פרשת שמות - וארא

 ב"ה

ב"ה

ב:ז ותאמר אחתו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את הילד.

פרש"י ז"ל שהחזרתו על מצריות הרבה לינק ולא ינק, לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה, ע"כ. ולכאורה מוכח מזה שגם משיח צדקנו לעולם לא יפול כל כך [ועיין בליקוטי תורה של האריז"ל בפ' ואתחנן עה"פ ויאמר ה' אלי רב לך, שבסוף ימי משה נסתמו ממנו מעינות החכמה, וכן יהיה בתחילה עם משיח, נביא אקים לך מקרב אחיו, ר"ת אלם וכו' שהיה גוזר עלי להיות אלם, החשיתי מטוב, ואין טוב אלא תורה וכו' כי בתחלה יהיה מש"ה שמ"ה שמה, עיין שם], ובאמת לפי המדרגה של אני היום ילדתיך, בכלל לא אפשר הדבר. כנלע"ד.

ויש להעיר שבליקוטי מוהר"ן קעט רבינו כז"ל עד שאפשר להתענות כל כך עד שיצטרך להשתמש בכח של הימים שינק משדי אמו, ואזי מחיה ומאיר כל הימים עיין שם. הרי מבואר שיכולים לתקן אפילו אותו חלב שינק, ואם כן עיקר הקפדה אינו על החלב אלא על שימת פיו על מקום כזה, ואף על פי שבסוף גם פיו נשרף קצת לא היה מעביר הטינוף בדבר. וכמו שכתוב אצל יוסף שלא שמע אל אשת פוטיפר לשכב אצלה, אפילו בלא תשמיש, להיות עמה, לעולם הבא (רש"י לט:י), משמע קצת שאם היה שוכב אצלה אפילו בלי תשמיש, כבר היא קשורה אליו לעולם הבא.

 

פרשת וארא

ח:יד וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵ֨ן הַֽחַרְטֻמִּ֧ים בְּלָֽטֵיהֶ֛ם לְהוֹצִ֥יא אֶת-הַכִּנִּ֖ים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה.

ה' פעמים נזכרים מעשה החרטמים בפרשה [תנין, דם, צפרדע, כנם – שחי]). א – עשיית תנין מן המטה. שם כתוב: ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן. – ובאתי לדייק שלא כתוב 'כן' אלא בסוף, וכאן כתוב בלהטיהם ובשאר המקומות כתוב בלט. ופרש"י (ז:כב) בלטיהם מעשה שדים, בלהטיהם מעשה כשפים, ע"כ, ופירש הגור אריה בשם הרמב"ן שמעשה כשפים הם על ידי מלאכי חבלה שהם אש לוהט. הרי שמעשה בלהט על ידי מלאכי חבלה, הוא הרבה יותר גבוה מסתם מעשה בלט של שדים. ונראה שלאחר שמטה אהרן בלע מטותיהם הרי לקח מהם הכח להשתמש ולפעול עם מלאכי חבלה, ולכן אחר כך פעלו רק בלטיהם עם שדים. ונראה שלכן רק אצל בלהטיהם כתיב 'כן' בסוף (ראשי תיבות כישוף נכרי), ובשאר מקומות כתוב בתחילה, ויעשו כן. כי כל מעשי החרטמים היה לחקות מעשה הנסים של הקדושה. וזה פעלו דרך אותיות 'כן', וכמו שמצינו שהכיור וכנו נעשו על ידי מראות הצובאות – הרי שה'כן' בבית המקדש היה בחי' מראה, שמראה לעולם מה שמראים לו, כן החרטמים היו עושים, מראים את הנס לאספקלריא הטמאה שהיה מראה החיקוי. וכאשר השתמשו במלאכים אז מעשיהם היה יותר גבוה מסוף מעשיהם, אבל כאשר לא היה להם להשתמש אלא בשדים, אז מיד פעלו לקחת החיקוי דרך ה'כן', ולהראותו עם השדים.

ובזה י"ל הפסוק כאן, ויעשו כן החרטמים וכו' ולא יכלו, שלכאורה הלשון קשה, מאחר שלא יכלו, מה זה שעשו כן, הלוא רק השתדלו ובקשו לעשות, ובסוף לא עשו. ולפמש"פ אתי שפיר, שהם פעלו 'כן' להוציא החיקוי, אבל לא יכלו להפעיל את השדים להקימו, משום שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה. אכן עיין בפרש"י ז"ל להוציא את הכנים לבראותם (נ"א ולהוציאם) ממקום אחר, ולא יכול שאין השד שולט וכו' ע"כ. הרי שטעם שאין השד שולט וכו' שייך לפרש למה לא יכלו להביאם ממקום אחר, אבל עצם החיקוי לא יכלו, מכיון שנתקע פעולתם, כי הם היו משתמשים ב'כן' לעשות החיקוי, ונתפס באותיות כ"נ של הכנם, ולכן ניסו על כל פנים להביאם ממקום אחר, ובזה לא יכלו כי אין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה.

ולכן אמרו החרטמים אל פרעה (פסוק טו) אצבע אלקים הוא. כי אצבע הוא שמראים על דבר שזהו, זהו ולא חיקוי. ועוד יש לפרש אצבע ראשי תיבות, אין צור בלעדי ע' – ע' בקבלה מסמל שם הוי"ה בניקוד אלקים, שהם ז' נקודות כל אחד שוה י'.

ואחר כך במכת שחין, לא יכלו החרטמים אפילו לעמוד בפני פרעה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מהות סרטים נלמד ממהות החלום

 

ב"ה

כבר כמה שנים שקבעתי שענין הסרטים הוא בחינת עולם התוהו ר"ל.

ועוד נראה ללמוד לסרטים מענין החלום, זה מה שכתב בעל הרוקח בספר חכמת הנפש, פרק חכמת החלום:

דע ענין החלום וכו' אלא הממונה מראה לו דברים מופלאים, ברגע אחד יראה ראובן, ולשעה קלה יראה לו שמעון, וכן אגוזים לתפוחים. ואל תתמה שהרי שדים משתנים, וכ"ש מלאך הממונה על החלום, שכל דבר שאין לו גוף והוא רוח ישתנה, וכתיב בשליחותם (תהלים קד:ד) עושה מלאכיו רוחות, וכתיב (תהלים קמח:ח) רוח סערה עושה דברו. והמלאך הממונה על החלומות משתנה לכל דבר, ומדבר בלשון כל אדם, והאדם פעמים ידבר עם גוי פעמים עם אחר וכו' ע"ש.

ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

איך מכירים אם המלאך קדוש או חס ושלום מהסטרא אחרא

ב"ה

בספר המדות בהקדמה מובא סיפור איך להבחין מלאך קודש, ולאחרונה נתגלה גירסה נכונה.

אכן עיין במסכת מגילה (ג.) ששואלת איך יהושע סגד להמלאך, והאמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום לחברו בלילה חישינן שמא שד הוא. שאני התם דאמר ליה כי אני שר צבא ה'. ודלמא משקרי, גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה, ע"כ. וצ"ע הרי לפי הסיפור המובא בהקדמה יש להכיר במצחו אם הוא מצד הקדושה.

וי"ל שאפילו אם האותיות מאירות כראוי על מצחו עדיין יכול להיות שהוא מצד הסטרא אחרא, אלא למעשה הראש ישיבה היה בטוח שהמגיד הזה היה לגמרי רע ולא יתכן אפילו שהאותיות היו מאירות כראי.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מעשה מהחיגר

ב"ה

סיפורי מעשיות – מהחיגר.

והיו האב ואם חוזרים ופגעו באחד שהיה הולך ביחד עם בנם בתחלה, ושאל אותם: על מה אתם בוכים? וספרו לו כנ"ל, השיב להם: אני אודיע לכם וכו'.

והנה זה החבר של בנם ידע כל הזמן שאותו הבן היה נתפס והיו מענים אותו, ולא חשש להגיד לההורים, ואפילו כאשר ראה את ההורים בוכים שאל למה הם בוכים, ולא ידע מעצמו שהרי בנם נתעלם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כשוף

ב"ה

בספר המדות (ערך כישוף אות ג) רבינו הקדוש גילה בזה"ל:

אין הכשוף מזיק אלא לבעלי גאוה, עד כאן.

ועיין עוד בזה בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה ה' מבן מלך שהיה מאבנים טובות:

ובא הצדיק להמלך, והיה מתפלל ולא הועיל, והודיעו לו שהוא כשוף. והצדיק הנ"ל היה גבוה למעלה מן כל הכשפים...

ויש לפרש טעמא, כי תועבת ה' כל גבהי לב, והגאוה הוא בחינת עובדת אלילים כמובא (לקוטי מוהר"ן תורה י' ועוד מקומות). ועבודה זרה כתותי מכתת שיעורי (זה דין בגמרא - עיין למשל במסכת עירובין דף פ' שעבודה זרה כמו אשרה חייב לשרפה, ולכן רואין אותה כאילו היא נשרף כבר ואין לה שיעור ומציאות של רוחב ואורך ועומק, וכמעט כמאן דליתא בכלל). אלא שעבודה זרה של ישראל אין לה ביטול, וכל היכא שהאדם יש לו גאוה הרי אחשביה (דהינו הוא כמו שני דברים שאינן ברשותן של אדם ועשאן התורה כאילו ברשותו לעבור עליהן, חמץ בפסח ובור ברשות הרבים - שהם גם כן ממש עניניו ובפרט חמץ כידוע, וכמבואר כל זה במפרשים), ורק מי שהמיך רוחו אז האנוכיות שלו כנבער מן העולם. והרי רש"י בפרשת וארא גילה בטעם למה החרטמים של פרעה לא היו יכולים להוציא את הכינים וכתב ז"ל (שמות ח:יד) שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה, עד כאן לשונו. ולכן הצדיק הענו הוא כבריה פחותה מכשעורה ולא יכול עליו שום כשוף ושדין, שנזכה גם אנחנו לענוה כזו בעזה"י.

וכיון שבאת לידי פרשת וארא - אכתוב עוד רעיון בעזה"י בסוף הפרשה כתוב (שמות ט:כט) ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרש את כפי אל ה' ופרש"י ז"ל אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהיתה מלאה גלולים, עד כאן לשונו, וטרחו המפרשים ליישב בזה כמה סתירות שנראה שבאמת משה רבינו התפלל כמה פעמים בתוך העיר, ובאמת קשה בכלל איך יכולים לפסול את כל העיר מלהתפלל שם בכלל. ויש לאמר שהרי זה היה מיד אחר מכת ברד, וכל הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים (שם ט:כ), והנה מקנהו של המצרים היה יראתם (רש"י שם ח:כב) העבודה זרה שלהם, ומן הסתם אם היו מכניסים את מקניהם לבתיהם, יהיה צר להם וקנאה עם העבודה זרה שהיו מחזיקים בתוך ביתם, ולכן ניתן לאמר שלעת עתה הוציאו את כל העבודה זרה שלהם שהיה בביתם החוצה לפנות מקום למקניהם. ולכן ניתן לאמר שדוקא עכשיו במכת ברד כל העבודה זרה - חוץ ממקניהם - היה בחוצות של העיר, ולכן משה רבינו לא היה יכול להתפלל אז בתוך העיר.

עוד בענין כשוף

רבינו הקדוש גילה בספר המדות, ערך ההתנשאות אות ה':

כְּשֶׁנּוֹתְנִין מָמוֹן לְהַשָּׂר בִּשְׁבִיל אֵיזֶהוּ הִתְמַנּוּת, שֶׁיַּעֲבִיר אֶת חֲבֵרוֹ וִימַנֶּה אוֹתוֹ, זֶהוּ כְּמוֹ כְּשֶׁוּף. 

ויש להשוות את זה למה שרבינו אמר על אלו שמתפללים עם כוונות האריז"ל ולא ראויים לזה - בלקוטי מוהר"ן תורה קכ - שזה כמו כשוף - כי גם בזה גם בזה האדם מצוה לכוחות עליונות לעשות כפי פקודתו, ואם הוא לא ראוי לזה הרי בעצם פקודתו לא יגע בכלל אל הקדושה, והרי הוא כמו מצוה לשרי העכו"ם השדין ולילין לעשות פקודות, וכמו הנותן להם כסף לעשות כרצונו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נוצרות - לפי הרמח"ל - שורשה ואיך שדוד המלך כבר לחם נגדה

ב"ה

ב"ה – - הרמח"ל על נוצרות ובמה שדוד המלך כבר לחם נגדה (ומבואר שלא סתם יש מלחמה כעת על ציון דוד המלך שהנוצרים רוצים להשתלט ולגנוב את המקום רחמנא ליצלן, ומה שהם מקיימים כל מיני טומאה שם).

