Donate to NNNNM!

Translate

Welcome to Na Nach!

FREEDOM - LIBERTY - EMANCIPATION

Friday, June 30, 2023

כינוס ופיזור של רשעים - טוב או רע

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן

אות ו. וע"כ על ידי הפירוד שבין השונאים, על ידי זה יש להם אריכת זמן וקיום ביותר, כי הם יונקים עד שיכלה כל המותרות שבמוח, ואזי כשיכלה המותרות, והיה הדעת צח וצלול, אי יפלו, כי לא יהיה להם עוד יניקה, ועל ידי הפירוד שיש ביניהם, אין להם כח לינק הרבה, ויונקים מעט מעט, וע"כ על ידי זה מאריכין זמן יותר, עד שיגמרו לינק כל המותרות, אבל כשמתחברין השונאים יחד, אזי יונקים הרבה, ואזי יונקים במהרה כל המותרות ונופלים כנ"ל.   וזה בחי' שערות קלועין שנמצאין בבני אדם שקורין קאלטיניס, שהעולם חוששין לקצצם וכו' עיין שם.

במשנה בסנהדרין עא: פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם וכו' כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם וכו', ע"כ. ובפירוש עוטה אור כתב שהרישא אתי שפיר לפי המבואר כאן, כי הנאה להם שמאריכין זמן, והנאה לעולם, כי אינם יונקים הרבה. וק"ק אם זה כל כך טוב לעולם, למה מעדיפים הכינוס של הרשעים כמבואר כאן. וכן לא נחית לפרש המשך המשנה שכנוס לרשעים רע להן ולעולם, ואילו לפי המבואר כאן, העולם מעדיפים הכינוס כדי שינקו מהר ויכלו ויאבדו, ולכן חוששין לקצץ הקאלטיניס, כי מעדיפים שינקו הרבה מהם ויכלו ויאבדו.

נ נח נחמ נחמן מאומן



Wednesday, June 28, 2023

לעסוק בעסק טוב ולגור בעיר גדול

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

תסה. אמר רצונו שכל אנשי שלומני לא יהיה אחד מהם מלמד, וכמה פעמים דבר מזה וכו' עיין שם.

עיין מש"כ שיחות רמא.

 

גם אמר שטוב לענין פרנסה לדור בעיר גדולה. ואמר בדרך צחות שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין דבר שאין לו מקום, נמצא שכל אדם יש לו שעה. וכשעוסק במשא ובמתן יכול להיות שבאותו השעה שיש לו ירויח ממון הרבה מאחר שאותה השעה היא שלו. על כן יכול להיות שיזמין לו השם יתברך איזה הצלחה גדולה בעסק שלו שהוא עוסק, ויכול להרויח באותה השעה שלו רוח גדול. אבל כשהוא מלמד, אזי כשמגיע לו השעה שלו וכו' וכו'. וכן אין לך דבר שאין לו מקום, וכשהוא דר בעיר גדולה ששם מצויים עסקים גדולים, אזי יכול להזדמן לו איזה דבר גדול שיתעשר בו כי שם הוא מקומו, כי אין לך דבר שאין לו מקום. אבל בעיר קטנה שם יזדמן איזה דבר שבוש ופחות להרויח בו, כי הכל לפי המקום, כי אין לך דבר שאין לו מקום כנ"ל, עכ"ל.

לכאורה מבואר שיש שני תנאים, עסקי האיש, ומקומו.

והנה צ"ע במצבינו היום, שכל היכא שהאדם נמצא הוא יכול להיות מקושר לכל שוקי העולם הכי גדולים, האם זה מכשיר התנאי להיות במקום עיקר גדול. וכבר מצאנו כמה דברים שנראה שנשתנה המציאות מהזמן שבו היה חי רבינו, עיין בשיחות הר"ן רכא – היה מתלוצץ מאד מהלוחות וכו' שכותבים המארעות והשנויים כגון קר וחם וכו' ומש"כ שם.

ואכן אפילו אם נאמר כן, עכ"ז צריך התנאי שהוא מקושר לעסקים והשוקים האלו.

 

מדברי רבינו כאן על המעלה לעסוק בעסקים ולהיות בעיר גדול, יש ללמוד לענין עסקי עבודת השם. שאם האדם עוסק בחיצוניות התורה, כאשר יהיה לו סיעתא דשמיא ויזכה לחדש חידושים ולעמוד טוב על לימודו, הרי זה זכיה קטנה לעומת מה שיכול לזכות אם היה עוסק בפנימיות התורה ותפילה והתבודדות, שאז כאשר יזכה, יפתחו לו סודות ונפלאות השם. ולפי זה נפתח מובן אחר ועמוק במה שרבינו אמר (חיי מוהר"ן תקצא) לא להיות חסיד בעיר קטנה. ובאמת רבינו אמר את זה ביחד עם ענין המלמד כאן ז"ל שלשה דברים אינם חשובים בעיניו שוחט ומלמד וחסיד בעיר קטנה! ע"כ, אכן שם המשיך ז"ל שבנקל לו להכשל בגאות חס ושלום, ע"כ, אבל כל זה בסוגריים, ויתכן שהוא הוספת המעתיק (וכמו שהוסיף לענין כן להתפלל לא להתפלל – בכוונה), וצריך עיון.

נ נח נחמ נחמן מאומן



קבלת חזקיהו גזר דינו בלי התרגשות ובלי התפעלות

 ב"ה

ספר מלכים

ב:כ:יט ויאמר חזקיהו אל ישעיהו טוב דבר י' אשר דברת ויאמר הלוא אם שלום ואמת יהיה בימי.

כל הפסוק עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (-ז' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן).

בשטחיות התגובה של חזקיהו נראה פלא, שהלוא היה לו לקבל אבילות ולבקש ולהתחנן על רוע גזר הדין. ונראה לפרש שכבר היה פשוט לפניהם שעוד מעט יהיה גירושין וגלות, וחזקיה ידע שיוצא חלציו יצאו לתרבות רע, והיה מובן שהחטא של חזקיה שהראה את האוצר וכו' היה רק המכה בפטיש על הגזירה, ולכן לאחר שחזקיהו קבע שבימיו לא יחול הגזירה, הרי זה כאילו לא נגזר עליו כלום, ולא יחול הגזירה אלא עד דור שכבר חייב.

נ נח נחמ נחמן מאומן



Tuesday, June 27, 2023

ליקוטי מוהר"ן תורה ע תורה עב - הערות

 ב"ה

 

תורה ע

ע' מש"כ במסכת נדה דף נט:

 

אות ב. וזה שאנו רואין כשאדם נוסע להצדיק, כל מה שמתקרב למקום הצדיק יותר, יש לו חשק יותר, מחמת שמתקרב יותר להכח המושך, ע"כ.

עיין לקמן תורה עב שמבואר לכאורה להיפוך, שאחר שמתחיל לנסוע יצרו מתגבר עליו לאבד חשקו, עמש"כ שם.

 

ג. וזה בחי' משכן וכו' להמשיך אלקות למקום וכו' עיין שם. בתחילת התורה רבינו כתב שהמשכה לכל הדברים שבעולם, וכן לכל ההשפעות, ומכאן ואילך רבינו מבאר שעיקר ההמשכה הוא לאלקות, ועיין מש"כ באות ה.

 

ה. כי כשהצדיק צריך לקרות את ראשי העם, הוא קורא אותם בזה שהוא מקים את המשכן, ששם הכבוד כנ"ל, ועל ידי זה קורא אותם וכו' עיין שם.

בהתחלת התורה רבינו כתב שהצדיק מושך כל מה שבעולם אליו, וראוי לכולם לבוא אליו לולא כח המכריח. ואולי קריאה הוא עוד יותר מסתם המשכה. ונראה עוד כמו שהערנו באות ג', שכבר מאות ב' רבינו מבאר שכח המושך הוא להמשכת אלקות. ולכן נראה שמאיזה טעם לפעמים [-כי מבואר בסוף אות ב' שאנשים באים לצדיק, ורצים אליו, על ידי כח ההמשכה] הצדיק לא מפעיל או לא סומך על הפעלת ההמשכה שכל העולם, רק המשכת אלקות, ולכן צריך לקרוא את ראשי העם על ידי הקמת המשכן.

ועיין לקמן בתורה עב, שיתכן שעל עיקר כח המושך של הצדיק, שהאדם נמשך להצדיק, יתכן שעל זה יתגבר יצרו עליו ויהיה להאדם נסיון להמשיך לרצות ולנסוע. ולפי זה י"ל שלכן הצדיק קורא אותם בדרך הקמת המשכן לקבל גדולה.

 

תורה עב

א. לפעמים בא לאדם הרהור תשובה, ונעשה באותו שעה איש כשר וכו' רוצה לנסע להצדיק, ואחר כך כשנוסע, מתגבר עליו היצר הרע ונופל מתשוקתו שהיה לו תחלה. ואחר כך כשבא להצדיק, מתגבר עליו היצר הרע עוד יותר, ואובד חשקו וכו' עיין שם.

