Donate to NNNNM!

Translate

Welcome to Na Nach!

FREEDOM - LIBERTY - EMANCIPATION

Sunday, December 31, 2023

ניבול פה ותאוות אכילה

ב"ה
חומר למחשבה, להתבוננות, לחשבון הנפש למה הגיע כך למצב של היום.

מסכת שבת לג.
בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין שנא' (ישעיהו ט, טז) על כן על בחוריו וכו'

והנה היום הניבול פה נפוץ הרבה הרבה יותר מאף פעם. וישראלים מהרים לומר מילים גסות באנגלית - מה שהאומרם בחו"ל היו זורקים אותם מבית ספר. עכשיו שמעתי ילד קטן, נפל משהו מהכיס מיד הוציא מילה כזו מפיו ר"ל. ועל פי התורה לא רק שאסור לדבר ניבול פה, אלא חייבים תמיד לחפש הלשון הכי נקי.
ובאמת ניבול פה הוא ההיפוך של כל ענין רבינו שגילה שמו שהוא השיר פשוט כפול משולש מרובע, נ נח נחמ נחמן מאומן, והרי זה תכלית קדושת הלשון ממש ההיפך של ניבול פה.

ועוד נקודה חשובה
מוכר למודים על האמת שהרבה הרבה צרות שהתרחשו בעולם בשלושה שנים האחרונות, מרצון השם יתברך, התגלגלו על ידי מנהיגים רשעים מטומטמים. ויש מן הסתם הרבה טעמים למה נענשנו בזה. אכן אחד מהטעמים שגילה רבינו בספר ליקוטי מוהר"ן שרק על ידי שמכניעים תאוות אכילה, בזה זוכים להחזיר הממשלה להמביני מדע. ועל כן זה לא סתם שנשיא אמריקה ביידין תמיד מראים איך שהוא נמכר לאכול גלידה, כי דרך זו מקבל ועומד על כוחו.

נ נח נחמ נחמן מאומן 



New Nanach song - Good Gd fearing people embracing happiness

 




LYRICS

Good Gd fearing people

modest so capable

Breslovers from long ago

radiant so purposeful

with Rabbi Nachman Unstoppable

excitement tangible


Embracing happiness

embracing holiness


Na Nach Nachma Nachman MayUman



Friday, December 29, 2023

אדיר הוא

ב"ה
אדיר, ראשי תיבות רבי ישראל דוב אודסר. ואחד מהפירושים של אדיר, ברש"י ישעיה י:לד והלבנון באדיר יפול - על ידי מלאך. ועל אותו פסוק, רבן יוחנן בן זכאי, באבות דר"נ ב:ו פירשו - מלך.
ורישא דהאי פסוק - ונקף סבכי היער בברזל, ברזל היה שם משפחת סבא ישראל.
הסופי תיבות של סבכי היער בברזל והלבנון באדיר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן
נ נח נחמ נחמן מאומן 


Thursday, December 28, 2023

פרשת ויחי בך יברך ישראל

 ב"ה

פרשת ויחי

מח:כ ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר י שמך אלקים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה. ויברכם, עם האותיות והכולל, בגמטריא נחמן מאומן. ויברכם ביום ההוא ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן. ההוא לאמור בך יברך, עם הד' תיבות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. ישמך אלקים בגמטריא לקוטי מוהר"ן. כאפרים וכמנשה, עם הי"ב אותיות והכולל, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. מנשה ואפרים עם הכולל בגמטריא כהרבי נ נח נחמ נחמן מאומן.

בך יברך ישראל: הקשו המפרשים (ר' יחזקאל קוזמיר) שלכאורה הול"ל בכם. וי"ל ב"ך, הנעלם (והרי עיקר ברכה אינו אלא על דבר הסמוי מן העין) שבאותיות ב"ך – בית כף, דהיינו ית"ף עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ואולי בך הולך על יוסף. עוד יש רמז בזה, כי בך הוא יסוד ושורש של נבך, נבוכה (רש"י בספר ישעיה עה"פ ויתאבכו גאות עשן – ט:יז), וצריכים להאיר אור י' בתוך הנבוכה, אור, עם הג' אותיות בגמטריא ר"י (עיין בזה בספר אדיר במרום ביחוד הגן, שזה הסוד שצריכים להפוך את אויר – אור י', כי היוד הוא י' פעמים ו"ד, ו"ד פעמים י', ועם הי' הרי ר"י כמנין אור עם הג' אותיות), ואז יוצא מ'בך' יברך. שהוא גמטריא של ד' עיקרי מילואים של שם הוי"ה כידוע, ובגמטריא רל"א שערים ע"ה של הב"ך אותיות. והם פנים ואחור, ולכן אע"פ שהם בחינת בך אחד, לשון יחיד, עם כל זה יש להם פנים ואחור, וישם את אפרים לפני מנשה, אפרים נוטריקון אחור פנים רי"ם עם הג' אותיות בגמטריא רל"א כ"ב. אפרים בגמטריא אור פגם, בחי' אור בך הנ"ל. והנה עוד רמוז בזה, ברכת שרו של עשו לקרוא יעקב ישראל (וישלח לב:כז-כט), בהתאבקו עמו (עיין רש"י שם לב:כה, שהוא כענין פרש"י הנ"ל בישעיה על לשון ויתאבכו, ששרשו בך), כי שרית וכו' ועם אנשים ותוכל. והרי יהודה בא להתגבר עוד על עשו, ולקח לאשה בת איש כנעני ושמו שוע (וישב לח:ב), אותיות עשו, והוא היפוך עשו איש שעיר, כי שוע פירושו חלק (וכמו שהיפוך כתר כרת, ענג נגע כדאיתא בספר יצירה), ונולד לו שני בנים, ער ואונן, בגמטריא עשו ע"ה. וכנגדם הוליד יוסף את מנשה, כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי (מקץ מא:נא), כאשר לוקחים כ"י מ'נשני', נשאר ש"פ בגמטריא עשו, עם הג' אותיות והכולל, וכן, כל בית אבי, כאשר לוקחים כ"ל מ'בית אבי ע"ה' בגמטריא עשו. כי תיקון גיד הנשה, בחי' תומכי לומדי תורה, נתקן על ידי יסוד יוסף שזן ומפרנס. תיקון של כל עמלי, כי עמל הוא בחי' שקר (כמו שכתוב בתהלים י:ז תחת לשונו עמל ואון, ופירש הרמב"ן במדבר כג, כזב ושקר, וכתיב באיוב טו:לה הרה עמל, ופירש ר' משה קמחי, רמז למחשבת השקר. וכן הרבה), ושקר אין לו רגלים, רק רגל אחד, בחי' צולע על ירכו. והילד הג' של יהודה, שלה ע"ה, בגמטריא אפרים עם הה' אותיות. וזה בך, כי יש בית יהודה ויש בית יוסף, ב"י ב"י, הב' שווה לשניהם, ושני היודין ביחד הם כ', הרי בך, יברך ישראל כנ"ל, וכן הוא הראשי תיבות של: ב'ך י'ברך י'שראל. והנה אפרים, יצא ממנו יהושע, שיש בשמו אותיות עשו. והנה אפרים, עיקר השם הוא אפר, י"ם רק ללשון רבים, אפר בגמטריא רחל ולאה ע"ה. וכמו שברכו במצות יבום של בועז לרות (רות ד:יא) יתן האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה, כרחל וכלאה, עם הט' אותיות וב' תיבות בגמטריא אפרים. אבל שלה, בחי' של נעלך, בחי' חליצה, ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל, שלא זכה לעשות יבום לתמר. ויקרא שמו בישראל (רות ד:יד). ישראל – יש רל"א. ועוד י"ל יש מלשון נשה, רמז למנשה, שא"ל בגמטריא אפרים. והר' כמו הר' של אברהם, בחי' מיותר (כמו שפירש רש"י בבראשית יז:ה עה"פ כי אב המון גוים, ורי"ש שהיתה בו בתחלה, שלא היה אב אלא לארם וכו' ואפילו רי"ש שהיתה בו מתחלה לא זזה ממקומה, שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה, עד שהוסיפה ליהושע, שנאמר משה להושע בן נון יהושע (במדבר יג:טז), עכ"ל, והרי יהושע מגזע אפרים, ולכן נשמר הר' בתוך הגמטריא שא"ל של אפרים.

