ליקוטי מוהר"ן תורה עד - רבי נתן הוסיף בדברי רבינו שצריכים יגיעת התורה - ממש פלא - נ נח נחמ נחמן מאומן

בבא קמא דף סא מסירות נפש על התורה

 ב"ה

מסכת בבא קמא

סא: כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו.

עמש"כ במסכת ברכות סג: על אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה.

אכן בפשטות אינם דומים, כל המוסר עצמו וכו' מדבר על מקרה שממש מסכן את עצמו [וכולי עלמא מודים שבתורה צריכים לכם, וכתיב וחי בהם], ואילו ענין של ממית עצמו, אינו אלא שמסור בכל נפשו ללמוד, ואפילו מחליש עצמו, ונקראת ממית כי מה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ברכת קריאת שמע וברכת התורה - להאיר מציאותו של השם יתברך

 ב"ה

בברכת אהבה רבה\\אהבת עולם

והאר עינינו בתורתך. אור פירושו השם יתברך, כמו שכתוב לדוד ה' אורי (תהלים כז:א), והיה לך ה' לאור (ישעיה ס:ג). והרי כל התורה הוא שמותיו של השי"ת כידוע, רק מחמת כל הצמצומים לא רואים ולא מבינים ולא יודעים, ולכן מבקשים שיאיר השם יתברך מציאותו לעינינו בשמותיו בתורתו. [וכן שים לב לנוסח ברכת התורה שמבקשים שנהיה כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, כי זה תכלית הלימוד לדעת את השם יתברך ולהאיר מציאותו].

נ נח נחמ נחמן מאומן

הפצה יותר חשובה מתלמוד תורה והשגות אמיתיות

 ב"ה

קטע מתוך ליקוטי מוהר"ן חלק ה' - מאומן - מעודכן

ו] בענין זה שיהא עיקר עבודתינו לפרסם שם השם עיין בספר חובת הלבבות, שער אהבת השם פרק ו' ז"ל וראוי לך אחי לדעת כי זכיות המאמין אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתקון נפשו לאלהים ית' ואלו היה קרוב למלאכים במדותם הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו אינם כזכיות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומישר הרשעים אל עבודת הבורא, וכו' ע"ש באריכות.

וראוי לציין להכתוב בהקדמה לשו"ת חתם סופר יו"ד, 'פיתוחי חותם' (וכמדומני שהראש ישיבה של א"א שליט"א קבל מהדבר אברהם לציית לו) שמאריך שם בזה, ומוכיח שאברהם אבינו עזב עבודתו הרוחני, כדי לקרב את העולם להשם יתברך, ותמצא העתק דבריו בסוף ספר זו [אכן רבינו הקדוש גילה בלקוטי מוהר”ן (תורה נג) שאדרבה, אברהם אבינו וכל הצדיקים היו מיגעין את עצמן ורודפים אחר בני אדם לקרבם לעבודתו יתברך כדי להשלים דעתם, בבחינות (מכות י) ומתלמידי יותר מכללם ע”ש, (ובאמת תמוה מאד איך החתם סופר כתב על אברהם אבינו כזה, ונראה שדבריו הם בחינת מה שרבינו גילה בספר המדות, יש נאה דורש ואף על פי כן אינו מכוון אל האמת). ואם כן כל שכן וכל שכן זה העבודה המוטלת על הבני עלייה].

שוב מצאתי בכתבי האר"י, בליקוטי תורה סוף פרשת נח ממש כדברי החתם סופר, ולכן אביא עיקר דבריו ודברי האר"י.

ז"ל החתם סופר: מי לנו גדול מחנוך אשר מעוצם תשוקתו ודביקתו בה', נתפרדה החבילה חברת ארע היססודות, חדל מהיות אדם ונתעלה להיות כאחד מצבא מרום במרום העומדים את פני המלך לשרתו. ולא מצינו באברהם אע"ה שנזדכך עפרוריותו כל כך – אך לא מצד פחיתות וחסרון נפשו לא הגיע אל המעלה הזו, לא, כי אם אאע"ה הי' עושה כאשר עשה חנוך, להתבודד עצמו מחברת בני אדם, התעלה גם הוא להיות ממלאכי א-ל, ואשר לא עשה כן, הוא כי התבונן בחכמתו כי לא באלה חפץ ה' שישלים האדם את נפשו לבד, ואת אנשי דורו ישאיר אחרו תרבות אנשים חטאים וכו' עיין שם.