כבר העיר בפירוש עוטה אור שהרי לעיל ע:ב כתב ז"ל וזה שאנו רואין כשאדם נוסע להצדיק, כל מה שמתקרב למקום הצדיק יותר, יש לו חשק יותר, מחמת שמתקרב יותר להכח המושך, ע"כ. והיה לו להקשות אפילו ממה שכתוב כאן שרוצה לנסע לצדיק באשר שנתעורר לבו לתשובה, ואילו לפי המבואר בתורה ע', אפילו בלי התעוררות לתשובה, כיון שעל כל פנים אין בו כח מכריח נגד הצדיק, כבר ימשיך אחר הצדיק. ואכן באמת זה מה שנראה ממש"כ בהמשך ז"ל כי בתחלה כשבא לו ההרהור תשובה מחמת הטוב שהתעורר בתוכו, אזי על ידי מעשיו באותו שעה המית יצרו, ונתבטל יצרו הרע שהיה לו, כי המיתו בזה ההרהור תשובה והעבדא של אותו השעה, ואחר כך כשרוצה לנסע מתגבר עליו יצר הרע אחר וכו', עכ"ל הרי מבואר דילוג כאן, שאחר שעשה תשובה ונתבטל יצרו הרע, עוד לא קיבל התנגדות מהיצר הרע השני עד שכבר רצה לנסע – וכאילו לא היה שום מונע והתנגדות מהיצר הרע על עצם הרצון לנסוע, רק לאחר שכבר רצה לנסע אז מתגבר עליו. וקשה הרי כאשר בא לצדיק, המית את יצרו עוד הפעם, והוא אובד כל חשקו – אין לו שום רצון, ואילו כאן כאשר המית יצרו בהרהורי תשובה – כן יש לו רצון לנסוע.

והנה בתחלה רבינו כותב שאחר התשובה רצה לעשות עבדא, ומשמע קצת שהתשובה אינה עבדא, אלא ז"ל ואחר כך רוצה לעשות עבדא באשר נתעורר לבו לתושבה בכן רוצה לנסע, ע"כ. ואילו אחר כך כותב בפירוש שהתשובה נחשבת עבדא ז"ל כי המיתו בזה ההרהור תשובה והעבדא של אותו השעה ואחר כך וכו', ע"כ. והיה נראה בזה שעצם הרצון לנסוע להצדיק עוד נמשך לו מהתשובה, ואולי הוא פרי מיתת היצר הרע, ורק כאשר לרצות לנסוע ממש, אז יתגבר היצר הרע החדש. וכיון שהוא נוסע, כל זמן הנסיעה אינו עושה פעולה ועבדא חדשה, ועם כל זה מתקרב להצדיק ומתגבר הרצון כמו שמבואר בתורה ע', עד שמגיע ממש להצדיק, הרי זה פעולה ועבדא חדשה, והרי זה ממית יצרו ומתגבר יצרו החדש, ואובד חשקו.

ועל עיקר הקושיא הנ"ל אם החשק מתגבר או נאבד, הרי זה קשה רק אם נאמר שכל פעם ופעם שנוסעים לצדיק מתגברים המניעות והיצר הרע, דאילו לשון תורה עב מדבר על נסיעה מיוחדת של החוזר בתשובה, וניתן לומר שכן כל נסיעה מיוחדת, אבל יתכן שתורה ע' מדבר על אדם הרגיל להמשך ולנסוע לצדיק שאין לו התגברות היצר הרע בנסיעה.

ועוד י"ל שהעבדא שהבעל תשובה רוצה לעשות, אינו רק לנסוע להצדיק, אלא גם לעשות על פי הצדיק, וכן מדוייק במש"כ ז"ל ואחר כך כשבא להצדיק מתגבר עליו היצר הרע עוד יותר, ואובד כל חשקו, ע"כ, הרי שהחשק שלו היה עוד לעשות על פי הצדיק. ואם כן יש לאמר שלעולם יתחזק ברצונו והמשכתו להצדיק, והנידון על איבוד חשקו מדובר רק על העובדא שרוצה לעשות על פי הצדיק. ולפי זה צריכים לדחוק מה שכתוב "ואחר כך כשרוצה לנסע מתגבר עליו יצר הרע חדש" היינו על ענין העבדא.

ובפירוש הנ"ל יישב ששניהם נכונים כאחד. שמצד אחד מתגבר הכח המושך והתשוקה, ומצד היצר הרע מתגבר כח המכריח ע"ש. אבל אם רק על ידי נצחון היצר הרע יזכה להמשיך בנסיעה, עכשיו שתהיה לו יותר חשק אינו אלא בשביל שנצח יצרו ועלה למעלה, ואיך קבע רבינו בתורה ע' שזה בשביל שהתקרב יותר. ויש לדחות, שזה גופא שמנצח את יצרו היה בסיוע של התחזקות החשק מחמת קרבתו.

ועיין מש"כ לעיל ע:ה בענין שמלבד כח המושך הרגיל יש להצדיק כח המושך דרך הקמת המשכן.

עוד יש לדייק מהלשון כאן 'ונופל מתשוקתו שהיה לו תחלה' משמע שמדובר על התשוקה הראשונה בלבד, ולמה אין לו כבר יותר תשוקה. ועוד כתב רבינו ז"ל כי צריך התגברות חדש ביותר נגד זה היצר הרע החדש שבא לו כנ"ל, עד כאן. והלוא כיון שהתחילה לנסוע כבר כח המושך יותר חזקה. ועוד מבואר במקום אחר שכל מה שיותר חשוב יש עליו יותר מניעות כדי לבנות החשק הנדרש. הרי מצד אחד יש כח המושך של הצדיק, ומצד שני יש התגברות היצר הרע והתגברות המניעות.

 

ואחר כך כשבא להצדיק, מתגבר עליו היצר הרע עוד יותר, ואובד חשקו וכו', ע"כ. ר' שמואל הורוביץ כותב איך שכאשר בא לציון של צדיק גדול כמו רשב"י תיכף רוצים כבר ללכת.

 

וזה שנאמר בדוד לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת הינו שלא המתיק הגבורות על כן לא זכה לבנות הבית. ואף שמלחמת ה' נלחם עם כל זה למעלה למעלה בתכלית המעלה במקום שצריך להכלל הינו באין סוף שם כלו טוב וצריך להיות רק טוב בלי שום דינים כלל, עד כאן לשונו.

בזה יש להבין מה שאומרים בשם רבינו שמשיח יכבוש את העולם בלי יריית כדור אחד (שיח שרפי קודש ב:סז, והגם שאין לסמוך על הספר הנ"ל כל עיקר, הרי בלקוטי הלכות, אורח חיים ג, יום ה:ט כתוב שמשיח יכבש העולם בלי מלחמה כלל, וכן מובא באוצר היראה), כי אפילו מלחמת השם לאבד את הרשעים יש בזה איזה בחינת דינים בשרש עליון המעכבים את בנין בית המקדש.

 

יש שהקשה על דברים הנ''ל של הנביא ושל רבינו הקדוש ממה שאיתא במדרש:

אם דוד המלך יבנה את המקדש- המקדש לא יחרב לעולם, ואז ה' יצטרך להיפרע מישראל עצמם.

אמר לו דוד: "ולמה איני בונה אותו?"

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "שאם אתה בונה אותו, הוי קיים ואינו חרב."

אמר לו: "והרי יפה!"

אמר לו הקב"ה: "גלוי וצפוי לפני שעתידים לחטא, ואני מפיג חמתי בו ומחריבו וישראל ניצולין" שכן כתב באהל בת ציון שפך כאש חמתו (איכה ב' ד') אמר לו הקדוש ברוך הוא: "חייך, הואיל וחשבת לבנותו, אף על פי ששלמה בנך בונה אותו- לשמך אני כותבו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד":

ויש לומר שאכן מה שדוד היה בונה לא היה נחרב, ואכן לא נתנו לו מן השמים לבנות, כי לא זכה להמתיק את הגבורות ולייסד תיקון נצחי כזה לבנות בית המקדש לנצח, כמבואר במדרש. נ נח

 

ועוד צריך ביאור, מה באמת היה לו לדוד המלך לעשות אם לא להרוג את הרשעים במלחמת מצוה?! ויש לומר אילו היה זוכה היה נתקיים אצלו הנאמר במשיח צדקנו (ישעיה יא:ד) והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, וצריכים לומר שיש הפרש גדול בין עוצם הדינים שיש בהריגה בידים להריגה בשפתים, ואף על פי שרבינו אמר (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה ה) על הרבנים שמזיקים במאמר פיהם שהם מזיקים ממש, יש לחלק, ואכמ"ל. ועוד יתכן ענין של נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות (ברכות נח ושם נאמר) עיין ענינו מפורש בלקוטי מוהר"ן תורה צח.

 

 

וכבר מונח כלל בידינו, שמי שהוא חכם אמת קצת, אינו נחשב אצלו זאת התאוה לשום נסיון, ע"ש.

עיין בספר פרי הארץ, פרשת שופטים שכז"ל באם העדר האהבה זו הרי הוא (הצדיק) ככל האדם בעניני הגשמיים: פעם במדות פעם בחוץ פעם ברחוב – "כחץ יעוף יומם" מחשבות כאלו לאלפים לכל צדיק וצדיק, והנה בהיותו במדה זו – הוא הוא כאותו אדם, ובמדה זו – הרי כאותו בעל תאוה, עכ"ל. ומשמע מדבריו שלא השיג דרגה זו שרבינו כותב "חכם אמת קצת", שמשמע שרק מצד החכמה לא יהיה לו שום נסיון מהתאוה כשאר בני אדם.