אפרים ומנשה בחי' פורים וחנוכה. אפרים אותיות פורים, והאלף יתירה כמו חומת אנך וכמו שפירש רש"י בכמה מקומות יש אלף יתירה. מנשה, מנ"ש ראשי תיבות הג' דברים שהיוונים גזרו עליהם, שבת מילה נון, נון זה חודש, דהיינו הלבנה, כמו שכתוב לפני שמש ינון שמו (תהלים עב:יז). ולכן מנשה הוא המליץ והמתרגם בינותם (רש"י בראשית מב:כג). וכן מנ"ש אותיות שמן, שהוא עיקר ענין ונס חנוכה. וכן ענין גיד הנשה שהוא הגיד כנגד ט' באב (זוהר פרשת וישלח קע:) חורבן הבית, נתקן בחנוכה, טבח' והכ"ן אותיות חנוכה כידוע, שאמר להם טול גיד הנשה, תיקון של נצח. ורבינו אמר שעתה כל ההתחלות וכו', היינו מפורים. ולכן וישם את אפרים לפני מנשה. וישם אותיות ושמי, כענין שכתוב בריש פרשת וארא, ושמי ה' לא נודעתי להם, וזה, לפני ראשי תיבות י' לא נודעתי להם, הפ' של פורים גם בגמטריא נ"ל. כי הניסים של פורים, את אפרים, לא היו בגלוי אלא בהסתר מלובש בטבע. ויהושע שהיה מאפרים לחם והחליש את עמלק.הסופי תיבות של: ויברכם ביום ההוא לאמור, עם הד' אותיות, בגמטריא נחמן מאומן. הסופי תיבות של: ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמרי שמך, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: בך יברך ישראל לאמרי שמך אלקים כאפרים וכמנשה וישם ע"ה בגמטריא רבינו נחמן. הסופי תיבות של: וישם את אפרים לפני ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: ישמך אלקים כאפרים וכמנשה וישם את, עם הו' אותיות והכולל, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: ישמך אלקים כאפרים וכמנשה, ושל: אפרים לפני מנשה בגמטריא רבי נחמן. אותיות היסוד של: וישם את אפרים לפני בגמטריא רבי נחמן ע"ה. אותיות היסוד של: אלקים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד של: בך יברך ישראל לאמרי שמך אלקים ע"ה גמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא.גמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא.גמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא. אותיות היסוד של: יברך ישראל לאמרי שמך, עם הד' אותיות, בגמטריא נחמן מאומן.

הראשי וסופי תיבות של: לאמור בך יברך, עם הג' תיבות, בגמטריא נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: לאמרי שמך אלקים כאפרים, בגמטריא רבי נחמן ע"ה. 

נ נח נחמ נחמן מאומן



Wednesday, December 27, 2023

ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה - פרשת בשלח אחר אז ישיר - רמז לשטוף את עזה עם הים



ברכת קריאת שמע וברכת התורה - להאיר מציאותו של השם יתברך

 ב"ה

בברכת אהבה רבה\\אהבת עולם

והאר עינינו בתורתך. אור פירושו השם יתברך, כמו שכתוב לדוד ה' אורי (תהלים כז:א), והיה לך ה' לאור (ישעיה ס:ג). והרי כל התורה הוא שמותיו של השי"ת כידוע, רק מחמת כל הצמצומים לא רואים ולא מבינים ולא יודעים, ולכן מבקשים שיאיר השם יתברך מציאותו לעינינו בשמותיו בתורתו. [וכן שים לב לנוסח ברכת התורה שמבקשים שנהיה כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, כי זה תכלית הלימוד לדעת את השם יתברך ולהאיר מציאותו].

נ נח נחמ נחמן מאומן



וחבל עול מפני שמן

ב"ה
ישעיה י:כז
והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על (-עול ) מפני שמן.
וחבל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו וכו' נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו וכו' סנהדרין צד:
ופירש העמק דבר, שכמו שהמלך יכול לגייס העם למלחמה נגד האויב, כן היה יכול לגייסם ללמוד תורה לנצח האויב.
וחבל על, עם הב' תיבות, בגמטריא חמס.
צריכים להתחזק לשיר נ נח נחמ נחמן מאומן. מפני שמן, שם ן' - נ נח נחמ נחמן מאומן 


Tuesday, December 26, 2023

מסכת בבא קמא דף נד-נה

 ב"ה

מסכת בבא קמא

נד:-נה שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב, אמר לו, עד שאתה שואלני למה [לא – גירסת מהרש"א ודבש תמר] נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו, כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל ר' יהושע בן לוי שהיה בקי באגדה, אזל לגביה, א"ל ממנו לא שמעתי, אלא כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של רב רב אחא ברבי חנינא ואמרי לה אבי אמו של רב אחי ברבי חנינא, הואיל וסופן להשתבר, וכי סופן להשתבר מאי הוי, אמר רב אשי חס ושלום פסקה טובה מישראל, ע"כ.

כמה תמוהים דברי רבי חייא בר אבא, עד שתוספות (בבא בתרא קיג. ד"ה תרוייהו) הוכיח מכאן שפעמים שלא היו האמוראים בקיאים בפסוקים. והמרש"א שינה את הגירסא, אף על פי שהמשך לשונו – 'שאיני יודע אם נאמר בן טוב', משמע כגירסתנו. ועיין במפרשים (ריא"ף על עין יעקב, שהספק אם מה שכתוב בפרשת ואתחנן נאמר גם בדברות ראשונות אלא שמפורש יותר בפרשת ואתחנן. ובפני יהושע שהספק אם הקב"ה אמרו רק שלא נכתב, או לא אמרו, עיין שם באריכות בביאור השינוים בין הדברות ראשונות להאחרונות).

והנלע"ד פשוט וברור בזה, כי בדברות אחרונות כתיב (ואתחנן ה:טז) כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך י' אלקיך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך וכו'. הרי מפורש 'כאשר צוך' [ופרש"י במרה] בא להוסיף על הדיבור, ולכן נסתפק רב חייא בר אבא על תוספת זו אם הוא ממש חלק מהדיבור או ציון להציווי במרה.

ולכן שלחו לר' תנחום בר חנילאי, ודייק בשמו, כי ענין של תנחום, הוא ענין של הנהלת נסיעה, לך נחה (שמות לב:לד), ולאמים בארץ תנחם סלה (תהלים סז:ה, פרש"י תנהגם בדרך המישור), וכן חנילאי, לשון חניה. ולאי, לשון חולשה, כי בנסיעת כלל ישראל למרה, נחלשו כי לא היה מים לשתות. וכן בשמו של שמואל בן נחום, ולא נחם. וכן מרה הוא לשון תמורה, ונסתפקו אם הוא אבי אמו או אחי אמו.

ולכן דוקא בזה יש ענין של פסקה טובה מישראל, והלוא כל העשרת הדברות הם השפעה נפלאה לעם ישראל ולכל העולם, ובדיבור השני כתיב ועשה חסד לאלפים לאהבי. אלא שכיון שמדובר על הזכרת הציווי במרה, ששם התלוננו העם על משה לאמר מה נשתה (בשלח טו:כד) ויורהו י' עץ וכו' וימתקו המים, שם שם לו חק ומשפט וכו', וכאילו היה הקמת ברית להמתיק המרירות ולהקים התורה, ולכן אילו היה משתבר חס ושלום פסקה טובה מישראל.

 

דף נה:

נה: דאמר ר' אלעזר ואמרי לה במתניתא תנא ארבעה דברים התורה מיעטה בשמירתן ואלו הן בור ואש שן ורגל וכו' וכו' אמר רבה מתניתין נמי דיקא דקתני צאן, מכדי בשור קא עסקינן ואתי ניתני שור, מאי שנא דקתני צאן לאו משום דהתורה מיעטה בשמירתן, לאו משום דצאן קרן לא כתיבא בה, שן ורגל הוא דכתיב ביה וכו', עיין שם.

נראה שזה כעין מה שרבינו הזהיר (ליקוטי מוהר"ן תנינא מד) ז"ל ואין הקב"ה בא בטרוניא וכו' (עבודה זרה ג), ולא נתנה תורה למלאכי השרת (קדושין נד), ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחמרות יתרות עליהם נאמר (ויקרא יח): וחי בהם, ולא שימות בהם (יומא פה:), כי אין להם שום חיות כלל וכו' עיין שם. ולכן, כיון שעם ישראל נמשלים לצאן, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו, אין הקפדה על שמירה יתירה, רק לענין שור, בחי' יוסף, בכור שורו, שהוא בחינת היסוד גם בחי' הסתכלות, בענין שמירת הברית צריכים שמירה יתירה. אבל בור, שחייב על הבלא לפי רב, והיינו ענין של חיות, ולפי שמואל אפילו על חבטה של קרקע עולם, בחי' החיות של האשה, אש בחי' הנשמה שהוא עיקר החיות, שן ורגל, שדרכו בכך בחייו, כל אלו די בשמירה מועטת.


