מתי נענשים על שההיה ללמוד תורה

 ב"ה

סוף פרשת תולדות כח:ט בפירוש רש"י ז"ל הא למדת, שאחר שקבל הברכות נטמן בבית עבד י"ד שנים. (אבל לא נענש עליהם בזכות התורה וכו' וכו' אלא ודאי נטמן בבית עבר בהליכתו לבית לבן ללמוד תורה ממנו, ובשביל זכות התורה לא נענש עליהם, ולא פירש יוסף ממנו אלא כ"ב שנה, מדה כנגד מדה, עד כאן מצאתי ברש"י ישן.

בספר טעמי המצות של האריז"ל פרשת עקב ז"ל צריך ליזהר שלא להפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון, לפי שפעם א' היינו לפני מורי זללה"ה, ובא חכם אחד וסיפר לו, כי זה כמה ימים היה לו כאב גדול בכתף שלו, והשיב לו מורי זללה"ה, כי כאב זה בא לו על שעבר על דרז"ל, כי מ"ש תכף אחר נטילה ברכה, הכוונה על נטילת מים אחרונים בין ברכת המזון, והוא עבר וקרא פרק א' של משניות בין מים אחרונים לברכת המזון, ולכן בא לו כאב בכתף על שעבר על דרז"ל, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

וישק יעקב לרחל - פרשת ויצא

 ב"ה

פרשת ויצא

כט:יא וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך. וישק בגמטריא רבינו נחמן. וישק יעקב ע"ה בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: יעקב לרחל וישא את קלו ע"ה בגמטריא נחמן. הראשי תיבות של: וישא את קלו, וכן של: את קלו ויבך, ע"ה בגמטריא נ נח.

הסופי תיבות של: לרחל וישא את קלו ויביך, בגמטריא לקוטי מוהר"ן ע"ה.

הראשי וסופי תיבות של: יעקב לרחל וישא את, עם הח' אותיות וד' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ויב"ך – ו"ך – הוי"ה, י"ב צירופים, מבואר היטב על פי לקוטי מוהר"ן לו:ד ע"ש מש"כ.

פרש"י ז"ל לפי שבא בידים רקניות וכו' לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להרגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידיו. אמר לו, מה אעשה לצווי של אבא? אמר לו יעקב טל מה שבידי והעני חשוב כמת, ע"כ. וכבר הקשה המשכיל לדוד למה אליפז צריך להתיחס כלל לציווי כזה, ובזה יש לדחות שאולי חשש שעשו יהרגו, וכתב שיעקב לא רצה ללמד לו לשקר לומר הרגתיו, אע"פ שמותר, כדי שלא ילמד לשונו לדבר שקר. ולפי זה יעקב מסר נפשו – כל נכסיו להיות נחשב כמת, רק כדי לחנך את אליפז בזה. ונראה לעניות דעתי, שהרי עיקר זכות עשו הרשע היה הכיבוד אב שלו, והרי עשו נגדו לוחם, ועליו על יעקב להמלט בצדקתו ולהתגבר בצדקתו, ואם יבוא לשים סוף למצותו של עשו, הרי זה לרעתו, שמנע טובה זו מהעולם, ולכן אדרבה עסק הוא בעצמו במסירות נפש לקיום אותו המצוה, והבן את זה למעשה בכל מחלוקת שלא תהיה.

ענין עני חשוב כמת, עיין ביאור הגור אריה, והוא קשור למה שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן סו:ג והקדמה לחיי מוהר"ן.

במדרשים איתא שיעקב בכה על שחשדו הרואים שהנשיקה היתה תפלות. וכיון שבכה ניכר היה שלא היה עוסק בתפלות. וי"ל על דרך מה שגילה רבינו בליקוטי מוהר"ן תורה לו, כאשר היה התגברות של נאוף, משה ואהרן היו בוכים וקורין את שמע, כדי להנצל מהרהור של אשה זונה עיין שם. וכן כאן כיון שחשדוהו, ואין אדם חושד אלא במה שיש לו, והרי היה התעוררות של נאוף, ולכן בכה (ועצם נשיקתו לרחל, כבר בחי' היחוד של ק"ש).

מפתחות: וישק יעקב לרחל ויבך – לק"מ יב:א דף טז..

נ נח נחמ נחמן מאומן

מורא וכבוד להשם יתברך

ב"ה

במצות כיבוד אב ואם יש חיוב של כבוד ויראה, ופרשו חז"ל (קידושין לא: הובא ברש"י פרשת קדושים יט:ג) איזהו מורא לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא יסתור את דבריו, ואיזהו כבוד מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל, מכניס ומוציא, ע"כ. והספרים הקדושים כבר כתבו איך שמזה למדים איך שצריכים לכבד ולירא מהשם יתברך.

והנראה לענ"ד בזה. שמצות יראת השם, שלא ישב במקומו, זה בחי' היחוד שגילה הרמח"ל בספר דעת תבונות, שיחוד השם הוא תכלית השלמות שהשם יתברך מגלה מעצמו בהיות שהוא שולל כל האפשריות והכוחות ורצונות שיכולים להיות, ויש בזה דרגות של טהרה ונקיות של שלילות הכל, עד שעומדים על תכלית היחוד שאין זולתו. וזה בהתאם להיחוד הכי עליונה מהג' יחודים המבוארים בקיצור הכוונות של הרמח"ל (שלכאורה הם לעומת הג' יחודים שצריכים להביא הגאולה שמשיח גילה להבעל שם טוב כמו שכתבנו במקום אחר). והוא יתברך מקומו של עולם, ולא העולם מקומו, והאדם צריך לראות לא לישב במקומו וכו', אלא לייחד הכל להשם יתברך.

ומצות כבוד, זה בחי' היחוד השני, שבו הצדיקים הם מעמידים מצב השכינה בעולם. אי נמי אולי י"ל שהוא אפילו אחר היחוד העליון שבו שולל כל הזולת, יש להקים הסימנים כל אחד כפי בחינתו שבו מראה את היחוד הזה.

נ נח נחמ נחמן מאומן