 

שהיצר הרע של רב העולם, שהוא עכירת הדמים הוא שטות ושגעון וסכלות גדול וכו' וכו' שידוע לכל מי שנלכד בזה ויש לו אלו המחשבות, רחמנא לצלן שהוא שטות ושגעון גדול והא רק מעכירת הדמים, מעכירת ובלבול המח, כי זה ידוע לכל שעבודה זה אין בה ממש, ואף על פי כן קשה לו מאד לסלק מחשבתו מהם וכו' וכו' בפרט כשרואה בעיניו כגון בעת שנזדמן לפניו אשה וכו' וכו' ובאמת מי שיש לו דעה, הוא אצלו שטות גדול וכו' וכו' שרבי שמעון בר יוחאי כד חזא נשין שפירין, אמר אל תפנו אלא האלילים (זהר קדושים פד, ואילו במסכת שבת קמט. דרשו מזה לא להסתכל בדיוקני ע"ז, אל תפנו א-ל מדעתכם, ופירשו אלילים מלשון חללים, חלל לבבכם), כי הם בחינת אלילים, וכמו שהרהורי עבודה זרה הם שטות נגלה לכל העולם כן אלו ההרהורי זנות כוו' וכו' ע"ש.

וכעין זה במסכת נדרים נא. שדרש בר קפרא לפני רבי, מאי זימה, זו מה היא, ורבו המפרשים בזה על דרך שאין ידוע מי האב של הוולד, ואכן המהר"ל בחידושי אגדות, וביתר ביאור בנתיבות עולם (נתיב התשובה פח) ביאר שהכוונה שאין בעריות ממש, ואין זה כי אם עצת יצר הרע (-כתרגומו – עצת חטאין).

עיין בזה מש"כ בתורה ס' על הבל היופי.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן



Sunday, June 25, 2023

קרח פקח היה

 ב"ה

פרשת קרח

טז:ז ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני יקוה מחר והיה האיש אשר יבחר יקוה הוא הקדוש רב לכם בני לוי.

ותנו בהן אש ע"ה בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה. אשר יבחר ה', עם הג' תיבות, בגמטריא רבינו נחמן מברסלב, ובגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. בני לוי, בגמטריא נ נח. רב לכם, עם הב' תיבות, בגמטריא ברסלב. רב לכם בני, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הוא הקדוש רב ע"ה בגמטריא נון נון חית.

פרש"י רב לכם בני לוי, דבר גדול אמרתי לכם. ולא טפשים היו, שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב, אלא הם חטאו על נפשותם, שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשות, וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו וכו' עיין שם. (רש"י חקת כ:י המרים, סרבנים, לשון יוני – שוטים, מורים את מוריהם).

ידוע בשם הבעלי מוסר, מה התירוץ על טפשותם שהם חטאו על נפשותם, הרי על כל פנים טפשים הם, אלא שזה ענין החטא, כידוע שאין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח שטות. ולפי זה יש להבין שפקחותו של קרה הוא שמירה מיוחדת מרוח שטות של חטא, ויש להבין מה ענינו ומנא לן שהיה לו לקרח.

רש"י בריש הפרשה הביא מחז"ל בן יצרה בן קהת בן לוי, ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם, שנאמר ובקהלם אל תחד כבודי, והיכן נזכר שמו על קרח, בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים, שנאמר בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל (דברי הימים א:ו:כב-כג, תנחומא ד), ע"כ. הרי לולא תפילת יעקב היה מיחסו אפילו אליו. ויש לדייק גם מלשון רש"י שהיה כותב בן יעקב, ולא בן ישראל כמו שכתוב בדברי הימים. וכבר הקשו המפרשים שקיימא לן במסכת מגילה (טו.) כשמזכיר הצדיק ומזכיר אביו ואבי אביו הם כולם צדיקים, אז למה פירט הכתוב כן לקרח. ויש לראות מזה שהתורה קובעת פקחותו, שהיה נוטה לצדקות. כי כן ענין של יעקב הוא פקחות, כמו שכתב הרמח"ל בענין תיקון חצות שהאריז"ל גילה לכוון 'כל"ך סעפ"ה יאעוצ"ה', ועל התיבה אחרונה יאעוצ"ה יש לכוון שעם הו' אותיות הוא גמטריא פקח, והרמח"ל כתב לכוון בגמטריא שלו: יעקב. הרי שהשם יעקב מכוון לפקחות. וזה ויקח קרח, יקח בגמטריא מיוחס, כי יחסו הכתוב על הדוכן, ומצינו בכמה מזמורי תהלים (מב) משכיל לבני קרח, (מד) לבני קרח משכיל וכו' (מה, פח), והשכלה זו ענין של שירה, אבל משותף לענין פקחות השכל, וכמו (דניאל יב:ג) והמשכלים יזהירו כזהר הרקיע, ושכל טוב לכל עושיהם. ומבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא סג, שעל ידי הנגון נצול מרוח הבהמיות, כי נתברר רוח האדם מרוח הבהמה על ידי הנגון עיין שם. ולכן דייקא בענין המשוררים יחסו הכתוב עד ישראל, אותיות שיר א-ל, ששמרו בניו את רוח האדם (כי צריכים למלאות את העולם עם בני אדם שיש להם דעת, ליקוטי מוהר"ן תנינא ז). ובזה גופא עינו של קרח הטעתו, ולא ראה נכון איך בניו ישמרו את רוח האדם מהבלי השטות.

והנה מבואר בליקוטי מוהר"ן ובכמה מקומות שכל מה שיש חסרון דעת יש יותר כעס ומריבה, ולעתיד לבוא ומלאה הארץ דעה ויהיה שלום גדול וגר זאב וכו'. והרי עוז הוא מידת שלום, כמו שכתוב (תהלים כט:יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (וכתיב בישעיה כז:ה או יחזיק במעוזי שלום יעשה לי, עיין דרוש ג' במגלה עמוקות מהדורה תנינא לפרשת קרח, שקרח פגם במדת עז שהוא מדת השלום). והרי השלום מהותו של גן עדן, ועזי פנים לגיהנם, הרי עזות היפוך של עוז. ומצינו קרח באלופי עשו, עיין ברש"י (בראשית לו:ה) ואהליבמה ילדה וגו' קרח זה ממזר היה, ובן אליפז היה, שבא על אשת אביו אל אהליבמה אשת עשו וכו' עיין שם. וממזר בחי' עזות, עז פנים (קידושין מט: רש"י, וכן מצינו בעוד כמה מקומות, שכל ממזר עז פנים הוא מטבע כמו שנולד בעזות). ולכן קרח בגמטריא ד' פעמים עז, דאיתא במסכת ביצה דף כה. דתיהם של אלו אש, שאלמלא לא נתנה תורה לישראל אין כל אמה ולשון יכולין לעמד מפניהם, והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש, שלשה עזין הן, ישראל באמות, כלב בחיות, תרנגול בעופות, ויש אומרים אף עז בבהמה דקה. ולכן קרח היה צריך לצאת משולש מד' צדיקים, יעקב לוי יצהר קהת, לתקן הד' בחינות של עזות של רוח הבהמה לבחי' עוז ושלום, ויעקב ראה ברוח קדשו שכולי האי לא יספיק, וביקש, ובקהלם אל תחד כבודי (בראשית מט:ו), תחד לשון אחד, גם לשון חת-ד היינו למטה מד', שיהיה חסר לו אחד מהד' עוז של קדושה, ויהיה נשאר לו ג' עז, בגמטריא רל"א, והוא גמטריא של 'פקח כבודי', שהרי עם הכבודי של יעקב, הג' דורות צדיקים שיצאו ממנו, קרח היה נשאר פקח נגד הג' אבל לא היה בידו לעמוד בכל הד' בחינות, כי חלק בענין הכהונה שהוא למעלה מבחי' ישראל באומות. וזה מש"כ רש"י (פסוק ז) עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן וכו', טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה, ע"כ. עינו הטעתו לשון אחד, כי תפס גדולה לעצמו כאילו אוחז בבחינת ארך אנפין שיש רק עין אחד לטובה, ולא ראה יפה שהרי שמואל לוי היה בסטרא דשמאל, מסטרא דנגונא דלוים, שבניו עשו תשובה ושמרו משמרת הלוי והמתיקו העזות השייך לסטרא דשמאל. ובזה מובן איך משה רבינו היה רואה, כי נתקשו המפרשים איך רואים בבעל בחירה מה יבחר, ולפי מש"פ העיקר היה שראה ששמואל היה אוחז בסטרא דשמאל, וממילא הבין שלא בזכותו קרח יצלח לקחת הימין.

ויעקב אבק עם המלאך, עד שנתן לו לעלות לאמר שירה, ואז קביל השם ישראל, שהוא אותיות שיר א"ל, ולכן התיחסו דייקא לשם ישראל, כי על ידי השירה מסטרא דשמאל נשתמרו לדורות.

וכיון שקרח נפל בד' עז שלו, הכשיל את ישראל בסרחון רביעי, כמו שכתב רש"י עה"פ (ד) וישמע משה ויפל על פניו. והנה אור הפנים שע"ח (ליקוטי מוהר"ן מא, ש"ע נהורין המאירין ח' חורתא-) גימטריא בשלום. והפנים הם פן פן, כל פן אל"ף למ"ד, ביחד הם ש"ע. ובפנים מאירים הד' הויות של המוחין, חכמה בינה וחסדים וגבורות של הדעת. וקרח היה חסר רביעית כנ"ל, הרי אל"ף למ"ד אל"ף, עם י"ב אותיות של ג' הויות, בגמטריא קרח. הוה, עז פנים, שחיסר לתקן עז אחד בפנים, וירד לגיהנם.