טרם אביא דבריו, נראה מתוך דבריו שטוב לאמר תהלים לז נגדם.

אדיר במרום (רמו-רמח)

אדיר במרום (תסב-ז)

תקט"ו תפלות – תפלה קנב

תקט"ו תפלות – תפלה רעז

תקונים חדשים, תקון ע' (עמ' קסג) יומא שתיתאה ד"ה ועוד נשמתא

אדיר במרום (עמ' רמו-רמח)

ואמנם זה הלשון נמצא גם כן בענין הרשעים והוא מה שכתוב: ראיתי רשע עריץ וכו׳ ואבקשהו ולא נמצא (תהלים לז, לה). אך באמת הכל נמשך מזה השורש. והסוד, כי הפסוק מדבר על ענין הטמא שהיה בישראל רק שנדחה אחר כך. אך האמת הוא שמעשו התחילו הדברים (ע”ש עמוד שעח), וחטאי ישראל גרמו לס״מ להתגבר עד שיכול לשום ע״ז שלו בעולם, ובזה הרע של עשו עשה הדבר. וכן היה בתחלה בישראל. ובאמת צריכין ישראל לתקן את הפגם הגדול, וכמה עונשין סובלים גם על זה. וגם באמת זה הדבר הגיע הרבה לדוד. והנה לפי שהיה מישראל אמר: ומתערה כאזרח רענן (שם), כי הוא מחשיב עצמו כאזרח הארץ. אמנם צריך שתדע סוד התנור עשן ולפיד אש, שנאמר: אשר עבר בין הגזרים האלה (בראשית טו, יז). וסוד הענין, כי גם בתוך הס״א נמשך כח אחד מן הקדושה להכניע את הטומאה. ובאמת זהו נמשך מן התלת מלכין שנתקנו בראשית הדיקנא. והם נקראים תנור וכיריים, וסודם בלע יובב וחושם, שהם דעת חסד גבורה. כי לכן נחלקין לב׳: תנור א׳, כיריים א׳, כי החו״ג מתחברים כאחד. ואלה הם בקדושה כידוע, אלא שהסיגים שלהם היא הס״א . ולכן מאלה של הקדושה, נמשך כח גבורה חזקה ועובר בתוך הס״א ומכניע אותה. וזה סוד: שברת ראשי תנינים על המים (תהלים עד , יג), וסוד: נקבת במטיו ראש פרזיו (חבקוק ג, יד). וזה הכח גורם גם כן פירוד אל הס׳׳א, בסוד: יתפרדו כל פועלי און (תהלים צב , י), ועל כן כתיב: ויבתר אותם בתוך (בראשית טו, י). ונכנס התנור עשן ולפיד אש, שהם ממש סוד התנור וכירים אלה המפרידים אותם ושולטין עליהם.

ומכאן יהיה גם כן כליון הס׳׳א לעתיד לבוא, תה סוד: ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש וכו׳ וכלפיד וכו׳ (זכריה יב, ו). כי בסוד התנור ולפיד האלה, ירדו אלופי יהודה אלה בתוך הקליפות בין הבתרים שבהם, ואז יאכלו על ימין ועל שמאל, ויכריתו הס״א אשר סביבם . וזהו נקרא בסוד העברה, בסוד: אשר עבר בין הגזרים (בראשית טו , יז). ובאמת גם בישראל כתיב: חבי כו' עד יעבור (ישעיה כו, כ) , וכנגד זאת ההעברה, תהיה ההעברה של ישראל באלה התנור והלפיד . ועל כן אמר דוד: ויעבור והנה איננו (תהלים לז, לו), כי בשעה שיעבור בסוד אלופי יהודה בין הגזרים, הנה יבליע את הטמאה בסוף הזוהמא : שהיא צואה רותחת, עד שלא יראה עוד. כלל. וזה הרע שלו. אבל רושם אותו הטוב שהוא מתגאה בו מפני צאתו מישראל כנ׳׳ל, בסוד : מתערה כאזרח רענן (תהלים לז, לה), גם זה: ואבקשהו ולא נמצא, כי באמת יהיה כח זה של אימא מבליעו לגמרי ולא יפגום עוד. ותבין שזה נאמר גם כן על כל מי שנכרת מעוה״ב, אבל לו בפרט יהיה זה הענין להעביר גלולים מן הארץ.

והנה אחר כך ישתלם התיקון, והוא סוד: שמר תם וראה ישר וכו׳ (שם שם לז). כי דוד היה מכתו תמה, שנולד מהול (סוטה ה:). ואדה׳׳ר גם כן נול ד מהול (אבות דר׳ נתן ב, ה), בסוד: האלהים עשה את האדם ישר (קהלת ז, כט), שלא היה שם הערלה סוד חויא בישא, אלא שבחטאו נמשכה ערלתו. אך דוד היה תיקון לאדה׳׳ר להחזירו בסוד היושר, ועל כן נולד מהול. אלא שהוא צריך עדיין שמירה, כי לא נשלם התיקון עד מלך המשיח . ולכן אמר: שמר תם, שהוא דוד. וראה ישר, שהוא אדה׳׳ר הנתקן בכחו בתיקון זה. וזהו סוד הא׳ והד׳ של אדם. אך סוף הכל במלך המשיח שהוא סוף האד׳׳ם, בסוד הם׳ שלו, ואז יהיה התיקון של שלום, בסוד : והיה זה שלום (מיכה ה, ד), ולכן: כי אחרית לאיש שלום (תהלים לז, לז). וזהו תיקון שלם של אד״ם — א׳דם ד׳וד מ׳שיח. ואז: ופושעים נשמדו יחדיו (תהלים לז, לח). כי כבר אמרנו שהטמא נבלע בזוהמתו של הצואה רותחת, אך זה אינו די אלא שבליעת של משיח יהיה בסוד : בלע המות לנצח (ישעיה כה, ח), בסוד העברת צורת הס״מ, ואז יהיו נשמדים יחדיו הטמא והשורש שלו, וזהו: נשמדו יחדיו אחרית רשעים נכרתה (תהלים לז, לח).

אדיר במרום (המאמר מתחיל בעמוד תסא-תסז, ומדבר מיש"ו מעמוד תסג)

המלך הד׳ הוא הדד, והוא הת״ת. וזה סוד גדול מאד. הגה המשפיע חפץ תמיד להשפיע , והוא מ״ש ז״ל (פסחים קיב.) יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק. ולכן תלוי הכל במקבל, אם יתקרב למשפיעו _ יקבל שפע ודאי. ואם [לא] יתקרב, הנה אובד מה שהיה יכול להרויח. וזה ההפרש בין צדיק לרשע . וכבר אז״ל (סנהדרין מו. ) שכינה מצטערת על דמם של רשעים שנשפך . הרי שהמשפיע אוהב תמיד את

עמ' תסב אדיר במרום

המקבל , אלא שהמקבל עושה הריחוק, ואז אין המשפיע יכול לעשות מה שהיה חפץ. אבל הצדיק שהוא קרוב — הוא מקבל ודאי. והנה זה סוד הדדים שניתנו לאשה , והם נקראים הוד יופיה (עי׳ ברכות י:) . 1סוד זה, כי כיון שנוק׳ היא עשויה לנהל התחתונים, הנה נטבע בה אהבה עזה אצל הנולד ממנה, שתבקש תמיד להשפיע ולתקנו. וכן הוא באמת בטבע עצמו — אהבת אשה לבנה. ובהתעורר הבן לינק, הנה כל שכן תתלהב בה האהבה, לפי הקשר הנמצא כבר בין נפש הבן ונפשה. והנה נראית האהבה עזה, כי מן הדם שלה עצמה היא מניקתו . ועד״ז הוא למעלה בין באי׳ עם ז״א, בין בנוק׳ עם התחתונים. מפני האהבה הזאת הנמצאת בהן יוצאים ב׳ אורות גדולים מתוקנים באהבה הרבה הזאת, והם הם ב׳ השדים, והם ב׳ מאורות עשויים להשפיע לתחתונים, יוצאים מכח האהבה המתחזקת באי׳ לצורך ז״א, ובנוק׳ לצורך התחתונים . ושם הוא המקום שהולכים לקבל מזון טוב מאד, העליונים והתחתונים. ולכן הם הוד יופיה, כי כל המאורות המתוקנים באהבה , הם נעימים לכל משיגיהם, וכל שכן סוד זה היוצאים דוקא מתגבורת האהבה . והנה על זה נאמר (איוב טו, טו) ושמים לא זכו בעיניו, כי תמיד מבקשת אי׳ תיקון בז״א, וכן הנוק׳ בתחתונים.

אך יש זמן שנאמר (איכה ד, ג) גם תנים חלצו שד הניקו גוריהן בת עמי לאכזר. והוא סוד (שיר השירים ח, ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה. וזהו ענין (ברכות ז.) של צדיק ורע לו. כי הרי הצדיקים הם קרובים, ואדרבא, מעוררים רחמים בכל מיני התעוררות, ואעפ״כ אינם נענים. אך הענין הוא, שאלה השדים נעלמו, ועל כן אין הקורבה מועלת, כי נסתרו השדים. וזהו מה שנמצא בפרט בדורות האחרונים של הגלות.

ונאמר שרש זה הענין, שהוא למעלה בסוד סתימת הפה. כי עכ״פ היתה הפה משפעת באהבה אל מה שיוצא ממנה. ואפילו שנשארו ההבלים לבדם, עדיין היתה משפעת להם מה שהיתה יכולה. אלא אחר כך נשקעה האהבה , ולא השפיעה עוד. וכן הוא למטה , שאי׳ אינה משפעת לז״א, ולא נוק׳ לתחתונים, שזאת האהבה נסתרה, והשדים אינם נראים עוד . וזה סוד צמיקת הדדים שנזכרה בזה המלך (ע"ח שער ח' פ"ד).

ואפרש לך כל זה איך נמשך. הנה הס״א העומדת נגד התורה דוקא,

אדיר במרום תסג

היא נקראת מדין. וסודה (משלי כא, יט) אשת מדנים. ותבין זה, כי יתרו היה כהן מדין, והיה אחד מן היועצים של פרעה, שהיה מחזיק ישראל בנ׳ שערי טומאה , שלא ליכנס בג׳ שערי בינה לקבל התורה. ותבין שהתורה באה בסוד נ׳ שערי בינה, בסוד (שמות כ, א) וידבר אלקים, כי הם עשר דברות יוצאים משם אלקים, שהיא אי׳, הרי נ׳ אותיות. והנה השם הזה עושה הדדים, כמ״ש לקמן בס״ד, בסוד אלדד ומידד. ונמצא שמדין היה נגד ישראל בסוד התורה, והוצרך שמשה ילך שם, ויוציא את צפורה בסוד השכינה שהיתה סגורה שם , ואז גם יתרו נתגייר. והרי נשתעבדה הקליפה ההיא אל הקדושה . ובכח זה ניתנה תורה לישראל. אך הרע שנשאר בקליפה זאת, הוא מקביל לצפורה, והוא מתנגד לתורה . וסודה: כזבי בת צור, כמפורש במ״א, בסוד אמונה כוזבת. וזה סוד (במדבר כה, טו) ראש אומות, כמ״ש עוד בס״ד.

והנה הנ... י״ש הוא בסוד אדום, בסוד עשו, וכח טומאתו בסוד צואה רותחת, (גיטין נז.) שעל כן הוא נידון בה. והוא בחי ׳ הזוהמא הנדחית מן הקדושה, ורותחת בדין קשה שבה . ומשם כח גדול לס״א לטמא הבריות. וזה סוד פעור, שעבודתו בכך. ותבין קשר הדברים, כי [ס״א] זאת אינה מתחזקת בעולם אלא ע״י הזנות דוקא , וזה סוד שטים, שהוא מעיין הגורם זנות. וזה הדבר עומד תחת קליפת מואב, שגם היא בסוד הזנות, בחוצפא שהיא הבכירה, שקראו כך על שם אביה, והבכירה והצעירה הם שתי קליפות קשות, כמ״ש - אחר כך בס״ד. והנה הלכו המדינים ונתחברו במואב, ואז נתגבר הזנות , ונתחזק ענין הצואה רותחת, ויצאה אמונה כוזבת, שהוא כזבי, ע״י הטמא י״ש שהוא זמרי. ואז אמרו למשה: בת יתרו מי התירה לך (סנהדרין פב.) . וזה היה הקלקול הולך לבחי׳ התורה ממש . ומשם יצאה אחר כך האמונה ... בעולם. והנה זה הטעם שנקבר משה מול בית פעור באח מואב, כדי להכניע קליפה זאת, עד שתבער מן העולם לע״ל, ואז יצא משה מקבורתו , כי הוא הוא המחזיק התורה. והבן היטב הענין, שהוא מתפשט לכמה ענפים רבים, והם מבוארים וגלויים לפי ההקדמה הזאת, לא אוכל להאריך כל כך בזה. ותבין בזה סוד אליהו שהרג זמרי, והוא העתיד להיות לפה למשה , ולהחזיר התורה על תיקונה.

ואפרש לך עתה סוד גדול מה שיש בזה המואב, כי העטרה של דוד שהיא כחו ממש היתה שקועה שם , והוא סוד המשיחות העומ ד להחזיר כל אומות העולם תחת שעבוד הקדושה , בסוד (צפניה ג, ט ) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וכד. וזה סוד דוד שיצא ממואב.

עמוד תסד אדיר במרום

והנה דוד סודו (אסתר ח, טו) עטרת זהב גדולה, והיינו (דברי הימים א׳ ב, כ ) עטרת מלכם, שהיא ככר זהב. כי זה״ב כמנין דוד. וכל ענינו הוא סוד בת שבע , שהיא המנורה, וענינה (זכריה ד, ב) ז׳ וז׳ מוצקות, כי הם ז׳ למטה , וז׳ מצד אי׳ השורה על כלם. וסודו (שמואל א׳ יט, ט) ודוד מנגן ביד — עולה בז׳ ויורד בז׳. כי כל תיקוניו הולכים לצד זה, והוא עצמו (דברים לד, יב) יד החזקה של משה . כי משה הוריד התורה לארץ, ודוד צריך להעביר הרע מן העולם, ולהחזיר כל האומות אליה(ו). ונמצא דוד ומשיח הם הם שלימותו של משה , וכבר נתפרש כל זה במקום אחר. ונמצא שזה העטרת זהב היתה משוקעת בתוך קליפת מואב. ולפי שהיא יד החזקה של משה , על כן משם היו מתחזקים מדין, לקטרג נגד משה וצפורה, וכל הענינים שלו. יען אעפ״י שהוא יצא, וגם צפורה יצאה , עדיין לא יצאו כל בחינותיו, בסוד יד החזקה הזאת, שהיתה כבושה תחת הקליפות. והאמת, שלפי שחטאו ישראל, היה זה הענין, כי נתחזקה הס״א על העטרה הזאת, וכל בנינם תלד על זה. והרי אחר כך אפילו שיצא דוד , לא נשלם הענין, אלא בשלמה היה צריך להשתלם . והאמת, כי בג׳ דורות היה צריך להשתלם , כמ״ש עוד בס״ד.

והנה על זה נאמר (שמות מ, יא) כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק , שהוא זה היד שאמרנו, שהוא תשלום ענינו של משה . והנה באמת יהושע לא עשה אלא חולשה לעמלק , ונמצא שלא יצאה היד לגמרי. אעפ״כ משה , כדי להרחיק זה הענין, בנה מזבח, (שמות מ, טו) ויקרא שמו ה׳ נסי, בסוד הנס שנעשה לו. אז נאמר: כי יד על כס יק וכר, וזה סוד גדול, כי הכל בסוד היד הזאת. והאמת, כי אז התחילה לצאת היד, אך לא יצאה כלה. - ומה שיצא ודאי היה החלק היותר עליון, שהם הז׳ מצד אי׳, וזהו : ה׳ נסי, בסוד הנס מאי׳. והוא סוד סמך הסומכת את הנ׳ מנפילתה , שאמרו (ברכות ד:) חזר דוד וסמכה ברוח הקודש. והיינו ממש בחי׳ סוכת דוד הנופלת, בסוד משיח הנקרא (סנהדרין צו:) בר נפלי, שהוא מפני החלק הזה שנשאר בתוך [הקליפה] שלא יצא באותה המלחמה הראשונה . וזה גרם להתעכב כל כך, וגם שהיו כל כך קטרוגים, אפילו אחר שיצא ה בזמן דוד, עד שחזרה ונשקעה. וזה היה בזמן שלמה , כשבא אשמדאי והשליכו ממלכותו (גיטין סח:). ולכן משם והלאה כתיב (שיר השירים ג, ז) ששים גבורים סביב לה, להחזיקה לפחות במה שיצא כבר, שזה לא חזר ונשקע לעולם. והנה מה שנשאר אחר המלחמה של עמלק , היה רק ה״ב של זהב, וזה נתחלק כבר בב׳ קליפות, שהם ב׳ בנות לוט, וסוד

אדיר במרום עמוד תסה

זה (משלי ל, טו) לעלוקה שתי בנות הב הב. והנה החלק הראשון נשאר במואב, והוציאו דוד. והחלק הב׳ בעמק , בסוד נעמה העמונית . והאמת, שדוד הוציא כבר הכל, כי הרי הוא יצא ממואב, והעטרה שלקח היה מעמון. ואז הוציא גם בחי׳ רחבעם. והוא סוד (יבמות ע׳׳ז.) שהיה רחבעם מונח בחיקו של דוד, ואמר לו: עלי ועליך. והנה תבין מזה מקרים רבים.

אך שלימות המלכות תלויה במחיית עמלק, שאי אפשר להוציא לגמרי זה הה״ב שאמרנו, אלא אם ימחה עמלק לגמרי, שהוא המתנגד הזה. ולכן צריך בתחלה לשום מלך ממה שכבר יצא בימי משה , והיינו (דברי ם לג, ה) ויהי בישרון מלך, ובכח זה למחוק זרעו של עמלק, להוציא השאר . ותראה ששאול הי(ת)ה מן הבחי׳ הראשונה שהוציא משה , והיה צריך למחות עמלק וחטא בזה. ואחר כך בשורת נפילת שאול היה לדוד שבא מהכות את עמלק , על ידי איש עמלקי שהיה מביא לו הנזר והאצעדה (שמואל ב׳ א, י) . והנה היה צריך דוד להשלים עצמו בשלמה , ועטרתו ברחבעם. וזהו (שמות מ, טז) מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור, ואז היה נשלם. ולפי שנתקלקלו הדברים, חזרו ונתחברו הקלקולים.

