איפה האדם נמצא - על פי ליקוטי מוהר"ן תורה כא

ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה כא

כי עיקר האדם הוא השכל, ועל כן במקום שחושב השכל שם כל האדם, וכשיודע ומשיג בידיעת השם יתברך, הוא שם ממש עיין שם.

בעולם המעשה והגשמי המקום הוא הארץ. ויש ללמוד מזה לרוחני. כי הארץ בחי' יראה כמש"כ ארץ יראה. ולכן מה שיקבע מקומו של האדם ברוחני יהיה מצב ומדרגת היראה שלו. והיראה הולך עם הדעת, וזה כל הסוד שהרמח"ל האריך לגלות ביחוד היראה (נדפס בסוף קיצור הכוונות, ובספרים הישנים בסוף אדיר במרום). שאם האדם יהיה ירא באמת ממילא ישיג ידיעות עצומות עיין שם.

כולם קוראים את זה וממשיכים עולם כמנהגו, אבל החכם יתפוס את זה חזק למעשה.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

סוד חותם היראה שגילה הרמח"ל מבואר היטב בלקוטי הלכות!

ב"ה

עיין בלקוטי הלכות, יורה דעה ח"ב, הלכות כלאי בהמה ד:יד-טו, ותראה שדבריו הקדושים ממש מפרשים היטב את חותם היראה שגילה הרמח"ל ביחוד היראה הנדפס בסוף ספר קיצור הכוונות. פלאי פלאות, על פי מה שגילה רבינו הקדוש בספר לקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ב, ועל פי הכוונות שגילה האריז"ל לחנוכה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מלידת הרמח"ל לפטירת רבינו - חומר למחשבה

ב"ה

בלשון הקודש אומרים מלקות וכמו כן אומרים מכות, כמו מסכת מכות שמפרש את כל הדינים של מלקות.

וסוד המלקות גילה הרמח"ל ביחוד היראה (עמוד שיא) ז"ל

אך הת' דדעת יוצאה לחוץ, ונעשה ד' מיתות ב"ד. והוא סוד ד' מאות איש דעשו, ות' שנים דמצרים. והנה סקילה שריפה הרג וחנק עולה ר"ת שלהם כמנין גע"ש, בסוד: "ותגעש ותעש הארץ". ובהתחבר כולם יחד נעשה להבה, בסוד: אש מתלקחת. וזה סוד: "להבה תלהט רשעים", בסוד שם מ"ב המבערת אותם. והנה בזה המ"ב - ט"ו אותיות הם בסוד שם י"ה המעמיד הסטרא אחרא בתחומה, והוא סוד: אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה, ומשם יסורים של אהבה. ועוד בזה מעבירים הס"א, אך כ"ז (אותיות של מ"ב) הם נותנים להם הכח לפעול פעולתם, וזה סוד: "לא אמות כי אחיה ואספר מעשה י"ה". והוא סוד: "אבוא ב"ם אודה י"ה". ומהם בא המלקות, שהוא בסוד שם י"ה, כידוע. ועל כן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, וכן: "כיון שנלקה הרי הוא כאחיך". ותבין שני מיני עונשים שיש: מיתה ומלקות, נמצא אותם של מיתה סוד ת', והוא סוד יראה רעה, סוף דעת כנ"ל, עכ"ל. 

וידוע שרבינו אמר שהעיקר הוא יראת העונש שהרמח"ל מכנה יראה רעה, ואין כאן מקום להאריך.

והנה ההבדל במנינם בין מכות למלקות הוא ק"י כמנין שנות יוסף הצדיק.

והנה מכות - תס"ו הוא השנה שבו נולד הרמח"ל, ו"מלקות" התקע"א הוא השנה שבו נפטר רבינו הקדוש, ודו"ק!

מכות עם האותיות בגמטריא יז תמוז, בו סבא קיבל המכה שגרם לו לזכות לקבלת הפתק הקדוש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יעלו שמים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם (ברכי נפשי - תהלים קד)

ב"ה

מצינו צדיקים שעלו לשמים ושנכנסו לפרדס, ומאידך גיסא מצינו צדיקים שירדו למרכבה.

ונראה לעניות דעתי שיתכן שיחוד הגן הוא בחינת העליה לשמים, שמעלה את מחשבתו ורוחו לשמים דרך שערי ירושלים של מעלה. ויחוד היראה הוא בחינת ירידה למרכבה, שמגלה לעצמו מתחתיו מציאות חי העולמים.

והשם יתברך יאיר עיני בצורתו אמן.