נ נח נחמ נחמן מאומן



להפסיק לקחת סמים - תיקח הקב"ה

ב"ה
HH
ישעיה י:כ
והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו ונשען על ה' קדוש ישראל באמת.
מכהו ראשי תיבות מאריוונה כראק....
נ נח


Saturday, December 23, 2023

מחילת חטא אדם הראשון בזכותו של המשיח

 ב"ה

ספר המפואר לר' שלמה מלכו, עמ' לב ד"ה ואף על פי שאלו

ז"ל ובזמן הגאולה ימחול הקב"ה חטאו של אדם בזכות הגואל, ואז הנשמות תהיינה מאירות באור החיים וטהורות ונקיות מהנזק שקיבלו בחברת הגוף אשר בו, ורוח ונפש שהם עץ הדעת טוב ורע שבסיבתם הנשמות הטו מן הדר הישר, ועד שתהיו כל הנשמות שלמות יתעכב ויתאחר מלבוא משיח בן דוד, כמו שאמרו רז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, פירוש, עד שתהיו תמימות נקיות ושלמות, עכ"ל.

נראה שמפרש, עד שיכלו כל הנשמות [ממה] שבגוף.

נ נח נחמ נחמן מאומן



Preparing chollent from Thursday

HH
Some people are mehader to have their chollent on the fire already on Thursday. A lot of extra water needs to be added , which we burn out. The water needs to be salted and spiced, otherwise it will dilute the cooking chollent, but the water will burn out leaving an excess of all the salt and spices it carried. The right balance needs to be found, seeking the minimal amount for the extra water. Someone who eats the chollent before Shabbos, before the water burns out, is going to get a watered down taste.
The Zohar says that the salt is the Tzadik, and the Talmud says that the spices are the Torah.
Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 


Tuesday, December 19, 2023

האורות הגדולות של אלו שעומדים קצת בחוץ

ב"ה
מכירים אנשים רוחניים, שלא שומרים כל כך את התורה, וגם אלו בהתחלת התשובה ועדיין לא חזרו בשלמות, ויש להם כאילו הרבה אורות רוחניות. אז תראה מה שהאריז"ל גילה בליקוטי תורה פרשת לך לך ז''ל
וכבר נודע, שכל דבר בלתי תיקון, הוא מופשט מן הלבוש, ויכול לעלות למעלה ממנו, להיות מלובש בתיקון, עיין שם.
ואולי זה גם מענין הסוד של שילוח הקן, שמראה עצמו כאילו פורק עול לרגע קטן חס ושלום, ועל ידי זה קופץ עוד למעלה.
נ נח נחמ נחמן מאומן 


Sunday, December 17, 2023

פרשת מקץ - ויגש כניסת האחים כל אחד בפתח אחד כדי למצוא יוסף

 ב"ה

פרשת מקץ

מב:יג וַיֹּֽאמְר֗וּ שְׁנֵי֣ם עָשָׂר֩ עֲבָדֶ֨יךָ אַחִ֧ים | אֲנַ֛חְנוּ בְּנֵ֥י אִישׁ-אֶחָ֖ד בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנֵּ֨ה הַקָּטֹ֤ן אֶת-אָבִ֨ינוּ֙ הַיּ֔וֹם וְהָֽאֶחָ֖ד אֵינֶֽנּוּ.

אנחנו, אותיות האמצעיות נ נח. איש בגמטריא רב נ נח, וכן במילואו, אלף יוד שין, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. בארץ ע"ה בגמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא. את ע"ה בגמטרא ברסלב נ נח. בארץ כנען בגמטריא נחמן מברסלב ע"ה, ועם הח' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. שנים עשר עבדיך בגמטריא הפתק נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י בפסוק יב-יג למה לא נכנסתם בשער אחד, ויאמרו שנים עשר עבדיך וגו', ובשביל אותו אחד שאיננו, נתפזרנו בעיר לבקשו, ע"כ. וקשה למה נכנסו לכל זה, [וכמו שבאמת תבע אותם יעקב בסוף למה הזכירו שיש להם עוד אחד, אכן לתירוצם כאן לא היו צריכים להזכיר אלא אחד עשרה, ולכן מוכרח כמו שכתוב לקמן מג:ז שאול שאל האיש לנו ולמודלתנו לאמר וכו' היש לכם אחד, וכמו שכתוב בריש פרשת ויגש פסוק יט, אדני שאל וכו' היש וכו' או אח, ומה שכתוב שם ואחיו מת ופירש רש"י מפני היראה היה מוציא שקר מפיו, צריך לומר שאמרו לו שאחר החיפושים שלהם נתברר שהוא מת], הלוא רש"י כתב טעם למה התפזרו שם, זה לשונו (לעיל מב:ה) בתוך הבאים, מטמינין עצמן שלא יכירום, לפי שצוה להם אביהם שלא יתראו כולם בפתח אחד, אלא שיכנס כל אחד בפתחו, כדי שלא תשלוט בהם עין הרע וכו' עיין שם, אז למה לא אמרו ליוסף טעם זה. ואולי י"ל שזה דומה יותר מדי לטענת יוסף שמרגלים הם, כי בזה הם מודים שהטמינו את עצמם, והם רצו להכחיש שלא הטמינו עצמם כלל. ואולי י"ל שנגד פני יוסף לא היה שייך לטעון חשש של עין הרע, כי בן פורת יוסף עלי עין, ולא היה קיים כלל בפניו מושג של עין הרע. וזה בעצם מה שאמרו שהיו מחפשים את יוסף, כי כנסיתם בפיזור היה כדי להשיג הגנה מעין הרע, והוא ההישג של יוסף.

נ נח נחמ נחמן מאומן



נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו - תהלים כג

 

כג:ג נַפְשִׁ֥י יְשׁוֹבֵ֑ב יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי-צֶ֝֗דֶק לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ.

נפשי ישובב בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ישובב בגמטריא רבי נ נח. ינחני – אותיות האמצעיות: נ נח. במעגלי צדק ע"ה בגמטריא רב נחמן.

הראשי תיבות של כל הפסוק בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

נראה לפרש, נפשי ישובב, ישב בישיבות של השכינה, בחי' שב ביראת ה' (תיקוני זוהר דף יח:). וכפל אות ב' משום שממשיכים לישיבות שני אורות מהאין סוף ברוך הוא שהם אור התכלת. וזה ינחני, הנייחא והמנוחה של הנשמה בישיבה. במעגלי צדק, צדק היא השכינה, בחי' יראת ה', והרי יראת ה' מרוממותו ית' היא מקפת את כל השיעור קומה של הכל, ולכן אפילו הנוגע במקצתה התחתית של העיגול, כבר מאיר ומעורר רום המעלות. וזה גם ענין ישובב, שהוא לשון חזרה, כמו העיגול שהכל חוזר ומתגלגל. וזה ענין הלב, כי כל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך (רש"י ויקרא יט:לב), כי האדם הוא צורת כל הבריאה גם בעולם, נפש, שנה. ותכלית כל הבריאה להראות יחודו יתברך, ולכן זה גם צריך להיות מוכר בהאדם. ויראת השם בחי' מלכותו יתברך הוא ענין יחודו, כידוע שזה ענין קבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע, להעד על יחודו (רמב"ם). וכאשר האדם מתבונן שהשם אחד בתכלית היחוד, ואפילו שהוא חטא והרבה לפשוע ר"ל, אין מעשיו יוצאים מיחודו יתברך, בודאי יתבייש מאד ויתבטל לגמרי להאין סוף ב"ה (והבושה בעצמה בחי' גלגול הדמים, כי אזל סומקא ואתי חיוורא, (ב"מ נח:, רע"ב אבות ג, ועיין בליקוטי הלכות, הלכות ראש השנה ג:ב שכתב להיפוך, דאזל חורא ואתי סומקא, וכתב לפרש בזה הפנים של התוקע שמתאדמים. ואינו קשה מהגמרא, כי ראיתי בפירוש שטיינזלץ, דאזיל סומקא, דהיינו שבתחילה המתבייש פניו מאדמים, ואותו אודם מסתלק, וכאילו הגמרא דילגה על השלב הראשון, אי נמי שכללה במילת אזל, שהסומקא אזל לפנים ואזל מהפנים ובא החיוורא) [וידוע מליקוטי מוהר"ן תורה ו' שהאדם צריך לעסוק בזה, וידוע מתורה כט ועוד מקומות שצריכים ללבן את הדם להיות בבחי' חלב, וכל המחלקת מהדמים שלא עבדו את ה', כמבואר בתורה עה]), . והלב שהוא מקום היראה כנ"ל, הוא מקום השראת השכינה, כמו שכתוב (תהלים כז:כח) לך אמר לבי בקשו פני, ופרש"י בשבילך בשליחותך וכו' במקומך בא אלי לבי לומר כן, ע"כ. והדמים מסתובבים בכל הגוף וחוזרים ללב. אם רץ לבך שב למקום (ספר יצירה פ"א). רץ, בחי' רצון, שהוא רום המעלות, וחוזרים ליחוד השכינה, שב ביראת ה'. למען שמו, למען בגמטריא קץ, בחי' קץ שם לחשך, שאפילו שמו יתברך בחי' שימת קץ, כי מוגבל לאותיות, מה שאין כן באור האין סוף ב"ה.