וזה מבקשי פניך יעקב סלה. כי ש"ע נהורי הפנים הנ"ל בגמטריא יעקב פקח. והראשי תיבות: מפיס, וז"ל הרע"ב במסכת יומא ב:ב ארבעה פיסות היו שם, ארבע פעמים ביום נאספים לפיס, ולא היו מפיסים על כלם באספה אחת, כדי להשמיע קול ארבע פעמים שיש עם רב בעזרה, וזהו כבודו של מלך, שנאמר (תהלים נה) בבית אלקים נהלך ברגש, ע"כ. והד' קולות האלו הם בחי' עזות, כמו שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן תורה כב [והכלבים עזי נפש המה רעים, והן פני הדור כפני הכלב, ועל כן כדי להנצל מהם מתחת ממשלתם אי אפשר רק על ידי עזות לעמד נגד עזותם, ואז, נהלת בעזך אל נו הקדשך, שנכנס לתוך הקדשה, וכל הקולות, הן של צעקה הן של אנחה הן קול שופר הן קול זמרה, כלם הם בחינת עזות, בבחינת, הן יתן בקולו קול עז, עכ"ל], ד' ע"ז של הכהונה שרצה קרח. ולא היה אלא עזות פנים, ולכן ותפתח הארץ וכו' וכל ישראל וכו' נסו לקלם (פסוק לד), לקולם דייקא. כי אמרו פן תבלענו הארץ, פ"ן דייקא, היינו מחמת שהיה חסר בפן אחת מהפנים. אמרו לשון המרה וחילופין, שנתחלף עז דקדושה ושלום לעזות פנים.

והנה במסכת ביצה שנינו הד' עזים בבחי' בעלי חיים ובני אדם, ואיכא עוד י"א צלף באילנות, ורש"י כז"ל לא ידעתי מהו עזות שלו, ע"כ. ותוספות הביא מהתוספתא משום דעושה ג' פירות וכו', ור"י פירש שהוא יין קפריסין שהיו שורין בו הצפורן של הקטרת כדי שתהא עזה. ויתכן שרש"י לא נחית ליה לפרש כן, כי אדרבה לשני הענינים האלו שקדים יותר עזים. כי דייקא על ידי השקדים היה עדות למשמרת לאות לבני מרי (פסוק כה), ולמה שקדים הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות אף המעורר על הכהונה וכו' כמו שמצינו בעוזיה וכו' (רש"י פסוק כג). וכל ענין האות הזה היה נגד העזות של קרח ועוזיה, ולכן לא ידע למה תהיה המעלות של הצלף יותר בבחינת עזות מהשקדים, וכן אין לפרש כר"י, כי קרח ועוזיה פגמו בעזותם בקטרת (וימעל בה' אלקיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטורת (דהי"ב כ"ו)), והשקדים אות כנגד העזות הזה, והרי זה יותר עזה משריית הצפורן.

אכן באמת מרומז הצלף בשקדים של מטה אהרן, דכתיב (יז:כג) פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים. פ' של פרח, צ' של צ'יץ, ויגמל, גמל ע"ה למ"ד, הרי צל"ף. וכן צלף בגמטריא צל כהנה. צל פ' – צל פקח, בגמטריא קרח. 

נ נח נחמ נחמן מאומן



Saturday, June 24, 2023

Modesty Police?

 HH

The Talmud is Sanhedrin 109b relates that although Oan ben Peles was originally together with Korach (Korach - Numbers 16:1), his wife saved him from continuing on that evil path. She got him drunk and lay him down inside, and she sat outside at the entrance to their house and let her hair out, anyone who came by, saw her hair out and retreated, she kept this up until they were swallowed up....


It is interesting to note that there were no modesty police or attacks or graffiti (-they didn't have Nanach back then), just everyone stayed away.


Na Nach Nachma Nachman MayUman



Monday, June 19, 2023

סנחריב

ב"ה
סנחריב היה עובד נסר מתיבת נח. והוא בלבל את כל העולם. ואחר ששני בניו הרגו אותו הם ברחו לאררט - איפה שתיבת נח נח.
וי"ל סנחריב, ס' ע"ה בגמטריא אני, נח שנמלט מהמבול, הרי: אני נח. חריב - כל העולם חרוב.
והתיקון: אני נ נח....


Sunday, June 18, 2023

פחד שבא קודם איזה טוב

 ב"ה

ספר המידות

פחד ב:ב לפעמים אדם מתפחד – קודם שבא עליו איזהו טוב, עכ"ל. עמש"כ בערך אמונה לט.

במקורות: שם (מד"ר וירא מח:ו) אר"י בר רבי סימון, לארכיליסטוס שמרד במלך. אמר המלך, כל מי שהוא תופשו, אני נותן לו פרוקופי (שכר טוב וכבוד. פרוקופ"י עם הז' אותיות, וב' כוללים, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן). עמד אחד ותפשו וכו' והיה זה מתפחד וזה מתפחד. זה מתפחד לומר איזו פרוקופי המלך נותן לי, וזה מתפחד ואומר אי זה דין המלך דן אותיו. כך לעתיד לבא, ישראל מתפחדים ועובדי כוכבים מתפחדים. ישראל מתפחדים (הושע ג:ה) ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים וכו', ע"כ.

עוד עיין בצדקת הצדיק קע, ז"ל כשהקב"ה רוצה להטיב לאדם ורוצה רק שיתפלל האדם על הדבר, אז מזמין לפניו צער או פחד מעין דבר זה, וכדשז"ל (יבמות סד.) מפני מה היו אמהות עקרות כו'. או רואה אחר מעונה באותו דבר ומבקש רחמים עליו כדי שיהי' הוא נענה וכמ"ש פחד פחדתי וגו'. כי כל דבר שהש"י רוצה להביא לעולם או לאדם היא מתפשטת לכמה גוונין, ויש בה ההיפך ג"כ ח"ו וכד"ש (שמו"ר פ' ל' וזח"ג רטז:) בדור המבול שהיו מעותדים לקבל תורה אלו זכו. וכן בכל דור ובכל אדם. ולכך כשמתעורר מדה זו לטובה מתעורר ג"כ ההיפך ח"ו ומרגיש פחד ומתפלל ובא הטוב. אבל לעולם הוא בא הדבר שמפתחד רק שבא ההיפך, דהיינו כל מיני טובה שבדבר זה. וזה ענין מ"ש (ב"ר פ' סו) צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה, פי' בכל דבר וכל מדה טובה וענין טוב תחילת הכניסה בו הוא בצער כטעם כל התחלות קשות [ע"ד שא' (גיטין מג.) אין אדם עומד על ד"ת אא"כ כו'] וכד"ש פ"ק דברכות (ה.) ג' מתנות טובות כו' וכברייתו של עולם ברישא כו' (שבת עז). לפי שהעוה"ז רובו רע כידוע, ולכך כל דבר שמתעורר בו, רואה הוא מקודם כח הרע שבו ומצטער וע"י הצער ממתיקו, ומיד סופו שלוה. וכענין תלתא דפורעניתא וכו' וכו' כענין ונסתם ואין רודף, כי משרע"ה אוהב ישראל הי' בודאי לא קיללם רק בכל קללה טמון הברכה שיש בו שא"א להגיע לו רק ע"י הקללה. ובקללת הניסה שם הוא הברכה שאין רודף כלל. וכשמתעורר הארה זו להכיר שאין רודף כלל, מתעורר ג"כ ההיפך שהוא הניסה, וע"י הניסה מכיר תיכף אמיתות יחוד הש"י עד שאין רודף כלל.        וכן בקללת ולא תאמין בחייך, הודיעך שאפי' בקלקלה הם קרויים חיים ולא כרשעים שבחייהם קרויים מתים. אלא שהם מגדול הפחד עד שלא יאמינו גם בכך שיש להם חיי עולם בהכירם מעשיהם. ובאותו פסוק נתגלה זה שכל ישראל יש להם חיים, דאומות העכו"ם קרויים מתים ואין להם חיים כלל להאמין בהם. וכשמתעורר פחד זה שאינו מאמין בעצמו כלל אם יש לו חלק לעוה"ב, מתעורר ג"כ ההבטחה הברורה שיש לו חלק לעוה"ב, וכן בכל דבר, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן



Saturday, June 17, 2023

TAKING PEOPLE OUT OF GEHINNOM

 Everyone knows the famous promise of Rabbeinu: that he can take a person out of Gehinnom. But there can be different ways to understand what exactly he was talking about. Do we have to die first in order for his promise to be fulfilled?

In Torah 14 Rabbeinu discusses people who are very far from holiness and so have to undergo a lot of trials in order to come close to Hashem. He calls such people by the term "palga", which means "half" in Aramaic. So these are people who aren't whole and complete, and this can be just as torturous as feeling far from Hashem.

It is interesting that the word "פלגא" has the same gematria as the word "גהינום" ("Gehinnom"). So one way to understand Rabbeinu's promise is that he can and does make people whole, so they can then come close to Hashem. How fortunate we are to have a Rebbe that can help us not only in the Next World but in this one as well!



WHAT IS IN YOUR HEART?