ז"ל הליקוטי תורה סוף פרשת נח: ויתהלך. דע, כי כשמת חנוך, היה יותר גבוה ממדרגת משה, כי הוא רבו של משה, והוא מלאך זגזגנא"ל. וגם כי הוא השיג חיה, ומשה נשמה, אך משיח ישיג יחידה. וראוי היה משה שיזכה למלאך, אך שגרם החטא, בעבור ערבונות ערב רב, שהיה רוצה לתקנם ולא תקנם. וחנוך לא היה רוצה לתקן דורו, כי קודם מתן תורה לא היו ערבים זה בזה. אך אליהו לא רצה בערבות, והיה מקנא, ורוצה להורגם, ונסתלק מערבות, ונכנס תחתיו אלישע, עכ"ל.

ומה שהערנו מאברהם אבינו עדיין קיים, כי אברהם אבינו היה לפני מתן תורה ולא היה ערבות, ועכ"ז מבואר בליקוטי מוהר"ן שהיה צריך לרדוף אחר הרחוקים לקרבם כדי להשלים דעתו. ושמא זה רק מבחינת דעת, ואולי מבחינת דעת אברהם אבינו עלה מעל למדרגת חנוך, והרי מדרגת חנוך מבחינת חיה הוא בחינת חכמה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מתי נענשים על שההיה ללמוד תורה

 ב"ה

סוף פרשת תולדות כח:ט בפירוש רש"י ז"ל הא למדת, שאחר שקבל הברכות נטמן בבית עבד י"ד שנים. (אבל לא נענש עליהם בזכות התורה וכו' וכו' אלא ודאי נטמן בבית עבר בהליכתו לבית לבן ללמוד תורה ממנו, ובשביל זכות התורה לא נענש עליהם, ולא פירש יוסף ממנו אלא כ"ב שנה, מדה כנגד מדה, עד כאן מצאתי ברש"י ישן.

בספר טעמי המצות של האריז"ל פרשת עקב ז"ל צריך ליזהר שלא להפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון, לפי שפעם א' היינו לפני מורי זללה"ה, ובא חכם אחד וסיפר לו, כי זה כמה ימים היה לו כאב גדול בכתף שלו, והשיב לו מורי זללה"ה, כי כאב זה בא לו על שעבר על דרז"ל, כי מ"ש תכף אחר נטילה ברכה, הכוונה על נטילת מים אחרונים בין ברכת המזון, והוא עבר וקרא פרק א' של משניות בין מים אחרונים לברכת המזון, ולכן בא לו כאב בכתף על שעבר על דרז"ל, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כל המוסר עצמו למיתה על דברי תורה אין אומרין שמועה מפיו

 ב"ה

במסכת ברכות דף סג:

אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה.

הקשו המפרשים (חדושי אגדות למהר"ל מפראג, אמרי שפר – קלאצקין סי' פג אות ב, אמרי הצבי – אות כח) דהא קיימא לן במסכת בבא קמא (סא.) כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו.

ונלע"ד שמבואר בספרים הקדושים שכל אחד יש לו חלק בתורה, וזה חלקו בחיים. וכיון שממית עצמו עליה, הרי זה למעלה מחלקו בחיים, ומבורר שאין זה החלק שנקראת על שמו. ומבואר בליקוטי מוהר"ן שהצדיקים מוסרים נפשם – דהיינו את השם שלהם. וכן ראוי לעשות בדברי תורה. ויש לפרש עוד, שמדוייק הלשון דברי תורה, כמו הענין שרבינו גילה שיש שני בחינות, יש תורת ה' ויש תורתו, וכמו כן י"ל שאלו הם דברי תורה – הדברים של התורה עצמה (וכמו שהרא"ש פירש במסכת נדרים תורה לשמה לשם התורה), והם על שם התורה, ולכן המוסר את עצמו למיתה עליהן, והסיר כל נגיעתו מהן, הרי הן שייך רק לתורה ועל שם התורה, ואין התורה עצמה מתקיימת אלא על כאלו שממיתין עצמם עליה, ולכן נשארת התורה נקיה על שמה לבד.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לימוד מילי דפורענותא

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן

ח. כשלומדין מלי דפורענותא כגון כשלומדין הלכות אבלות וכיוצא, אין לעין שם הרבה, כין אין צריכין להעמיק המחשבה במקומות כאלו, כי המחשבה יש לה תקף גדול וכו' ע"כ.

ראיתי פעם מאיזה צדיק, שכאשר רב העיר לומד היטב כל ההלכות של אותו הפרק, למשל הלכות פסח, אז ממילא לא יעוררו קושיות ושאלות וספקות בעיר בהלכות פסח. וזה קצת דומה למה שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן תורה רפ, שמי שעוקר המשא ומתן מן התורה ואינו מקשר מחשבתו אל התורה המלבש שם, אז ענשו, שאחר כך הוא צריך לדון בדין תורה ע"ש. ולפי זה סלקא דעתך אמינא שגם בלימוד מלי דפורענותא עדיף ללמוד בעיון היטב, ועי"ז לא יבואו אותן הדברים, ועל זה רבינו מגלה שעם כל זה יצא שכרו בהפסדו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בענין לימוד ספרי חב"ד

 ב"ה

בענין לימוד ספרי חב"ד.