יתרון של נ נח

ב"ה

ב"ה מבואר ביחוד היראה של הרמח"ל שיש תש"כ אורות של יסוד, והם משפיעים לבחי' תרי"ג ע"ש. והנה יתרון ארץ בכל הוא מלך לשדה נעבד (קהלת ה:ח) היתרון של תש"כ על תרי"ג, עם הכולל, בגמטריא נ נח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Matrix - מטריצה - עולם השקר והדמיון - - תראה הוספה נפלאה נ נח!!!

ב"ה

הרמח"ל בחיבורו הנפלא יחוד היראה (נדפס כעת ספר קיצור הכוונות עמ' שיג):

“וכלא קמיה כלא חשיבי (זוהר פרשת בראשית יא:)” - הוא מה שנתפרש בסוד הידיעה והבחירה, שכל מציאות העולמות אינם אלא כמי שחולם חלום ויראה דבר בדמיון, כך הכח השלם של אין סוף ב"ה שאין בו זמן – נראה לפי דר הזמן, וכשרוצים להסיר מזה הדמיון – הרי אין המציאות כלום, וסוד זה (תהלים עג:כ), “כחלום מהקיץ אדני בעיר צלמם תבזה,” כי אין מעשה הס"א כלום, כי כבר עובר דמיון זה ואינו כך, וזהו "כלא חשיבי". והוא סוד: “כל הגוים כאין נגדו", כי אינם נמצאים אלא בבחינת "לא" זה. ובאמת ישראל אינם כך, כי הם לפי שורש הטוב, שהוא טובו יתברך שמו הנמצא בפועל ממש. כלל הענין הזה – כמו מי שיסתום חלון חדר אחד בזכוכית בעל גוונים, והשמש מכה בו לפי עצמו בלי שינוי – ונראים בחדר עמה מיני גוונים וריקומים יוצאים מניצוצי השמש עצמו כאלו הוא מרוקם כך. ומי שהוא בחדר לא יוכל לראות אלא כך, ואי אפשר להבין הניצוץ ההוא בדרך אחר. כן האין סוף ב"ה פועל בדרך שלמותו, ושם לפניו מסך הצמצום, שבו תלויים כל הגוונים האלה, והם כל חוקות הטבע מראש ועד סוף. וכל הדברים האלה הם לפי האין סוף ב"ה בדרך אחר ממש, שאי אפשר לנו להבין אותם איך הם, אלא זה ידענו, שכל אלו הדברים הנראים לנו במציאות שהם כך – אין זו ענין הדברים ההם כלל, כי אם ענין נעלה מזה הרבה. אלא לפי הזכוכית הסותם השמש – הוא נראה לנו כך. כך ענין הזמן איננו כלל אלא מה שאנו מדמים הטבע כמו שנראה לנו לפי הצמצום. הלא נראה – בחלום עצמו יראה לנו שעברו ימים ושנים בתוך חלום אחד, והחולם נראה לו שהוא כך ממש. כך אנחנו בהקיץ בעניני הטבע אנו משערים מה שאנו רואים, וקרואים לזו השיעור – זמן, כאלו יכול להיות שעה אחת או רגע אחד, כשני החלום שהם באמ רגע אחד, והבן היטב. עכ"ל.

וראה זה פלא, הלילה אחר שכתבתי את זה ביום, נזדמן לי לעיין במסכת סנהדרין (לג.) וראיתי רש"י שם ד"ה האם שלה שכז"ל בית הריון ונקראת טרפחת ושלפוחית ובלעז מטריצ"ה, עכ"ל. והשתוממתי כי רק עכשיו כתבתי על המילה הזו "מטריצה"- שהיום הוא התרגום של matrix (שבאמת פירושו הסביבה וכדומה, ולכן שפיר יש להבין שענינו בית הריון - וכמו הבדיחה על המכחישים מעשה בראשית, על שני עוברים במעי האימא ואחד טוען להשני שזהו זה, והשני מבטיח שיש עולם מלא מחוץ, והשני צוחק עליו). ורק אז שמתי לב שהמילה הזו "מטריצה" הוא בדיוק בגמטריא נ נח נחמ נחמן!! (שהוא השיר של הצדיק שמתקן אפילו בתוך החלל הפנוי כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה סד)!! מאומן!