A person's heart can be filled by very different stuff, and, at the end of the day, this is what is going to determine their quality of life.

In Torah 8 Rabbeinu says that all the lacks that a person has are felt specifically in the heart, while in Torah 14 he adds that the heart is the place of the fear of Heaven.

There is a famous passuk in Tehillim: (34:10): "There is no lacking for those who fear Him". When a person's heart is filled to capacity with fear of Heaven, there is probably no place left for perceiving any lacks.



AN ISLAND, A MOUNTAIN, AND FEAR OF HEAVEN

How is it possible to determine if a person has fear of Heaven? One possible way to judge is this: whether or not they perform mitzvos just as scrupulously when alone as when surrounded by people.

I found that this is hinted in the word "יראה" ("fear") itself. If we rearrange its letters, we will get two words: "הר" ("a mountain") and "אי" ("an island"). So, if a person is just as religious on a mountain or an island as in a big city, then they truly possess fear of Heaven.




Friday, June 16, 2023

"THERE IS NO WAVE THAT CAN STOP ME"

 As I wrote in a previous post, in Torah 14 Rabbeinu shows that there are two very different ways of serving Hashem and of elevating His honor. One of them is for people who, due to various reasons, aren't complete and whole. In Rabbeinu's time, this was usually because of their sins, but nowadays this is just as likely to be a result of an unfortunate background. Because of this incompleteness, Rabbeinu calls such people "palga", which means "half" in Aramaic.

Their way of elevating Hashem's honor is by fighting various obstacles that keep them away from holiness and by striving to advance no matter what. Rabbeinu compares such obstacles to the Jordan River that stands in the way of those who want to reach Eretz Yisroel.

Perhaps we can find a hint about the right way to relate to all those obstacles in the word "פלגא" ("palga") itself. Its letters, when rearranged, spell "אף גל" ("no wave"), as in, "there is no wave that can stop me". If we really want to come close to Hashem, then there is nothing, not even the mighty Jordan River, that can stand in our way.



"ELEVATING HASHEM'S HONOR" FOR LOSERS AND DUMMIES

In many places throughout "Likutei Moharan", Rabbeinu speaks about elevating Hashem's honor or making it complete. In practice, this means passing all honor on to Hashem without taking any for yourself.

On the surface, this looks simple enough: you achieve something, so people praise you or honor you in some other way. Your task in this case is to shrug your shoulders and say, "I can't take any credit for this. Without Hashem's constant help, this would never be possible." What's more, you should really feel this, and this is much harder.

But what about people who never achieve anything and so are almost never praised? They don't get any honor that they could pass on to Hashem, so does this mean that they don't have any part to play?

Not at all. What such people can and should do is freely acknowledge, both to themselves and to others, "The mere fact that I'm still afloat is only due to constant Siyatta Dishmaya. Without it, I would have drowned in my problems a long time ago."

What's more, they should try hard to avoid any bitterness, "So the only thing that I have to show for myself is that I'm still there! And even that is only because Hashem is helping me." Instead, they should feel satisfaction and gratitude because in this way they, too, get to play a part in this glorious process of elevating Hashem's honor. Because, at the end of the day, this is the only thing that matters.



"PARSA AND PALGA", OR HOW RABBEINU SHOWS THE WAY FOR EVERYONE

 "... I saw a one-day-old urzilla (mountain goat). <...> The length of its outstretched neck was parsa and palga (a mile and a half)". 

This is part of the story of Rabba Bar Bar Chana that Rabbeinu explains in Torah 14. Recently I realized that the second sentence I've just quoted holds the key to this entire Torah.

In this Torah Rabbeinu says that, to achieve peace, it is necessary to elevate the kavod of Hashem to its source. And then he proceeds to map out what I feel to be two very different "routes" to that goal. I would call them "the parsa route" and "the palga route".

The "parsa route" is for people who are whole and who feel whole. Their main tasks are to first merit  the Torah by breaking gaavah (unnecessary pride) in its four aspects and then to teach this Torah to people who are far from Yiddishkeit.

Then there is "the palga route". "Palga" means "half" in Aramaic, and so this route is for people who, for various reasons, don't feel whole at all. They generally feel like losers, with their self-esteem hovering around zero, which means that they have no gaavah to speak of, so there is nothing to break. Moreover, at least in the beginning (which can take years), they aren't ready to "spread the word" because they can't really model Yiddishkeit in general and Breslov in particular so people would be inspired to go after them. Not to mention that, for some of them, making contact with other people can be so difficult as to make this task downright impossible.

For such people, Rabbeinu zal shows a very different way to elevate Hashem's kavod: by striving to remove the "soiled garments" that block their way to Hashem and to holiness. Among other things, this can mean fighting low self-esteem, so they can be said to have the opposite task from that of the people in the first category. Removing the soiled garments is generally achieved by standing up in various tests and making constant efforts to advance in Yiddishkeit (and in Breslov) no matter what.

So it is very heartening to know that there are different routes for different people, but, in the end, they lead to the same goal. This means that we will all get there!


Thursday, June 15, 2023

The concerns of the wealthy

HH
People are pointing out that horrible nightmare of wokism was brought on only by the affluence that was achieved. Hungry poor nations struggle to provide for their basic needs and have no time or concern for nuances and the like. Only because the west achieved so much success and comfort, they began to pursue refinement, and since it is coming from a place of obesity (- one of the biggest problems today) they have a very warped sense of propriety, but that is a side point. The point I want to make is that the Jews always always always were working first and foremost on refinement, even when they were in the worst states of exile poverty and persecutuon - and according to the rule above - that shows the true wealth and comfort the Jews always have, wealth money cannot attain and comfort that physical circumstances cannot afford. 

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 



IF YOU FEEL THAT YOU'RE DROWNING

There is a famous passuk (Tehillim 69-3): טבעתי ביון מצולה - "I'm drowning in the miry depths".

It's interesting that the first letters of these three words spell "מבט" ("a look").

Sometimes all we have to do to stop drowning is look at our situation from a different angle.



HOW TO MERIT PEACE

 In Torah 14 Rabbeinu speaks about achieving peace.

It's interesting that, if we rearrange the letters of the word "שלום" ("peace"), we will get "לשמו" ("for the sake of Hashem").

So the way to merit peace is to do everything just for Hashem. 



Tuesday, June 13, 2023

זמן מיתה עת לעלות

 ב"ה

שיחות הר"ן קעט

    קדם הסתלקותו אמר שכבר הוא עומד עכשו על מדרגה כזו שאי אפשר להשיג יותר בשום אפן כל זמן שמלובשין בהגוף. ואמר שמתגעגע מאד מאד להפשיט גופו, כי אי אפשר לו לעמד על מדרגה אחת בשום אפן. כי כל ימי חייו מעולם לא עמד על מדרגה אחת (שנז) אפלו כשהגיע לאיזה מדרגה עליונה שיהיה, אפלו לתכלית המעלה, אף על פי כן היה מחפש יותר עד שהגיע למדרגה גבוהה יותר ויותר. וכן היה תמיד כל ימי חייו כמבאר במקום אחר. ולבסוף הגיע למדרגה גבוהה כזו שאי אפשר בתוך הגוף להשיג יותר בשום אפן. ועל כן היה מוכרח להסתלק. ואמר בזו הלשון: איך וואלט שוין גיגערין דאס העמדיל אויס גיטאן. ווארין איך קאן אויף איין מדרגה ניט שטיין (כבר רציתי לפשוט כותנתי מפני שאיני יכול לעמד על מדריגה אחת): 

עמש"כ בספר חיי מוהר"ן אות טו.

 

בספר נזר ישראל טשורסקוב כז"ל מה עשה אלישע בנגיעה שנגעו עצמות המת בעצמותיו (מלכים ב:יג:כא) הוא, כאשר השליכוהו לקבר בנוסם מפני הגדוד, קם האיש וחי, אם כן אם יכל אלישע אחרי מותו להחיות את המת, למה לא החיה את עצמו, למה לא קם בעצמו מקברו ויחי (-ותמוה השאלה מאד, כידוע שאין חבוש מתיר עצמו, חוץ משאר דחויים), מכאן שאלו באמת יכול היה להשיג גדלות רבה יותר בחייו, היה עושה כן, אלא שגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן, ועל כן העדיף אלישע להחיות את האחר, ואלו הוא עצמו נשאר מת, שכן אז משיג הוא יותר גדלות מאשר בחייו, ע"כ.

 

להפשיט גופו כדי להמשיך להעלות. עמש"כ בלקוטי מוהר"ן תורה קט.

נ נח נחמ נחמן מאומן


הצלחה בהתבודדות

 ב"ה

הצלחה בהתבודדות על ידי שצף קצף דיבורי כיסופים

בסיפור ההתקרבות סבא סיפר איך שמצא ספר השתפכות הנפש והתחיל לעשות התבודדות וז"ל וראיתי פעם הראשון בחיי שהכח של הספר הזה – איזה כח של התבודדות, זה הורג כל המשחיתים, כל המזיקים, כל מיני מחלות רעות, כל מיני מעשים, כל מיני תאוות, ע"כ.