א' עיין בפנים הספר שעיקר הלימוד ראוי להיות בספרי רבינו. [בספר מכתבי שמואל ענה בענין זה בכמה מקומות, ובעיקר כך טען, שאף על פי שמותר לפי דעתו, ז"ל אבל כנגד זה כשיש בשר ודגים למה צריך לאכול ירקות, חבל על הזמן שיכולים אז ללמוד ולהסתכל בספרי צדיקים אמיתיים וכו' וד"ל, עכ"ל באחד מהמקומות].

ב' כל עוד שהספר נכתב באמונה בהש"י ובחז"ל אין לזלזל בה, וחלילה לזלזל בה, כמו שהזהיר רבינו בליקוטי מוהר"ן תורה סא, וכל שכן ספרים שנכתבו על ידי צדיק תלמיד המגיד, אלא שעכ"ז יש טעמים לסתור כדלקמן. אלא שיש בספרי חב"ד שמביאים הרבה מהסברות והחקירות של אפיקורסים, ואף על פי שכוונתם לטוב, כי באים לברר את הטעיות ולהעמיד את הנכון, עם כל זה, הרי כבר הכניסו עצמן לחקירות שרבינו הזהיר מאד להתרחק מהם לגמרי.

ג' הבעל התניא בעצמו, כשהדפיס את ספרו לראשונה בשנת תקנו, ציוה לפרסם: "שמי שלא לומד ספר הקדוש 'ראשית חכמה', לא יהין ללמוד את ספרו 'תניא'"! (כך מצאתי פעם והעתקתי, אבל אחר כך חפשתי ולא מצאתי אפילו ממה שהעתקתי. ולכן עשיתי חפוש אחר חפוש, כי כנראה חב"ד מסתירים את זה כמו שמסתירים ההלכה שתפילין צריכים גוף נקי ואסור להפיח בהם ח"ו. ובסוף מצאתי ת"ל באתר שלהם בהערת שוליים... יש להם דף על אברהם שיינס, שנתקרב לחב"ד ובתחילה רצה להסתיר את זה מבני משפחתו ולכן החל ללמוד בספר ראשית חכמה, ובהערה 4 על זה כתבו: אף שאינו ספר חסידות (אלא ספר מוסר קבלי), מכל מקום היה נחשב אז ל'ספר של הכת', מכיוון שאדמוה"ז התנה באותן השנים את לימוד ה'קונטריסים' - כתבי תורותיו של אדמוה"ז שלאחמ"כ הפכו לתניא - בלימוד מקדים של ראשית חכמה, עכ"ל).

ולפי זה מאד צריכים להזהר בזה, שמי שכן רוצה ללמוד ספרי חב"ד, יזהר מאד שיהיה לומד ראשית חכמה כראוי.

ד' ר' אברהם קליסקר שבתחילה היה חבר טוב של בעל התניא, וביקש גדולתו שיכהן כרב ראשי וכו', ר' אברהם קליסקר הוא שהעיד רבינו הקדוש עליו, שהוא הצדיק היחיד שרבינו ראה בו שלמות, הוכיח את בעל התניא שאין הספר לפי רוחו של דרך הבעל שם טוב שלמדו אצל המגיד. ודעתו כתב מפורש שאין ללמוד אותו ויש לגונזו. והבאתי קצת מדבריו בשיחות הר"ן אות לב ע"ש.

וע"ש גם מה שהבאתי מספר עמק המלך שכתב לא לעסוק בספרים של עולם התהו.

שיחות הר"ן

לב. וכשאדם הולך בתמימות באמונה לבד בלי שום חקירות יכול לזכות שיעזר לו השם יתברך שיבוא לבחינת רצון שהוא למעלה מחכמה וכו' וכו' כי אמונה הוא דבר חזק מאד וכו' וכו' עיין שם.

עיין לקמן אות קא, שפשיטות הוא גבוה מן הכל. ולכן אין צריכים חכמות כלל רק תמימות ופשיטות ואמונה. וצריך תלמוד לשוות השני דיבורים, כי כאן משמע שאמונה היא חזקה ועל ידיה באים לרצון שהוא למעלה מהחכמה. אז מה השיווי בין פשיטות ורצון, או שהם אותו דבר, כי כן מצינו בספרים הקדושים "רצונו הפשוט". ולכאורה אצל השם יתברך הפשיטות יכול להיות רצון מתחילה ועד הסוף, ותמיד יהיה למעלה מחכמה וכל המידות, אבל אצל האדם, הפשיטות שלו עדיין לא מגיע לרצון, האמונה והפשיטות שלו היא חזק מאד, עד שיצמח ויתגדל להיות ממש רצון, ודו"ק.