נ נח נחמ נחמן מאומן



ח' ימי חנוכה כנגד ח' שמות של חזקיהו

ב"ה

ח' ימי חנוכה י"ל כנגד הח' שמות של חזקיה, וכמו שמסיימים הפיוט מעוז צור, חשוף זרוע קדשך, ראשי תיבות חזק של חזקיה, שהיה ראוי להיות משיח לולא שלא שר לי"ה[1] [חזקיהו בן אחז נכד עוזיהו שביקש גם כהונה, היפך החשמנאים כהנים שביקשו מלכות השייך לבית דוד]. דאיתא בסנהדרין צד. אמר הקב"ה יבא חזקיהו שיש לו שמונה שמות, ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות. חזקיה דכתיב (ישעיה ט:ה) כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום, והאיכא חזקיה, שחזקו י"ה, דבר אחר חזקיה שחזק את ישראל לאביהם שבשמים. סנחריב דכתיב וכו' וכו' והאיכא סנחריב, שסיחתו ריב, ע"כ. הרי ח' שמות, ושם חזקיה כנגד השמש. ולכן השני שמות הראשונים, פלא יועץ, ראשי תיבות פ"י בגמטריא חנוכה ע"ה. וענין חנוכה הוא שלמות הדיבור על ידי אמת, וללכת אחר הרבים לקבוע הלכה בשלום, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ב', וכן בקמא תורה יד ענין של חנוכה הוא שלום עולמי, היפוך סנחריב שסיחתו ריב. (לשון יוונית, השפה, היה מותר בבבל. אבל אסרו לחלוטי לשון יווני בחידות ובלשון סתום וכו'). וזה המשך הפסוק, למרבה המשרה, לשון שמן משחת קודש – משח רבות קודשא. וזה הכפלת ילד ילד בן, כי הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים (שבת כג:), יל"ד בגמטריא מ"ד נרות שמדליקים בחנוכה, עם חישוב השמש כנ"ל. ילד ילד בגמטריא פ"ח שמן. ילד לנו, לנו בחי' יון, כי הל' ג' קוצים של היו"ד. גם 'לנו' נוטריקון ל"ו נרות.

וזה מה שכתוב בפסוק ותהי המשרה על שכמו, כי ידוע ששלטון היוונים בא מיחוסם ליפת, וכוחו של יפת בזכות ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם (בראשית ט:כג).

נ נח נחמ נחמן מאומן



[1] (הראשי תיבות של חשוף זרוע קדשך וקרב קץ, בחילוף הז' לב', הרי חבקוק. והדרך להחליף הז' לאות ב', כי זי"ן, ז' פעמים י"ן הרי ת"כ, חסר הז' עצמו, בחי' אחד משישים, הרי בי"ת ע"ה. ועוד דרך עיקרי, כאשר שמים אצבעות יד ימין על אצבעות יד שמאול, האצבע הב' כנגד האצבע הז'). 



Tuesday, December 12, 2023

מה שמוכרח להיות ובטחון

ב"ה

מסכת בבא קמא

ל. אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין, רבא אמר מילי דאבות עיין שם.

החפץ חיים (ליקוטי אמרים סי' ט) כתב, שמילי דאבות הכוונה למעשיהם של אבותינו הקדושים, והרוצה להיות חסיד צריך שיתבונן במידת החסד של אברהם אבינו, ובמידת העבודה של יצחק שנתרצה להיות עולה כליל על גבי המזבח, ובמעשיו של יעקב שהוא יסוד התורה, ומהם ילמד האדם להיזהר במעשיו, ע"כ מובא.

זה בפרטיות, אבל יש ענין כלל בחשיבות האבות, למה הם חשובים כל כך, עיין מש"כ על זה באריכות בחלק ה' מאומן.

 

לב. מאי ברשות איכא (היינו לרוץ בע"ש) כדר' חנינא דאמר ר' חנינא בואו ונצא לקראת כלה מלכתא וכו' (והפירוש כפשוטו ...) ר' ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

 

לח. עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים (חבקוק ג:ו), ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח כיון שלא קיימו עמד והתיר ממונן לישראל, ע"כ. -

י"ל עמד, ע' מד, ע' במספר קטן ז', שמדד קיים המצות של בני נח, וכן 'עמד ו' בגמטריא בני נח. ויתר, עם הד' אותיות בגמטריא כתר, דהיינו תרי"ג מצות וז' מדרבנן, אי נמי, יתר, עם הג' אותיות בגמטריא תרי"ג.

 

שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל, למדונו תורתכם, קראו ושנו ושלשו ובשעת פטירתן וכו'. ובירושלמי ד:ג אמרו שעד שהגיעו למקום סולמא דצור שכחו כל הדינים שלימדום.

עיין ליקוטי מוהר"ן ס:ז שלא יהיו דבריו נכתבין בכח הזכרון של התלמיד שא-ינו הגון, רק יהיו נשכחין ממנו, עיין שם.

 

רב שמואל בר יהודה שכיבא ליה ברתא, אמרו ליה רבנן לעולא קום ניזיל נינחמיה וכו' עיין שם. ניזיל ע"ה בגמטריא נ נח, וזה נינ"חמיה.

 

לח: ומה בשביל שתי פרידות טובות חס הקב"ה על ב' אומות גדולות ולא החריבן, בתו של רבי (-שנפטרה), אם כשרה היא וראויה היא לצאת ממנה דבר טוב, על אחת כמה וכמה דהוה חיה, ע"כ. -

לכאורה אין זה אלא לנחמה, ואינה מוכרח כלל. כי שמא גרם החטא, כמו שיעקב אבינו חשש לזה אף על פי שהיה לו הבטחה מן השמים שיצא הרבה טוב ממנו, וכן עיין בבראשית רבה (עו), הובא במסילת ישרים פרק ז' בזה"ל בענין המלכת שלמה שאמר דוד לבניהו (מלכים א:א) והורדתם אתו אל גחון, וענה בניהו, אמן כן יאמר ה'. אמרו זה לשונם, רבי פינחם בשם רבי חנן דצפורי, והלא כבר נאמר (דבה"א כב), הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה? אלא הרבה קטגורין יעמדו מכאן ועד גיחון, ע"כ. אכן עמון ומואב הרבו לחטוא, ולא רק שלא גרם חטאותם לאבד הטובה, אלא אדרבה, הטובה הציל אותם. ולכן יש לחלק בין סתם הבטחה למציאות שיש שורש ונקודה טובה שצריך לצאת, ששום דבר יכול לעכבו.

והנה במקום אחר הארכתי בענין הבטחון איך האדם יכול להיות בטוח שיגיע לו איזה טובה, כמו שמצינו אצל כמה צדיקים שהראו בכוונה ענין זו. ולפי מה שנתבאר כאן, אם יכולים להכריח שהטובה הוא בבחי' זו, של המצאת שורש ונקודה ששייך דייקא כך, בטוח הדבר.

רבינו אמר (מובא במכתבי שמואל ב:יט, ב:לה) שפעל אצל השם יתברך שלא יקח את אנשיו מהעולם באמצע העבודה [כל זמן שלא גמרו עבודתם בעולם הזה].

נ נח נחמ נחמן מאומן



איך לוקחים לב?!

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

תמא. תאמרו לי אצל איזה צדיק קבלתם התעוררות הלב, העקר הוא האמירה בפה. רצונו לומר להרבות בדבורים של תחנות ובקשות בפה, והתעוררות הלב בא ממילא, ע"כ. ועיין לקמן אות תקח, ובשיחות הר"ן עד-עה.

יש לפרש בזה על דרך צחות מה שקי"ל (שולחן ערוך, אורח חיים א:ד) טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות בלא כוונה, דהיינו שעל ידי שמרבים בלא כוונה משיגים את הטוב מעט עם כוונה. ועמש"כ על שמע ישראל (דברים ו:ד).

עיין במסכת עירובין (נג:) רבא אמר (-לענין לימוד תורה בפה מלא) מהכא (תהלים כא) תאות לבו נתתו לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה, אימתי תאות לבו נתתה לו בזמן שארשת שפתחיו בל מנעת סלה, ע"כ.

עיין הקדמת ליקוטי מוהר"ן ז"ל ובה' בטחנו שכל מי שישים עינו ולבו היטב לדברי קודש הנאמרין בספר הקדוש הזה – יתלהב לבו ויפתחו עיניו ויכסוף וישתוקק מאוד לעבודתו יתברך, עד אשר ישוב אל ה' באמת בכל לבבו ונפשו ומאודו, ע"כ.

 

עיין במסילת ישרים סוף פרק ז, ז"ל ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב) כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, (שם פד, ג) צמאה נפשי לאלקים וגו'. נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (שם סג, ב) צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית. אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג) ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (שם יא, י) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, עכ"ל.

והמשכיל על הדבר ישים לבו לעסוק דוקא בדיבורי חשק וכיסופים להשם יתברך, ובפרט שזה דרך חזקה להביא הגאולה כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה לא. ומה יפה לקבוע כמה דקות או יותר כל יום לעסוק בזה.

נ נח נחמ נחמן מאומן



בראשית - בדף יומי בבא קמא דף מ תברא

 ב"ה

מסכת בבא קמא דף מ:

בראשית, אותיות תברא יש, תברא לשון שבר, ובגמרא תברא מי ששנה זו לא שנה זו (ב"ק מ:) פירושו שיש סתירה, והרי הוא בחי' מחלקת, וקיימא לן מחלקת לשם שמים, שהוא בחי' דעת גבוה כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה נו, סופה להתקיים, וזה בחי' יש. וכן יש בגמטריא קנ"ה חכמה קנ"ה בינה. שי עולמות. עוד י"ל שזה רמז לשלשת אלפים משל של שלמה המלך ויהי שירו חמשה ואלף (מלכים א:ה:יב), י"ש זה י' פעמים ש' הרי שלשת אלפים משל. תברא, ת' פעמים ב' זה ח' מאות, ועם ר"א והד' אותיות, הרי שירו חמשה ואלף.

נ נח נחמ נחמן מאומן



Monday, December 11, 2023

גאולה קרובה

‏ב"ה לאחרונה הרבה אומרים שהגאולה יבוא לאט לאט, וכן שלמה קרליבך אמר.
אכן לא דעת החפץ חיים בספרו תורה אור פי"ד
עד יום האחרון של ימי הצער, לא יתגלה שום ניצוץ אור, אלא אדרבה תגדל חשכת הלילה, ובעצם חשכת הלילה פתאום יאיר אור גדול.עכ"ל.
אכן ליקוטי מוהר"ן כבר אתחלתא דגאולה אשרי השר ננננח


Thursday, December 7, 2023

תפילה שהיא תמצית תורה ב' בליקוטי מוהר"ן תנינא - תפילה לחנוכה

 ב"ה

תפילה לליקוטי מוהר"ן תורה תנינא ב

זכני להרבות בשעשועי עולם הבא, בשירות ותשבחות להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך, ולהכיר אותו יתברך, שעל ידי זה אהיה סמוך וקרוב אליך יתברך, שאזכה לשמש הצדיק האמת שהלכה כמותו, וללמוד הרבה הלכות שהן השפעת החסד וג"ם לידה, ואזכה לבחינת הקרבת התודה, והליכת הדמים כסדרן, ויחלץ לבי ויתחזק באמת. וזכני להאיר הג' קווי אמת, אא"י (אאי"ד עם הד' אותיות, בגמטריא שמחה) תפילה תורה שידוכין, לתוך ריבוע הדיבור של צדקה, בחי' גדר אדם המדבר בצדקה, תשובה, עשירות, ומלכות, להשלים הדיבור בבחי' כה תברכו בלשון הקודש, שהוא מקושר לדבר דבר של שבת קודש, ועל ידי זה להמשיך השמחה של שבת קודש לששת ימי החול, מבחי' בן, מבחי' נחמן, לבחי' מט"ט, עבד, ועצבות. ועל ידי זה לגלות האחדות הפשוט יתברך מבחינת פעולות משתנות.

וזכני לכל זה בפרט בימי חנוכה שהם ימי הודאה שהוא בחי' שעשוע עולם הבא, בחי' הלכות, שעל ידי זה זוכין לשלימות הדיבור, על ידי התגלות האמת. והשמן של חנוכה בחינת אור האמת, נתון סמוך לפתח, בחי' פתח דבריך יאיר, ואזי נמשך השמחה של שבת לששת ימי החול – בחי' חנוך מט"ט, על ידי לשון הקודש שהוא שלמות הדיבור. ואזי זה ינחמ"נו ממעשינו ומעצבון ידינו. וזה בחי' חנוכה – חנו כה, הנייחא של שבת שהיא קשורה ללשון הקודש בחי' כה תברכו בלשון הקודש.

n     ויאמר מזמור לתודה – כמבואר בסוף התורה [לתוד"ה – תולדה, הריעו לה' כל הארץ, ראשי תיבות הלכה, עבדו את השם בשמחה, בחי' המשכת השמחה של שבת לימות החול שהם בחי' עבד, מט"ט. קס"ח אותיות – חס"ד בא"ת ב"ש. ג"ם תיבות נגד הקליפה גם לי גם לך].

נ נח נחמ נחמן מאומן




Wednesday, December 6, 2023

Chanukah - the freedom of speaking the absolute truth

HH unfortunately the adl went very woke like many other liberal Jews, BH not as far as Soros. These types of Jews always brought destruction to everyone precious, from the Temple to Jerusalem to Israel. This is very much what Chanuka is about, when the voice and power of the Jews is given to the holy ones.
Rabbainu gave us 282 to look for their good points, however that is on a personal level, when it is a rabbi or organisation it has to be called out for what it is.
There is a requirement to be careful what how you teach people as it says in Avos
חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות וכו'.
Rabbainu actually says that Chanuka is about the joy of freedom of speaking the absolute truth - Likutay Moharan volume 2 Torah-teaching 2
Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 


Tuesday, December 5, 2023

The Desirous Ways of the True Tzadikim

Goals of the True Tzadikim to Aspire

 

Ultimately, everyone will be judged before G-d, our Sages obm urged, in many different ways and places, for people to preempt that judgment by making their own self judgment on a regular basis. Much of this falls under the category of hisbodidus, for which we printed the book Hisbodidus – Alone Time. Here we are going to study one query presented in Tana Divay Eliyahu (25), “that every single one of Israel is obligated to say, ‘When will my deeds reach the deeds of my forefathers, Avrohom Yitzchok and Yaakov’?”

What was so special about our forefathers that HY chose them and favors them over everyone, and we are told to emulate them,[1] and pray to emulate them [- in the blessing before Shema, ‘for the sake of our forefathers who trusted in You, and You taught them the laws of life – to do Your will with a complete heart, so (too) be gracious with us and teach us’]?

To date I have found in the Rishonim two main approaches.

 

The First Approach

The first approach is presented almost[2] explicitly in the Torah itself (Genesis 18:17-18), “And Hashem said, will I cover up from Avrohom what I am doing? And Avrohom will surely become a large and powerful nation, and they will be blessed through him, all the nations of the earth. For I know him [-an expression of affection and cherishment, not just an acquaintance] ‘limaan’- because he will command his children and his house (/household) after him, to adhere to the way of Hashem, to do charity and justice etc..”

Here Hashem tells us that the reason why Avrohom was so special is because he gives over the holy way of Hashem. Our Sages recounted numerous ways and enterprises Avrohom employed to spread the true faith in Hashem. In The Life of Our Leader Rabbi Nachman (Cha-yay Moharan 395), Rabbi Nachman describes how Avrohom would enter a city and run around screaming, “Gevald gevald (-woe/astonishing-far out)”, until everyone was chasing him as they used to chase the crazy, and then he would reverse the tables on them, and challenge their idiotic belief in idolatry, he was a tremendous expert, with 400 full treatises on the subject, and he would detoxify them from their abhorrent beliefs and rehabilitate them, see there at length. Maimonides also describes at length (in his laws regarding idolatry, chapter 1) how Avrohom figured out the truth and found Hashem and went on to bring the masses to the true faith.

 

Thus, in a very general sense we see why Avrohom was and is so special and beloved by HY. However, it gets more complicated. Shem (-son of Noach) and Aivehr (-great grandson of Shem) had a yeshiva where they taught true knowledge of HY, day and night, the forefathers learned in their yeshiva[3]. So why and how were the forefathers so much more special than them?

This question is slightly broached by Reyevid in his glosses to the aforementioned Maimonides. The Reyevid asks, how is it that only Avrohom objected the worship of idolatry, what about Shem and Aivehr, how is it possible that they didn’t object? The Reyevid answers that perhaps Shem and Aivehr did object, but the people hid their idolatry from them, so there was never a direct confrontation like Avrohom had, so only Avohom actually smashed and destroyed the idols.

 

The Ramchal (in Adir Bamuroam, Michon Ramchal 19-20) directly addresses this issue. His primary question, which is also part of our query, is what is so special about Rabbi Shimon bar Yoachai that he and his Zohar are the key to the entire redemption and revelation, and all the supernal souls of the tzadikim, and all the angels, do not cease to sing his praise.[4]

“Rashb”i zlh”l, all the matters were always clear before him, like a person who sees something and it is pictured in his heart, and there was no fuzziness or murkiness in his knowledge. However, before him, after the destruction (of the Temple) it is said (Psalms 74:9), and there is no one with us who knows “ad mah (-anything),” “ad mah” is like “without anything”. Meaning – there is no one that know the matter that will be, that is – nothing. And see, that it doesn’t say: and there isn’t in/amongst us, rather: and there isn’t with us. And this is because in truth, even still, there wasn’t a complete lack of some great scholars in Israel. However the matter is like, from Noach until Avrohom, because behold there were righteous men like Shem and Aivehr and their court, but they didn’t mingle with the rest of the generation. And their generation didn’t find from them great benefit, because they stood to themselves, and their good wasn’t passed on to the others. So it was when prophecy ended from Israel, behold (even still) there remained many scholars. For behold in the era of the Tana-im there was great wisdom in Israel, however, even still behold they knew secrets (-of the Torah), every one of them, but the matters were not settled well in their hearts, just, every one knew what they conceived/attained (-hasagah), and the matters were like a sealed book. Because someone who doesn’t stand (-comprehend) on the true content of the matter, behold the matters are extremely blocked, because their way is concealed from the intellect of man. Behold so you see also after Rashb”I ascended to the house of his resting (-passed away), that the scholars (who came after him, when talking of the secrets of the Torah) stammered in their tongue, and did not speak outright. And even still, behold they were great noted scholars, knowledgeable of the Kabala on its formulations, however, they did not establish a yeshiva to make a great composition like the Sefer HaZohar which the supernal and the lower ones entered in it. Just, they stood to themselves and did not join the others, and so the world was missing this knowledge. Therefore it says: and there is not with us the knowledge of anything, because what is with us, there isn’t knowledge of anything, because it isn’t called knowing anything [-but it doesn’t say there isn’t in/among us, because there were great scholarly saints amongst them that did have knowledge, but even still in the broader scheme their knowledge was obsolete].”

See there amazing wonderous revelations at length.

The Ramchal makes an explicit corollary between the prominence of Avrohom, who was chosen by God as the first forefather of Judaism, to Rashbi. The Ramchal seems to me to be making two definitive qualitative distinctions of these over their peers and the rest of their eras. The first point is the clarity and mastery of the matters settled well in their hearts, which seems to have opened them up and empowered them to the second point, their sharing and spreading their knowledge with the others, what the Ramchal calls intermingling. Shem and Aivehr had a large yeshiva (see also beginning of Bris Menucha), but their knowledge and teachings remained isolated and confined to only those who studied by them, whereas Avrohom brought the faith and knowledge to the masses. Rashbi did not overtly engage with the masses, but the Ramchal explains how he purified all the souls of Israel, even releasing them from gehenim, and fixing them in their soul’s roots, the entire creation is incorporated in the Zohar [This is already closer to the second approach of the desirous ways of the true tzadikim]. It could be that this way of the Rashbi of not physically intermingling, was only possible after the giving of the Torah to the Jews, when all the Jews became responsible for one another, whereas in the time of Avrohom there was a need for actual physical interaction. Also, Rashbi really only laid the foundation for the redemption, because there was an edict for 1000 years of exile (Zohar Pikuday 227b, Tikunim Chadashim of Ramchal beginning of Tikun 59 see the footnotes there for further references), and the Zohar was hidden. The Baal Shem Tov seemed to have two objectives, training the elite, and strengthening the commoners. Rabbi Nachman sought out and addressed the entire world equally, from the greatest saintly scholars to the heretical maskilim (-“enlightened” Jews).

The Arizal says that there is a play off between being intermingled with everyone, to educate and elevate them, and self perfecting. The Arizal says that Chanoch (-preflood) abandoned his generation and focused just on perfecting himself, until he attained the spiritual state of an angel, whereas Moshe Rabbainu didn’t merit to achieve that, because he sacrificed his own personal gains to intermingle with everyone. The Chasam Sofer seems to draw upon this exact teaching (although he doesn’t cite it, but he probably refrained in general from citing works of kabala, or perhaps unconsciously he drew upon it from his memory), proving and building from it a principle that it is most important to spread the true faith, more than anything else, including Torah study, for this was the way of our forefather Avrohom and Moshe Rabbainu.

The Choavas Halevuvos (Duties of the Heart, Shaar Ahavas Hashem – Love of Hashem, Chapter 6) wrote that even if a person would be able to be almost like an angel in perfecting himself, it would not reach the merit of someone who brings people back to the true faith.

Also see Sefer Hamidos, entry of Prayer item 1, a person needs to yearn and long for the general good, even if this will draw upon him personally, a loss. Also pursuant to this conversation is the matter discussed at length in tractate Megila, that some of the Sanhedrin did not approve of Mordichai’s role and efforts as they detracted from his Torah learning, and his name is listed in a lower spot amongst them – whereas according to the holy books he was the tzadik of the generation - so why isn’t he first?!

Rabbi Nachman revealed in Likutay Moharan 53 that the tzadikim do not lose out by their endeavors to bring back people in repentance. Rabbi Nachman explains that each wayward person has some point that is obfuscating him, and the tzadik is missing these points, and needs them to complete his perfect knowledge, therefore the tzadikim would chase after the sinners to return them in repentance, in order to perfect their own daas (reality of knowledge).[5]

If the preeminent devotion to HY is spreading the faith, this teaching of Rabbi Nachman is astonishing, why would he need to explain why the tzadikim are so proactive in returning people to HY (-answering, to complete their daas), there is nothing higher?! From here it is evident that the state of the masses is not the ultimate goal, just, they are an extension of the tzadik, as the Talmud says everyone was only created to prop up the tzadik (“litzehves”) Indeed the Ramchal presented this goal (-of rectifying the masses) only as a derivative of his first criteria, the clear mastery of the knowledge, and this leads us to the second approach.  

 

 

The Second Approach of the Desirous Ways of the True Tzadikim

 

The Sefer Chasidim writes (article 165): And why does the Holy One blessed He love the forefathers, because the entire day and the entire night, their hearts didn’t veer from contemplating the desires/objectives of Heaven, as it says (Proverbs 23), “just with the fear of Hashem the entire day,” etc. because the entire twenty four hours [in one order] they were not distracted from the desires/objectives of Heaven, even in a dream etc., see there.

Similarly, in the Iggeress Hakodesh – attributed by some to the Ramban, it says, how the forefathers’ minds were bound to the supernal light without even a moment of interruption, see there[6].

 

Uniting the Two Approaches

Faith is simple, it is above all intellect and sophistry. However, there are many levels of faith, and between these layers, depending on the level, there are tremendous systems. HY is One, yet He created the vast universe and its workings, and man is a microcosm of it all. Everything has a purpose and function, and everything is delivering messages from HY every second, according to the exact time and place. Everything is proclaiming the glory of HY, but it is now sunken. The glory is raised when even the estranged and alienated, even the idolaters come to recognition and acknowledgment of the greatness of HY. However, it is impossible to reach out to them, except by means of the Torah. When the glory is restored, there is awe of HY, which is completion. With completion there is a personal peace – in one’s microcosm. From there one can pray for and bring peace to the entire world. This is a very succinct incomplete summary of the secret of Chanuka revealed in Likutay Moharan 14.

A person can not just bind their mind to HY at all times. Each second has a different property and import, and there will be different challenges throughout the different times and phases of life. In order to master all these challenges people engaged in hisbodidus and hisboninus, secluding themselves in training how to always be connected meaningfully to HY.[7] When a person reaches higher levels, when their soul already encompasses many, their connection to HY is going to be on a much higher scale, especially as they reach perfection. This is what Rabbi Nachman wrote in Likutay Moharan that the true tzadikim ran after the wayward to return them in repentance, in order to gain perfection of their own daas. Daas is reality of knowledge of HY – real time connection. In any given second or place, they might need that persons point for their connection to HY. The tzadikim outreach was based on their own mastery of faith and true Divine knowledge, which is live and working intellect of the Divine which runs the entire world. With this knowledge settled in their hearts they proceeded to spread the true faith to the masses. However those who didn’t master the Divine knowledge, even if they were privy to huge amounts of Divine secrets, but didn’t merit to have mastered it in its live working order, couldn’t develop it further to students or the masses.[8]  



[1] The Ramchal in Derech Aitz Chaim wrote:

“Being that the Holy One Blessed He desired that man should be the possessor of yetzer (-inclination), that he could equally be won or victorious, there [He] put in them (the) knowledge, just (that it is) sealed like a coal, and so that it can spread out like a flame, and the becheeruh (-choice) is in the hands of the man. And our Sages o.b.m. said (Bava Basra 78b): “‘Therefore the rulers say come (plural) to Cheshboan (name of a city)/accounting (Numbers 21:27),’ ‘The rulers’, these are the rulers over their yetzer (-inclination), ‘Come to Cheshboan/accounting’ come and let us reckon the reckoning of the world!” Because someone who does not rule over his yetzer (-inclination), will never set himself to this, however, those who rule over their yetzer, they will do this matter, and they will teach it to others to do it. Behold, a man is destined to reckon the accounting of his business, the business of temporal life, so why would he not put his heart, even for one hour, also for this, to reckon a reckoning of substance: What is he? And why did he come to the world? Or, what does the King of the kings of kings, the Holy One Blessed He, ask of him? And what will be the end of all his matters? This is the greatest and strongest antidote that one can issue against the yetzer (-inclination), and it is easy, and its enterprise is great, and its fruit (-effects) abundant, that a man should hold up every day for at least one hour, free of all other thoughts, to contemplate just upon this matter which I said. And he should ask in his heart, “What did the early ones, the forefathers of the world, do, that Hashem so desired them?[1] What did Moshe Rabbainu (-Moses) r.i.p. do? What did David the Messiah/anointed/chosen of Hashem do? And all the greats who were before us?” And one should raise (the idea) in his mind, how good it would be for a man to do so all the days of his life as well, and it will be good for him!