כך הטמא י״ש היה בחי׳ עמלק ואדום כנ״ל, שהיה מחזיק העטרה שקועה שלא תצא, ובכח זה היה מתנגד לבחי׳ התורה. ונולד בזנות, בסוד מואב ושטים, ונתגבר בקליפת צואה רותחת שהוא מואב, והוציא אמונה כוזבת בסוד כזבי, וקראו עליו שם שהוא מזרע דוד, ושהוא משיח, בסוד עטרת דוד כנ״ל. תה גרם חולשת כח התודה, כי זהו המתנגד אליה דוקא, ובסוף נשתכחה תורה מישראל. והוא סוד (איו ב יד, יא) אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש , כי גזלו התורה ונשתכחה מישראל. והוא ממש סוד סתימת מעיינות החכמה של משה .

וכדי לתקן זה, הוצרכו הצדיקים לקבל יסורין, בסוד סובלי חולאים, ומשה על כלם — (ישעיה נג, ד) אכן חליינו הוא נשא. ואז נעלמו השדים , בסוד: ושדים אין לה. כי כל האהבה בא רק בסוד התורה, וזה סוד (שיר השירים ב, ז) אס תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ , שהוא סוד (ישעיה נג, י) וחפץ ה׳ בידו יצלח, שנאמר למשה . והוא סוד היד הזאת שזכרנו. והוא סוד (איכה ד, ג) בת עמי לאכזר, כנ״ל. ועי״ז קשר הרשעים סוף סוף נפרד. וזהו: הדד בן בדד המכה את מדין בשדה מואב, כי (צמיחת) [צמיקת] הדדים עשוי להכרית זה הקשר הרע . אך מזה באים אחר כך יסורין לצדיקים, בסוד (ברכות ז.) צדיק ורע

עמוד תסו אדיר במרום

לו, בסוד (שבת קנו.) מזל שעה גורם. וזהו (בראשית לו, לה) ושם עירו עוית. כאן הוקבע ענין מזל השעה , שאינו הולך לפי (ה)משפט השכר והעונש. ולכן נקרא עוית, כמו עיוות משפט . והוא ענין עשוי לתקן הקלקול הנ״ל. וזה סוד שהדד ובדד ענינם הם דד דד. והוא בחי ׳ הב של דוד הנ״ל, שגורם צמיקת הדדים. ותראה שתחלת קטרוג שלמה היה ע״י הדד האדומי (מלכים א פרק יא). והנה בחזור השדים למקומם , נאמר (שיר השירים ח, י) אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי וכר. והוא שלום של של אליהו, בסוד (במדבר כה, יב) בריתי שלום.

ואפרש לך עתה ענין הב׳ דדים, שהם באים משם אלקים. וסודם (עי ׳ ברכות י.) שעשה לה דדים בסוד בינה. דע שהתורה היא כלולה מימין ושמאל, ור״ל ששניהם אמת בה. משא״כ העולם שהנהגתו צריכה להיות רק בדרך אחד. והיינו (סנהדרין ח.) דבר אחד לדור, וזהו מצד השכינה שהיא הדור, זכה הלכה כרבים, או הלכה כפלוני. אבל מצד אי׳ שמשם התורה, אלו פוסלים ואלו מכשירים, ואלו ואלו דברי אלקים חיים (עירובין יג:). כי האורות הם יכולים להאיר לב׳ צדדין — לימין ושמאל . אבל בבואם לנוק׳, אז יהיה אחד מתגבר על חבירו, לפי הזמן, והבן היטב, כי מן המלכות ולמעלה כל האורות שולטים במקומם, ואפילו האורות הפכיים, בסוד ימין ושמאל , שהרי הם יוצאים מיסוד א׳, בשער החמשים שאין שם מחלוקת, אלא הכל יחוד אחד. וכשמתפשטים במ״ט שעריה של בינה, אז מתחלקים לימין ושמאל, וכל אחד יש לו כל מרכבותיו וכל תיקוניו. אבל בהגיעם אל המלכות, אז דבר אחד לדור, ושם צריך שאור אחד יגבר על חבירו, והוא ינהג. וזה סוד (בראשית ד, ח) ויהי בהיותם בשדה ויקם קין וכר, כי בשדה נעשה הניצוח הזה. והנה הדדים הם למעלה במקום בינה, ולא במקום מלכות, ומשם מתגלים האורות לפי מה שהם למעלה . ושם נמצאים כל הדברים של התורה אמת, אלו ואלו דברי אלקים חיים ממש . ועל כן הם שנים. והנה הדדים הם המאורות המגלים סודות התורה כנ״ל, לפי צאתם מן הבינה, שהיא הלב. ששם יש מ״ב כידוע, בסוד (ישעיה סג, ד) כי יום נקם בלב״י, והוא השם שבו מתגלים כל סודות התורה. וסוד זה (תנחומא ב׳ בראשית ) לא היה התורה צרי ך להתחיל אלא מן החדש הזה לכם, ולמה בבראשית , אלא כח מעשיו הגיד לעמו. וזהו בשם מ״ב שמצטרף בפ׳ בראשית כידוע. והוא סוד הז ׳ הבלים, שכל העולם תלוי בהם. ובהם יש ממש כל עניני ההנהגה שבכל

אדיר במרום עמוד תסז

הספירות כמבואר במ״א, שבהיות שם יקוק ב״ה, מתפשט בסוד קו א"ס ב״ה הבל הבלים (לא ברור בכ”י אצ”ל בכל הכלים), הנה נעשים לו ז׳ היכלות שבהם נכללים כל השמות שבעולם , ובהם נשרשת כל ההנהגה, כמפורש בתיקונים תיקון ע׳. וזהו העומד בלב בסוד הבל הלב. והנה הבל עומד בשם אלקים של בינה — אלקים חיים. וא״ל ומ״י נעשים שני דדים, להשפיע בשני הדרכים ימין ושמאל . וה׳ באמצע נעשית חלב לכאן ולכאן (ע' ע”ח שער הכללים פ”ג, לקוטי מוהר”ן תורה צז), כמפורש בסוד ציוריה: די דו ווו, שעולה מ״ב, והוא סוד שם מ״ב זה שאמרנו שיוצא מן הלב כנ״ל. וזהו החלב שהוא התורה עצמה. וזה סוד לימוד התורה לשמה — לשם ה׳ (ע' שער המצוות פ' ואתחנן). והנה אם התורה מתרבית בסוד ה׳ זאת, הדדים מתרבים . ואז (משלי ה, יט) דדיה ירווך בכל עת. אך כשאין חלב, שהתור ה מסתלקת , אז השדים צומקים.