 

עיין במכתב של ר' אברהם קליסקר (ספר אגרות חסידים מארץ ישראל, אגרת ס"ה, שנת תקנז) שכז"ל כי התחלת הרע היא מן השכל דמיני' דינין מתערין ומרגלא בפומייהו דצדיקייא שיחת חולין על פ' (ויקרא כא:ט) ובת איש כהן כי תחל לזנות. כי ההתחלה שהיא השכל ממנו נמשך הזנות, וכמה נאבדו ונתפקרו מן השכליים. ודור המדבר שהיה דור דיעה לא היו כי אם חכמים וידועים (דברים א:טו) ונבונים לא אשכח[1] כי פחדו ורהו (?) להתבונן בבינה יתירה (עיין מש"כ בזה במסכת עירובין דף ק:). וכמעט רגע הכריעו בדעת ישרה הוא קו היושר המכריע ועמדו רגליהם על האמונה הגדולה כאמור שהיא למעלה מן השכל. הנה כי כן היא דרך האמונה. כי המאמין לא יחוש לשום דבר שאין אחר האמונה כלום וכו' ע"ש באריכות (וכן בלקוטי מוהר"ן תורה לא: שלמות כל הדברים היא האמונה וכו').

ורואים מזה שאע"פ שרבינו הזהיר בליקוטי מוהר"ן תורה סא לא לזלזל בשום ספר שלא נכתב בדרך חקירות ופגם אמונה, עכ"ז יש עדיין הקפדות לבחור בדרך הטוב.

ועיין בהדקמה לספר עמק המלך ז"ל ומפני שראו מקצתם, שנאספו נפטרו יודעי סודות האר"י זלה"ה, חזרו מקצתם אל בעלי עולם התוהו, ומקצתם היו מרכיבים דברי הרב משה קורדואירו עם דברי האר"י, עונם גדול מנשוא, 'כי לא תהו בראה לשבת יצרה' (ישעיה מה:יח) בעולם התיקון, וכדי שלא לעסוק בספרים כאלו וכו' ע"ש.

ולהלן שם כז"ל והורצה לצאת ידי חובתו הוא הלומד לשם שמים, לעשות מהבל פיו רקיעים ושמים החדשים, לא יעסוק בספרים הללו הן חדשים גם ישנים, ואין בכלל אלא מה שבפרט, ספרי המחברים של עולם התוהו לא יועילו כי תהו המה, וכוונתינו לתקן בעולם התיקון, והשומע לי ישכן לבטח וכו' ע"ש.

---

[1] בטעם הדבר כתוב בהקדמה לספר עמק המלך ז"ל והיה מאיר בזעיר בד' יודין של ע"ב שלו, שהם סוד מ' שנה, שהלך עם ישראל במדבר, ושם ע"ב יש לו ג' כ"דין המאירים להשמש (שהוא ז"א, ו-ג' פעמים כ"ד הם ע"ב), בסוד 'ושמתי כדכד שמשותיך' (ישעיה נד:יב), לשון שמש. והם שני שלישי יסוד אבא כד-כד שהוא זכר, המתגלים לחוץ ומאירים יותר בזעיר במקום שכלה יסוד אמא, שאינה אלא מכסה שליש עליון דיסוד זכר, שהיא נקיבה. אבל הכ"ד העליון לקחה רבקה שהיא אמא, והוא מכוסה בה (רק בה), בסוד שנאמר (בראשית כד:טו) 'והנה רבקה יוצאת... וכדה על שכמה', ולכן אנשי חיל מצא משה, שהוא גימטריה כדכ"ד, ונבונים לא מצא (עירובין ק:), כל זה אבאר במקומו הראוי, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לימוד התורה מעלה כל הניצוצות ומקרב הגרים ובעלי תשובה

 בעזרת השם

ליקוטי מוהרן

יד:ג ז"ל ואי אפשר לקרב את הגרים עם בעלי התשובה אלא על ידי תורה כמו שכתוב, יפוצו מעינותיך חוצה, שצריך להשקות אותם שהם מבחוץ, להודיע להם הדרך ילכו בה וכו' ע"ש.

קשה דבמסכת תענית דף ז. לכאורה מבואר שיפוצו מיענותיך חוצה היינו רק לתלמיד הגון, ע"ש מש"פ בס"ד .

 

יד:ג וכשנתעוררים הנשמות על ידי אותיות התורה שהוציא מפיו ומתנוצצים זה לזה, זה בחינת זווג, שזה מקבל הארה מזה, ועל ידי הזווג של התונצצות הנשמות שבמחשבה, נבראים נשמות גרים, עיין שם.