“Then he should channel his thoughts to know, in what condition he is to be found and standing, in accordance to the coveted way which these men of historical repute traversed, or not? Or if the power of the yetzer (-inclination) is too much for him, and he can’t contend with one stronger than him?

It is for this the holy Rabbi Shimon son of Yochai was solicitous and screamed like a crane, in his Tikunim (-rectifications – Tikunay Zohar), the tenth Tikun, and this is a quotation: “Veye <woe> upon the people whom the Holy One Blessed He is incarcerated with them in exile, ‘And he (Moses) turned this way and that, and he saw that there was no man (Exodus 2:2)’, just (each) person turned to his way, in their occupation, in their ways.”

 

[2] According to Rashi’s rendering of the verse presented here, the Torah actually states the cause of Hashem’s ‘knowing’ Avrohom. However, there are other interpretations which don’t retain an actual statement of cause, nevertheless in the context, Hashem is clearly quantifying why He favors Avrohom and will not keep him in the dark.

[3] Even still, in Likutay Moharan 142 Rabbainu says that Avrohom had no one to learn from, see there.

[4] Rabbi Shimon’s teacher was Rabbi Akiva, of whom the Talmud in Menuchos says the highest praises. [Rabbi Akiva said to Rabbi Shimon (Yerushalmi Sanhedrin 1:2), “It is sufficient for you, that I and your Creator recognize your power.”] Rabbi Akiva was a disciple of Rabbi Eliezer who said (Sanhedrin 68a), “A lot of Torah I learned, and/but I didn’t deplete from my teachers even as much as a dog laps from the ocean; a lot of Torah I taught – and/but my students didn’t deplete from me, just as much as a brush in a tube.” Rabbi Eliezer was a disciple of Rabbi Yochanan ben Zakai (-and both only said over what they received from their masters – Succa 28a). Rabbi Yochanan be Zakai was the smallest student of Hillel Hazukain (Bava Basra 134a). So how is it that Rabbi Shimon, who is a student of a student in a chain of diminishing prowess, is considered the most prominent.

[5] This seemingly disputes the aforementioned teaching of the Arizal, that there is a play off between the two goals. It would seem to me that in the quest for spiritual heights, there are ways of reaching very high levels like Chanoch did, even surpassing Moshe Rabbainu, however it is lacking breadth. The souls of Israel are much much higher than angels, and in order to properly build the holy soul one needs the breadth – which predominantly is a question of mastery over bechira (free choice), and the soul can emulate the perfect knowledge minus five points as explained in Likutay Moharan, and therefore the tzadikim, who chose with their bechira to sacrifice their own spiritual attainments for the sake of humanity, they are busy gathering all these points which add to the breadth of their soul. In the short-term Chanoch jumped ahead, but ultimately the prominence rests with all of Israel, with the tzadikim at the head. [Also see Likutay Moharan 2:2:5 that even the mitzvos of the weekdays are an aspect of sadness, because they are under the jurisdiction of Mata”t, the aspect of slave, but Sabbos is the aspect of son – ‘ben’, see there. Chanoch is Mata”t, and the Yicheeda is known as Ben Choarin].

Perhaps this is what Rashi says that Chanoch was taken before his time, because he was easily prone to falling to sin. This is astounding for someone who attained almost the highest spiritual height, that of Chaya. Perhaps, in order for his to ascend to the very highest level of Messiah, the level of Yicheeda, he would already have to intermingle with the people, and for that he never was prepared.

[6] Brought down in Shaaray Kedusha of Rabbi Chaim Vital 4:2:13. “And understand from it a great secret in the matter of ‘The G-d of Avrohom, G-d of Yitzchok, and G-d of Yaakov’ etc., and also when they were engaged in eating and drinking and conjugation, and the other bodily functions, our Sages obm asked, and said as well, ‘what will be of the Torah (Kedushin 66. i.e. when will they have time to study), and the answer was, that also in all the bodily engagements, all their intentions were for the sake of Heaven (- the Talmud resolves in the end, that since they were chasidim, their Torah was preserved), and their thoughts did not detach from the supernal light even for a single second, and from [the midst of] this Yaakov merited to beget twelve tribes, for all of them were perfect tzadikim, without a twist or intransigence, and they were all worthy of being in the image of the order of the world, the bearers of the vessels of Hashem, because his thoughts didn’t detach from the supernal bond, even at the time of coupling and conjugating, and understand this well, and therefore King Shlomo obm said in his succinct parables, ‘in all your ways know him’ etc..”

[7] The booklet Ikray Emuna explains the hisbodidus the Bal Shem Tov do achieve this constant state of awareness, communication, and unity with HY. The Rishonim, especially cited in Shaaray Kedusha of Rabbi Chaim Vital (-in the fourth gate which was only published many years after the original work for fear of divulging secrets) stipulate that before one can embark on such a goal, they first must reach a state of hishtaavus – equanimity, being equal and impartial to anything meted out to him, the Chovas Halevuvos speaks of being urinated on RL, and not be fazed at all, everything being equal to him, be it being blessed or cursed. This is achieved with complete faith in HY, that everything is from Him, in exactitude. From this level one can proceed to practice the aforementioned hisbodidus [-today the term hisbodidus is used much looser to include any devotion of seclusion with HY].

[8] Many years ago when I was first grappling with the explanation of the Ramchal, I formulated a crude parable, we hear about famous professors of physics, who despite being geniuses and so forth, are unable to fix their own car engine. Whereas we hear of kids who have dropped out of school and are extremely proficient in putting together or fixing a car engine, and in no time at all they have it revving and roaring. So maybe in some sense that is what the Ramchal is saying about Rabbi Shimon’s prominence, that he knew how to put everything together so that it was all very much alive and working – a huge profound difference. This is in fact the secret of all the Kaballa, to know how it all comes together in the Image of Man – In the Image of G-d. Unlike the parable, with Rabbi Shimon’s attainment he would automatically merit to everything else.

Na Nach Nachma Nachman MayUman



צריכים לשאול אנשים: מה?!

 ב"ה

פרשת וישב 

וישב - יש"ב - הראשי תיבות של כמה מצדיקי הדורות, רבי שמעון בר יוחאי, ר' ישראל בעל שם טוב, ר' יצחק בן שלמה לוריא - האריז"ל, רש"י - רבי שלמה בן יצחק. גם רבינו הקדוש בשם הסודי שלו יצחק-אייזיק הרי הוא יצחק בן שמחה. גם משה רבינו,  משה בן שפרה, בחילוף המ' לאות יוד, בא"ת ב"ש, הרי יב"ש.


לז:טו וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש.

תעה בשדה, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של: איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי וסופי תיבות של: וישאלהו האיש לאמר, עם הו' אותיות, בגמטריא נחמן בן שמחה, ובגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: והנה תעה בגמטריא רבינו נחמן.

מה תבקש – עיין שיחות הר"ן רפו, רבינו אמר לרבי נתן (יש שם את זה ביידיש): אתה הלא מדבר עם אנשים, יש לך לשאול אותם – מה?, עיין שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן



Sunday, December 3, 2023

Women doing Hisbodidus

ב"ה
ישעיה ח:ג ואקרב אל הנביאה (- אשתו) ותהר ותלד בן וכו' 

פירש הנציב בספר העמק דבר, דברים כב:יד
ואבוא אל הנביאה מיבעי, וכלשון יעקב אבינו 'ואבואה אליה' (בראשית כט:כא), אלא באשר  היתה באותה שעה מתבודדת מוכשרת לנבואה, ולא היתה שעת הכשר לאותו מעשה, אבל על פי הדבור קרב אליה, עכ"ל.

לא הבנתי בדיוק איך תירץ הלשון, סוף סוף הוא בא עליה, אולי על פי הדיבור התקרב אל מצבה של כושר לנבואה, ועל ידי זה נתחבר אליה.

נ נח


Thursday, November 30, 2023

אסור לקלקל דרך שהחזיקו בו רבים - סוגיא בדף יומי בבא קמא דף כח

 ב"ה

מסכת בבא קמא

דף כח. ת"ש הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו, ואי אמרת עביד איניש דינא לנפשיה, לנקוט פזרא וליתיב, אמר רב זביד משמיה דרבא גזירה שמא יתן להם דרך עקלתון וכו' רב משרשיא וכו' רב אשי וכו' אי הכי אמאי שלו לא הגיעו, לימא להו שקולו דידכו והבו לי דידי, משום דרב יהודה דאמר רב יהודה מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו, ע"כ.

צ"ב מאחר שיש את הכלל מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו, שוב ניתן לומר שבאמת מה שלו הגיעו רק שאינו לכול לנקוט פזרא וליתיב מדין מיצר שהחזיקו בו רבים.

ועוד צ"ב דמעיקרא הגמרא שאלה, לנקוט פזרא וליתיב – וזה במצב שנתן לציבור דרך חדש ורצה לשמור לעצמו הדרך הישן. ואחר שהגמרא תירצה גזירה שמא יתן להם דרך עקלתון, ובפשטות המשמעות שהכל נשאר בחזקייהו, ואם כן כאשר באים ללכת על הדרך שלו, הול"ל לנקוט פזרא וליתיב, וישמור על הדרך שמעולם היה שלו, והם ילכו לנפשם למצוא הדרך שמעולם היה שלהם, ולמה שינתה הגמרא טענתו שעכשיו הוא טוען להם, שקילו דידכו והבו לי דידי, וזאת הטענה היה יכול לומר להם גם לפני שידענו מהגזירה, כאשר נתן להם דרך חדש ורצה לשמור לעצמו הדרך הישן, היה יכול לסלקם בטענה זו, שקילו דידכו [-החדש שנתתי לכם] והבו לי דידי.

ועוד ניישב בזה גירסת רש"י ועוד קושיא – היכן אזלא הדיוק של הגמרא על לשון הברייתא 'שלו' שמשמע שאף על פי שהוא שלו לא מגיע לו לעביד דינא לנפשיה, והרי לפי המסקנה אינו שלו.

ואולי י"ל בזה, שמעיקרא היתה אי אפשר ליישב שיש איסור בעלמא לקלקל דרך שהחזיקו בו רבים, שאם כן למה הפסיד גם מה שנתן כמפורש בברייתא.[1] ולכן תירצו שחמירא קילקול של הבא להחליף שכבר אבד [גם] את שלו, כי כיון שהחזיק להרבים את החדש, וחל הגזירה שבטל החילופין, הרי גם החדש שרצה להחליף בזכותו בישן נפסד ממנו.

ועל זה שאלה הגמרא, אי הכי אמאי שלו לא הגיעו, כגירסת רש"י. והיינו כי יש עוד קושיא, הגמרא מעיקרא דייקא מלשון הברייתא, שלו לא הגיעו, שבאמת היה חילוף והדרך הישן שלו, רק שלא הגיעו, כי אין לו את הזכות לעביד איניש דינא לנפשיה. אבל עכשיו שידענו מהגזירה, והרי הישן אינו שלו, מה משמעות הברייתא בזה, שלו לא הגיעו, זה מעולם לא היה שלו. אכן לפי מה שפירשנו שכאשר הגמרא תירצה שיש גזירה ובטל החילופין, היינו שבטלה משני הצדדין, והוא נשאר בלי כלום, על זה שאלה הגמרא, אמאי שלו לא הגיעו, למה אינו נשאר עם הזכות על שלו, ואיזה זכות יש לו אם נתבטל החילוף גם על שלו כנ"ל, על זה המשיכה הגמרא בטענה חדשה, שבאמת אין לו את הזכות לנקוט פזרא וליתיב כי נתבטל וכו' כנ"ל, אבל למה לא נשאר לו טענה, שקולו דידכו והבו לי דידי, שכל מה שהוא הפסיד בגזירה שנתבטל החילוף וגם את שלו איבד באשר שהוא כבר נתן אותו לרבים חלף זכותו בישן של הרבים, הרי על כל פנים תישאר לו את זכות הזה, כי ממה נפשך יש לו או את הדרך חדש או את הזכות של דרך, ואם כן למה זאת הזכות אינה מגיע לו, ולימא להו שקילו דידכו והבו לי דידי – דהיינו אף על פי שהדרך אינו שלו, אבל יש לו זכות בו והם צריכים ללכת בישן. ועל זה תירצה הגמרא, מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו.

ונחזור על זה לפרש לשון רש"י ד"ה א"ה ז"ל אי הכי דלאו חילוף הוא אמאי שלו לא הגיעו, עכ"ל, והגר"א הניח בצ"ע איך לא שינה את הגרסה כמו תוספות שקושית הגמרא היא, אם יש גזירה ואין חילוף אמאי מה שנתן נתן. ולפי מש"פ הרי הגמרא כבר תפסה בפשטות מה שנתן נתן, כי הגזירה לבטל החילוף הולך לשני הצדדים, וקושית הגמרא היא, שאם אין חילוף לשני הצדדים, אמאי יש את המשמעות והדין של שלו לא הגיעו. אמאי נקט הברייתא לשון שלו, על כרחך דנשאר יש לו איזה זכות שהוא כן שלו, ואם כן אמאי אין מגיע לו אותו זכות, הכל כמשפ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

[1] וי"ל השלב הזה בגמרא באופן אחר – ובפרט לפי גירסת תוספות והגר"א שאינה כל כך מתאים לפירוש שלנו. שמעיקרא אפילו תאמר שאסור לקלקל דרך שהחזיקו בו רבים, עכ"ז הוה אמינא דהיינו לקלקל, אבל להחליף לגמרי ליתן להם חדש, מותר. ועל זה תירצה הגמרא שליתן להם חדש עוד יותר חמור, וקילקול כזה בטל החילופין. וכיון שנתחדש לנו דין זו, י"ל שקלקול בעלמא מותר, ורק קלקול גדול כזה שבא להחליף אסור, ובכגון זה עשו גזירה.



Wednesday, November 29, 2023

Ascending anew over the evil inclination

HH reoccurring depression and attacks of lust.... One feels oh no not this again! Will I never be free GF?!
Rabbi Nachman says, big mistake. Every second HY is creating the world completely new, and you have a completely new chance and start at life. The depression that is hitting you is making you feel that this is just a continuation of what you suffered and there is no end (this is the way of the fraudulent rabbis...), But the truth is you have risen to a higher level, you have in fact vanquished the depression and lusts of the lower level, and now that you have ascended the evil renews its onslaught according to the new level. Pay close attention to realize how in fact now you are much stronger and the despair much more external and weaker! Now you are living on a higher level and have so much more hope to go even higher. (Even regarding physical pain Rabbainu advised his daughter similarly, to visualize how the pain became slightly less, and then lesser, until it disappeared, and the main thing is joy).
Na Nach Nachma Nachman MayUman


Tuesday, November 28, 2023

The call for Messiah is like saying uncle

 HH

Sadly the exile has now been almost 2000 years, it can't go on much longer. HY sent us Rabbi Nachman who reinforced us with his message that there is no despair in the world whatsoever. Unfortunately however many are on the verge of despair, that's when you hear them calling out, Messiah. It is like saying uncle. 

זה מה שכתוב בפרשת בהר על מלך המשיח - או דודו או בן דודו!

BH there is no need to despair, thank God we have broad shoulders to rely upon - Na Nach Nachma Nachman MayUman, he has won and will win. His teachings are the highest, what can be higher than speaking privately directly with HY?! In fact in Hebrew, the word speaking is the same word as Messiah. Right now we can already enact the ways of Messiah, but screaming out for Messiah is the antithesis of everything Messiah is about. Rashi in the end of Kesuvos says that it is even forbidden to pray too much for the coming of Messiah. Messiah transcends time, so there is no despair by him, and to get with his spirit one has to follow the holy teachings of Rabbainu who set the way for his coming, may it be soon, amen. 

Even still there is a fundamental avoda very much contingent on Messiah, as the Ramchal writes in a letter answering a challenge – why he constantly wrote about Messiah even though he knew full well that the contemporary rabbis were engulfed in fear that he was messianic. ואכמ"ל.

Na Nach Nachma Nachman MayUman



Monday, November 27, 2023

New Nanach song to free the hostages

 



לא תלבש אישה נשק

 ב"ה

ידיה שלחה בכישור זו יעל שלא הרגתו בכלי זיין אלא ביתד דכתיב ידה ליתד תשלחנה, ומפני מה לא הרגתו בכלי זיין לקיים מה שנאמר לא יהיה כלי גבר על אשה (ילקוט שמעוני משלי תתקסד).

היום בעוה"ר לא חשים לזה בכלל.

בכל ימות העולם האנשים הגינו על הנשים, והיום שולחים הנשים להגן על אנשים. ולא רק שלא מתביישים בכך, אלא מתפארים.

ואולי דבר זה תלוי בלימוד תורה לשמה הנקראת מלחמתה של תורה, שמצינו בגמרא ובזוהר לשונות של מלחמה בעסקם זה עם זה בליבון סוגיות ודחיית הס"א. והרמח"ל גילה הרבה במהות ענין מלחמה זו בריש ספר אדיר במרום.

וי"ל שהיום כיון שנתמעטו הלבבות ואינם לומדים תורה לשמה, הרי נפל וניתק המלחמה מידי הגברים. (ועוד זאת, נשים משלו בו, ישעיה ג:יב עיין שם).

 

נ נח נחמ נחמן מאומן