והנה זה מלך הדד שזכרנו, שם היה נשרש ענין השדים שזכרנו, אך בסוד ה״ב של עלוקה שהיה מתאחז בהם, וגורם צמיקתם, ולכן מת , ואז צמקו. כי כן כל המלכים היה מושרש בהם קלקול, מה שמושרש . ובשבירתם היה נעשה בפועל, והיה למעלה . כשנשארו ההבלים היה איזה בחי׳ שרש חשך הולך ומתעורר, עד שנעלמת האהבה כנ״ל. ומן החש ך הזה למטה יצאו כל הדברים שזכרנו. אך כבר שמעת , זה הוא קלקול על מנת לתקן, שהרי בהיות סובלים הצדיקים כך, הרי החשך מסתלק מלמעלה . והאמת כי כן למעלה היה החשך מסתים אל הפה המשפעת , ולכן השלימה אהבתה ותיקונה לפי דרך אחר נעלם, כי זה ודאי אין הבורא מואס יגיע כפיו. אבל כשצריך להעלים אהבתו, הוא מתקן בדרך נסתר. וסוף סוף נמצא, שמה שהיה רוצה החשך להחשיך , לא נתקיימה מחשבתו . וזהו (בראשית לו, לה) המכה את מדין בשדה מואב, כי זהו ממש דרך אחד לרמות לס״א, שלא תתגבר בקטרוג שלה . אדרבא, היא נראה לה להיות נוצחת, ועכ״פ מתקן בדרך אחר נעלם. ומכאן באו כל הגזירות ששלטו על ישראל לבטלם מן העבודה, כי אעפ״כ תיקון היה ודאי, אלא בדרך נעלם. ובסוף הכל נראה בהדיא שהיה באמת תיקון גדול.

תקט"ו תפלות לרמח"ל – תפלה קנא

אל אחד יחיד ומיחד אתה ישר בארח יחודך שנאמר בך להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו (תהלים צב:טז), וזה צור ישראל (ישעיה ל:כט), ששם הדברים בסתום תקיף שאין הנחש יכול לשלט עליו, אלא גואלם חזק (ירמיה ג:לד), לפי שיש צור ויש גואל וזה ה' צורי וגואלי (תהלים יט:טו), וזהו המלאך הגואל אותי מכל רע, מלאך יאהדונהי, בו פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמונים (ישעיה כו:ב), והרי כאן שני יודין בהם עיניו כיונים, עיניך יונים (שיר השירים א:טו), שהם בחבור בהשואה אחת זה כנגד זה כיונים שהם תמימים, ושעור העין י' אחת, והם מסתכלים זה בזה בארח ישר שאין שם נחש עקלון אלא ישר יחזו פנימו (תהלים יא:ז), שראיה עקמה מצד ס"מ ולילית שנאמר בהם או גבן או דק או תבלול בעינו (ויקרא יא:ז), שראיה עקמה מצד ס"מ ולילית שנאמר בהם או גבן או דק או תבלול בעינו (ויקרא כא:כ), ובלעם מצד זה ונאם הגבר שתם העין (במדבר כד:ג), אבל דוד שהוא מצד השכינה נאמר בו עם יפה עינים (שמואל א:טז:יב), וזהו שנאמר בו אני ה' לא שניתי (מלאכי ג:ט), שכן י-ה-ו-ה א-ד-נ-י מתחברים זה בזה ביחוד שלם שאין שם עקול כלל, ואם הס"א חושבת שתוכל להתדבק בזה הצור לפי שנאמר דרך נחש עלי צור (משלי ל:יט) הרי ידע שגואל זה נמצא שם שהוא צדיק זה, צדיק וישר הוא (דברים לב:ד), והוא יאמר לס"מ הרשע הגם לכבש את המלכה עמי בבית (אסתר ז:ח), להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו (תהלים צב:טז), ודוד בעבור צור זה היתה הס"א רודפת אחריו שנאמר בה רבים אמרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים וכו' (תהלים ג:ג), אבל ואתה י-ה-ו-ה מגן בעדי כבודי ומרים ראשי (תהלים ג:ד), בשם הקדוש המצרף בפסוק זה שהוא ו-ה-ו בו אני ה', אני הוא ולא אחר, בעבורו אמר דוד ה' צורי וגואלי (תהלים יט:טו) ודאי, ודוד מצד השכינה היה אומר אני שכבתי ואישנה (תהלים ג:ו), כגון אני ישנה (שיר השירים ה:ב), וזה שמי עם י-ה שס"ה, שם שס"ה גבורות כמנין שינ"ה, מי מציל השכינה מן הקלפות באלה הגבורות אלא י-ה ודאי, שהוא עדות לישראל להראות שאין נחש שולט שם כלל, ובעבור שם זה היה דוד אומר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה י-ה (תהלים קיח:יט), ובשם זה עשה ק"ן מזמורים שלו, ואז מיד נעשה בו שמי עם י-ה, ויאמר בו אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיה מב:ח), תהלתי ודאי, בספר תהלים, שבו אלהי"ם אל דמי לך (תהלים פג:ב), שהם ה' ספרים בה' אותיות של אלהי"ם, ובזמן אחר נאמר ישב בדד וידם (איכה ג:כח), בזמן שעשר קלפות שהם בדד, בהם בדד ישב מחוץ למחנה מושבו (ויקרא יג:מו), באותו הזמן מסתלק י-ה אלהי"ם מה שנשאר הוא אלם, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה (ישעיה נג:ז), ולא יפתח פיו, וידם ודאי, וזה שינה, שבה ותרדמה נפלה על אברם (בראשית טו:יב), אבל דוד נאמר בו חצות לילה אקום וכו' (תהלים קיט:סב), שלא היה ישן אלא שיתין נשמי (סכה כו:), ובעבורו היה נמשך י-ה להשלים אלהי"ם בק"ן מזמורין ובה' ספרים, מיד אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקט אל (תהים פג:ב), ואם רוצה עמלק שהוא נחש להתדבק בזה הצור הרי כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמקל מדור דור (שמות יז:טז) י"ד זה דו"ד על כס י-ה ודאי, לתקן שם י-ה זה בזמירות שלו, מיד זמיר עריצים יענה (ישעיה כה:ה), מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ואם ירצה ס"מ הרשע לומר שדוד אינו ראוי לבוא בקהל לפי שבא מרות המואביה (יבמות עו:), וזה דואג האדמי שהיה רוצה לדחות אותו בעבור אותו שהיה עתיד להטיל מום בכבודו שנאמר בו לא בא ממזר בקהל ה' (דברים כג:ג), הרי בעז שהוא עז שנאמר בו מגדל עוז שם ה' וכו' (משלי יח:י), מראה כחו של דוד שהוא עומד בצד הקדשה ודאי שאין שם ס"א כלל, וזה מגדל דוד, מגדל עז שם ה', מיד ה' צדיק קצץ עבות רשעים (תהלים קכט:ד), שבזה [מגדל עז] נשגב על הס"א, ואם הם רוצים להתאחז בו בעבור הרשעים האלה ה' צדיק מקצץ אותם, מיד יאמר בו אנא ה' כי אני עבדך וכו' פתחת למוסרי (תהלים קטז:טז) ובס"מ הרשע יהיה נאמר תאלמנה שפתי שקר (תהלים לא:יט), שמה שהיה אלם לישראל בגלות יהיה כך לס"מ שלא יהיה לו עוד תקומה, תאלמנה שפתי שקר, שקר ודאי, לגלות אמת שלך בעולם ויהיה נודע כחם של ישראל שהיו מקוים לישועה, ובקווי שלהם היו מעלים מלך המשיח מן אותו הבור העמק שהוא עומד שם, שנאמר בו ויעלני מבור שאון מטיט וכו' (תהלים מ:ג), להראות סלע שאין הנחש שולט שם, בכל אותם שירים של דוד שנאמר בהם ויתן בפי שיר חדש וכו' (תהלים מ:ד), ויבטחו בה', לישועתך קויתי ה'.