סיפרתי את זה לחברים, והם אמרו לי שעוד לפני שיצא הסרט the matrix, אהרן פץ ז"ל פגש עם מוצאי הסרט וסיפר להם על נס הפתק ועל הזוהר שמספר על שני אנשים שקבלו פתק. אז יכול להיות שכל הסרט הזה היה מעשה ידי הפתק הקדוש.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

עצה לקיים חלום

ב"ה

בספר המדות ערך חלום ח"ב כתוב: מי שרוצה שיתקימו חלומותיו, יכתב אותם בפנקסו ואת היום ואת השעה ואת המקום, ע"כ (ע' בראשית רבא (פג-יב) ע"פ (בראשית לז-יא) ויקנאו בו אחיו, ואביו שמר את הדבר. אמר ר' לוי נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה ובאיזה מקום, ע”כ). ונראה לעניות דעתי בביאור הענין, על פי מה שגילה הרמח"ל ביחוד היראה ז"ל וגם יש בכאן סוד החלום, שהוא חיבור ע"ב וב"ן, זווג א"א בנוק', וזה עושה סוד החלום וסוד החולם. וזה היה מה שהיה מחכים את ישראל במדבר, אעפ"י שהיו חוטאים, ונשארו אעפ"כ דור דעה, והוא סוד המדבר שהיו הולכים שם לעבור הס"א במקומה. ותבין כי החלום מתפשט אפילו לגויים, כי הוא עומד ביחוד, ואין מורא. ואח"כ חוזר ז"א ומזדווג עמה, מה שהיה רק בסוד התלבשות בדמיון, שאין התמונה בצורתה, אלא מתדמית כדרך החלום, חזר להיות מראה ממש בסוד הנבואה. והנה ישראל היו מקבלים רק בסוד חיבור א"א ונוק', יען היו ערום ועריה, אך אחר כך היו הדברים מתבררים להם על זו"ן, מפני כחו של משה, וזה שאמרו: “היש ה' בקרבנו" עכ"ל.

והרי מבואר שצריכים להביא את החלום – ולממש את החלום – ולעשות את החלום כנבואה על ידי שז"א חוזר ומזדווג עמה, ולכן היה נראה שזה הענין שגילה רבינו כאן, לכתוב את החלום וכו' כי זה בחי' זיווג ז"א עמה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שבע כבשת

ב"ה

ביום ראשון של ראש השנה הלכתי מאוחר לציון הקדוש לשמוע קריאת התורה, וקראתי בתורה ונתנו לי העליה שבו אברהם אבינו מציג שבעה כבשת לעשות ברית עם אבימלך. והבנתי ש"כבשת" זה הבחי' שהרמח"ל גילה ביחוד היראה, שצריכים להוריד הח"י אורות שהם באמת כ' לה"תש"ב", וזה כ-בשת. ואכמ"ל. והלואי שאזכה בעזה"י.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ביאור נפלא לתורה לד בלקוטי מוהר"ן בס"ד

ב"ה

זה הרבה זמן שנתקעתי בתורה לד, כי היה קשה לי מאד הרבה דברים פשוטים, ואע"פ שידעתי שדרך רבינו זה לא להתעכב, רק להמשיך, ובפעם הבא או השניה או כמה פעמים אחר כך, הכל יהיה מיושב ומובן ממילא, עם כל זה נתקעתי, והתפללתי כמה וכמה תפילות כי היה ברור לי שחסר לי מה שהוא בסיסי ופשוט, והנה בשבת קודש פתאום נכנס לי הרעיון שאיזה יסוד של הרמח"ל הוא המפתח שהיה חסר לי, ואחר קצת מחשבה ב"ה ראיתי שעל ידו הכל מובן ומסודר ב"ה.

תורה לד

יש הרבה שאלות פשוטות בפשטות ההבנה, כי רבינו מגלה שקודם מתן תורה היה הכל אנכי ורק אחר מתן תורה הממשלה ניתן לישראל בבחי' יוסף הוא השליט, ויוסף גופא היה לפני מתן תורה – ואכן רבינו כותב שהוא קיבל מחכמה ובינה ועם כל זה הרי כבר היה אז בחי' של צדיק מושל שזה לא בחי' אנכי, וכן אברהם אבינו שקיבל ממלכי צדק. ומלכי צדק זה היה חסר הבושה כי הגמ' (שבת קד) אומרת א"ת ב"ש וכו' אם את בוש גר דק, ומלכי צדק הוא ד"ק י"ם כ"ל. והיה נראה שאברהם היה לו את הבושה הזו, ומלכי צדק הקדימו, ולכן השם יתברך קבע הכהונה באופן של צדיק מושל בי, שבאמת מקדימים את הצדק אפילו קודם שם השם. ועוד לא מבואר שהשליטה רבינו כותב הוא בחי' צדיק מושל בי, ואח"כ כותב שהוא ענין ממשלה על עם ישראל, וכמדומני על זה פירשו שהממשלה על עם ישראל הוא דרך התפלה שהוא פועל אצל השם יתברך, וזה אינו מבורר, כי רבינו אומר שהשפע זה על ידי תורתו. ועוד יש דיבור מרבינו במ"א שצדיק גוזר זה לא סתם בכח תפילה, אלא שהצדיק יש לו את הכח. עוד צ"ב למה רבינו קבע שצריכים לקבל מרק ג' נקודות, ולא מנקודת התורה שהוא גם כן נקודה עם ויו כמו שרבינו גילה באות ו. ועוד איך זה מהני להאיר בלב אהבה, הלוא זה גופא הבעיא שהאהבה ירדה שמה, וי"ל. ועוד צ"ב בכלל שרבינו מדבר על שבירת הכלים באצילות והכלי ירדה לבינה דבריאה, והרי אצילות הוא אלהות ואיך זה שייך לנו, ואם באמת זה שייך לנו באיזה בחינה, הרי אנו יכולים להשפיע ישר לבינה שבאצילות. ועוד צ"ב שמבואר שהצדיק מאיר מהחכמה שלו להבינה שלו מיניה וביה, ואין הבינה צריך לקבל דוקא מהיסוד. ועוד כמה דברים שצ"ב.

ולולא דמסתפינא נראה לע"ד על פי יסוד גדל שגילה הרמח"ל בריש יחוד היראה ז"ל: העולמות נבראו בסוד כמה בחינות, דהיינו סדרי מציאותם ועניניהם הם בסוד תפארת ומלכות, אך עניני הארה והשגה שיש לנשמות להשיג לעתיד לבא, תלוי המה בסוד צדיק. והעולמות בבחי' זאת נבראו בסוד תש"ך עולמות, וזה סוד "עולם חסד יבנה", כי י"פ ע"ב הוא תש"ך, ור"ת ח'סד י'בנה – ח"י, כי שרש כל זה הוא ענין ח"י עלמין, בסוד הצדיק, בסודו ההשפעה, בסוד "ונהר יוצא מעדן", וסוד זה תש"ך צירופים דבראשית. זאת היא כוונת הפסוק "בראשית ברא" כו', שכל שאר בחי' העולמות כולם תלויים ונכללים תחת בחי' התש"ך אלה, ע"ש, כל דה"ק.

ולפי זה נראה שמה שרבינו קורא לפני מתן תורה, פירושו סדרי המציאות ועניניהם בסוד תפארת ומלכות, ואחר מתן תורה פירושו סדר ההשגה בסוד צדיק וככל המבואר שם. וקודם מתן תורה שהיה הכל בבחי' אנכי, על כל פנים היה קיום של כל המערכת של הנהגת השם יתברך כולל יסוד, ויוסף זכה להיות מרכבה ליסוד דאצילות, שהיה מקבל מחכמה ובינה, וממילא היה לו את כח היסוד שהוא השליט. אבל אחר מתן תורה, דהיינו דרך ההשגה, אין איש הישראלי צריך לכל זה, להיות זוכה להיות ממש חלק מהמרכבה שמקבל מחכמה ובינה דאצילות להיות צדיק יסוד עולם, אלא כבר ניתן לכל אחד נקודה של יסוד, ודרך הנקודה הזו האיש משיג ושולט על כל המערכת, אפילו בעולם האצילות.

וזה מה שאמרו רז"ל (אות ז – נדרים לב:) בקש הקב"ה להוציא כהנה משם – דהיינו לקבוע את הכהונה רק לפי מציאות סדרי המציאות, וזה בחי' שם, כשמו כן הוא, מציאותו ממש, ובשביל שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, נטלה משם ונתנה לאברהם, שעל ידי ששם הקדים את הצדיק, על כרחך קבע שצריכים ללכת עם הכהונה על פי סדר ההשגה שתלוי בצדיק, בחי' אחר מתן תורה.

ועל פי דרכינו מבואר הענין שרבינו לכאורה מערב שני עינינים במה שהיסוד משפיע ללב, אחד עצם ההשפעה, שזה היה חסר להחסד הנפולה שם, ושני על כל פשעים תכסה האהבה, שלפי הטעם הזה משמע שלא מספיק מה שהיסוד משפיע להלב, ועדיין צריכים את האהבה לכסות. והיינו כי בודאי לא מספיק, וכל סדרי המציאות שנפלו ושברו עדיין לא קבלו את התיקון הצריך, רק כיון שעל כל פנים יש דרך מתוקן בנקודה אחת, דרך ההשגה, האהבה השורה שם יכסה על כל הפשעים, והיסוד ישלוט לגמרי, כמבואר שם ביחוד היראה. ועיין שם איך שזה דייקא בסוד א”ת ב”ש, וכל ההשגה תלוי במה שהאדם בוש מהשם יתברך, ועל ידי השם יתברך מקרבו, וזה דרך ההשגה, שהבושה עדיין שם, ואדרבה מהפכו לאהבה והשגה, ודוק.

נ נח נחמ נחמן מאומן