כאשר אני התחלתי לעשות התבודדות, לא ראיתי שום ישועות בזה ואדרבה אפילו בשעת ההתבודדות כמעט נהפך עלי לרעה, וכמו שהרחבתי כאן על הסכנות המעורבות בזה. אכן כאשר התחלתי להשתדל כמה דקות כל יום של כיסופין של קדושה (כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה לא, שעל ידי כיסופין דקדושה בכח ובפועל נתהוו נפשות שיוצאות ומתגלגלים בעולם ומחזירים העולם בתשובה, ומסורה בברסלב שזה אחד מהדרכים החזקים להביא את הגאולה) באמת ראיתי ישועות. ועיקר ההבדל הוא שטף קצף של דיבורים [ע' בשיחות הר"ן קכט מובא בהקדמה להשתפכות הנפש – אפילו כשנופלין לפעמים לתוך רפש וטיט שקשה לו מאד לצאת משם, צועקין וצועקין וצעוקין, ואמר בזה הלשון וכו' והגביה ידיו קצת ולא אמר יותר, ע"כ. צועקים וצועקים וצועקים! ובספר שבחי הר"ן י' – גם היה רגיל לפעמים לומר בתהלים רק הפסוקים המדברים מתחנות ובקשות וצעקה להשם יתברך, והיה אומר רק פסוקים אלו והשאר לא היה אומר. והיה אומר כל הפסוקים האלו מכל ספר תהלים בפעם אחד, ע"כ. ובספר אבניה ברזל, סיפורים מרבינו אות ט, איך שתלמיד מהמגיד הוכיח את רבינו על מה שנדמה שהוא מבטל זמנו וכו', ואחר כך נסע דרך היער ושמע קול צעקה, ויאמר להבעל עגלה שיטה אזנו, והטו אזניהם ושמעו שהוא קול אדם, והטה הוא אזנו יותר ושמע שזה קול תפלה. וירד האיש מן העגלה והלך אחר הקול, ובא עד מקום רבנו זצוק"ל ומצאו מעטף בטלית ותפלין וצועק בקולי קולות עד לב השמים, וסביבו היה כמו נהר מן הדמעות והבכיות, והתפלל הללויות בפסוקי דזמרה, ונתבהל מאד, ע"כ. ועד סוף ימיו מצאו את רבינו שוכב על הארץ בפישוט ידים ורגלים בוכה להשם יתברך. ויש כמה סיפורים מסבא גם שסיפר על עצמו איך היה צועק בקולי קולות עד לב השמים. ופעם ביום כיפור אצל רשב"י היה צועק בכל כוחו שעות על שעות, קולות משונות מרוב התאמצות, עד שהתעלף וקיבל דלקת ריאות ר"ל, וסבל מזה כל ימי חייו. ושלמה קרלבך היה מספר כמדומני מר' אשר מסטולין ששאל את אביו ר' אהרן מקרלין, אם אדם מתפלל וצועק ומתחנן כאילו חרב חדה מונחת על צוארו, האם זה מספיק, וענה לו בודאי – להתחלה, אבל בהמשך צריך הרבה יותר), והבנתי שעד אז כל ההתבודדות היתה יותר מדי עצלות וחכמות. כי רבינו חיזק אותנו שלפעמים האדם אינו יכול לפתוח פיו – ולכן כבר היה לי רשות לא לדבר כל כך. ורבינו גילה שהדיבורים הם נשלחים מהשם יתברך והם בחינת רוח הקודש, אז כבר רציתי חכמות. ורק כאשר באתי לקיים הענין להוציא בפה הכיסופין שבכח, והייתי צריך לדבר הרבה בלי הפסקה, שכל מילה הולך בעולם להחזיר בתשובה וכו', רק אז התחלתי לטעום המכוון. [ודברי רבינו הנ"ל בודאי נצרכים מאד בפני עצמן, עד שהאדם יזכה וידע להתגבר בדיבורים, וכן שייכים לאיש שבאמת מרגיש עצמו עומד לפני השם יתברך, וכל כולו תפוס בהשם יתברך, מה שעוד לא זכיתי כל כך, והעצלות מתגבר ונשארים בלי כלום].

ושים על לבך שאנחנו מאמינים שהשם יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, והוא יתברך תכלית הטוב. ואיך לא נצעק עד שנדעהו. משל למה הדבר דומה, חבר מתקשר אליך ואומר שהוא רואה אותך דרך איזה מצלמה, והוא רואה שממש לידך יש אבנים טובות יקרות מאד, ואתה בטוח שהוא לא משחק איתך, הלוא תשתגע עד שתמצא אותם [ועיין חיי מוהר"ן רצה – והלא אני אוצר של יראת שמים ומדוע לא יהיו להוטים ורצים אחרי לקבלו. ושאלו אותו איך אפשר לקבל והשיב עם הפה והלב צריכין לחתר ולבקש].

לצייר שם הוי"ה לפניך, וכן שאר השמות כפי היכולת. ויש לשלב את שמך הפרטי כחלק מהשכינה ושם אדנ"י.

בליקוטי מוהר"ן תורה כב מבואר ז"ל תכף שמתעורר קול דקדשה הם מתעוררים תכף ומתחילין לצעק ולקטרג נגדו וזהו קול ההברה שיוצא מקול הקדשה וכו' עיין שם. ולכן אחר שצועקים להשם יתברך, כדאי לסיים עם בקשה להנצל מקול ההברה.

וכדי להוציא שטף קצף של כיסופים, הנה כמה ביטוים שיש לחזור עליהם כמה שיותר:

Say repeatedly with conviction, scream as much as possible even if only in the mind (as Rabbainu explained elsewhere) work yourself into a frenzy (see Sichos Huran 74).

אבא רחמנא, רבונו של עולם. אבי שבשמים, מלך מלכי המלכים, אבי ומלכי, ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין באהבתך ברחמיך ובחסדיך הרבים והעצומים האדירים הנצחים, בורא הכל יש מאין כל רגע, לית אתר פנוי מיניה ומאהבתך ומרחמיך וחסדיך הרבים והעצומים הנצחים.

מל את לבבי לאהבה וליראה את שמך, יחד לבבי לאהבה וליראה את שמך. Breakthrough to me…

תן אתה, תן לי אתה לאהבה וליראה את שמך, ולדעת את שמך, ולדבקה בך, ולהתבטל אליך, בכל לבבי ובכל נפשי ומאודי, עד אין סוף ותכלית. לעד ולנצח נצחים.

חנני. חוס עלי, רחם עלי, חמול עלי, הצל אותי, והושיע. פדני, גואלני, קדשני, טהרני, קרבני, למדני כי אתה אלהי ישעי אותך קויתי כל היום. מתי תבואה אלי.

ראה בעניי... הצל לקוחים למות (רוחני).

אנא בריה קלה שבים, מלמעלה מכל העולמות, המה היוצרים ישבי נטעים עם המלך במלאכתו, בתחילת המחשבה, ממני נמלך ונתיעץ בבריאת עולמו, והשתא אזלינא לפמא דלויתן... איה מקום כבודו. איה קדשתי.

רחם על נפשי רוחי ונשמתי, על גופי ואברי ובשרי ועצמי. בטרם אלך ואינני.quickly, before it’s too late, before it’s all over.

נפשי בכפי.

הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך (סליחות).

אנא כנה, עורי נא, התעוררי נא, עמדי נא, התיצבי נא, קומי נא, חלי נא, בעד הנפש חני נא, פני דר עליון (יוצר ליום הכיפורים, ועיין ליקוטי תפילות ס).

אל תעזבני, ואל תטשני, ואל תשכחני, ואל תזנחני, אל תסתר פניך ממני, אל תתעלם ממני, אל תדיחני, אל תרחיקני, אל תרחק ממני -

Not for a second, not for an instant, not for a bechina, not for anything

אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני (חסדך ואמתך תמיד יצרוני – תהלים מ:יב) – don’t shut me off from You

חושה לעזרתי. מהר להצילני. ענני. אל תעמוד מנגד.

אל תבישני משברי (תהלים קיט:קטז)

I need You (when saying multiple times, best to drop the I), I need You so much, I want You so much.

I’m screaming to/for You, I’m begging You, crying, pleading, I’m imploring. Desperate. Craving, longing, yearning. Thirsting, hungry, starving for You. Now, quickly, hurry.

Have mercy and pity and compassion on me.  Won’t You have mercy… [You have to have mercy…].

I need to feel You loving me, to feel Your love…

To love You…. With all my heart, with all my soul, with all my being, with everything I got. To fear You. To surrender to You completely, to give myself over to You completely, to be completely Yours. To fill my whole consciousness with You. To be with You more and more, closer and closer, deeper and deeper, mamash in Your presence – נוכח פני השם. In awe, fear, trepidation, shame and embarrassment, of all my failings, shortcomings and inadequacy - קטנות, and utter ignorance of Torah, and bitul Torah on top of everything, and love, burning love and desire for You.

To fill all my limbs and veins and arteries and bones and flesh and all my senses with awareness of You, with love for You, with fear and trepidation of You, with awe from You, with התפארות בך, with התבטלות אליך.

Duch and duch – through and through.

To be consumed with love for You, infatuated, engulfed.

To bask in Your love.

על מה שוא בראתני (ע"פ תהלים פט:מח) –  if not - To know You intimately, passionately. Desire You.

To You, with You, for You, from You, by You. Engulfed, immersed, surrounded, engrossed in You, possessed by You. Wrapped up.

I need to feel You beating in my heart, pulsing and coursing through my veins and arteries, I need to feel You in my lungs on my tongue on my lips on my breath, I need to taste You, and hear You, smell You, and feel You, more and more…

I don’t want to be without You anymore. Don’t leave me to stagnate like this bereft, cut off, from You. I’m helpless without You. You are everything. Life itself.

