מלידת הרמח"ל לפטירת רבינו - חומר למחשבה

ב"ה

בלשון הקודש אומרים מלקות וכמו כן אומרים מכות, כמו מסכת מכות שמפרש את כל הדינים של מלקות.

וסוד המלקות גילה הרמח"ל ביחוד היראה (עמוד שיא) ז"ל

אך הת' דדעת יוצאה לחוץ, ונעשה ד' מיתות ב"ד. והוא סוד ד' מאות איש דעשו, ות' שנים דמצרים. והנה סקילה שריפה הרג וחנק עולה ר"ת שלהם כמנין גע"ש, בסוד: "ותגעש ותעש הארץ". ובהתחבר כולם יחד נעשה להבה, בסוד: אש מתלקחת. וזה סוד: "להבה תלהט רשעים", בסוד שם מ"ב המבערת אותם. והנה בזה המ"ב - ט"ו אותיות הם בסוד שם י"ה המעמיד הסטרא אחרא בתחומה, והוא סוד: אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה, ומשם יסורים של אהבה. ועוד בזה מעבירים הס"א, אך כ"ז (אותיות של מ"ב) הם נותנים להם הכח לפעול פעולתם, וזה סוד: "לא אמות כי אחיה ואספר מעשה י"ה". והוא סוד: "אבוא ב"ם אודה י"ה". ומהם בא המלקות, שהוא בסוד שם י"ה, כידוע. ועל כן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, וכן: "כיון שנלקה הרי הוא כאחיך". ותבין שני מיני עונשים שיש: מיתה ומלקות, נמצא אותם של מיתה סוד ת', והוא סוד יראה רעה, סוף דעת כנ"ל, עכ"ל. 

וידוע שרבינו אמר שהעיקר הוא יראת העונש שהרמח"ל מכנה יראה רעה, ואין כאן מקום להאריך.

והנה ההבדל במנינם בין מכות למלקות הוא ק"י כמנין שנות יוסף הצדיק.

והנה מכות - תס"ו הוא השנה שבו נולד הרמח"ל, ו"מלקות" התקע"א הוא השנה שבו נפטר רבינו הקדוש, ודו"ק!

מכות עם האותיות בגמטריא יז תמוז, בו סבא קיבל המכה שגרם לו לזכות לקבלת הפתק הקדוש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רבונו של עולם - אבא רחמן

ב"ה

שיחות הר"ן ה' שהעיקר הוא יראת העונש, וכבר הארכנו ב"ה בלקוטי נ נח, בענין יראת העונש נגד יראת הרוממות, ועדיין יש לעיין למה יראת הענש ולא מדת האהבה, והיום דייקא רואים כמעט שבכלל אין לנו מושג של יראה, כי ב"ה אין היום כל כך מורא של מלכות וכדומה, ואיש הישר בעיניו עושה חפשי, והיה נראה מזה, וכן כמה כבר באו למסקנה - שתוך האוירא כזו העיקר הוא מדת האהבת השם יתברך, שבעיקר זה מה שימשך את האדם לעבודתו יתברך, ולאט לאט בעזה"י הוא ירכיש את היראה. וי"ל שכיון שרבינו קבע שהעיקר הוא היראה, אז כן הוא באמת, וצריכים לשלוח את כל החכמות והדעות שלנו, אפילו מה שאנו רואים בחוש כנ"ל, ולקבל שבאמת זה מה שקובע היראת העונש, אפילו אם מהחוץ נראה כל כך יפה מדת האהבה בפעולה, צריכים להבין שזה הכל חיצוני, ומה שבאמת קובע הוא שיש בפנים עוד יותר גרין וטיפה של יראה וזה מה שבאמת פועל. ועיין גם בלקוטי מוהר"ן תורה ה', שהעיקר הוא היראה, ושע"י בא האהבה, כי דרכו של איש וכו' ע"ש.

ונראה לעניות דעתי, שכמה דיבורים של רבינו וכן הוא בכל התפילות של רבי נתן, שקוראים להשם יתברך "רבונו של עולם" הרי זה בנוי על יסוד דברי רבינו כאן שהעיקר הוא היראה. ולכן כל פעם קוראים להשם יתברך בשמו הזה שהוא רבונו של עולם שצריכים ליראה מלפניו. ואע"פ שבעולם החסידי כבר מאד התחילו לקרוא להשם יתברך בשם "הילגע רחמים (רחום קדוש)” - כדי שכל פעם יעוררו את רחמי השם יתברך ולא מדת הדין, עם כל זה בברסלב לא נטו אחריהם, והחזיקו בעיקר ב"ריבונו של עולם".

אכן יתכן מאד, שכל זה לפי הדרך של התורה שרבינו הנחיל לנו ומסר לנו דרך רבי נתן, אבל לא כן היה דרכו עם המשכילים שהיה משחק איתם, הרי לכאורה כאן על כרחך זה היה הכל בבחי' ימין מקרב, בחי' חסדים גדולים ורחמים. ולפי מה שכתבנו שבקבלת הפתק הקדוש סבא ישראל קיבל מרבינו את הדרך הזה איך שרבינו היה מנהל ומתנהג עם המשכילים, שהיום בעוה"ר ומחמת עונות הדור ומה שהולך בכל העולם כולנו כמעט נתפס בבחינה זו השם ירחם, אז יתכן שהעיקר בדרך זו הוא מדת האהבה (-וכן אם כן יראת הרוממות יותר מתאים, כמובא בספרים הקדושים שיראת הרוממות הוא בבחי' אהבה).

ולפי זה, גם עיקר השם, מה שקוראים להשם יתברך בתפלה, יש לבחור שם של מדת רחמים, ובאמת הרבה פעמים בשיחות של סבא הוא קורא להשם יתברך "אבא" וקורא "אבא רחם עלי" – מה שלא מצאתי כזה בכל הלקוטי תפילות שהיה שגור מאד בפי סבא כל חייו. ובודאי מזה אל נניח ידינו חס ושלום מלקרוא ולצעוק את כל הלקוטי תפילות ימים ולילות בלי הרף, אבל כבר יש לנו גם כן דרך בהתבודדות שלנו ובשיחות שלנו לקרוא להשם יתברך בשמות של רחמים.

כן נראה לעניות דעתי, והשם יתברך יכפר בעדי אם שגיתי, וכל ערום יעשה בדעת, בביטול דעתו לרבינו הקדוש שכל התפילות הוא מעלה ובונה מהם את בית המקדש אתר השכינה הקדושה.

נ נח נחמ נחמן מאומן