צ"ב שבתחלה רבינו כותב שהוציא מפיו ואחר כך כותב במחשבה. ואולי שסתם מחשבות בתורה אין מספיק לבראות גרים, רק כאשר גם מוציאים את דברי התורה בפיו, וצריך תלמוד.

 

יד:ג ואי אפשר לבא להתעוררות התשובה, הן לרשעי ישראל, הן לגרים, אלא על ידי התורה, שמאירין להם אל מקום שהם שם, כמ"ש יפוצו וכו' חוה, חוצה דייקא, כי התורה הם ששים רבו אותיות, כנגד ששים רבוא נשמות, ויש לכל הנשמות שרש למעלה וכו' וכו' ועל ידי זווג הנשמות , נבראים נשמת גרים וכו' עיין שם.

עיין באור החיים, שמות פרק יט סוף פסוק ה, זה לשונו - עוד ירמוז סתר עליון לפי מה שקדם לנו כי ענפי הקדושה נתפזרו בעולם ואין מציאות להם להתברר זולת באמצעות ישראל וביותר באמצעות עסק התורה שהיא כאבן השואבת ניצוציה במקום שהם, ואותם נצוצי הקדושה גם להם יקרא סגולה, והוא אומרו והייתם קרינן ביה והויתם פירוש בה"א מלאפו"ם כי הם יהיו הוית סגולה מכל העמים אשר נפוצו שם באמצעות התורה כמאמרם ז"ל וכמו שכתבנו כמה פעמים הדברים במעשה מצרים. ואומרו כי לי כל הארץ כאן רמז שיש לו סגולה מפוזרת בכל הארץ, וזה טעם פיזור ישראל בד' רוחות העולם לחזר אחר הסגולה שהיא אבידתם. והנה זולת עונם של ישראל היו יכולים השגת הדבר בלא פיזור בעולם אלא בכח עוצם תורתם היו מולכים בכל העולם ושואבים כל בחינות הקדושות מכל מקום שהם, ובאמצעות החטא תש כוחם וצריכין לרדת שמה לברר הטוב ההוא, עד כאן לשונו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תפילה קצרה לאמר לפני לימוד תורה

 ב"ה

תפלה לפני לימוד תורה

כתב השל"ה הק' (מס' שבועות פרק נר מצוה לה) מה טוב הוא כשפותח הספר יאמר:

הנני רוצה ללמוד כדי שיביאני התלמוד לידי מעשה ולידי מדות ישרות ולידי ידיעת התורה (-ומכאן יש מקור לשיטת ספר נפש החיים, ואע"פ שלפי זכרוני הוא סמך שיטתו על הר"ן, מכאן יש סמך אפילו לפי הקבלה שנתגלה אחר כך על ידי הרמ"ק והאריז"ל), לשם יחוד קודש אבריך הוא ושכינתיה, עכ"ל.

והנה לפי עניות דעתי, לפי מה שקבלנו ונקבע לנו מהאריז"ל הבעל שם טוב ורבינו הקדוש, אם לא נחוש לתפוס מרובה, הרבה עדיף להתפלל כך:

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה הנני רוצה רוצה ללמוד כדי שיביאני התלמוד ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים גם בתפילה, ולידי מדות ישרות, ולידי ידיעת התורה ודבקות בבורא יתברך, ולעורר ולזווג שורש אותיות התורה שהם שורש נשמות ישראל, ולהשפיע להשכינה הקדושה שתשפיע לכל העולמות (-עיין אריכות הנוסח בזה בליקוטי תפילות קיט), בהתקשרות לכל הצדיקים אמיתיים שבדורנו ולכל הצדיקים אמיתיים שוכני עפר (ובפרט אלו הצדיקים שהנני לומד משנתן עכשיו) ובפרט לרבינו הקדוש צדיק יסוד עולם נחל נובע מקור חכמה רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן, ופי כפיהם וכל דעתי מחשבתי וכוונתי על דעתם ועל כוונתם. ויהי נועם אדנ"י אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן

 ב"ה

לימוד תורה כראוי וכהוגן להאיר אור השם לתכליתו, הוא בחינת הליכה כמבואר בתורה א' של ליקוטי מוהר"ן אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם. 

וידוע מהמדעים שכל מה שחפץ ממהר ומתקרב למהירות של הליכת אור speed of light, החפץ מתגדל ומתגדל.

