b. Jochai said: "It is not permitted to a man to fill his mouth with laughter in this world, for it is said (Ps. 126, 2.) Then shall our mouths be filled with laughter, and our tongue with singing — when shall this be? At the time when — they shall say among the nations 'great things hath the Lord done for these.'" It is related of Resh Lakish that he never laughed from the time he heard this from R. Jochanan, his teacher.

Ein Yaakov, Berachot 5

Thank God for Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

לעמוד בקומה זקופה

 ב"ה

מסכת ברכות

ברכות מג. דאמר מר המהלך בקומה זקופה אפילו ארבע אמות כאילו דוחק רגלי שכינה דכתיב (ישעיה ו:ג) מלא כל הארץ כבודו.

האיסור הוא ללכת בקומה זקופה לא שלא לעמוד בקומה זקופה. וכל הזוקף זוקף בשם דרגא דמשה רבינו לעילא, ומשה לתתא ביה יקומון כל ישראל כאברין דגופא דביה כלהו זקיפין בעמידה ובהאי איהו כל הזוקף זוקף בשם בגין דעליה אתמר ואדעך בשם. (רעיא מהימנא, זהר פרשת משפטים דף קכ.). הרי בתפילה כאשר מזכירים שם הויה דייקא צריכים לעמוד בקומה זקופה. (במסכת חגיגה דף יב, רש"י ד"ה מסוף העולם ועד סופו, כשהיה שוכב היה ראשו למזרח ורגליו למערב, ע"כ. וראיתי מי שדייק שדוקא בשכיבה, כי בעמידה יתכן והיה מנמיך קצת את קומתו, מחמת שלא לדחוק רגלי השכינה. ולא נראה כלל, כנ"ל).

השם יתברך נקרא מקומו של עולם, וכל מקום ומקום יש לו רצון מיוחד שלו (ועל כן הזהיר רבינו שכאשר בא התעוררות דקדושה באיזה מקום, תיכף לעמוד ולא להמשיך) והאדם יש לו ד' אמות. והאדם מקדיש ד' אמותיו. ולכן עמידתו בהם בזקיפה. ואינו יכול ללכת ממקום למקום בזקיפה. רק בגן עדן, שהוא פנימיות של עולם הזה, בחי' למעלה מכל מקום עולם הזה כתיב (ויקרא כו:יב) והתהלכתי בתוככם, פרש"י ז"ל אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם, ולא תהיו מזדעזעים ממני, יכול לא תיראו ממני, תלמוד לומר והייתי לכם לאלקים, ע"כ. משמע שיהיה בקומה זקופה. וכן בברכת ק"ש - ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו, וכן בסוף ברכת המזון - והוא יוליכנו קוממיות לארצנו. וכן יעקב אבינו, באשר שהשם יתברך קיפל כל ארץ ישראל תחתיו, קראו אל. ובענין קפיצת הדרך, ירדפם יעבור שלום אורח ברגליו לא יבא (ישעיה מא:ג), מבואר במאמר הפסיעות (כמדומני שהגר"א אמר שזה המקום היחיד שמוכח שמהרח"ו הבין הנמשל של כתבי האריז"ל) מבאר כמה דרכים ואופנים של קפיצת הדרך, וכמו כן יש לצדד מהם יש זקיפת הקומה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מתי מתחילים להרבות בשמחת אדר?

ב"ה משנכנס אדר מרבין בשמחה. שנכנס, עם הה' אותיות וב' כוללים, בגמטריא ערב אדר.

נ נח

ימות המשיח

 ב"ה

ספר ישעיה

נב:יג הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד.

הראשי תיבות של: הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה ע"ה בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של כל הפסוק, עם הכולל, בגמטריא נחמן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) – נבש וידא, ראשי תיבות, נחמן בן שמחה וישראל דב אודסר.

הראשי וסופי תיבות של: עבדי ירום ונשא וגבה, בגמטריא נחמן. ישכיל עבדי, בגמטריא לקוטי מוהר"ן.

ירום ונשא וגבה, הראשי תיבות של עיקר המילים: ינג, ביידיש פירושו צעיר. רמז למה שרבינו גילה בספר המידות, אמונה מא, לעתיד לבוא כל אחד הזעיר מחברו בשנים יהיה יותר למעלה, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

התבודדות ושמחה הדרך לכלות קליפת פלשת

 ב"ה

ספר ישעיה

יד:לא הילילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו.