Don’t forsake, abandon, desert, ignore, reject me. Don’t turn me away, don’t turn away from me. Pick me up. פנה אלי וחנני...

Please… Rescue, help, save, redeem, fix, me.

Cleanse me from all the disgusting things I thought and did, from all my sins שחטאתי שעויתי ושפשעתי לפניך,

return me בתשובה שלמה לפניך

heal me, fix me to be נאמן לפניך, קדשני טהרני.....

I’m still here, waiting for You, hoping for You – לך ה' קויתי, חיכיתי, איחל, אצפה.... 

נ נח נחמ נחמן מאומן



Monday, June 12, 2023

The awesome holy kingdom of HY

 HH

Years ago a summer camp made a big project building a miniature replica of the Temple. They celebrated it's completion, and came Tisha Bi-av, they lit on fire and burned it down. Quite the lesson.

However beautiful their model was in resemblance to the Temple, it obviously didn't touch the actual beauty, splendor, and grandeur of the actual Temple, nor could they capture at all the miraculous atmosphere which presided, as we are taught in Avos of the daily miracles which took place in the Temple. 

The holy Temple itself was just an exterior physical seat for the Divine Merkava. Holy books such as the Haichulos of Rabbi Yishmuel, parts of the Zohar, and Bris Menucha give a glimpse of description of the actual spiritual merkava, whose power and beauty is indescribable, as it gives life and existence to all of creation. No power or force in the world could touch it. Just the purveyance of philosophy, occult, injustice, lust and so forth, poured forth torrents of putrid impurity, and the Merkava went into exile.  This is the backwards existence of today, when the most precious truth and beauty is hidden and blocked out by the rule of the putrid. The tragedy here is unfathomable, and one is required to mourn this infinite travesty. (The Sages warned that upon recounting the greatness of the true kingdom of HY there must not be any knives present, because the utter anguish can lead to great danger). In one second, the entire hierarchy and building of the evil empire will be nullified and disappeared by the true kingdom of HY.

Even still, even today, one can merit to live in the true paradigm of the awesome holy kingdom, if one falls the holy measures of Na Nach Nachma Nachman MayUman.



שחרית

 

שחרית

בגמטריא תפלה ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח ע"ה. רש"י ריש פרשת קרח, טז:טו כז"ל ותרגום אנקלוס, שחרית, לשון ארמי, כך נקראת אנגריא של מלך (-דבר שנטל לעבודת המלך – רש"י בבא מציעא עח.), שחוור, עכ"ל. אנגריא של מלך בגמטריא רב נחמן מברסלב ע"ה.

נ נח נחמ נחמן מאומן



When it is impossible to go to Uman

 HH

After King Shlomo the nation of Israel was split between his son and Yiruvum ben Nivut. Yiruvam could have been Messiah but he turned it down because he would have been second place to King Dovid, and he wanted to be first. Yiruvam feared he would lose his constituents if they would make the pilgrimage to the Temple in Jerusalem, so he set up border patrols to prevent anyone from attempting to pilgrimage. To compensate he set up two idols and made a special festival for them in the month of Cheshvon - corresponding to the holiday of Succos celebrated the month before in Tishray. 

Saba Yisroel passed away on the 18th of Cheshvon which in Yeruvam's holiday is the corresponding day to the 18th day of Tishray, the fourth day of Succos - the day Rabbainu passed away. Rabbainu was a direct descendant of Dovid. This would point to Saba being a tikun for Yeruvam. If this assertion is correct, it would shed a great deal of light on all those who claim to follow Saba and refuse to go to Uman  and proclaim Saba to be messiah (even though Saba himself mocked chabad saying explicitly that after their rabbi was dead it was ridiculous, also there is a recording of Saba saying explicitly messiah has yet to come) - they are stuck in the sin of Yiruvam. 

The Sages said that Hoshaya ben Ailu, the last king of the 10 tribes, abolished the border patrol, and this caused the final decree of exile, because even though the people were no longer prevented from making the pilgrimage, they still did not, and that brought upon them the final decree of exile.

Based on that, i have various thoughts and insights regarding the recent closure of Uman, which made it just about impossible for me and for many others to make it to Uman for two years. See Chayay Moharan 354 the great tragedy of those who know Rabbainu and don't fulfill his guidance. Which means that the merit of going to Uman brings with it the huge responsibility of better fulfilling Rabbainu's directives, like getting up for midnight and attempting to spend the most of day doing hisbodidus. 

Na Nach Nachma Nachman Mayuman



Saturday, June 10, 2023

DRAWING THE SPIRIT OF LIFE IN THE FOREST

In Torah 8 Rabbeinu explains how a person can draw ruach chaim ("the spirit of life") that would fill all that is missing or lacking in their life. One of the best ways to do this is to have a heartfelt sigh during prayer or hisbodedus.
It is interesting that  ruach chaim in Hebrew ("רוח חיים") has the same gematria as the phrase "in the forest" ("ביער"). Maybe this explains why the forest is considered one of the best possible places for hisbodedus.


Friday, June 9, 2023

HOW SHABBOS FILLS ALL THE LACKS

In the book "Yekara deShabbata", written be the Rav from Cherin (one of the two chief disciples of Reb Noson, every Torah in "Likutei Moharan" is explained as it relates to Shabbos. The chapter on Torah 8, in which Rabbeinu shows how the ruach chaim ("breath of life") received from the tzaddik is the way to fill all that is lacking, begins with the following words, "Shabbos means filling the lacks". 

I was deeply touched by this sentence the moment I first read it, but recently I discovered an interesting spin on this idea in the gematrias. The numerical value of the phrase "שלמות החסרונות" ("filling the lacks") is 1511, almost the same as the gematria of "קדושת שבת" ("the holiness of Shabbos"), which is 1512. This means that with the kollel (adding one) these gematrias are exactly the same! Considering how big both these gematrias are, this can hardly be a coincidence.

What's more, I feel there is a deep lesson in this. It is not day of Shabbos per se that fills all the lacks, it is specifically the holiness of Shabbos. It is not enough to don festive clothes, relax, and eat good food. True, these things can be holy but only if we make them holy by seeking the special connection to Hashem that they can give us. And, of course, it is vitally important to make Torah and prayer our primary focus on Shabbos. It is only then that all our lacks will be filled and we will achieve the desired shleimus.




Tuesday, June 6, 2023

עשה לך רב לפי אגרת הרמב״ן

ב"ה
יש כמה גירסאות לאגרת הרמב״ן 
בסידור האשכול:
ודבריך יהיו באימה וביראה כעבד לפני רבו, ותתביש מכל אדם, ואם יקראך איש אל תענהו בקול רם רק בנחת כעומד לפני רבו הקב"ה.
הרי הרמב"ן קובע לקורא אגרתו שהרב שלו הוא הקב"ה.
נ נח נחמ נחמן מאומן 


FINDING RABBEINU EVERYWHERE

Today I went to the Sanhedria cemetery here in Yerushalaim, to pray at kivrei tzaddikim and to do hisbodedus.

As I was walking among the tombstones (no, it's not morbid at all!), the inscription on one of them caught my attention. It said, "שולמית באומן", which I read as, "Shulamit in Uman". For a moment, I was puzzled, "How can it say that she is in Uman when, in fact, she is right here in Yerushalaim?" Then I realized, of course, that what I'd thought was a location was really that lady's last name - "Bauman".

Then, as I was waiting for a bus to go home, I heard a young man yell into his cellphone, "Rabbeinu, ma nishma?" ("Rabbeinu, how are you doing?")

If you hit the right wavelength, then Rabbeinu and Uman are going to be with you wherever you are and wherever you go.



Monday, June 5, 2023

Parable of the dripping water on stone and parable of little flame on glass

 HH
In Avos DiR' Nussun chapter 6 we learn that Rabbi Akiva drew great encouragement and hope from seeing how drops of water wore down stone - certainly words of Torah which is likened to iron can reach and mold his heart.

If you put a small flame to glass, the heat accumulates until the glass explodes. So keep pouring out holy words of prayer and Torah, eventually they accumulate and you will be on fire.

Na Nach Nachma Nachman MayUman



WHEN YOU FIND YOURSELF UNDER ATTACK

Rabbeinu says in Torah 8 that it is forbidden to provoke the wicked (which can also be understood as one's own Evil Inclination) because their strength is short-lived but very powerful, like a storm wind.

So what can we do when this storm wind suddenly threatens us, from the outside and especially from the inside? As always, I found a solution in the gematrias.

The phrase "רוח סערה" ("a storm wind") has the same numerical value as the famous passuk (Tehillim 118, 8): "טוב לחסות ביהוה" ("It's good to take refuge in Hashem"). What's more, the words "אמת ואמונה" ("truth and faith") also have the same gematria.

So here is a complete prescription: when the evil storm wind tries to blow us away, we have to sit tight, take shelter in Hashem, and believe that it will pass. After all, we have a guarantee from Rabbeinu that, sooner or later, it will pass.



Saturday, June 3, 2023

נקודה טובה יכול להיות לרע

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן 

תורה רפב

צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב.