ולכן כאשר האדם לומד תורה, שהוא אור השם, וכל מה שהוא לומד כראוי בודאי הוא נוסע במהירות עצום. אכן בשאר האדם הוא כל המציאות, אין לו איפה לנסוע אלא לעצמו, וכל איבר וגיד בגופו יאיר יותר באור השם. והמותרות שבגופו לא שייכים כלל להליכה זו. אבל האוכל שבגופו, שהוא בתהליך להיות חלק מגופו, הרי הוא שייך להליכה ונסיעה זו. וכיון שהאוכל עדיין לא נכלל לגמרי בגופו, בבחינת אדם, הרי יתגדל ויתגדל, עד שיהיה אי אפשר להמשיך. ולכן לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן, שהמן היה נבלע באיברים מיד. 

וי"ל בזה מה שחז"ל גילו שרוב ת"ח סובלים מהמעים.

[ועיין בספר המידות, ערך חדושין דאוריתא אות יא: צריך אדם לשמור מלומר דברי תורה בעת ובמקום שאינם נשמעים, ואפילו בעת ובמקום שנשמעים, צריך לשקול אותם כמה יאמר, שלא יהיה בבחינת (משלי כט:יא) כל רוחו יוציא כסיל. כי על ידי זה מביא חולאת שקורין 'גישוויליכץ' - swelling, bloating, כי החולאת הזאת בא על ידי התגברות המים שבדם, וזה (איוב כח:כה) לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה, ע"כ (ובענין השמירה הזו, ע"ע ערך לימוד ח"ב אות ח ואות י', ובליקוטי מוהר"ן תורה קלד, ותורה ס). ויתכן שבכח הרוח במשקל יכול להביא כל צלמו ודמותו במהירות של האור, אבל כיון שהוציא רוחו, שוב אינו יכול להתמודד, ויתגבר המים בהגדלה כנ"ל]

שוב ראיתי שכבר כתבתי עיקר הרעיון כאן באנגלית לפני כשבע שנים NaNach: לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן – The Torah was not given – except to those that ate the manna (naanaach.blogspot.com)

נ נח נחמ נחמן מאומן

לימוד הגמרא ולימוד קבלה

ב"ה

נלע"ד שהרבה מלימוד התלמוד הוא להגדיר מה שאתה לא יודע, ולהיפוך בלימוד קבלה זה להשיג איזה ידיעה והבנה (וזה דומה אולי למה שבעל הסולם מביא בשם הגר"א שלימוד קבלה הוא לימוד הפשט וכו').

נ נח נחמ נחמן מאומן

תשובה עבור הוצאת זרע לבטלה

ב"ה

כתוב בספר שיחות הר"ן עא. בענין מה שכתוב בזהר הקדוש שעל פגם הברית בפרט מאן דאושיד זרעא בריקניא ח"ו וכו' אין מועיל תשובה. אמר רבנו ז"ל שאין הדבר כן, רק על הכל מועיל תשובה. ואמר שבזה המאמר זהר אין שום אדם מבין הפשט רק הוא לבד וכו' ע"ש.

מצאתי בספר פיתוחי חותם (לר' יעקב אבוחצירא ז"ל) בפרשת חקת על הפסוק ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער (במדבר כא:טו) שהביא את הזוהר הנ"ל והקשה שבמקום אחר כתוב בזוהר דגם בזה תועיל התשובה, וכז"ל וכתבו הראשונים ז"ל דהתשובה תלויה באמא, והפוגם בברית קדש פוגם ביסוד אבא. ותקונו הוא שיעסק בתורה הבא מיסוד אבא, ובזה נתקן, ובהכרח צריך לצרף התשובה עם עסק התורה, דאי לאו הכי מה תועיל תורתו וכו' ע"ש, עכ"ל. ומשמע מדבריו שתירוץ זה הוא ישן, ולכאורה היה כבר בנמצא עוד בחיי רבינו. וכמדומני שראיתי כעין זה מהגר"א (שפגם הברית הוא ביסוד, ואילו תלמוד תורה למעלה בתפארת. אכן זה חסר הרבה כי קי"ל שיסוד עולה עוד הרבה למעלה, וצריך לראות בפנים כל דבריו). וצ"ע בדברי רבינו שאמר שאין אחד שיודע פירוש הזוהר, האם לדעתו תירוץ זה אינו נכון, או שאינו כוונת הזוהר?

נ נח נחמ נחמן מאומן

בהתורה שהאדם לומד צריך לראות קורות חייו

ב"ה

שיחות הר"ן ריא: תורות כאלו מכון ממש לכל ענין וענין שיהיה מענינא דיומא. וכפי מה שצריכין להאנשים השומעים וכו' עיין שם באריכות. וזה דבר ידוע ומוכר בתורת רבינו איך שכל אחד רואה במה שהוא לומד ממנו את מה שקורה אז בחייו.