עשן בא ואין ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

עשן ראשי תיבות שמח נפש עבדך (תהלים פו:ד), וכמו שהארכתי לבאר בחלק ה' מאומן שהדרך לכלות קליפת פלשתים הוא דוקא על ידי שמחה, וכמו שמצינו איך ששמשון הרג אותם תמיד בדרך של ליצנות. וידוע שהצחוק בא מהטחול, בחי' גבורות, בחינת צפון.

ראיתי פירוש כאן לענין התבודדות ולכן אביאנו. כי מצפון בא, אימתי יעשן ומשחיר היצר הרע – בחי' נחש צפוני – את האדם, ואין בודד במועדיו, באם האדם לא היה מבודד עצמו בבא המועד ראש השנה. תורת משה נתן תהלים לח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

NAZIS

 ב"ה

פרשת שמות כתיב (ב:יג) וַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי-אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ. נצים ראשי תיבות (ישעיה יד:כט) משרש נחש יצא צפע. שפת אמת, ברעזיאן על אתר.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נחש הפורח

 ב"ה

בליקוטי מוהר"ן תורה סג רבינו דיבר על נחש הפורח:

 – יש נחש וכו' ופעמים מעופף וכו'. עיין ישעיה יד:כט כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף, הרד"ק פירש מדלג ממקום למקום, ומצודות דוד פירש הדולג במהירות כעפיפת העוף. בזוהר חדש רות לט: פירש כפול (כמו מגילה עפה). התרגום: מפריח. בפירוש הרי"ד כז"ל שאינו נזחל על הארץ כדרך הנחשים, אלא דולג ומקפץ על האדם כעוף הפורח, ע"כ.  באבן עזרא פירש ז"ל הוא קשה בשרפים – ובפירוש הדר עזר על זה כז"ל והוא המלך שבנחשים שהוא עף ונכנס באדם מעבר ויוצא מגבו, ע"כ.

ידוע בעולם המדע נחש שמעופף מהאילנות, נמצא בדורם ודרום מזרח אסיא בשם:

Chrysopelea paradise – the paradise tree snake.

מעניין שנקראת על שם גן עדן, שהנחש גרם הגירושין ממנו וכל הגברת הרע שנותן לו לעופף כמבואר בתורה זו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לעשות נחת רוח לצדיק

ב"ה

ביטוי זה קשה מאד בעיני המתנגדים - לעשות נחת לצדיק, כי הלא צריכים לעשות נחת רוח להשם יתברך....

אכן זה כבר בגמרא - בבא מציעא מח. לגבי הנושא ונותן בדברים בלא מעשה קנין ונתינת מעות שחזר בו מהמקח, שאין רוח חכמים נוחה הימנו, ופרש"י שאין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו.

אכן בבבא קמא צד: לענין המקבל חזרה מהגזלן ומלוה ברבית פרש"י אין רוח חכמה וחסידות בקרבו.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

אתה סתר לי

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה ריג

על כן צריך להפסיק בין תבות אתה סתר לי, לתבת מצר, כדי שלא לעשות צרוף שמו חס ושלום וכו' ע"ש.

וצע"ק שיהיה אבן מכשול כזה בספר תהלים, ולא מקובל. ונלע"ד שבודאי דוד המלך שמר על זה בהמשך הראשי תיבות, מ"ת (מצר תצרני, והמ' הולך לשני צדדים), כאילו הס"מ מת, וכן תרף (תצרני רני פלט), שהוא ענין עזיבה וחלישה. אלא שרבינו מדגיש שעדיף לא לרמז כל עיקר על הס"מ.

אכן באמת כבר מצינו פסוקים שצריכים להפסיק בהם, כמו בהודו של שחרית, כי כל אלהי העמים אלילים, צריכים להפסיק, וה' שמים עשה. ואולי בפסוק זה יש לפרש כי כל מקום מקדש ומגש לשמי, עיין ליקוטי מוהר"ן יז, נו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אויר עולם הזה לא כדאי

 ב"ה

מעשה מבעל תפילה - כת שבחרו עשירות

גם אמרו, שאין ראוי להם לישב כלל באוירא דהאי עלמא, ואין ראוי להם להתערב עם בני העולם, שלא יטמאו אותן, כי שאר בני העולם הם טמאים כנגדם, על כן ישבו עצמן, שיבקשו להם הרים הגבוהים ביותר מכל העולם וישבו שם, כדי שיהיו מרוממים מאוירא דעלמא וכו' עיין שם.

נבוכדנצר אמר (ישעיה יד:יד) אעלה על במתי עב אדמה לעליון, פרש"י איני כדאי לדור עם בני אדם, אעשה לי עב קטנה באויר ואשב בה (תוספתא סוטה ג:ו), עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Tip the waiter who brings you alcohol

 ב"ה

דף יומי

מסכת בבא קמא 

צב:

אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי חמרא למריה וטיבותא לשקייה, פרש"י ז"ל היין של מלך הוא, והשותין אותו מחזיקין טובה לשר המשקה ולא למלך, ע"כ. אמר ליה דכתיב וסמכת את ידך עליו וכו'.

עיין בליקוטי מוהר"ן תנינא סט ז"ל מה שנוהגים לתן ברכה להאיש המביא המשקה לאורחים או על החתנה וכיוצא [הינו כשנושאין יין או דבש לאורחים או על חתנה, אזי נוהגין לתן מן המשקה להשליח הנושא את המשקה, לעשות ברכה] הוא על פי מה שכתוב בזהר (פקודי רמב) שיש כמה דברים שהם נשאים ונושאים וכו' כגון המרכבה, שהיאנשאת ונושאת, וכן הארון וכו' וזה בחינת ברכה שנותנין כנ"ל כי ברכה ראשי תבות 'כי רוח החיה באופנים' (יחזקאל א) וכו' עיין שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בבא קמא צב. - דף יומי

 ב"ה

צב. השב אשת האיש כי נביא הוא וכו'. אשת נביא בעי אהדורי' אשת אחר לא בעי אהדורי ארשב"נ אר"י השב אשת האיש מכל מקום ודקאמרת הגוי גם צדיק תהרוג וכו' כי נביא הוא וכבר למד (נ"א וממך למד) אכסנאי שבא לעיר וכו' על עסקי אשתו שואלין אותו וכו'.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

 משנה. ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך וגו'. במפרשים הקשו אולי אברהם לפנים משורת הדין עשה אבל אין חיוב בדבר. ובפני יהושע (ד"ה ומנין) תירץ שמאחר שאבימלך פייס את אברהם ונתרצה, ממילא היה ראוי שיתרפא אף ללא תפילתו וכו' עיין שם, וקשה לפרש כן, כי כלל גדול שכל מה שהשם יתברך משפיע טוב בעולם הוא על ידי תפילתנו, וכמו שמצינו במעשה בראשית שלא ירדו גשמים עד שאדם הראשון התפלל על זה, וכן בכמה וכמה מקומות. ויש עוד כמה תירוצים במפרשים. וי"ל בפשטות שהדיוק הוא שהתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים, דהיינו שאפילו במידת הדין הסכים על זה, ואם כן מי שאינו מוחל הרי הוא אכזרי, כי אפילו לפי מידת הדין מוכנים למחול.

רש"י ד"ה אותם שהוכפלו שמותם כז"ל כל השבטים יצאו עצמותיהם ממצרים ונקברו בארץ ישראל וכו' ולא נכתב יוסף אלא להודיעך שבחו של משה, שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא עסק במצוה, עכ"ל. וצריך ביאר שהרי בני ישראל היו מצווים מהשם יתברך לשלול ולבוז. ויש שני דיוקים בלשון רש"י שאולי באים ליישב את זה. א' אצל משה כתב עסק, מה שאין כן בישראל לא כתב עסקו אלא, נתעסקו, לשון התפעל. ב' אצל משה כתב שהוא עסק במצוה, משמע שהחפצא שבו עסק היה חפצא של מצוה, מה שאין כן הביזה, אף על פי שהיו מצווין, אבל לא היה הביזה חפץ של מצוה.

 

וזאת ליהודה כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שבא משה ובקש רחמים וכו' עיין שם. ומצינו אצל דוד המלך שהעלה את אבשלום מז' מדורי גיהנם והכניסו לגן עדן רק באמירת בני. ומן הסתם אבשלום היה לו הרבה צדקות, רק שעוונותיו הטרידו והפילו.

צריך ביאור למה משה רבינו המתין עד סוף המ' שנה, ועוד צריך ביאור שמשמע שרק מ' שנה במדבר היו עצמותיו מגולגלין, והרי קי"ל שיהודה נפטר הרבה שנים לפני הגאולה, ומה היה בכל אותן השנים.

וי"ל שכל הרע הזה שהגיע ליהודה מפני שקללת חכם אפי' על תנאי היא, לא התעורר עד שבנימין היה ניתק מקברו במצרים, ואז התעורר הענין שבנימין אינו במקומו, וכאילו הזכיר האחריות של יהודה אם לא הביאתיו אליך וחטאתי לך כל הימים (בראשית מג). אכן מאחר שכבר נד, לא היה חוזר לולא תפילת משה.

יהי רצון שנזכה להביא את רבינו לארץ ישראל במהרה בימינו אמן

נ נח נחמ נחמן מאומן