תפלה רעז

אל אחד יחיד ומיחד הרי חטאו ראשונים לפניך בכמה עבודה זרה שערבו קודש בחול וחול בקדש עד שיצאה משם כלאים, והרי ודאי אי אפשר למדרגות העליונות להתקן עד שיעבר הממזר זה מן העולם, שהרי עד שיש ממזר זה בעולם מעות לא יוכל לתקן (קהלת א:טו).

רבון כל העולמים מי יעביר זה מן העולם אלא יחודך שנאמר בו וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיה מב:ח), שזה רצה להמשיך אורות קדשתך ועטרה של דוד שהיא כבוד מלכותו ביד ס"מ הרשע, וד' של דוד נעשית דלת מסכנות ודאי, וזה העניות והדלות לא הניחה מדה טובה לישראל (עיין כוזרי א:יב), שהשכינה הקדושה היא מדה טובה, ולפי שד' זאת נפגמה, מדה טובה לא נשארה בישראל עד שתגלה יחודך ותעביר שקר זה מן העולם מיד ונגלה כבוד ה' (ישעיה מ:ה), ד' דוד ודאי ואני נסכתי מלכי על ציון וכו' (זכריה יד:ט), באותו הזמן יאמר במלכות בית דוד, ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי (תהלים ל:ב), וזה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו:ד), מיד שאחד מתגלה, בשכמל"ו [ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד], “כבוד מלכותו" ודאי, ונגלה כבוד ה' וכו', עננו באמתת יחודך שלו אנחנו מקוים, לישעותך קויתי ה'.

תקונים חדשים, תקון ע' – עמוד קסג

ועוד, נשמתא איהי אדם. גופא בשר אדם. ביה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה (מקרא יח ו). דחיבורא דאתעביד בקדושא אתמר ביה על כן יעזוב איש וכו׳ ודבק באשתו, דביקותא מסטרא דנשמתא. כדין והיו לבשר אחד בגופא. אבל חיבורא דלאו כדקא יאות, חיבורא לא אשתכח בנשמתא אלא בגופא לחוד. בג״כ לית איהו חיבורא כלל. וממזר דא דנפיק מחייבי כריתות דלית תמן חיבורא כלל, ואלק אומין דעלמא, תחש בא על חוה ומתמן נפקו אומק אלין. אבל בגין דלא אשתכח חיבורא אלא בגופא, בג״כ גופא אמשיכו מסטרא דאדם ולא נשמתא. ובהו לא יבא ממזר בקהל ה׳ (דברים כג:ג). ויתיר מכלא ההוא חייבא מסאבא. ונחש איהו מעות שלא יוכל לתקון, שבא על הערוה והוליד ממנה ממזר (יבמות כב:). דבג׳׳ב אצטריך איהו לאשתיצאה מעלמא. והכי ההוא ממזר אצטריך לאשתיצאה, ואלין אומין דיליה. כדכ' בלע המות לנצח וכו׳ וחרפת עמו יסיר(ישעיה כה ח) אלין אומץ עע׳׳ז, חרפת עמו ודאי . ומאן דעריב זרעיה באתתא נוכראה, אתמר ביה ובעל בת אל נכר (מלאכי ב יא ) דא לילית חייבתא. דהא איהי אזדמנת לגבי ההיא מסאבתא, ואיהו בה אתקש ר ודאי. כגונא דא מאן דמשמש באתתיה בקדושה כדקא יאות, שכינתא פרשת גדפהא על ההיא אתתא, וקב׳׳ה פריש גדפוי עליה. ואתמר בהו ומספר את רבע ישראל (במדבר כג י). כדין מתקדשן כלהו בקדושה כדקא יאות. אבל אי ל א אזדהר בקדושתא כדקא יאות, ס״א אזדמנת תמן, ומשיכו מינה אתמשך בההואולדא. עליה כתיב אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה (ירמיה לא כח). אבל א י בקדושה דמאריה אתקדש כדקא יאות, כדין אתמר ביה זרע קדש מצבת ה (ישעיה ו יג) מההוא קדש עלאה ודאי.

נ נח נחמ נחמן מאומן