והנה האמת הוא שכך היה צריך להיות בכל מקצות התורה, שכל מה שהאדם לומד היה צריך לראות בו קורות חייו, וזה לשון הבעל שם טוב (אגרת ב' לבנו): ודע שמכח התורה שלמד אדם היום, ואחר כך באותו יום מזדמן לו דבר לעשות, ואינו יודע אם לעשות אם לא, יוכל להבין מכח אותו הענין שלמד איך יעשה. ובלבד שיהיה תמיד דבוק בה' יתברך, אז יזמין לו ה' יתברך תמיד שידע מכח התורה, עכ"ל. ולכאורה זה מענין מה שכתב רבינו בספר המדו (דעת יד) שיכולים לדעת איך להתנהג על ידי פתיחת ספר עמש"כ שם. אכן כפי מה שכתב הבעל שם טוב, זה בתנאי שיהיה תמיד דבוק בה' יתברך, ואילו סגולת התורה של רבינו הקדוש פועל בכל אחד ואחד אפילו בהרחוקים והמנותקים רחמנא ליצלן, הרי שהתורה של רבינו בבחינת דבקות תמידית לה' יתברך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת בחוקותי - רמזים על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

בחקתי

כו:ג אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם. הסופי תיבות של ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם, עם האותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אם בחקותי תלכו, ופרש"י שתהיו עמלים בתורה. וגם סוף הפסוק מעיד "ועשיתם אותם" (בתורה כתוב 'אתם' חסר) 'מאותם' והד' אותיות, בגימטריא, נ נח נחמ נחמן מאומן. אם בחקתי תלכו, אם – תלכ = נ נח נחמ נחמן מאומן. באמצע יש 'בחקותי' (ודרך זה שמלה מפסקת ע' לקמן אות קלא), כי דרך ארץ קדמה לתורה, וסובבת את התורה. והנה הענין לילך בתורה, והוא ענין מה שרבינו אמר שלהיות יהודי, דהיינו לעלות מדרגה לדרגה, צריך להיות בארץ ישראל. ארץ זה לשון רצון, וישראל, זה שיר א"ל. וזה ענין 'עמל', ע' זה לראות ולהבין, מ' זה מלכות זה התפילה, ל' זה למד – לימוד, דהיינו לעשות מהלימוד, מהתורה, תפילה (דהיינו להפוך כל הלימוד דרך תפילה להשי”ת). תמיד לעלות מהנעשה (נגלה, תורה), לנשמע (נסתר, תפילה), עד שמה שהיה בבחינת נשמע ונסתר יהיה רק נגלה ונעשה (עיין לק”מ תורה לא). וללכת מחיל אל חיל. וזה דרך ארץ ישראל, וזה נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה סוף הפסוק, ועשיתם אותם, דהיינו לעשות, שמה שהיה בבחינה נשמע ונסתר, בחינת אותם – אות ם', תהיה רק נגלה ועשיה.

ענין עמלות בתורה שכתב רש"י הנ"ל, ועוד כתב שם ז"ל ואת מצותי תשמרו, הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקים וכו', ע"כ. נראה לפרש, דהנה מצינו במסכת פסחים (ג:א) עמילן של טבחים, ופירש הרע"ב פת שעושין מקמח שלא הביאה שליש בשולה, ומכסים בה את הקדרה לשאוב את הזוהמא, ע"כ. הרי בצק כזה ששואבת את הזוהמא. אז זה תכלית הלימוד, להיות עמלים בתורה, לנקות את עצמינו מכל הזוהמא, כדי שנזכה באמת לשמור ולקים וכו'. וממילא מובן שזה הכל על ידי נ נח נחמ נחמן מאומן, שזה ממש ענין להסיר את הזוהמא ולחזק את הריח טוב כמבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח'.

ועוד נראה ש"עמל" ראשי תיבות: עושה משפט לעשוקים (תהלים קמו:ז).

כו:י ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציא. אכלתם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, גם בהראשי תיבות וסופי תיבות של ישן נושן וישן, ארבעה נונין שהם הר"ת של נ נח נחמ נחמן, גם יש"ן רמז לרבינו נ'חמן בן ש'מחה (וידוע שרבינו היה לו שם סודי יצחק, וגם ידוע שרבינו אמר פעם (שש"ק א:רלה) אם לא הייתם אצלי הייתי ישן וכו'). ישן נשן (חסר ו) בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. מפני חדש בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של מפני חדש תוציאו בגמטריא רבינו הנ נח נחמ נחמן מאומן.

כו:יא ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ב'תוככם' עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן בפסוק הבא (כו:יב) והתהלכתי ב'תוככם' עם האותיות גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם ר"ת לללו"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות.

כו:יב והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. תוככם עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ראשי וסופי תיבות של ואתם תהיו לי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

כו:כה ח'רב נ'קמת נ'קם ברית, ר"ת נ נח, ידוע שרבינו בא לתקן הברית. חרב נקמת נקם עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (ותלמידו) נתן!