יש להעיר שמצינו ענין אבק לשון הרע שלא לספר אפילו מהטוב, שמתוך שבחו בא לגנותו. וכן מצינו בפרשת בהעלותך שבני ישראל עשו את הפסח בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון, ואילו חומש במדבר מתחלת באחד לחדש השני, ופרש רש"י ז"ל (במדבר ט:א) ולמה לא פתח בזו, מפני שהוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד, ע"כ. הרי נקודה טובה – שעשו את הפסח, חשוב גנות.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן



רבינו מציל מגיהנם

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

חיי מוהר"ן רכה: שבהפאות יוציא אותו מהגיהנם. עיין בחלק ה' מאומן ערך גיהנם שהוא בגמטריא נ נח. ועיין עוד שם בחלק ה' מאומן, בערך תפילה – פרק הרחב פיך ואמלאהו, כבר כתבנו בס"ד שפאות עם הד' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, אי נמי, הפאות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה (וחבר אחד ר.א. דרש בפה-אות, אפילו אמר אות אחת של קדושה, וכן פה-אות בגמטריא הפאות כנ"ל. ר' שלמה קרליבך אמר שהפאות מקשרים המוח והלב). וע' לקמן אות רחצ איך שדוד המלך הוציא את אבשלום מכל השבעה מדורי גיהנם וכו'. וע' בעירובין דף יט שאברהם אבינו מציל מגיהנם כל מי שלא שיקר בבריתו ולבוא על נכרית (והנה הברית הוא סוף הגוף, כידוע בסוד שד"י שאמר לעולמו די, וכן הפאות הם הסוף הקצה של הראש). וע' בספר ברית מנוח, דרך האהבה, נקוד התשיעי ז"ל וכל אדם מישראל שנמול בבשרו וכל מה שעשה אמת שיתן דין ומשפט, ויבא באלו האשות אשר זכרתי למעלה.   ועוד כאשר אחד מבני ישראל כשנכנס במקום זה, מפני רב חבה יוצא אש מלפני המציאות, ומקרר האשות לבל יתלהט בתקף האשות, ויושב שם שנים עשר חודש לא בגן עדן ולא בגיהנם, ועל כן אמרו שאין מבני ישראל יורש גיהנם ולא על צד אחר שתחשב וכו' ע"ש. וע' בפירוש לספר ברית מנוחה למהרח"ו (רמ"ק - פרק יד) שכז"ל וכל מי שנימול יוצא אש מן האצילות, והוא אש המקרר את ז' מיני אש אלו וממתקן ושם נידון, אמנם הגיהנם האמיתי הוא למטה בקליפות כנודע, ושם הוא גיהנם לאומות העולם ולפושעי ישראל שלא נימולו, ע"כ.

בספר ברית מנוחה, דרך השכל, שמות של שרי המשמרות השומרים משמרות כחות השם וכו' מספר לט ז"ל והממנה על יציאות הנפש שלא תכנס לגיהנם והוא מן כת השורפים וזה שמו נרגסיא"ל גבור מאד, ע"כ. נרגסיא"ל בגמטריא נ נח נחמ נחמן. אכן הבטחת רבינו להוציא, ואילו המשמעות של כח מלאך זו שלא יכנס כל עיקר. ועיין לקמן בענין אברהם אבינו שאינו מניח ליכנס, ורבינו מציל אפילו לאלו שכבר נכנסו, וי"ל שזה בכח מאומן.

וע"ע בריש ספר אדיר במרום באריכות שמסביר מש"כ שם בעמוד כ' ז"ל ועל כן בעלות רבי שמעון בר יוחאי זללה"ה לאימא בסוד המערה כנ"ל, היה צריך להוציא כל נשמות ישראל מאחיזת התהום שהוא הגיהנם, עכ"ל.

 

למה צריכים הבטחת רבינו ולא מספיק לסמוך על אברהם אבינו.

בעולם מספרים מעשה מבחור שרצה ליכנס לישיבת בריסק, ושאל אותו הראש ישיבה א.י. למה הוא הולך לאומן, והזכיר את ההבטחת רבינו, אז הראשי ישיבה שאלו אותו מה חסר בהבטחת אברהם אבינו, והבחור ענה לו בחכמתו, שעדיף לו להימשך על ידי הפאות. ויש להבין דבריו בכמה דרכים.

אכן יותר נראה שהבטחת רבינו קאי אפילו על אלו שאינם בכלל הבטחת אברהם אבינו, כי מבואר במדרש רבה (וירא פרשת מח) א"ר לוי לעתיד לבוא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה, ואותן שחטאו יותר מדאי מהו עושה להם, מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו ומניחן עליהן, ומירדן לגיהנם, הדא הוא דכתי (תהלים נה:כא) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו, ע"כ. הרי מבואר שאברהם אבינו לא נותן ליהודי נימול אפילו ליכנס לגיהנם[1], ורק אם חטאה יותר מדאי אז מורידו לגיהנם. ועל אלו שהם כבר בגיהנם ר"ל קיימא הבטחת רבינו – שבהפאות יוציא אותו, יוציא דייקא, כי כבר עבר את שמירת אברהם אבינו מבחוץ, וכבר ירד לגיהנם.

ועיין בספר מגלה עמוקות מהדורה תנינא פרשת וירא שהביא מדרש (וכן כתוב בהקמת פירוש הרוקח עה"ת) אברהם יושב על פתח גן עדן וכל הנימול מוליכהו לגן עדן, ואליעזר עבד אברהם יושב על פתח גיהנם, וכל הבועל ארמית והמושך ערלתו מגרר הוא אותו לגיהנם, 'קדקד שער מתהלך באשמיו' (תהלים סח:כב), וכדאיתא ברבה (פרשת צו ט:ה אלו בני אדם שנוהגים היתר בשפחות הקב"ה תולה אותם בקדקדיהם לעתיד לבא), ע"כ.

והנה מבואר בזה שאילו שלא זוכים להינצל מגיהנם על ידי אברהם, הם דייקא נתלים בקדקדיהם – שזה בחי' תליה בפאות, כמו שמצינו (ירמיה מח:ה-מה) ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון (והוא כענין חזון בלעם – במדבר כד:יז ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת, ק"ר-ק"ר בחי' מצפ"ץ, שם אלקים מלא ביו"ד, שעל הפאות), ואיתא בכוונות, דרושי ויעבר, דרוש ז', כל א"ל הוא ה"ן וכו' ונמשכין משני פאתי הראש, הרי הם ד' א"ל העולים בגי' קדקד וכו', ע"ש. ולכן אתי שפיר שדייקא אלו שנתלו בפאות שלהם, רבינו יפלטם וימלטם בפאות.


נ נח נחמ נחמן מאומן


[1] וצ"ב כי מבואר בספר עמק המלך ובעוד מקומות שהדרך לגן עדן עובר בתוך גיהנם. ועיין במדרש לקמן שמובא מספר מגלה עמוקות והרוקח, שאברהם אבינו מוליכהו לגן עדן, ונראה שכן הדבר, שלא מספיק להצילו מליכנס לגיהנם, אלא צריך להעביר אותו את הגיהנם איך שהוא לגן עדן.

נ נח נחמ נחמן מאומן



Friday, June 2, 2023

אחז בן יותם

 ב"ה

ספר מלכים ב

ב:טז:ב בן עשרים שנה אחז במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלים ולא עשה הישר בעיני ה' אלקיו כדוד אביו.

שנה בגמטריא פצפצי"ה ובגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. במלכו ושש, בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הישר ע"ה בגמטריא רבי נחמן בן פיגא, ובגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, עם הט"ו אותיות. עשה ע"ה בגמטריא רבינו נ נח.

הראשי תיבות של: עשרים שנה אחז במלכו ושש עשרה שנה, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. ועם הכולל בגמטריא רבינו נחמן מברסלב.

הסופי תיבות של: בן עשרים שנה אחז במלכו בגמטריא נ נח.

כ' שנה, כ' זה בחי' כתר ובחי' יו"ד, ומלך י"ו שנה, הרי צורת א – יו"י. שזה בחי' תשובה כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ו'. כל כך המתינו לו לעשות תשובה. [עיין בספר כסא נכון, אחז גמטריא י"ו (-גם פעמיים י"ו עושה צורת א' כידוע) כמנין שנים של מלכות אביו, אולי יחזר ויתקן באותן השנים וכו']. ועיין שם בתורה ו' שזה ענין זובח תודה יכבדנני. אחז ע"ה בגמטריא זבח. ובשער הגלגולים הקדמה לו ז"ל שמעתי ממורי ז"ל דראשי תיבות של 'אשר חלב זבחימו' (דברים לב:לח) הם אחד, והוא סוד גלגול אחז בן יותם, ואיני יודע כונת הענין למה נרמז כאן, עכ"ל, ובבן יהוידע בסנהדרין קג. כתב כי חלב זבחמו בגמטריא עבד ה', ואם זבחימו עם י', בגמטריא עבד הא-ל, שסופו נתקן. ולפי תורה ו' אתי שפיר, גם ענין הזבח, וגם לשון חלב, כענין האווזי דשמיטן גדפייהו משמנייהו – 'שאוחזין' לשון אחז, עצמן בבחי' שמנת עבית.

בפרשת בהעלותך (במדבר י:טז) ועל צבא מטה בני זבולן אליאב בן חלן. ראשי תיבות של זבולן בן חלן – באחז. וכן אליאב, אל – אב"י – אחז בן יותם. וכן ג' אותיות הראשונות של זבולן ע"ה בגמטריא אחז. אחז גמטריא י"ו שעושים אות ז'.

נ נח נחמ נחמן מאומן