כו:מב וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי – בסופי תיבות פעמיים נ נח נחמ נחמן מאומן.

בחוקותי כו:מה וזכרתי להם ברית ראשנים – בסופי תיבות נ נח נחמ נחמן מאומן. אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים – הו"צאת"י, י אתם מ, פעמיים נ נח נחמ נחמן מאומן זה אחר זה. מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלהים אני – ג' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן בסופי תיבות.

כו:מו אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה. והמשפטים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. נתן, זה רבי נתן. ישרא"ל בהר סיני ב" אותיות יין (-סו"ד) הברסלב. סיני ביד משה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. בהר, אותיות הרב, הרי – הרב נח נחמ נחמן מאומן.

כז:ז רש"י מביא גמרא ערכין יט. – סבא בביתא פחא בביתא, ושם פירש פחא לשון שבר. שבר זה ראשי תיבות רבינו בן שמחה. פחא בביתא, האותיות פחאבת, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ונשאר אותיות יב"א – ראשי תיבות ישראל בער אודסר – סבא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נ נח נחמ נחמן מאומן התבלין הכי חזק נגד היצר הרע

ב"ה

תבלין בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וזה מה שאמרו חז"ל בכמה מקומות (קידושין ל: בבא בתרא טז. ועוד) הקב"ה אמר להם לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. והנה החיד"א כתב בהקדמה לספר חק לישראל הסברים איך התורה מגן ומציל מהיצר הרע וכתב שם שתורה בגמטריא סמא"ל לילי"ת. וכן מצינו שנ נח נחמ נחמן מאומן בגמטריא אבי אבות הטומאה עם הג' תיבות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה

ב"ה

במסכת מנחות דף 

צט: שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית, ע"כ.

נראה לפרש על פי מה שרבינו פירש בלקוטי מוהר"ן (תורה קי) שלא ימוש כלומר שלא יגשם ע"ש. כי רבי ישמעאל תמה עליו היתכן שמי שלמד וידע כל התורה בכלל ירצה או אפילו יחשוב לבטל ממנה ולעסוק בחכמת יונית, על כן הוא ענה והזהיר אותו לבל יגשם את התורה, ואדרבה ישתדל להשיג רוחניות התורה, לא רק בז"א אלא בעתיקא, כענין הכתוב (זכריה יד) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה, ואיתא בזוהר חדש פרשת חקת, שההוא יומא בעתיקא תליא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עיקר ביאור התורה הוא למעשה לקיים - ובפרט יישוב ארץ ישראל

ב"ה

בריש פרשת דברים (פסוקים ה-ח) כתיב:

בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר. ה' אלקינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה. פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון וכו' ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ...

הרי כתוב שמשה רבינו ביאר את התורה לאמר, ולא המשיך לספר מה זה שאמר בענין באור התורה, רק המשיך בדיבור שלכאורה אין לו קשר לביאור התורה. ולכן יש להבין שזה מה שכתוב בהמשך שה' אלקינו דבר אלינו לעזוב את הר סיני וללכת לכבוש וליישב את ארץ ישראל, זאת ביאור התורה למעשה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תורה חשמה

ב"ה

בפרקי אבות ב:ח

אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת.

י"ל על פי המבואר בכוונת לברכת התורה ובכתבי האר"י שער המצות פרשת ואתחנן על תורה לשמה, שהיא לשם ה', שיסוד אבא יתגלה למעלה מן החזה אל לאה וימתיק דיניה. ומכוונים ג' ראשונים שלה: ה"י ה"ה ה"א - ל"א וכו' וכו' הרי מד"ת, יסוד זה הד' אלפין וכו'  עיין שם.

הרי אם ל-מד"ת תורה, ה-רבה, שהגדלת את הה' עד מד"ת, א"ל תחזיק, אלו הג' ראשונים כנ"ל, כי "לכך נוצרת" עם התיבות והכולל בגמטריא מדת לשמה. ועוד, לכך בגמטריא ע', בחי' הוי"ה בניקוד אלקים, בחי' אימא עלאה. ועמש"פ בזה עוד במקומו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לחדש חידושים

ב"ה

חיי מוהר"ן קצד – שאינו מסכים על אלו הלומדים והגדולים שרוצים דיקא להמציא חדשות, כגון איזה דין חדש או איזה הנהגה חדשה וכו' עיין שם. ועם כל זה מובא בשיח שרפי קודש ב-תרט שרבינו צוה את מוהרנ"ת שישתדל לחדש איזה חידוש בכל יום, וכך נהג, ופעם עבר היום ולא חידש משהו, והתפלל על זה וסחט איזה חידוש מהאצבע הקטנה עיין שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן